זיהוי ביומטרי במקום העבודה נחשב פולשני - השימוש במאפייני גוף לזיהוי פוגע בכבוד ופרטיות של העובדים 

בדומה לטביעת אצבעות, לכל אדם יש גם מבנה שונה של שדיים. כיום ניתן לייצר מערכת ביומטרית שקושרת אדם למאפייני גופו על ידי שימוש במנגנון המאפשר זהוי חזותי בדומה לזיהוי פנים, המנגנון הזה יידע לזהות לדוגמא, מבנה יחודי של שדיים להצפין את המבנה שלהם ומאוחר יותר לקשור את המבנה יחודי המוצפן שלהם לבעליהם, בדיוק כמו טביעת אצבעות או תויי פנים. 

סמנטית (מנקודת מבט של מערכת מחשב) אין כל הבדל בין שימוש בביומטריה של אברי גוף שונים, לצרכי קשירת האיבר לזיהוי בעליו. לצורך המחשה נצא מנקודת הנחה בדיוק כפי שעשתה הכנסת בתמיכתה בחוק הדרקוני ל"נטילת אמצעים ביומטריים" בעניין ביטול השליטה הטבעית שתהיה לאזרחים על מאפייני גופם וכבודם. החוק המוזר הזה כפי שהתקבל בכנסת קובע במפורש, כי "לאזרח אין ולא תהיה שליטה על כבודו ועל מאפייני גופו" כלומר, החשיפה של אברי גוף של האזרחים "לא אמורה להוות גורם מפריע לפרטיותם", אם מדובר "בצורכי זיהוי".... מסקנה זו מאפשרת כיום בריונות מופקרת, של מעבידים, הכופים על עובדיהם לוותר על זכויות היסוד המוקנות לכל אדם לשלוט על חשיפה של "מידע" פרטי מגופם ובכך פגיעה בכבודם ורצונם החופשי של העובדים הכפופים להם. היסק לוגי מעוות כפי ששידרה הכנסת, מאפשר לכל מעביד לכפות לכאורה על עובדיו לחשוף מידע מגופם ע"י סריקת אצבעות למה לא לאלץ עובדת לחילופין לחלוץ שד ולעשות ב"מידע הביומטרי הזה"  שימוש לצרכי נוכחות במקום העבודה "בפני מערכת נוכחות ביומטרית"... מי ישים גבולות או יקבע סייגים לשימוש במידע הביומטרי? הכנסת במדינת ישראל בחרה לדרוס חוק יסוד האמור לשמור על כבוד האדם באשר הוא אדם בפני שרירות הפגיעה בכבוד ובמאפייני גופם של אזרחי המדינה אך ורק "לצרכי זיהוי"... לכאורה כאן נופלים הגבולות. למעשה לאחר שחוק יסוד נדרס ואיבד ממשמעותו, לא אמורה להיות מניעה לעשות שימוש באמצעי "זיהוי" זה בשאר אברי הגוף.  ניקח את העניין צעד אחד קדימה:  ידוע שלגברים שונים  יש מבנה פין שונה מדוע לא  לגייס "מאפיין גוף יחודי" זה לצורכי זיהוי ביומטרי? 

ע"פ הלוגיקה הפשוטה, ניתן לטעון ובצדק שחליצת שד לא אמורה להחשב לפולשנית או חושפנית, בנימוק המשכנע כפי שעשה מאיר שיטרית "גם במדינות אחרות נעשה שימוש במאפייני גוף לצרכי זיהוי", לפיכך האמצעי הזה "כשר לשימוש" ... ניקח את העניין עוד צעד קדימה ונסיק כי "יש מדינות שבהן חזה נשי חשוף לא נחשב ליוצא דופן", האם עובדה פשוטה זאת תשמש הצדקה או  תוביל למסקנה שלמעשה אין מניעה משפטית לעשות שימוש במבנה היחודי של שדיים כאמצעי זיהוי ביומטרי?
ע"פ ההגדרה בויקיפדיה: שד הוא אחד מזוג איברים המצויים בגופם של בני אדם (ממש כמו טביעת אצבעות). בנשים, מכילים השדיים בלוטות חלב. השדיים הנשיים זהים במבנם ובתפקידם לעטינים המצויים בכל נקבות היונקים, ושונים במראם. השד הנשי בהחלט יכול להיקרא "עטין"  ויכול לשמש לצרכי זיהוי של נשים...

מעניין האם כאן  כשמדובר בשד נשי העניין פתאום מקבל צביון אחר? אני מניח שכאן כבר לא יאמר ש"מי שאין לה מה להסתיר חייבת לשתף פעולה".... מעניין למה טביעת אצבע המשאירה עקבה בכל מקום בו נוגע בעליה נחשבת ללגיטימית לצרכי זיהוי? אני לא רואה כל הבדל? ואם אין הבדל אז בואו נפרק את כל המוסכמות ונקבע שלטכנולוגיה אין גבולות, ונעשה שימוש בכל אברי הגוף לזיהוי, בשדיים נשיים או בפין זיכרי, וננצל את המבנה היחודי שלהם המאפיין אנשים שונים, לצרכי זיהוי....

בואו ונקבע חוקים חדשים: אישה אשר לא תסכים לחלוץ שד אל מול הסורק הביומטרי במקום עבודתה תפוטר, בדומה למקרה של העובדת ברשת צומת ספרים אשר פוטרה כי סרבה להחשף ביומטרית, כלומר לא הסכימה לחשוף אברים מגופה, לצרכי הזדהות בשעון הנוכחות של הרשת...

נסכם: גוף כלשהו בין אם הוא פרטי או ציבורי, חייב לציית לחוקי יסוד הנוגעים לפרטיותו ו/או כבודו של אדם, דרישה כפייתית מעובד או אזרח לעשות שימוש במאפייני גופם לצרכי זיהוי, מלכתחילה יוצרת סתירה משפטית חריפה לעניין זכותו של אותו אדם לפרטיות ולכבוד. הזכות לפרטיות ולכבוד הוא אחד מחוקי היסוד הראשונים ואולי היחידים הנמצא בקונצנזוס מלא ואין עליו כל מחלוקת. הזכות הבסיסית לפרטיות רלוונטית לכל איבר מאברי הגוף של אדם ללא יוצא מהכלל. נחריף ונאמר ששימוש ואגירה של מידע מגופם של אנשים ("אמצעים ביומטריים" בשפה יותר מכובסת) צריכים להצטמצם אך רק לזיהוי עבריינים בזירות פשע כדי לזהות פושעים, ולא אזרחים תמימים או עובדים חסרי ישע. היום כמעט כל ארגון אכיפת חוק בעולם מסתמך על טביעת אצבעות כדי לזהות עבריינים, לפתור תעלומות פשע ולעשות תחקירי רקע על אנשים המבקשים להתקבל לתפקידים רגישים. מכאן ועד לאגירה של מאפייני גוף של חפים מפשע לצרכים שאינם פליליים, ואגירה של מידע פולשני זה במאגרי מידע לאומיים, חייב להיות בגדר טאבו מוחלט ומחייב פסיקה מגבילה של בית המשפט העליון. עטיפת מנגנון פולשני זה בעטיפה "ידידותיות למשתמש" מהווה מלכודת אישית, חברתית ומערכתית. כל אבדן של מידע ביומטרי הוא נזק בלתי הפיך כל יציאת המידע מתחומי גופו של אדם למערכת ממוחשבת או אחרת חייבת להחשב כאבדן ונזק בלתי הפיך. מידע שמצוי במאגר כלשהו פרטי ולאומי, גם אם הוא מוצפן, אינו מאפשר לבעליו שליטה בחיפוש בו או במידע שנלקח ממנו. פילוסופית משפטית, השימוש בדגימה ביומטרית שנלקחה ממאגר מידע במנותק מנוכחותו הפיזית של בעליה, בעת השוואה לפיסות מידע ביומטריות אחרות או לאדם אחר אינה חוקית!! מכיוון שמעצם ההגדרה "אין דרך חוקית להכחיש מידע ביומטרי". החיפוש או השימוש במידע, חייב להחשב כאילו בעליו של המידע "נוכח תמיד" בזמן ההשוואה. במילים אחרות המערכת יוצרת סימוליצה להמצאותו של האדם ליד הסורק, כשלמעשה הוא אינו שם ואף אינו מודע לשימוש שנעשה במידע מגופו, בכל חיפוש ובכל בדיקה או השוואה מחדש.

האם תסכים אזרחית תמימה או עובדת תמימה ששדיה יחשפו להשוואה בכל חיפוש או השוואה לאחרים אז למה קצות אצבעותיה שונות משדיה? מי השופט שיאשר למעביד לפטר אדם רק בגלל "שסירב לוותר על כבודו ועל השליטה במאפייני גופם של חפים מכל פשע רק ל"צרכי זיהוי" או למרבה התדהמה לצרכי "בדיקת נוכחות בעבודה"?