מאת: צבי גיל. המאמר מתפרסם באתר המחבר "זרקור"
בתוניס, כמו בג'קרטה,או בטשקנט המבקר הישראלי לומד שיש אסלם מסוג אחר, ואף שהממשלות בשתים מתוך אלה באינדונזיה ובתוניסיה, לא מקיימות יחסים עם ישראל, בניגוד לאוזבקיסטאן, שמקיימת קשרים הדוקים- האוכלוסייה המוסלמית אינה בהכרח אנטי ישראלית. לעתים אפילו פרו ישראלית,אף שיש הפרדה בין היחס לממשלה לבין היחס לעם בישראל, כפי שלמדתי בביקור קצר בתוניס.
בפוסט שלי "אנחנו והביצה" כתבתי שאני מתכון לבקר בגנואה , מקום הולדתו של קולומבוס ולבדוק בין היתר את הסיפור על "קולומבוס והביצה". ואכן ביקרתי בגנואה אבל לא בעקבות קולומבוס אלא במסגרת שיט בדרום מערב הים התיכון, שגנואה הייתה אחת מנמלי הביקור. הרבה שכיות חמדה בעיר מרתקת זאת אבל מבחינתי האטרקציה החדשה שבה, היא האקוואריום מן הגדולים והמרהיבים בעולם.- Acquaria di Genova שהוקם בשנת 1992 במלאת 500 שנה לגילוי אמריקה על ידי יליד העיר כריסטופר קולומבוס.
אבל במסגרת הסיור הזה משך אותי דווקא הביקור בתוניס. תוניס בירת תוניסיה היא חלק מן ה"מגרב"- בערבית מערב, שכן היא ,בצד מרוקו ואלג'יריה , שוכנת בצפון מערב של אפריקה.העניין שגליתי בצפון אפריקה בכלל וביהדות שלה בפרט היה בשנות ה-50 כאשר שימשתי תקופה קצרה מרכז הדרכה במוסד ניצנים בדרום. זאת הייתה התקופה של ראשית העלייה הגדולה מצפון אפריקה. אחד המדריכים שלי היה יוסף ג'רבי. כלומר שם משפחתו נבע ממקום הולדתו- ג'רבה שבתוניסיה,מקום שבו שגשגה קהילה יהודית מן העתיקות והידועות בעולם. יוסף היה בחור נאה מאוד ,רחב גרם, שער שאטני כמעט חלק, ועיניים ירוקות. תהיתי כיצד זה אדם שמוגדר בסטריאוטיפ הישראלי "מזרחי" הוא בהיר עור ובעל עיניים ירוקות, ואילו אני ה"אשכנזי", יליד פולין יש לו שער חום מסולסל ועיניים חומות. לימים גיליתי שהוא לא היחידי וכי רבים מיוצאי ה"מגרב"- הם בהירי עור ומקורם לא רק בדרום אירופה כמו ספרד, תורכיה יוון , שאותם מייחדת שפת הלדינו( היידיש של היהודים הספרדים) אלא גם מצרפת והולנד- כלומר אשכנזים. מזרחיים, הם לא- בכול מקרה. במשפחת מחותניי,בשם חליפה, (ס"טים) ישנם גברים ונשים בעלי עיניים ירוקות ואפילו ג'ינג'ים ובלונדיניים. אני לעומת זאת, אפשר מאוד שהמקורות שלי הם דווקא בקווקאז המזרחי.
התופעה הזאת מתחוורת עוד יותר בעת ביקור( בהזדמנות אחרת וממושכת יותר) באנדלוסיה, בדרום ספרד, סמל לתור הזהב של הקהילה היהודית בספרד,בימי הביניים ואחריהם ,כאשר היהלום שבכתר הוא הרמב"ם יליד קורדובה.המעבר בין ספרד לצפון אפריקה הוא קצר מאוד. ואין ספק שהאינקוויזיציה הביאה תגבורת לקהילות היהודיות בצפון אפריקה.אפשר לומר כי הצדק הפואטי הוא בכך שכיום הצפון אפריקנים עוברים את המים בכוון ההפוך –לספרד, לא לחיפוש מקלט אלא לחיפוש עבודה, ודרכה לאירופה.
במקרה שלי יכולתי לרדת לתוניס במסגרת קבוצת טיול,ולא כיחיד. בין השאר, יחידים זקוקים לאשרה. מכול מקום הנוהל היה מהיר,יעיל וידידותי. משטרת ההגירה בדקה את הדרכון, תלשה מן הטופס שהתבקשנו למלא חלק אחד(השני יילקח ברציף בדרך חזרה לאוניה) ונכנסנו, קבוצה של כ-25 אנשים ,לאוטובוס שאותו הדריך עלי חמאסי.( תרגום המילה חמאס הוא: נלהב, גיבור- תנועת החמאס בעזה שואבת את שמה ממקור זה) העובדה שאני ישראלי, שמחה אותו מאוד, החלפנו כרטיסים והבטחנו לעמוד בקשר. מבחינתי זה היה כרטיס הביקור לארץ מוסלמית, אף שביסודה ברברית, שלא רוצה לאכול ישראלים לארוחת בוקר.
הביקור של הקבוצה שלנו התרכז בשני מוקדים.אחד- קרתגה שעל החוף, והשני- מדינה בלב העיר העתיקה. ע"פ החוקר ההיסטורי נחום סלושץ, היהודים הגיעו לתוניסיה יחד עם הפניקים יוצאי הערים צור וצידון שהגיעו באוניות לאותו חוף שהוא כיום שריד של קרתגה (בפניקית- קרת החדשה –העיר החדשה) .קרתגה הייתה עיר ומעצמה באוטיקה (תוניסיה של היום), שנוסדה במאה ה-9 לפנה"ס על ידי מתיישבים פיניקים מהעיר צור. לאחר נפילת צור בשנת 332 לפנה"ס שימשה כבירת המעצמה הימית הפיניקית. העיר נהרסה לחלוטין בשנת 146 לפנה"ס במהלך המלחמה הפונית השלישית, והרומאים הכריזו על השטח כמקולל ואסרו על התיישבות בו. כמאה שנה לאחר מכן חזרו הרומאים למקום והקימו עיר חדשה באותו שם, שאת הריסותיה ניתן לראות היום. קרתגו הרומית שימשה כבירת הפרובינקיה הרומית אפריקה, ובמהלך השנים הפכה לאחת הערים הגדולות באימפריה הרומית. קרתגו נהרסה שוב ולא שוקמה כתוצאה מפלישות ברברים, ביזנטים ומוסלמים.( ע"פ ויקיפדיה) חורבות העיר קרתגה הוכרזו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1979.השרידים מצויים בלב פארק מצודד,ובו שבילים וגם בינותם שרידים.
יהודיי תוניסיה.
הנמל שבו עגנה אניית השיט שלנו בשם "פנטאסיה" , שמו "לה גולט"- la-guelette ,בערבית "חאלק אל וואדי", שנמצאת ממש באצבע מעל ללוב, מעין מפרץ טבעי של הים. ב-"לה גולט" דרכו היהודים בהגיעם לחוף תוניסיה. רבות מסופר על הקהילה העתיקה של יהודי תוניסיה, בעת העתיקה ובימי הביניים,כאשר חסדם היו תלוי באופי השליטים. אולם גם לאחר המאות ה-13-14 כאשר הורע מצב היהודים, הרי במאה ה-15 הגרו אליהו יהודים מספרד ומאיטליה.גם במאה ה-19 עברה תוניסיה תהפוכות שלטון שבהם הושפעו היהודים לטוב ולרע בהתאם לשליט ומידת הסובלנות כלפי הקהילה היהודית.עם כיבוש תוניסיה על ידי הצרפתים בשנת 1881 חל שינוי לטובה במצב היהודים. בשנת 1910 הורשו יהודי תוניסיה אף להחזיק באזרחות צרפתית. הפדרציה הציונית נוסדה בתוניסיה בשנת 1920. היא ייצגה 8 אגודות ציוניות. הפדרציה הציונית ערכה התרמות כספיות בקרב יהודי תוניסיה להסתדרות הציונית העולמית. במסגרת הפעילות הציונית בתוניסיה התקיימו בחירות לצירים שייצגו את יהדות תוניסיה בקונגרסים הציוניים.
למרות השיפור במצב היהודים עדיין לא יכלו הצרפתים לעצור כל התפרעות המונית של אנשי תוניסיה, וכך היה בשנת 1934 כאשר המון זועם ביצע פרעות קשים ביהודי תוניסיה ובמאורעות אלו נהרגו 25 יהודים, ביניהם נשים וילדים.במלחמת העולם השנייה נפגעו יהודי תוניסיה עקב שיתוף הפעולה בין משטר וישי וגרמניה כאשר המצב הגיע עד כדי כך שבית הכנסת הגדול של תוניס שימש כאורווה לסוסי הצבא הנאצי. במשך שבעת חודשי הכיבוש הנאצי יהודי צפון אפריקה סבלו ממעשי פוגרום ללא הגנה ונשלחו למחנות ריכוז ועבודה. בטוניס אף נבנה מחנה השמדה, אך לא החל לפעול.
בשנת 1948,עם הקמת מדינת ישראל, נמנו בתוניסיה כ-105,000 יהודים.בשנת 1956 עזבה צרפת את שטחי תוניסיה והיא קיבלה את עצמאותה. מאותו העת נפגעו היהודים ורבים הבינו כי אין סיכוי רב כי יוכלו להתקיים עוד זמן רב במצב שכזה. כתוצאה מכך, משנת 1956 ועד שנת 1967 עזבו את תוניסיה כ-80,000 יהודים, כ-40,000 מתוכם עלו לישראל וכ-40,000 היגרו לצרפת.בשנת 1967, עם העזיבה ההמונית של היהודים, ערכו המוסלמים פרעות קשים ביהודים הנותרים, וברכוש ובתי הכנסת שנותרו בתוניסיה. בשנת 1960 חולל בית הכנסת הגדול של תוניס.כיום מתגוררים בתוניסיה כ-1,800 יהודים, רובם מרוכזים בתוניס ובאי ג'רבה.הם זוכים ליחס של כבוד והמסורת שלהם נשמרת.
שיח עם אקדמאי תוניסאי.
עלי המדריך הבטיח לי כי בהפסקה בעת קניות בשוק הוא יספר לי קצת על הקהילה יהודית בטוניס. קניות בשוק כידוע לכל תייר, הן חובה, ובמסגרת סיור מאורגן, הם חלק אינטגראלי ממנו וזאת רשת מאורגנת וממוסדת היטב, עם חנויות ",נבחרות", מוצרים נבחרים וכיו"ב. מכיוון שעלי היה עוסק, נכנסתי לחנויות וחיפשתי כמה פריטים. באחת החנויות, עמד בחור והוא שם לב לתג שעל החולצה שלי שמעיד שאני בקבוצת סיור מאורגנת של אניית שיט. הוא נראה בשנות ה- 30 , בחור נאה למדי, שער מקורזל מלא ככדור, הסנטר חתום זיפי זקן לפי האופנה, ומשקפי חוט על אפו. הוא שאל אותי מאיפה אני. ואני אומר לו שאני מישראל. "בוא נשתה קפה, יש כאן בפינה דוכן של קפה נפלא, נשב לנו ונשוחח".אמרתי לו: "ת'פאדאל- בעונג.". הוא שאל אם אני אוהב קפה תורכי, ועניתי בחיוב אף שאני מרבה בדרך כלל לשתות הפוך או אספרסו, אבל אם אתה בערב נהוג כערבי. מסתבר כי הקפה התורכי המשובח גדל לא בברזיל ולא בתורכיה אלא בתימן . הוא הזמין, וכעבור כמה דקות הגיע בחור צעיר עם שני פינג'אנים, כוסות מים, עוגיות קטנות תפוחות ,בדומה לספינג' מרוקאי, ובצד דבש ואגוזים מרוסקים. חג לעין ולחיך. הוא הציג עצמו: מרצה באוניברסיטת תוניס.
אוניברסיטת תוניס ,הסביר, היא אוניברסיטה ציבורית ממלכתית, ואף שבמימדים מערביים היא לא גדולה- 32,000 סטודנטים ו-1,300 מרצים ואנשי מנהל, שמה יוצאת לפניה על השימוש היעיל בכוח אדם ובמשאבי מחקר.הוא אמר את השם, אך אני אציג אותו כ"חביב" שכן כזה היה. אני הצגתי את עצמי ואת הדיסציפלינה האקדמית שלי. הסתבר כי הנושא המשותף שלנו היה "מדעי מדינה" אחד החוגים הראשיים במסגרת לימודי התואר הראשון שלי באוניברסיטה, ונושא שהוא מרצה בו.
הבקיאות שלו בנושא יהודי תוניסיה, ההיסטוריה שלהם,ובייחוד קהילת ג'רבה על גאוניה וחכמי הקבלה שלה, חורגת הרבה מעבר למדעי מדינה, אף שהאלמנט הדמוגרפי במדע זה אינו מבוטל. אבל זה היה המתאבן. הוא רצה לדבר על האזור שלנו ובייחוד על ישראל. להערכתו היחס מצד תושבי תוניסיה ומרוקו לישראל, לא נובע מן העובדה שהיהודים משמשים בעת החדשה יועצים חשובים לשליטי המדינות הללו. היחס נובע מן ההיסטוריה הארוכה והשכנות עם היהודים. הוא מביא לדוגמה דווקא את ג'רבה שבה עדיין יש קהילה יהודית פעילה מאוד,והוא נוהג לבקר בה ויש לו ידידים יהודים.
עזה תחילה.
ככל שאני ביקשתי ללמוד על תוניסיה בפרט וצפון אפריקה בכלל, הוא ביקש, להתבטא(שכן הוא מעודכן מאוד בנעשה כאן) בנושא הישראלי ערבי. נכון יותר הפלשתינאי. הוא הזכיר את מייסד תוניסיה החדשה חביב בורגיבה, ליבראל וסוציאליסט, אשר הכניס רוח מודרנית למדינה. למעשה היה הראשון שרצה לראות פתרון יהודי ערבי בארץ ישראל,ובכך הקדים את התקופה. אבל הוא השתומם שלנוכח חלון הזדמנויות שלו ייחלו הדורות הקודמים של ישראל, החלון לא נפתח. הוא לא פותר את הפלשתינאים מאחריות, בין היתר לקיבוע מצב הפליטים חצי יובל לאחר ש" עזבו או שגורשו"- כדבריו. אבל הם ה- under dog באנגלית במבטא הצרפתי עם הר' הגרונית. הם נתונים לכיבוש."אתם הכובשים. האחריות מוטלת עליכם לשים קץ לכיבוש בדיוק כמו שדה גול שם קץ לכיבוש צפון אפריקה. ודה- גול, הדגיש חביב, היה מנהיג לא רק לאומי אלא לאומני, עד למועד מסוים. ולא היה חסר שירצחו אותו כמו שרצחו את רבין. אבל הוא היה איתן בדעתו לשים קץ לאימפריאליזם הצרפתי. וזה השתלם בטווח הקרוב והרחוק . הנה השפה השנייה שלי היא צרפתית. אני מושפע מאוד מתרבות צרפת."
והוא הוסיף.:"אני מוכרח לומר לך שהידידים שלכם כאן, ויש לכם כאלה,פשוט לא מבינים אתכם. הרי אם בן גוריון היה חי הוא היה תופס את השור בקרניו והיה קופץ עליו. שער בנפשך,שלום בין ישראל לבין כול מדינות ערב, ואתם מסרבים" . הוא השתמש במונח האנגלי . . refusniks . הוא סיפר לי על ויכוחים שהיו לו עם סטודנטים בנושא ישראל והפלשתינאים, ובכל פעם שהוא ניסה להביא דוגמות חיוביות בא איזה אירוע וסטר על פניו.
וודאי שהוא הזכיר את המצור על עזה, וזה היה עוד לפני המשט. עזה הפכה למותג בינלאומי.הוא היה מוטרד. וזאת לנוכח העבודה שישראל היא מדינה דמוקרטית, לא כמו שכנותיה- הדגיש, והציבור יכול להשפיע. בדיעבד הייתה עוד סיבה לכך ששמחתי על שהוא לא הזכיר את עזה. שכן, האיש הדעתן הזה,מן הסתם לא היה מסתפק במשט אלא מקשה מדוע בעקבות הכישלון, ביבי טיפס בסקרים. אז לך וספר לתוניסי התמים הזה, שאנו חיים בארץ בעידן השבטי, וככול שהמצב בחוץ רע יותר ככה בפנים טוב יותר.המסקנה היא שהדבר הטוב ביותר הוא יצירת משברים-על ידינו, ואם עלי ידי אחרים- עוד יותר טוב. פתאום ראיתי לנגד עיני, ערבי מוסלמי, אוהד ישראל ואת הישגיה ומייחל לשיתוף פעולה איתה בכול התחומים, מדבר במרירות ,בטינה ובהרבה אכפתיות,כאילו שהסוגיה נוגעת לו במישרין.
העובדה שיש ערבים בפרט ומוסלמים בכלל אשר אוהדים את ישראל( הגם שהם מפרידים בין הממשלה לבין העם, וגם חביב במקרה אחד עשה זאת כאשר הזכיר את רבין) למדתי בביקורים ממושכים יותר באינדונזיה ובאוזבקיסטאן. והנה כאן בביקור חטוף בתוניס אני מקבל את הפרדיגמה הזאת על קצה המזלג, במלוא החריפות שלו.אנחנו רואים את העולם בפריזמה של סוכנויות החדשות, שמביאות כותרות, אשר משקפות מציאות. אבל הן לא כל המראה שמביאה את כול התמונה. העולם לא נגדנו, גם לא בהכללה –העולם הערבי. אתה לומד בחוץ כי בחזית שעומדת נגדנו- נמצאים לעתים קרובות,אנו עצמנו. חביב לא אמר זאת מפורשות, אך זה היה די שקוף.
אתה שט באוניה ששמה "פנטזיה" כדי לגלות שלעתים רואים בחוץ את המציאות שלנו טוב יותר מכפי שאנו רואים אותה כאן על אדמת הארץ שלנו. ערך מוסף ליציאות.רואים עולם-רואים את ישראל ומצבה בעולם.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
