פעם, האמירה האופיינית שיוחסה לישראלי ואשר חלה על כול התחומים בחיינו הייתה: "יהיה בסדר".לא צריך לעיין לא בספרם של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה : "המילון העולמי לעברית מדוברת", שראה אור בשנת 1972 ולא של רוביק רוזננטל :"מילון הסלנג המקיף" שיצא לאור ב-2005 , כדי למצוא את המשמעות של מונח זה. הראשונים אספו את הסלנג שלהם בעיקר מטרמפיסטים והאחרון מאנשים שונים, בכללם, שוטרים וגנבים,צעירים חילוניים וחרדים,רופאים וחולים,קונים וזבנים,ומן האינטרנט ועוד,לרבות מן הבן שלו.
"יהיה בסדר" קנה לו מקום של כבוד בשפה המדוברת והמשמעות שלו הייתה.אל דאגה,סמוך עלי,
אל תשבור לך את הראש,איתן הוא חבר המרכז, גאידמאק בתמונה,לא תפשוט את הרגל- קסימום את היד,מס ההכנסה לא יכניס לך,הבת תמצא חתן, החתן ימצא ג'וב בצבא- בקיצור: יהיה בסדר.
הצד השווה שבכל ההתבטאויות והמכנה המשותף היה ,למצער,הבטחה,כמיהה,שאיפה- לעתיד: יהיה בסדר.אחר כך נולד ה"סמוך" ,בן חוקי ושם נרדף ל"יהיה בסדר": סמוך עלי- אני אטפל בזה,סמוך עליהם שידפקו אותך,סמוך עליה היא יודעת איך לסובב אותו על האצבע,ועוד סל מלא וגדוש של " סמוכים".גם אלה פינו מקומם,זמנית, לביטוי החדש."זה מה יש" .יפה- צילום המציאות. אך אם המציאות הופכת לפילוסופיה ומאומצת בחום על ידי רשויות השלטון, זה כבר סיפור אחר לגמרי.זאת חדלות אישים,זה חוסר אונים, זאת כניעה למציאות עכורה.ראש וראשונה להן: משטרת ישראל.
משטרת ישראל שאמורה לשמור על ביטחוננו האישי,נחלה בשנה היוצאת כמה כישלונות מאקרו, בראש וראשונה בריחתו של האנס בני סלע .בצד הבריחה היה עוד כשלון בסדר גודל זה,והוא מודיעין לקוי. מי שאיתר את בני סלע היו אזרחים וחיילת,והמשטרה בסך הכול סגרה עליו כאשר הוא היה כבר במלכודת,וגם אז השוטרים שעצרו אותו לא זיהו אותו.אחר כך בא אלבום הצילומים היהירים והמבישים.
הכישלון השני היה העדר יכולת או העדר נכונות להבטיח את מצעד הגאווה.כל אחת משתי האפשרויות היא בריחה ממשימה במקום רדיפה אחרי אתגר.גם כאן המשטרה "נעזרה" באזרחים, הפעם בחרדים קנאים שאיימו במהומות דמים,תרחיש שהמשטרה אימצה בחום.
אולם כאשר בעקבות פאשלות אלה מותחים ביקורת על הממונים על משטרת ישראל נשמעת הבת קול "זאת משטרת ישראל,אין לנו אחרת", חוסו עליה.כלומר "זה מה יש".וכדי להפחיד אותנו שאכן קיימת סכנה שאם נמתח ביקורת על המשטרה היא תימוג, שומעים ברדיו שצוער מודיע שהוא מתכוון לוותר על הקצונה כי היא על הכוונת. כלומר אם נמשיך לתקוף את משטרת ישראל,הכוונה את צמרתה,נקבל "ראשים קטנים" כאילו עד כה היו לנו שם ראשים גדולים. זה אמור גם ,אם כי בצורה מעודנת יותר, בכול הקשור לכישלונות הצמרת הצבאית, לא צה"ל, שכצבא ההגנה לישראל הוא עדיין צבא מעולה, אלא מצביעיו. גם שם "זה מה יש".
אם זה מה שיש, אזי מותר לנו לשאוף שיהיו לנו משטרה טובה יותר וצה"ל טוב יותר בשנת 2007. זה יגיע לנו אם נהיה אזרחים טובים,ומצד אחד נשמור על החוק ומצד שני נדאג לפעול בכול דרך דמוקרטית למען שאלה אשר מופקדים על אכיפתו או על הגנתנו, יהיו ראויים לכך.לא "יהיה בסדר" ולא "לסמוך".לעשות,למחות,ללחוץ,לא להניח.זאת המדינה שלך,לא של אמריקה ולא אנשי השררה בישראל.לממשלה ולראשה:עשו כדי שנראה אור בקצה המנהרה ולא אור של רכבת ממול.למפלגת העבודה- להחליף את נהג הקטר.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
