ישראל לא לבדד תשכון חרף היותה מוקפת אויבים בכמה גזרות בצפון ובמרכז,כולל רצועת עזה. הפעם זאת לא רק אמריקה אשר עומדת ועמדה לצידנו, מאז זכינו בעצמאות. הפעם חלקים באירופה המערבית,המרכזית והמזרחית הם ידידינו. העובדה שהן בהזדמנויות שונות לא מסכימות עם דרכי הפעולה או המדיניות של ישראל, בעיקר בנושא הסכסוך הישראלי ערבי והשטחים הכבושים, לא אומרת שהם הפכו לאויבינו. זה אמור גם לגבי ממשלת הוד מלכותה בלונדון אשר עליה הסתערנו בגין הוצאת צו מעצר על ידי בית משפט מקומי למנהיגת "קדימה" ח"כ ציפי לבנה. מאידך מצויה הבגידה בתוכנו, גם בהתחייבויות שלנו שמופרות וגם בערכים- לאומיים ובינלאומיים- שנדרסים.
שקט אחרי הסערה הציבורית שקמה לאחר שבית משפט באנגליה נעתר לפנייה לעצור את מנהיגת "קדימה", ציפי לבנה שהייתה שרת החוץ במערכה "עופרת יצוקה". הסערה,ה "טוויסטר" כרוב ההוריקנים אצלנו מקורה בקודקוד- הנהגה. התקשורת מצדה עשתה גם היא מה שהיא יודעת לעשות: להאיץ את המטוטלת בכוון הרוח. פתאום אנגליה שנתנה לנו את הצהרת בלפור,אותה אנגליה שעמדה כחוד החנית של בעלות הברית בחיסול המפלצת הנאצית, אותה אנגליה שביססה את המוסד הייצוגי של העם- הפרלמנט. כן, ואותה אנגליה שקבלה את המנדט עלינו ולימדה אותנו פרק חשוב במינהל הציבורי ולא נהגה בנו באכזריות כמו צרפת בצפון אפריקה. אותה אנגליה שאחד הלוחמים נגדה בארץ ישראל מנחם בגין- העריץ את מערכת המשפט שלה ועמידת החוק מעל לכול. אותה אנגליה הפכה פתאום אויבת.
ברגע שיש לנו אויב, אנו במיטבנו. שורת המקהלה כוללת את הקואליציה האופוזיציה, המדיה ואחריהם הציבור הרחב. שר החוץ שלנו יכול לשלח את חרצובות לשונו בהכשר צדקני, וסגנו דני איילון, הדיפלומט השני במעלה יכול להשליך חזיזים מילוליים שלא היו מביישים אי אלה שוחריי ביתר ירושלים בעת הפסד לקבוצתם. הוא עושה זאת כול הזמן. החרו החזיקו אחריהם כול המי ומי שהייתה לו נגישה לתקשורת ובימים אלה כמעט לכל אחד יש גישה.
זה היה יכול להישמע קומי אלמלא מדובר בח"כ תירוש אשר לפי ניבה לניר ( "הארץ 24.12.2009 ) מארגנת עצומה בין הח"כים שמאיימת על החרמת מוצרים מבריטניה. בעקבות המלצת הממשלה הבריטית לסימון מ וצרים שבאים מן השטחים. שום מילה נוספת מיותרת להגדיר מעשה עוועים זה..
מצער שלקח אפילו יום לממשלת אנגליה להתנער ממהלך עוועים זה. אבל זה בא ושר החוץ הבריטי , דייויד מיליגן, הודיע בשיחות פנים וחוץ חד משמעית שממשלת בריטניה עצמה הופתעה ותעשה לתיקון המעוות. דייויד מיליבנד, שר החוץ הצעיר ביותר באנגליה מזה 30 שנה, היה ראש הצוות המדיני של ראש הממשלה הקודם טוני בלייר שידוע באהדתו הרבה לישראל. ובכול זאת, ה"שוונג" שלנו בטיראדה נגד אנגליה לא נעצר והמאסף היה לא אחר מאשר ח"כ הגברת דליה איציק אשר שכחה שהיא כבר לא יו"ר הכנסת אלא יו"ר סיעת קדימה וגם היא הוסיפה באזני התקשורת את מחאתה לפרלמנט הבריטי. עוד קו קו רי קו .חסר היה שתנועת הצופים בישראל תמחה בפני מקבילתה בבריטניה.
בדרך כלל המחאות שלנו הן מה שהייתי קורא "מחאות סל". היו לנו טענות ומענות נגד אנגליה על שהיא לא התנגדה לממצאי ועדת גולדסטון, על עמדתה בנושאים מסוימים שנוגעים לסכסוך הישראלי פלשתינאי ועוד כל מיני עילות. "צו המעצר", נגד ציפי לבנה בא לנו מן השמיים, אף שברור היה לנו כי ממשלת אנגליה לא יכולה לפגר אחרי ממשלת ספרד שפעלה אחרי שגם שם נקרתה הזדמנות לבקש מבית משפט ספרדי לעצור מנהיגים ישראליים שנאשמים ב"פשעי מלחמה", והממשלה בלמה את הניסיון הזה. הרעש בשרות מנהיגינו, שהם מצטיינים בו כול כך, הרבה יותר בצעקות מאשר במעשים, בא בעיתו כמו היורה בחודש אוקטובר. בייחוד,כפי שמסתבר, מתחח לאותם עננים כבדים, כולל סוגיית שליט, ראש ממשלתנו ועוזריו עסקו במרקחת לרסק את "קדימה" לגנוב בהסתר כמה ח"כים תאבי כסאות. הגנה על לבני בחוץ ואגרוף מחץ בפנים. ואיך תקראו לזימון ליבנה ע"י ראש הממשלה להקמת ממשלת אחדות- אם לא perfidious - נכלולי- בוגדני. מה היינו עושים בלי "אלביון" הבריטי.
בריטניה "הצבועה"
אלביון הוא שם שנתנו היוונים לבריטניה עוד לפני הספירה ,לשם הזה נוסף במרוצת השנים, תאור הגנאי "נכלולי" ,כאשר אותם איים בריטיים קטנים הפכו לאימפריה, על כול התככים,הצביעות והניצול שקשורים בניהול אימפריאלי. אלה הפכו לשם דבר עד כדי הענקת התואר "אלביון הבוגדני" ( במקור לשון נקבה) Perfidious Albion והנה רשימה עדכנית קצרה: הבריטים חמסו את כל העולם, ודיכאו את כל האומות, שהם שלטו עליהם , המוזיאון הבריטי מחזיק ביצירות שדודות מכל רחבי העולם , שומרים בריטיים במחנה המעצר באפריקה ירו סתם כך לתוך קהל האסירים היהודיים, שהוגלו מהארץ .בדיונים בבית-הדין האירופאי לזכויות האדם נחלה בריטניה תבוסה אחר תבוסה , חוקי בריטניה ונהליה נקבעו כבלתי-חוקיים וכמנוגדים לזכויות האדם בצפון אירלנד. באיי פוקלנד מתגלים לאחר 25 שנה קברי אחים של שבויים ארגנטינאים, שחיילים בריטיים הרגו אותם בהיותם כבולים. ויש עוד.
לחלק מכול אלה יש ללא ספק שמץ של אמת, אך זאת הכללה מרחיקת לכת. הסטיריוטיפים על אנגליה הם לא רק שלנו אלא בחלק מהם יש לנו שותפים בעולם. בכול הנוגע לדימוי של אנגליה ,.ככה כותב, בין השאר העיתונאי מרקוס טנר Marcus Tenner ב- 4.12.2008 באתר Balkannsight comm. : וזאת הדעה הנחרצת כפי שהיא משתקפת בעיני האנשים: "אנחנו (האנגלים) צבועים, או לכול הפחות מבטיחים ולא מקיימים " אלביון בוגדני" כפי שקובעת האמירה הצרפתית הישנה. אמש האזנתי לתוכנית ב- בי בי סי בשם "מאחוריי דלתיים סגורות" שבעצם ניתן היה לכנותה "ההיסטוריה הסודית של מלחמת העולם השנייה" סדרה שרצה במשך כמה שבועות. הפרק שלו האזנתי נגע ליחס בריטניה כלפי פולין, והבטחתו של ווינסטון צ'רצ'יל לגנרל אנדרס( מפקד הכוחות הפולניים שלחמו לצד בעלות הברית- צ.ג) בשנת 1943 במילים אלה:" אל תחשוש. נכנסנו למחמה בגלל פולין, ואנחנו לא ננטוש אתכם". מה גם שהסרט גילה מה עבר על פולין בכלל וורשה בפרט מידי הנאצים ואחר כך מידי הקומוניסטים של סטאלין.
אז איך ניתן לקרוא לזה מלבד "בוגדנות". אבל במהלך הסרט התיעודי המהימן, ואני יכול להוסיף על כך את הידע שלי כעיתונאי חוקר, שהבריטים עם כול רצונם העז לא יכלו להגיע לפולין. הרוסים הקדימו אותם. כוחות בעלות הברית כן יכלו להגיע לפרג, והם אכן רצו לשחרר אותה, אלמלא החליט רוזוולט לוותר על צ'כוסלובקיה לרוסים, לאחר ששוכנע שאפשר לסמוך על מילתו של סטאלין שהוא לא יכפה את הקומוניזם על צ'כיה.(על כך אני יכול להוסיף- כמי שחקר את הסכמי ילטה, שרוזוולט, בעיקר בשל מחלתו שקרבה את מותו, רצה לראות סוף למלחמה בחייו, וכניעותיו לסטלין נבעו מצרוף האמון שהוא נתן בסטלין ,למורת רוחו של צ'רצ'יל, ומצבו הבריאותי המתדרדר- צ.ג).
במאמרו מצביע טנר על כך כי הבוגדנות כביכול של הבריטים כלפי הפרוטסטנטים האיריים,הקרואטים הסרבים, ואחרים לא היה לה בסיס מפני שבפועל לא היו הבטחות כלל, ולכן לא הייתה הפרה. "אולם פולין הייתה בגידה, וזאת צריכה לעמוד כעצם בגרוננו. וזה מראה בין היתר את לבה הרחב של פולין בכך שלא נטרו לנו איבה".
חזרה אלנו.
אם אכן יש לנו טענות לאירופה בכלל ולבריטניה בפרט, וחלקן לא נטולות בסיס, הרי אלה נבעות בראש וראשונה ממעשה ידינו להתפאר. לדוגמה בכול הקשור ל"עופרת יצוקה", מבצע מוצלח ומוצדק בעיני, אשר נכשל כישלון חרוץ בהסברה, והסברה- תעמולה- היא כיום חלק מן המערכה הצבאית ותוצאותיה. כבר ציינתי בהזדמנות קודמת כי ההצלחה שבה התפאר דובר צה"ל במניעת סיקור עיתונאי, הייתה בחזקת "ניצחון פירוס". שערו בנפשכם שעיתונאים ישראליים ובעיקר זרים מעבירים צילומים ממקומות ירי של החמאס ליד בתי חולים ומסגדים. היה והחמאס לא היה מאפשר, התקשורת העולמית הייתה מדגישה שהצילומים לא נעשו מכיוון שהחמאס מסתיר את עובדת השימוש במקומות קדושים או במרכזים רפואיים להסתרת עמדות ירי.
על כך הוספנו בהחרמת וועדת גולדסטון. אילו שיתפנו פעולה עם הוועדה והיא הייתה מבקרת בשדרות,באשקלון ובכול אותם מקומות שהוו מטרה לירי מרגמות ורקטות במשך שנים, וחבריה היו נפגשים עם התושבים ורואים גם את ההרס, הדו"ח ללא ספק היה חיובי יותר. מכול מקום פחות חד צדדי. יתרה מזאת נציגי הממשלה ומערכת הביטחון יכלו לומר לוועדה כי הוטל על צה"ל לבדוק את הפגיעות בחפים מפשע, והפעולות שעשה צה"ל כדי להימנע. גם זה מן הסתם היה מסיר מאיתנו חלק מן האשמות. הרי כול שהדוח מבקש , בשלב זה, זאת חקירה, גם אם זאת פנימית. אבל אנו בסכלותנו שיחקנו ברוגז והחרמנו את הוועדה. ולאחר מכן כאשר ראש ממשלתנו ה"כן ולא" שלנו רמז שיש נכונות לבדיקה, צה"ל באמצעות שר הביטחון הטיל ויטו. מבחינה זאת, התבטאותו של ההיסטוריון הבריטי סר מרטין גילברט בריאיון עם יעקוב אחימאיר ( "רואים עולם") כי גולדסטון לא נהג כמשפטן, אינה רלוונטית עכשיו. גם היא ירייה באוויר לאחר שהסוסים ברחו מן האורווה.
בכתבה במסגרת "מבט שני" ( 23.12.2009) במלאת שנה ל"עופרת יצוקה" הפריכו גורמי צה"ל את הממצאים של דו"ח גולדסטון. אם ככה, מדוע סוף מחשבה במעשה תחילה. מדוע לא שיתפנו פעולה עם הוועדה וצה"ל היה מביא בפניה את הממצאים שלו. ומדוע, כפי שנמסר בכתבה, "ישראל שיתפה פעולה בעקיפין" עם וועדת גולדסטון ולא במישרין. לעתים נדמה לי שאנו שייכים לאותו זן שיש לו אויב גדול יותר מן האויב בחוץ. האויב בפנים, לא בחברה הישראלית אלא במדיניות העקלקלה.
במערכת הגומלין בינינו לבין הפלשתינאים, כאשר, כפי שהצבעתי פעם, כול צד יוצא נשכר מאיוולתו של הצד השני, הפלשתינאים היו צריכים להיות מטומטמים לחלוטין שלא לנצל את המשגים שלנו, והם לא מטומטמים. משום כך כאשר אנו צועקים חמאס או חמס, זה נשמע כמו במשל לה פונטיין כאשר הזאב נמצא למעלה ומאשים את הכבש שנמצא למטה בזיהום מקור המים.וכאשר הכבש מנסה להסביר לזאב את האבסורד, שכן הוא למטה. עונה לו הזאב: מה זה משנה, אני הזאב.
מציאות שקשה להסביר אותה,ואנו מסבירים רעים.
לא הפלשתינאים יושבים על שטחים שלנו אלא אנו על שלהם. וזה יותר מ- 40 שנה, ובניגוד לחוק ולהחלטת המוסדות הבינלאומיים. אך על פי כן העולם ובראשו המערב כולל אנגליה נוהגים בנו בסובלנות ובסבלנות. אז מה לנו כי נלין שאנגליה למצער לא מחרימה מוצרים מן השטחים היא מעלה את המס עליהם. היא די בקיאה בסוגיה זאת של מס. האמריקנים כאשר לחמו על העצמאות שלהם כנגד בריטניה הכובשת, לא החרימו את יבוא התה הבריטי. הם השליכו אותו לים במה שנקרא " מסיבת התה של בוסטון" זאת לאחר שהשלטונות האימפריאליים( ב- 16.12.1773 ) סרבו להחזיר משלוח תה לאנגליה שעליו הוטל המכס. בתגובה חבורה של אמריקנים עלו על סיפון האנייה והשליכו את התה לנמל..
לכך ניתן להוסיף שכאשר הנושא של הבאת הסוגיה בעקבות ",עופרת יצוקה", עלה בספרד, ישראל במקום לנהל מערכת הסברה אפקטיבית עשתה זאת נקודתית. ניתן היה לנהל מסע תעמולה אפקטיבי בינלאומי וגלוי כדי להוכיח שבמקומות רבים כמו באפגניסטן עכשיו או בסרביה פעם- קשה לנהל מלחמה באמצעות קרני לייזר. אזרחים נפגעים. אני רואה עצמי "יפה נפש" וחושב שצריך היה לעשות הכול כדי לגרום למינימום אבדות במצבע, אבל מי שניהל נגדנו מערכה מעבר לגבול הבינלאומי כמו בעזה, ללא כול התגרות מצדנו ולאחר נסיגה חד צדדית, חייב ליתן את הדין. הפלשתינאים באסון שגרמו לעמם ואנחנו, בהעדר מערכת מידע שתסביר לעולם את הרקע, ובהבטחה לבחון את ההרג שנגרם לאוכלוסיה האזרחית. מכאן שמי שאחראי להסתבכות הפרשה הם לא מדינות אירופה, אלא אנו במעשינו הלא נכונים ובמחדלינו. וכרגיל בקופרודוקציה עם הפלשתינאים. דומני שערך מוסף לפעלתנות היתר של גומרים שמנסים להביא לעצירת אנשי חמאס בבלגיה, בטענה שאזרחים בלגיים נפגעו- גם צעד זה , אפילו אם הוא זיקוק פרסומי- עלול לפעול כבומרנג. מה שגם שלפי הפרסומים עו"ד שמייצג את התובעים,הוא ע"פ הדיווחים,נמנה עם תנועה גזענית. אבל זה כשר.
בעיקרון,עצם העובדה שקיים גוף כמו בית הדין הבינלאומי ומערכת שפיטה בינלאומית היא בשורה לאנושות. תארו לעצמכם במשך מאות בשנים כאשר העם היהודי היה מיעוט מדוכא ומופלה, במקום שתדלנות של שועים יהודים מקורבים לחצרות המלוכה, היהודים היו פונים לאיזו ערכאה בינלאומית שתגן עליהם. זה לא אומר שהשתדלנות הייתה מיותרת. אך היהודים כמיעוט נרדף תמיד ייחלו לאיזו סמכות בינלאומית נאורה שתפעל למען הגנה על זכויותיהם.תארו לכם מה היה קורה לפושעים הנאציים אלמלא משפטי נירנברג. אין כאן חלילה השוואה, אלא רק הדגשת החשיבות של המשפט הבינלאומי. דוגמה קטנה למאבק בזירה הבינלאומית הוא המאבק שניהלו ארגונים יהודיים ובראשם וועידת התביעות למען מתן פיצוי כלשהו לעובדי כפייה במשטר הנאצי. מי שיצא ממנה נשכר היו לרוב עובדי כפייה לא יהודיים במזרח אירופה.ככה נאה וככה יאה למי שהיה מיעוט נרדף ונדרס.
אם אנו צולעים, אל נבכה, ואל נבוא בטענות אל אחרים שלא נותנים לנו קביים. הם לא רק שלא מבינים אותנו אלא לא מבינים את המדיניות , אם זאת קיימת בכלל. אנגליה אינה יותר אימפריה. היא הגיעה להסכמה גם לגבי השלטון בצפון אירלנד, והיא כמדינה וודאי לא בוגדנית. לא כלפינו. אנו מסרבים להסתכל במראה.ובכלל, גם האנגלים בתחום הזה יכולים ללמוד דבר או שניים מראש ממשלתנו.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
