מאת: צבי גיל
השרים לא מכירים באמירה "סייג לחכמה- שתיקה" .ראש הממשלה אמנם ביקש מהם,לפי המדווח, שיימנעו מתגובות,אך מצעד הדוברים לאחר ישיבת הממשלה היה גדול.
אינני חושב שיש עוד מקום בעולם הנאור,בין אם מדובר במשטר נשיאותי ובין כשמדובר במשטר פרלמנטארי,ששר שמופקד על תחום מסוים,ישמיע הצהרות בנושא ששר אחר אחראי לו.למשל לא שמענו שהשר לענייני צפון אירלנד בממשלת בריטניה ישמיע הודעות בכל הקשור במלחמה בעיראק שבריטניה מעורבת בה.או שהשר לענייני אנרגיה בממשל האמריקני יביע דעתו בפומבי בנושא הטילים של צפון קוריאה,אף שארה"ב מעורבת עמוק בסוגיה זאת.בעולם הלא נאור מיניסטר שיעשה זאת יודח, במקרה הטוב.
אך לא אצלנו.אנו מיוחדים במיננו,ומאז מלחמת יום הכיפורים לא זכורה לי ממשלה שכמעט כל חבר בה לא ראה לנכון להשמיע הצהרות בנושאים מדיניים וביטחוניים.וראשי הממשלה, גם הגנרלים מביניהם לא הצליחו להניא את הברברנים הכרוניים,חברי הממשלה,מלהתבטא בנושאים אלה,בין שהם עשו זאת בדברי טעם ובין בדברי סרק.
ביום ו' האחרון פורסמו הודעות,הפעם ממשיות למדי מצד ממשלת חמאס , אבו מאזן וגורמים אחרים ,על שנרקמת איזו עסקה בין הפלשתינאים לבין ישראל בעניין שחרור רב"ט שליט והפסקת פעילות צה"ל,שחרור עצורים וכו'.שר הפנים רוני בר און,ראה לנכון להודיע כמעט מיד לאחר פרסום הידיעה, כי הוא בקשר עם ראש הממשלה,ואין לידיעה בסיס.
האם לראש הממשלה אין פה.יש לו ועוד איך,או שאין לו דובר,ויש לו כמה, שיאשרו או יתנערו ממהימנות הידיעה. כאן לא מדובר בעוד ידיעה מדינית ביטחונית אלא בנושא רגיש ביותר כשעל המאזניים מונחים עניינים אסטרטגיים כבדים מאוד וחיי חייל .
שר אחר, בנימין(פואד) בן אליעזר גם הוא נוטל לעצמו זכות תגובה לאירועים,אף שהוא כבר איננו שר הביטחון אלא שר האנרגיה שמופקד,בין היתר, על משק החשמל ומחדליו.שלא לדבר על שר המשפטים,חיים רמון שמתבטא בכל נושא מדיני, מעין שר הסברה בפועל, מכיוון שהוא אולי בניגוד לשרים אחרים יודע לדבר יפה.ולא שכחנו את השר שטרית, הפעם שר התחבורה, אחראי על רכבת ישראל ותאונותיה, ומוותיקי הדוברים. הוא רואיין ביום א' ב"יומן הצהרים" של רשת ב' על ידי ענת דווידוב,מבין המראיינים היותר אינטליגנטיים של משדרי האקטואליה.לאחר כמה דקות טובות, שאלה דווידוב את השאלה האולטימטיבית: "עד מתי נשב שם(בעזה)?". ענה לה שטרית:" נשב כמה שצריך".ברדיו אי אפשר לצבוע כותרות.אילו אפשר היה,היה כתוב בצהוב לאמור:" שטרית: נשב בעזה ככל שנצטרך".
בדיווח ב"מבט" ביום א',נמסר כי ראש הממשלה,אהוד אולמרט,ראה לנכון להעיר בעניין הבעת דעות פומביות בסוגית המו"מ עם החמאס.אך כתבנו מיד הוסיף כי הכוונה לשר דיכטר שהביע דעתו בעד מו"מ לשחרור שליט.מכאן שהשרים,ואלה היו הרוב שהופיעו, ואשר התנגדו לניהול מו"מ, לא נקראו לסדר.
מסורת של קהילות יהופץ וחלם.
כאמור,אין בכך חידוש.כבר העליתי לפני שנים סוגיה זאת.
** באחד המכתבים אל ראש הממשלה יצחק רבין,ב- 13.2.1995 עסקתי בפטפטת של שרים בנושאים שהם לא מופקדים עליהם.אז תהיתי.כיום לא הייתי כותב מכתב כזה,גם לא לרבין. במכתב הזה ציינתי שאיני מוצא פגם במיומנותם של שרים לדבר.הם דוברים רהוטים וכושר הביטוי של אי אלה מהם(התכוונתי בעיקר לשר יוסי שריד) ראוי ללימוד חובה לפרקליטים, לדיפלומטים ולמופיעים בציבור בכלל.כמובן שלא זו בלבד שזכותו של שר להביע עמדה ולהיאבק למענה,אלא זאת גם חובתו.אולם מכיוון שזכות,או חובה,זאת עומדת לו בתוקף היותו חבר בדרג המבצע העליון,המסגרת לכך היא ישיבת המשלה.יתר על כן אפשר גם להבין ששר מתבטא פומבית בסוגיה שבתחום טיפולו,אף שעמדתו לא התקבלה בממשלה. אבל קשה להבין מדוע כל שר חייב להתבטא פומבית בנושאים שאין הוא מופקד עליהם ישירות ואשר נדונים בפורום הקולקטיבי,בישיבת הממשלה כולה, שבה מתקבלות החלטות אשר מחייבות את כול השרים.
כפנומן ישראלי אולי אפשר להסביר את תופעת ה- chorus line לאחר ישיבת הממשלה. הח"כים פוזלים ל"פריימריס" והשרים קורצים ל"רייטינג".מה שקורה למעשה הוא מצב שבו שר שיושב בפנים נהנה מן הפריבילגיה של מיניסטר וכאשר הוא מגיח החוצה הוא נוטל לעצמו את תפקיד הפרלמנטר.ועוד היבט לעניין הדברת.אצלנו פליטת פה של שר אינה בחזקת חלב שפוך.הוא חלב ממוחזר.הופכים אותו לגבינה,לאבקה ושוב לחלב חמוץ צבוע בצבעים עזים.כעיתונאי זה חג לעיניים ולאוזניים.שמח בממשלתנו.never a dull moment כאזרח זה מביך ואף מדכדך. ככלות הכול זאת הממשלה שלי.
במכתבי אל רבין אני לא מציע הצעה בלתי ישימה ששרי ממשלתנו אף יתקרבו למנזר שתקנים.אך מדי פעם לא יזיק לאנשים נבונים אם יאמצו את אמרת חז"ל:מילה בסלע,שתיקה בתרי.זאת לא רק תכונה יפה אלא לעיתים בכוחה להעשיר את אוצר הבינה של המדינה.
נאום אזרח מן השורה.
רבין השיב לי כדרכו במכתב קצר:
שלום רב צבי
קבלתי וקראתי מכתבך אלי מיום 13.2.95 .דברים כדרבנות.דעתי כדעתך.אשמח אם תביע דעתך בפני השרים האחרים.
תודה. יצחק רבין.
התשובה הקצרה הזאת מגלה שתי תכונות אצל יצחק רבין.מצא חן בעיניו שאני כותב כאזרח מן השורה,ולא כעיתונאי שמפרסם דעתו ברבים.תכונה שנייה חושפת את התום שבו.ראש הממשלה מציע לי להפיץ את המכתב שלי בין שריו.הוא הרי יכול היה לתת להם הנחייה תוך הדגשה הנה ראו מה כותב אזרח מן השורה שהוא גם עיתונאי.אבל אז הוא היה נוטל ממני את היוזמה,ומוסיף מטלה לעצמו .מה גם שהוא ידע שאת חלק מן השרים הכרתי אישית. איתן הבר,מנהל לשכתו החרוץ והנבון , נחלץ לעזרת הבוס שלו והקולגה שלו, והפיץ את המכתב שלי בין חברי הממשלה.משר אחד,שר התחבורה ישראל קיסר,קבלתי מכתב לאמור:
"קבלתי העתק ממכתבך לראש הממשלה בנושא השרים והתקשורת.ואין לי אלא להסכים עימך וכמעט ניתן לומר שאני מזדהה עם כל משפט במכתבך וע"פ אמות מידה אלה אני נוהג בממשלה.אך דא-עקה התנהגות זו נחשבת בעיני אנשים שהתרגלו לתופעה "לא מהעולם הזה"( ע"פ רוח מכתבך,תרתי משמע) ולמרות זאת החלטתי מיום כניסתי לממשלה להתרכז במשימה שהוטלה עלי ולה להקדיש את מרב הזמן והמאמץ.טיפול בתחבורה.ואילו דעותיי בנושאים אחרים הנדונים במשלה,שם אני מביע דעתי עליהם כחבר ממשלה.הגבתי למכתבך, גם אם לא היה ממוען אלי ישירות כי שמחתי שיש אנשים מן השורה שחושבים אחרת." **
בהזדמנות אחרת,בתשובה לשאלת איזה כתב על נכונות ידיעה מסוימת , אמר יצחק רבין: "הכול דיבורים כמו בתוכנית הרדיו". אשר למעשים זה סיפור אחר לגמרי.אולם ישנם דיבורים,ואפילו מילים בודדות,שכה חשובות עד שחיים ומוות תלוי בהם,בייחוד כאשר מדובר במצב כאוטי,בפקעת מסובכת מאוד,אשר כדי להתירה דרושים עמל רב,זמן וסבלנות רבה.תכונות אלה לא מצויות אצל המיניסטרים שלנו.הם חותכים פקעת,ואז יעמלו עשרה חכמים כדי להדביק אותה ולהתחיל בהתרה מחדש, כמיטב המורשת החלמאית. לעומת זאת כאשר פקע בשעתו האולטימאטום של חוטפי שליט, דובר ממשלת חמאס היה לפחות גלוי לב.כאשר נשאל מה יעשו החוטפים, השיב:אני לא יודע.
** הקטע שמתייחס למכתב אל יצחק רבין הוא מתוך כתב יד של ספר חדש שעתיד לצאת לאור בסוף השנה.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
