דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


השפה כמעצבת מציאות והקשרה למשטרה 

מאת    [ 10/08/2008 ]

מילים במאמר: 2110   [ נצפה 3891 פעמים ]

תקשורת - Communication (Oxford Dictionary 2003)
?1. noun the act of sharing or exchanging information, ideas or feelings: Radio is the only means of communication in remote areas. *we are in regular communication with our head office in New York.
?2. The methods that are used for traveling to and from a place or for sending messages between places: The telefone lines are down so communications are very difficult.
?3.formal a message: a communication from head office.?

התקשורת במובנה הכללי ביותר, היא תהליך באמצעותו מועבר מידע בין בני-אדם. משמע, תהליך שבאמצעותו משפיעים בני-אדם אלה על אלה, יוצרים תשתית של מוסכמות חברתיות ומציאות חברתית המנחה אותם בעולם משתנה. מה שקובע בתקשורת אינו מה שנאמר ממש אלא מה שמיוחס לנאמר (סלומון, 1981). התקשורת מהווה גם אמצעי להעברת מסרים משותפים בין הון ושלטון החוברים אליה (בן אליעזר 2004).

התקשורת במהותה היא תלות-גומלין בין אנשים המותנית בייחוס משמעויות ובייחוס כוונות להתנהגויות ואירועים תוך הפנמתם ושימוש בהם להגדרה ומשמעות נוספת בהמשך. כפי שניתן להבחין, למשל, בהתנהגות ובפנייה התקשורתית של האוכלוסייה ההומו-סקסואלית בישראל Walzer 2000)), הבדלים תרבותיים שהביא לקונפליקט אלים ומתוקשר בין משטרת תל אביב לשוהים בגן העצמאות עד ששני הצדדים הבינו את השוני בייחוס הפעולות שלהם (קמה 2003). הפתרון לכך נמצא בהקצאת קצין קשור בין המשטר למגזר ההומו-לסבי בתל אביב, ההבנה לתת תרבות השונה הזו באה גם לידי ביטוי בסרטו של רן קוצר(2003) שקיבל סיוע משטרתי בהפקתו.

דאנס (1970) תאר (והגדרתו מקובלת עלי - א.ז.) את התקשורת כתהליך ספיראלי של ייחוסים, ציפיות ויחסי גומלין המשתנים ללא הרף. הבסיס הנו צר וממוקד ובעקבות השינויים התכופים גדל הבסיס ומהווה מעין פירמידה הפוכה. המשמעויות הניתנות למסרים מותנות בציפיותיו, מטענו, ניסיונו, מקום הימצאו, תחום עבודתו וכד' של הנמען ולמידת מסרים חדשים מכשירה את הנמען למתן משמעויות חדשות למסרים נוספים .

אחת הדרכים לצריכה נכונה, נבונה וביקורתית של אמצעי התקשורת היא הבנת דרכי פעולתה של השפה, שהיא המרכיב המרכזי במדיום התקשורת הכתובה. בתקשורת האלקטרונית יש חשיבות לא פחותה, למראה, הטון, נימת הדיבור וכד'. הבנת השפה, תכונותיה והרבדים השונים שלה, שהתפתחו במהלך הזמן, מגלה את תפקידה המרכזי בצורת החשיבה והתגובה של הנמען. דרך טובה להבנת השפה היא השוואת השפה למציאות המיוצגת באמצעותה (ברגר 1995).

המציאות הרבה יותר דינאמית ומשתנה מהשפה, כך שלעיתים נוצר צורך בהבניית היגדי דיבור נוספים. בשפה קיימות רמות לשון והפשטה שונות. רמת הפשטה גבוהה במיוחד לא תושמע במהדורת חדשות או בדיווח עובדתי מזירת פיגוע בכל אחד מאמצעי התקשורת. לעומת זאת, נמצא רמות הפשטה ולשון מגוונת יותר במאמרי מערכת או בהגיגי העיתונאים שאינם קשורים לאירוע המיידי. שפה מורכבת ומופשטת נתפסה תמיד כבעייתית לשלטון רודני קיים כפי שבא לידי ביטוי מדהים בספר העתידני 1984 (אורוול 1976). לא בכדי נאסרו הוגי רוח, משוררים ופייטנים במדינות טוטליטריות ונאסרו לקריאה ספרי הגות מסוימים או הוטלה צנזורה על אמצעי תקשורת שונים. או, לחילופין התפתחה תקשורת שקרית כחלק מהמדיניות (ברגמן 2002). התוצר הסופי של העיתונאי כפי שהציבור מקבל אותו בסופו של התהליך מייצג את נקודת המבט של העיתונאי לאחר עריכה. מכאן "שאין ולא יכול להיות, ניסוי ליומרה מצד אמצעי החדשות לסיקור מלא של ההתרחשויות" (גורן 1993, ע' (101. הסיסמא של "The New-York Times" המופיעה בראש כל גיליון מבליטה היטב את הדואליות והבעייתיות הקיימת: "כל החדשות הראויות להיות מודפסות", כלומר יש כאן קריטריון של בחירה, מה ראוי ומה אינו ראוי לתפיסתו של העורך. מעבר לכך, חשוב להדגיש את חשיבות זמינות המידע העומד לרשות העיתונאי שחלקו לפחות מובא לידיעתו וחלקו (לעיתים החלק הגדול יותר) מוסתר מידיעתו בשל שיקולי הגוף מוסר המידע. ליפמן (1960) הבחין כבר בשנת 1922 שחדשות ואמת הנם שני דברים נפרדים. מבחינתו, החדשות הנם הבלטה של חלק מסוים מתוך אירוע שחרג והתבלט. החדשות מצביעות על אירוע קיים בעוד שהאמת מוציאה לאור עובדות נסתרות. בהמשך הוכיחו חוקרי עיתונות שדיווחו אירוע בעיתונים שונים כי כל אחד מציג "אמת" שונה ודיווח מוטה כפי שאראה במהלך עבודה זו.

רוב העיתונאים הטוענים לאובייקטיביות משתמשים במעין ריטואל של מעשים המציגים "אובייקטיביות לכאורה". לעיתים נותנים תגובת הדובר לאירוע, מציגים עמדות שני הצדדים והצגת הוכחות המסייעות, לכאורה, להצדקת המצג וכד'. אולם, הכותרת ניתנת ע"י העורך. החומר משוכתב לעיתים, ע"י העורך משנה, הפתיח וכותרת המשנה משפיעים מלכתחילה על הקורא יותר מהכתוב בלב המאמר. התמונות הנלוות משדרות מסרים משלהם. מעבר לכל זאת, תלוי מהו כלי התקשורת העומד לרשות העיתונאי מבחינת היקף, איכות, מיצוי ודרגת החומר שצריך להעביר. אם האירוע מתמשך, חייב העיתונאי למצוא כל פעם זווית חדשה לאירוע דומה כדי להוסיף אותו למידת העניין של החדשה ומכאן יתפתח מושג אלים וישיר יותר של השפה המתארת את האירוע במכלול היבטיו השונים (גורן 1993).

?K st.? (על שמו של אחד הרחובות החשובים בוושינגטון די. סי.) הנה סדרה הממשיכה למתוח את גבולות המדיה תוך טשטוש הולך וגובר בין המציאות הקיימת למה שמוצע במרקע. הופשטיין (2003) מתאר את הסדרה כדוקו-סופ-דרמה-מציאותית. הסדרה נבנתה כאנטי תזה לסדרה אחרת "הבית הלבן" אשר אף היא, לפני מספר שנים הציבה ממד חדש בעת ששילבה פוליטיקאים אמיתיים בסדרה דמיונית המתארת את התנהלותו של נשיא ארצות הברית.

במחשבה שאינה נתמכת בסקרים מדעיים ניתן לשער שמינויו של שוורצנגר למושל קליפורניה, נבעה בין היתר, מדימוי המחסל ופותר הבעיות בסרטיו. כפי שהוא הצליח להעביר מסר זה במערכת הבחירות: גיבור, אנטי בירוקרטי, קשוח ונטול פניות. בסדרה חדשה שהופקה בארץ: "הקולנוע הישראלי"YES) , 2004-2003) בפרקים השני והשלישי נעשה ניסיון לבחון את דמות הפושע בסרטים הישראלים ובמקביל ובמוצנע את דמות השוטר. המשטרה אישרה שימוש בכלי רכב משטרתיים, בית מעצר והצגת שוטרים אמיתיים באותה סדרה מעין דוקומנטרית.


השפה כמעצבת מציאות

ברגר (1985), מחשובי הסוציולוגים בעת החדשה, מבחין בין מה שמצוי בהישג הגשמי והמיידי ובין מגזרים אחרים שהנם חלק מהווייתנו ומתפיסת החיים שלנו. ככל שנדע מה קרוב אלינו מבחינת הזמן או מבחינת מיקומו הפיזי, כך ניטיב להכירו. הגדרתו של "הבניית המציאות" של כל פרט בחברה מציגה באופן מדויק את השוני בפרשנות של כל אחד למידע המגיע אליו. לעיתים, הדיווח מכלי תקשורת נתפס בעינינו כאמת הראשונית והמובהקת והלשון בה אנו משתמשים מגדירה לנו את ההוויה החדשה כדבר ברור. המציאות הברורה מאליה אשר חלקה מתווך אלינו כחלק מהיגדים והשפה הנה המציאות שבה אנו חיים פועלים ומכירים. חשוב להזכיר כי בישראל רבת העולים החדשים ודוברי ערבית (בנוסף לחרדים המקיימים מערכת חינוך משלהם) יש חשיבות רבה להבנת נושא בעת הרצון להעברת מסרים מרכזית. גיא (2004) ראיינה את עמית, לשעבר מפקד מחוז ירושלים על גדר ההפרדה וחשיבותה למניעת הטרור. בהמשך התייחסה המראיינת לחשיבות מוקדי החירום שבהם יש דוברי שפות זרות וכך גם בצוותים הנשלחים לבתי החולים.

חומסקי נעם (1978) טען כי חוקרים רבים בתחומי הלשון והשפה ניסו להגדיר ולתאר את השפה כמשפיעה בתחומים שונים. הסבר רציונליסט, אינו עוסק, אלא, במעט פונקציות תקשורתיות של השפה ומתרכז בתפקידה של השפה בתור כלי להבעת המחשבה. תפיסתו משתלבת ארגונית בתיאוריות מדע מודרניות. במילים אחרות, כמו במדע, הבנה שלא ניתן לאתר תופעות מדעיות אך ורק ע"י תצפית כוללת ויש להבין שקיים מבנה תשתית סמוי שאינו ניתן לתצפית בלתי אמצעית וישירה אך מסוגל להציע פשר לתופעות הלשוניות במבנה של פסוקים. טיעונו הלוגיסטי של חומסקי מלכד שני ממדים: ממד עיוני שיטתי וממד היסטורי. Truss (2003) מתייחסת לפיסוק כהתפתחות מאוחרת הקשורה גם להתפתחות הדפוס. לטענתה רמת הפיסוק המידרדרת היא סימן להידרדרותן של החברה והתרבות. היא יודעת שהפיסוק הוא חלק מהדפוס ועלול להיעלם מן העולם עם הדפוס. למרות השינוי בזמנים והשתנות השפה יש חשיבות לכתיבה נכונה וגם לגרש (') יש חשיבות עליונה בשפה הנכונה. Dobbins (2003( טוען כי אחת הדרכים החשובות להשליט דמוקרטיה לאחר שלטון רודני הוא הצורך ברפורמה חינוכית כוללת כולל שינוי ספרי הלימוד (שם: 16,44).

בהקשר להתייחסות השונה לטרור מציין מדני (2002) בהקדמה לספרו כי בניגוד לנגע הסמים המסוכן, לדעתו, כמו הטרור הרי: "פעולות הטרור הן ראוותניות, רועשות ופוגעות באופן מיידי. התקשורת מסקרת בשידורים חיים כל פיגוע על פני האדמה, משדרת בגל פתוח ומקיימת ראיונות עם נפגעים, מומחים ועם או הנלחמים בטרור וזוכים לרייטינג הגבוה ביותר בתעשיית החדשות" (ע' 11). מדני ממשיך בטיעוניו כנגד התקשורת שאינה נוטלת חלק במאמץ הלאומי חברתי של התמודדות בבעיית הסמים.

שפת העיתונות העברית עברה תמורות מפליגות במשך השנים. השינויים הבולטים בתחום זה היו בחמישה מישורים מקבילים וחוברים יחדיו (כספי ולימדר, 1993; שניצר, 1986; ניר, 1981):
- רישול לשוני כהתייחסות לשפה העברית כשפה מתחדשת.
- שימוש גובר בעגה הרווחת בציבור.
- התפשטות סגנון הכתיבה האלים, ההולך ומתעצם ככול שאירועי הטרור הופכים להיות חלק בליתי נפרד מההוויה הישראלית.
- חדירת מונחים משפת הלעז.
- התרחבות תפוצת המקומונים שחלקם נכתב ע"י עיתונאים חסרי הבנה בסיסית בעיתונות וידע בלשון העברית.

גורן דינה (1993) מדגישה מספר פעמים בספרה את תהליך עיבוד החדשות המובאות לציבור החל מרגע ההחלטה באם יש לסקרן (החלטת מערכת לשליחת הכתב/הצלם) ועד להגעתם לציבור. תהליך ההחלטה, האיסוף והעיבוד מחייב מספר גדול של החלטות. החלטות אלו באות לידי ביטוי באופן הצגתם לציבור באמצעי המדיה השונים. דורון ואלון (2003) הציגו מבחר רחב של משפטים מביכים או מצחיקים שנאמרו או נכתבו בתקשורת הישראלית,למרות, אותה מסננת. רוזנטל (2004) מתייחס לשפה העברית כשפה חיה המשתנה תדיר, מתלבטת, מתבגרת ובעלת שונות גבוהה בין קבוצות באוכלוסייה כמו: אנשי צבא, פוליטיקאים אוהדי ספורט.

רוסו (2003) מציינת כי במציאות הישראלית המורכבת, שימוש במילים מבטא את ההשקפה הפוליטית של המשתמש ובעצם הלקסיקון שבו אנו משתמשים ביום- יום הוא במידה רבה תולדה של מדיניות מכוונת ומדוברת היטב של השלטון. הכתבה נכתבה בעקבות החלטתה של רשות השידור, כאקט פוליטי, על החלפת מספר מונחים כמו: "הודנא", "אינתיפאדה" ואחרים למונחים פחות טעונים ויותר ישראליים. בכתבה מצוטט ד"ר דניאל דור מהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב: "אנחנו מכירים את המציאות רק דרך התיאורים המילוליים שלה, ולכן לבחירה הלשונית יש משמעות גדולה. באופן בו אנחנו יוצרים מציאות דמיונית וירטואלית המשקפת את הרצונות שלנו" (ע' 2). רוסו מוסיפה את ההיבט המסוכן של אימוץ אוצר המילים הנוצר ע"י השלטון באמצעות התקשורת.

למיש (2002) מציגה את חשיבותה הרבה של חדירת הטלוויזיה להוויה הישראלית וכמעצבת תכנים ברמות השונות שבו. רוביק (2003) מתייחס לנושא בהיבט מעט הומוריסטי אבל בהחלט מעניין. בתוכנית הרדיו שלו הוא השמיע את הדברים הבאים: "בספורט אנו מרשים לעצמנו להשתמש בדימויים שונים ובשפה שונה, זאת מאחר והספורט הוא משחק אחד גדול. כל זאת בניגוד לפוליטיקה או לאירועים אחרים בהם אנו חייבים להיות מדויקים מאד בתיאור. זו הסיבה שבמדורי הספורט יש תיאורים של: חיים ומוות, מלחמה, הקרבה ועוד. חבל שהחיים אינם הספורט, או אולי כן?"

קרמינצר (2004) משווה בין התייחסות התקשורת למשטרה במהלך המאורעות (אוקטובר 2000) לבין התייחסותה למשטרה לאחר פרסום מסקנות וועדת אור ב- 2003. לטענתו, במהלך המאורעות כל כלי התקשורת הצניעו את טענות ערביי ישראל לקיפוח ושייכו אותם כאל ה"אויב". לעומת המשטרה שנתפסה כמגינה על ביטחון היהודים אזרחי המדינה. לאחר פרסום מסקנות הוועדה סקרה התקשורת בהרחבה את המסקנות האישיות ואת הכישלון בהערכות המשטרה בביקורתיות רבה. לדעתו, על התקשורת לערוך חשבון נפש לגבי יחסה הדיפרנציאלי כלפי היהודים והמגזר הערבי בארץ אכן מתקבל מצב שבו השפה משתנה באורח תדיר.

הביטוי: "כפר גלובאלי קטן" מראה את היכולת להעביר מילים בין המדינות השונות. המותג קוקה- קולה ידוע בכל העולם וכן ביטויים כמו: איידס, טרור, מגדלי התאומים, בין לאדן ועוד. המילון החדש בשפה העברית (אזר 2004) מציג, הפעם, ביטויים הכוללים: סלנג, מלות לעז וקללות שחלקן מקוריות וחלקן שאוב משפות אחרות (כתב 2003). כך שהוויכוח עתיק היומין: מה קדם למה? - השפה להוויה או ההוויה לשפה המתארת אותה עדיין לא נפתר.

קראוס (2003) מציג פן אחר של הנושא בביטולי מינויי הארץ על העיתון בעקבות גישתו הפרו פלסטינית. חלק מהכתבה הוקדש למדור הביקורת של העיתון הכותב על אמצעי התקשורת האלקטרונית בעקבות הפגועים. במדור זה טענו הכותבים כי הכתבים המסקרים הנם בעלי פטריוטיות יתר ומייצגים את דובר צה"ל או, לחילופין, מנציחים ומעין מצדיקים את המצב הקיים.Schneider (1995) המתייחס לשרות ברמה העסקית טוען כי אחד הדברים הנחוצים ביותר בסביבה בין לאומית הוא הצבת שלטים בשפות זרות ועובדים דוברי שפות זרות אשר יקבלו את פניהם של הזרים הבאים בשפתם ובך ישייכו אותם לסביבתם המעין טבעית (שם, ע' 70). גיליס (2003) מוסיף מההיבט העסקי וטוען שכיום דווקא בשל המורכבות הטכנולוגית והקדמה במדעים המדויקים יש יותר מתמיד חשיבות לכתיבה ברורה בהצגת נושא .

גם בשפה המשטרתית נוספו ביטויים חדשים הקשורים להוויה החדשה והמציאות המתהווה. ביטויים כמו: אמל"ח- אמצעי לחימה, פח"ע- פעילות חבלנית עוינת, ש"י- מחוז שומרון ויהודה, בקת"ב-בקבוק תבערה, "יום האדמה"-מחאת הערבים כנגד הפקעות אדמה לצרכים צבאיים, ימי אזכור, הפס"ד- הפרות סדר ועוד מגוון רב של מונחים הפכו לחלק קבוע מהשפה המשטרתית הקבועה והרגילה. בכל מסמך משטרתי או תדרוך משטרתי חדרו מילים חדשות המובנות לכלל השוטרים. מבחינת הציבור קיים קושי בהבנת מושגים אלו ולעתים נוהגים קציני משטרה להשתמש בביטויים אלו בעת הופעתם באמצעי התקשורת דבר המביא לקושי ביכולת הצבור להבין את דברי אותם אנשי משטרה.

אין ספק שאופן הסיקור של אירוע אשר התרחש בארץ מסוימת יהיה שונה באופן סיקורו על ידי אמצעי תקשורת זרים שאינם מאותה מדינה. היכולת של אמצעי התקשורת המקומיים להעביר מידע לציבור הוא קל הרבה יותר. המקומות, ההוויה והשפה נהירים לכולם כך שהמסר המלווה בשפה הוא קל להבנה ולתפיסת הצרכן. במקרי חירום ירשה לעצמו השדר המקומי להשתתף באותה חוויה ולהביע אמפטיה עם הנאמר או המצולם כחלק מהיותו חלק מאותה אוכלוסייה הנתונה לאותו אקט של הטרור. כל זאת, כמובן תוך שימוש בשפה, דימויים, היגדים וביטויים המוכרים לקהל המקומי. לכתב/השדר הזר אין את הנאמנות המקומית ואין את היכולת להעביר את המסר המקומי כהווייתו. הוא נדרש להיות במקרה זה להיות המתווך בין האירוע הקשה לבין קהל הצופים מחוץ לאותה מדינה. לעיתים, יצליחו העורכים באמצעי המדיה השונים להעביר את עוצמת האירוע בהוספתם של תמונות, צילומי ווידיאו ועדויות אישיות של הנפגעים המתארים אותו בשפתם. הדיווח יעבור מסננת נוספת של תרגום לשפה האחרת כדי שיוכל לחדור לתודעה השונה של קהל הצופים והמאזינים. לכן, בחלק ניכר מהמקרים ייעשה ניסיון למצוא מרואיינים דוברי אותה שפה של הגוף המשדר.

קרימינולוג ויועץ ארגוני



מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב