חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א - 2000 (להלן:"החוק") קובע, בין היתר, כי מי שעיסוקו בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת, או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות.
מרכז הקונגסים בחיפה סבר בטעות כי עקרונות חשובים אלה בטלים בשישים בפני שיקולים עסקיים- בית המשפט העמיד אותו על טעותו.
האם קידום השיוויון ומניעת ההפליה הינם ערכים הגוברים על שיקולים עסקיים ומסחריים ועל חופש הפעולה של בעל קניין בקניינו?
שאלה זו עמדה במרכזה של תובענה שהגישה עמותה המייצגת את קהילת "עדי יהוה" בישראל (מדובר בזרם בנצרות העוסק בפעילות מיסיונרית אשר לו כמה אלפי מאמינים בישראל)- (להלן "הקהילה").
בשנים 2000 עד 2005 קיימה הקהילה כנסים לאנשיה באולמות השונים של מרכז הקונגרסים בחיפה הכל על פי הסכמים מסחריים שנקשרו בין הצדדים.
פעילות זאת של הקהילה במרכז הקונגרסים, לא נראתה לחוגים דתיים שונים. כתוצאה מכך ולאחר פניה של ראש העיריה לחברה המנהלת את המרכז (להלן:"החברה"), החליטה החברה שלא להמשיך בהתקשרות ולא לאפשר לקהילה להמשיך בקשר המסחרי עימה, כמקודם.
בגין כך, הגישה הקהילה תובענה בה ביקשה ליתן צו שיאסור על החברה להפלותה וימנע את סירוב החברה לאפשר קיום כנסים ו/או אירועים במרכז הקונגרסים.
בתשובתה טענה החברה, כי היא זכאית שלא לאפשר לקהילה שימוש במתקניה, שכן היא "גוף פרטי" הזכאי ל"חופש התקשרות" בניהול עניניו. החברה טענה עוד, כי שיקוליה הם שיקולים עסקיים, והיא נכחה לדעת שהתקשרות עם הקהילה תביא להפסדים בעקבות הימנעות חוגים רחבים בחיפה מלהיעזר בשירותיה.
עמדה זו של החברה לא נראתה לבית המשפט כעמדה ראויה העשויה להצדיק את ההפליה שבה נקטה החברה. נקבע, כי המרכז איננו גוף פרטי אלא גוף ציבורי שהוקם בכספי הציבור ולמען הציבור על כל גווניו. משכך, הוא כפוף לדין הציבורי בכל מה שקשור לאיסור הפליה (בית המשפט אימץ בעניין זה את חוו"ד היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לתיק בית המשפט).
נקבע עוד, כי ההפליה בה נקטה החברה כלפי הקהילה פסולה היא בתכלית ומנוגדת לעקרון השוויון ולהגינות ואף מפרה את הוראות החוק.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי ההתנהגות שנחשפה במסגרת הדיון מחייבת הגברת הפיקוח הציבורי על אופן ניהולו של מרכז הקונגרסים בחיפה. נדרש, כך נקבע, שהמרכז יתנהל על פי אמות מידה שאינן עסקיות בלבד, תוך הפנמה של איסור הפליה כלפי הנזקקים לשירותיו.
לסיום קיבל בית המשפט את התובענה והוציא תחת ידו צו האוסר על החברה ועל מרכז הקונגרסים להפלות את הקהילה (ה"פ 110/06, מחוזי חיפה, הש' בלרלינר, ניתן ביום 5.2.07).
מעבר להזדהות המיידית עם תוצאות פסק הדין המתבקשת בנסיבות העניין, כדאי לדעת כי הוראות החוק הנדון, חלות בכל מקום המוגדר על פי החוק כ"מקום ציבורי", היינו, כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית.
עניינו הרואות- הוראות החוק חלות גם על מקומות פרטיים (כגון בית קפה, חנות ומוסך) ולא בכדי, שכן בדברי המבוא להצעת החוק (ה"ח 2871, 370) נכתב, שהרעיון הבסיסי העומד ביסוד חקיקה זו, הוא שיש מקום להחלת עקרון השוויון גם על עסקים פרטיים, הפונים לציבור הרחב בהצעת מוצר, שירות או מקום ציבורי...
דומה, כי במדינה הטרוגנית כל כך כמדינת ישראל בה חיים זה לצד זה ציבורים רבים ושונים, יש אכן מקום לשמור מכל משמר על כבודו של האדם באשר הוא אדם ולמגר את נגעי ההפליה, וזאת גם במחיר פגיעה מסויימת בעקרונות חופש ההתקשרות וחופש האדם לעשות בקניינו.
הכותב, עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון 2 רמת גן, בניין ב.ס.ר. 1, טל'- 03-7554466).
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".
מרכז הקונגסים בחיפה סבר בטעות כי עקרונות חשובים אלה בטלים בשישים בפני שיקולים עסקיים- בית המשפט העמיד אותו על טעותו.
האם קידום השיוויון ומניעת ההפליה הינם ערכים הגוברים על שיקולים עסקיים ומסחריים ועל חופש הפעולה של בעל קניין בקניינו?
שאלה זו עמדה במרכזה של תובענה שהגישה עמותה המייצגת את קהילת "עדי יהוה" בישראל (מדובר בזרם בנצרות העוסק בפעילות מיסיונרית אשר לו כמה אלפי מאמינים בישראל)- (להלן "הקהילה").
בשנים 2000 עד 2005 קיימה הקהילה כנסים לאנשיה באולמות השונים של מרכז הקונגרסים בחיפה הכל על פי הסכמים מסחריים שנקשרו בין הצדדים.
פעילות זאת של הקהילה במרכז הקונגרסים, לא נראתה לחוגים דתיים שונים. כתוצאה מכך ולאחר פניה של ראש העיריה לחברה המנהלת את המרכז (להלן:"החברה"), החליטה החברה שלא להמשיך בהתקשרות ולא לאפשר לקהילה להמשיך בקשר המסחרי עימה, כמקודם.
בגין כך, הגישה הקהילה תובענה בה ביקשה ליתן צו שיאסור על החברה להפלותה וימנע את סירוב החברה לאפשר קיום כנסים ו/או אירועים במרכז הקונגרסים.
בתשובתה טענה החברה, כי היא זכאית שלא לאפשר לקהילה שימוש במתקניה, שכן היא "גוף פרטי" הזכאי ל"חופש התקשרות" בניהול עניניו. החברה טענה עוד, כי שיקוליה הם שיקולים עסקיים, והיא נכחה לדעת שהתקשרות עם הקהילה תביא להפסדים בעקבות הימנעות חוגים רחבים בחיפה מלהיעזר בשירותיה.
עמדה זו של החברה לא נראתה לבית המשפט כעמדה ראויה העשויה להצדיק את ההפליה שבה נקטה החברה. נקבע, כי המרכז איננו גוף פרטי אלא גוף ציבורי שהוקם בכספי הציבור ולמען הציבור על כל גווניו. משכך, הוא כפוף לדין הציבורי בכל מה שקשור לאיסור הפליה (בית המשפט אימץ בעניין זה את חוו"ד היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לתיק בית המשפט).
נקבע עוד, כי ההפליה בה נקטה החברה כלפי הקהילה פסולה היא בתכלית ומנוגדת לעקרון השוויון ולהגינות ואף מפרה את הוראות החוק.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי ההתנהגות שנחשפה במסגרת הדיון מחייבת הגברת הפיקוח הציבורי על אופן ניהולו של מרכז הקונגרסים בחיפה. נדרש, כך נקבע, שהמרכז יתנהל על פי אמות מידה שאינן עסקיות בלבד, תוך הפנמה של איסור הפליה כלפי הנזקקים לשירותיו.
לסיום קיבל בית המשפט את התובענה והוציא תחת ידו צו האוסר על החברה ועל מרכז הקונגרסים להפלות את הקהילה (ה"פ 110/06, מחוזי חיפה, הש' בלרלינר, ניתן ביום 5.2.07).
מעבר להזדהות המיידית עם תוצאות פסק הדין המתבקשת בנסיבות העניין, כדאי לדעת כי הוראות החוק הנדון, חלות בכל מקום המוגדר על פי החוק כ"מקום ציבורי", היינו, כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית.
עניינו הרואות- הוראות החוק חלות גם על מקומות פרטיים (כגון בית קפה, חנות ומוסך) ולא בכדי, שכן בדברי המבוא להצעת החוק (ה"ח 2871, 370) נכתב, שהרעיון הבסיסי העומד ביסוד חקיקה זו, הוא שיש מקום להחלת עקרון השוויון גם על עסקים פרטיים, הפונים לציבור הרחב בהצעת מוצר, שירות או מקום ציבורי...
דומה, כי במדינה הטרוגנית כל כך כמדינת ישראל בה חיים זה לצד זה ציבורים רבים ושונים, יש אכן מקום לשמור מכל משמר על כבודו של האדם באשר הוא אדם ולמגר את נגעי ההפליה, וזאת גם במחיר פגיעה מסויימת בעקרונות חופש ההתקשרות וחופש האדם לעשות בקניינו.
הכותב, עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון 2 רמת גן, בניין ב.ס.ר. 1, טל'- 03-7554466).
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".
הכותב, עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון 2 רמת גן, בניין ב.ס.ר. 1, טל'- 03-7554466).
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".
