המשבר הגדול של מועדון הפאר ולנסיה 

בימים טרופים אלו מתברר כי למחאה אזרחית יש כוח אדיר כדי להשפיע על סדר היום, עד כדי שינוי מציאות ובלימת השלטון, גם אם זמנית, מלבצע מהלכים הנתפסים הרסניים על החברה. להבדיל כמובן, מחאות ספורטיביות לרוב, לא זוכות לעלות לכותרות העיתונים והאתרים ואינן ברות השפעה, אבל בוולנסיה של 2023 העוצמות של המחאה הן בלתי רגילות וכאלו שעוד יכתבו עליהן בדברי הכדורגל הספרדי. באחד מהמועדונים הגדולים והאוהבים בלה ליגה לא נלחמים על דמוקרטיה, אלא על משהו צנוע בהרבה: המטרה היא לסלק את הבעלים המושמץ פיטר לים ורואים בו, בצדק, כאשם הבלעדי במצבו העגום של מועדונם האהוב.

לפני כשלושה חודשים, התאספו למעלה מ-50 ארגוני אוהדי הקבוצה מסביב לאצטדיון המסטאייה וסירבו להיכנס לאצטדיון שעה שהשופט שרק לפתיחת המשחק מול בילבאו. הם היו שם בעשרות אלפים והניפו שלטים בגנותו של לים ויד ימינו, הסוכן ז'ורז'ה מנדש. לדידם, הבעלים, שהציל למעשה את הקבוצה ב-2014 מפשיטת רגל, הפך אותה לבלתי רלוונטית, לעוד קבוצה מקרטעת וחסרת יומרות בליגה הספרדית. את רמת הניכור והניתוק אפשר להבין דרך ההחלטה של הבוס שלא לבקר באצטדיון בשנים האחרונות ולהימנע מלצפות בפרויקט הכושל שלו. זו לא הייתה ההפגנה הראשונה נגד הבעלים הסינגפורי ובטח שלא תהיה האחרונה.

בניגוד למחאות הרבות האחרות של האוהדים ולמטפחות הלבנות שהם נוהגים לנפנף בהם במסאטייה, הפעם יש תחושה של דחיפות אמתית. 

כאשר נותרו עוד 7 מחזורים לסיום העונה, ולנסיה, שנחשבה בתחילת שנות האלפיים לאחת הקבוצות הטובות באירופה, הגיע לשפל חדש ומטריד במיוחד. העטלפים מדורגים במקום ה-17 בטבלה, עם אותו מספר נקודות כמו אספניול, שנמצאת מתחת לקו האדום. הסכנה ברורה ומוחשית: הקבוצה, שהגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות, עלולה לרדת ליגה - דבר שלא קרה לה מאז 1986.

למעשה קו השבר ביחסי האוהדים את לים הגיע לאחר הניצחון על ברצלונה והזכיה בגמר הגביע ב-2019. הקבוצה לא מינפה זאת בשום צורה, להיפך. אחרי עזיבת המאמן המוערך מרסלינו, היא שקעה לבינונית מקצועית לאחר שמכרה מספר נכסים גדולים שלה: מפראן טורס, דרך דני פארחו, ג'פרי קונדוגביה, רודריגו ועד לאחרונה שיחררה את קרלוס סולר וגונסאלו גדש. ההבטחה הגדולה של הבעלים להקים אצטדיון חדש, התעכבה, ובינתיים הגיעה גם הקורונה והפיירפליי הספרדי הנוקשה. הקבוצה כבר שלוש שנים לא משחקת באירופה ולמעשה חיה ממה שהיא מכניסה מזכויות שידור, ספונסרים וכרטיסים למשחקים. כסף לשחקני רכש? הצחקתם את לים.

ג'נארו גאטוזו היה המאמן האחרון שהבין שנכנס לתפקיד שאי אפשר באמת להצליח בו. אחרי סדרה של הפסדים והדחה מהגביע, ועל רקע מחאת הענק ברחובות, הוא פוטר מהמועדון בפברואר. לא לפני שהסתכסך עם ההנהלה ועושי דברו של לים, כאשר ביקש לחזק בינואר את הקבוצה בשני שחקנים. הוא כמובן קיבל תשובה שלילית. 

המציאות הכלכלית העגומה של ולנסיה הפכה אותה לקבוצה צעירה ביותר העונה בליגה הספרדית. 

אם נוציא מהמשוואה את שני החלוצים הוותקים אדינסון קבאני הקשיש (36) וגבריאל פאוליסטה (35) מרבית השחקנים בסגל נמצאים בחלק הראשון של שנות העשרים לחייהם, מה שמלמד על בניה לא מאוזנת של הקבוצה, וכעת היא נקלעה למאבקי הישרדות עם שחקנים שממש לא בנויים לכך. 

למעשה, גם אם הקבוצה בסופו של דבר תישאר בליגה, לא יהיו לה יותר מדי נכסים בעלי ערך למכור לקבוצות אחרות, אולי פרט לקשר האמריקאי יונס מוסה  והשוער הגיאורגי גיורגי מאמרדשווילי. 

חשוב לציין כי חלק מהשחקנים, כמו למשל ג'סטין קלייברט, סמואל לינו וניקו גונסאלס בכלל מושאלים מקבוצות אחרות. כלומר, גם בשנים הבאות יהיה קשה מאוד לראות את הקבוצה משנה את פניה ויוצאת מהאפרוריות שלה, ללא רכש מאסיבי. ירידת ליגה תהיה כמובן בור ללא תהום.

חלק מהניסיון להשתיק את המחאה, ההנהלה החליטה למנות את רובן בראחה למאמן ה-16 של הקבוצה  ב-9 שנות שלטון לים. קשר העבר האגדי היה אייקון במועדון המצליח של תחילת ואמצע שנות האלפיים וכעת, בגיל 47, קיבל על עצמו את המשימה הכי מורכבת בקריירת האימון הצנועה שלו. הקבוצה תחתיו הצליחה להשיג 7 נקודות בשלושת המשחקים הראשונים במסטאיה, אבל בחוץ לא ניצחה מאז אוקטובר והיא, כאמור, עדיין בסכנת נשירה. השיפור במשחק של הקבוצה לא ניכר בצורה דרסטית. 

בתקשורת הספרדית מפרסמים כי מספר שחקני עבר של הקבוצה מהחלוץ הארגנטינאי מריו קמפס, דרך החלוץ הארגנטינאי קלאודיו לופס ועד החלוץ הספרדי דויד וייה, הביעו את דאגתם הכנה למצב הקבוצה ונראה שיש קונצנזוס סביב הבעיה המרכזית שהובילה את הקבוצה למאבקי התחתית. 

ולנסיה שכרגע נמצאת מעל לקו האדום בשל הפרש שערים טוב יותר מזה של חטאפה, נמצאת במשבר עמוק שקשה לראות אותה יוצאת ממנו כל זמן שההנהלה לא תתחלף. כרגע היא מרוכזת במאבק הישרדותי וספורטיבי, אבל התמונה היא הרבה יותר גדולה ממה שמתרחש על הדשא.