דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


יינות ישראלים בני עשר: על המוקד. ביקורת יין 

מאת    [ 01/01/2023 ]

מילים במאמר: 2783   [ נצפה 2340 פעמים ]

עשר שנים אחרי - טעימת יינות 2013

 

יינות בציר 2013 כבר בני עשר שנים, וזו תקופה שמאפשרת לבחון את התפתחות הענף, ואת השינויים בחשיבה של ייננים שהם חלק מהתעשייה תקופה ארוכה. טעימת יינות בציר 2013 הייתה הזדמנות לבדוק אסכולות שונות של ייננים - מי מייצר יין על פי החינוך הצרפת ומי על פי הקליפורני, שורשיו של מי נטועים פה בישראל בשורק או בתל חי, ומיהם האוטודידקטים - בסופו של דבר כולם מדברים על חשיבות חומר הגלם, על הכרם, על הטרואר, ומזג האוויר שיכול ברגע לשנות את כללי המשחק, את הטעמים, הריחות והחומציות. 
בכל שנה אני מעביר בין הייננים והיינניות סקר ובו שאלה מאוד פשוטה: "איך הייתה עבורך שנת הבציר עבורך?". עכשיו אני מבין שאין יותר צורך לשאול את השאלה הזו, משום שבישראל אין דבר כזה שנת בציר גרועה. אנחנו יציבים כבר שלושים שנים עם מזג האוויר וכמויות המשקעים, ומה שהכי משפיע על היין היא רק עשייה ייננית. כמובן שיש החלטות כלכליות שיכולות להשפיע על היין, כמו סוגי הפקקים ליינות שעתידים להיות מתיישנים (ולצערי מספר יקבים עשו שימוש בפקקים שעם זולים והקורקיות עשתה את שלה), או שימוש בחבית מעץ שמתאים לזן או לאופי היין וכמובן לזמן השהייה - בסופו של דבר הכל מתנקז להחלטה של היינן, ובישראל אי אפשר להאשים אף פעם את הטבע. אנחנו לא צרפת שבה יש שנים שאין בהן מספיק שמש רציפה לייצור סוכר בענבים, ובודאי שאין לנו בעיה של מים בענף (תמיד אפשר לפתוח ברמ"ד). תיקוני חומצות כולם עושים, מי ביד נדיבה עם חומרים כימיים, ומי בהוספת תירוש מזן אחר או ממועד בציר אחר - שוב הכל מתנקז להחלטות כלכליות.
אחת המסקנות מטעימת היינות בני העשור הייתה, שהייננים המובילים והטובים בארץ לא עסוקים באופנות. אם חשבתי שיש עלינו השפעה של היבוא מחו"ל, אז המסקנה היא שזה לא ממש כך, ואנחנו עדיין מאוד מאוד מסורתיים. 
היינן הכי אופנתי הוא עידו לוינסון מהיקב הגדול ברקן סגל. הוא חושב איך להפתיע כל שנה עם אופנה כזו או אחרת, כמו "היין הכתום" למשל, אבל זה שולי ולא ממש נחשב בעיני רבים כיין שצריך להתעסק בו יותר מידי. היינות הלבנים בארץ תפסו תאוצה בעשור האחרון. אומנם אין הרבה יינות לבנים מתיישנים, ואולי הסיבה היא מחסור ביין, אבל גם פה אפשר לראות שזן השרדונה עדיין מככב, וגם הסוביניון בלאן והרוסאן לא נשארים מאחור. יינות הרוזה הם הבעייתיים ביותר מבחינה ייננית. מצד אחד, הציבור מאוד אוהב אותם, אבל נמנע מלרכוש יינות רוזה בני שלוש וארבע, שלא נדבר על מתיישנים. יש עדיין יקבים שחושבים שאפשר לתעתע בחובבי הרוזה, ולהגיש להם שאריות מדוללות של יין אדום או מי סוכר צבועים, אבל רוזה הוא יין שלא פשוט לעשות, וצריך להתייחס אליו בהתאם. אני צופה שמהפכת הרוזה תגיע כשערן פיק מיקב צרעה יעשה רוזה (גילוי נאות: טעמתי איזו דוגמה שהוא עשה), ואז לדעתי תוך מספר שנים הארץ תוצף ביין הזה שהכי מתאים לנו. אבל עד שערן יחליט לקחת לידיו את המושכות בנושא, נצטרך להתמודד, ולהוקיע את יינות הרוזה תותי פרוטי שחלק גדול מהייננים עדיין מייצרים לנו, ואם הרוזה הישראלי לא ישתפר, אז היבוא יקח את הפיקוד, וחבל. 

שנת 2013 הייתה שנה נהדרת, עם קיץ מתון, חורף גשום מאוד ולאחריו האביב שהיה חם יחסית. בחודשי יוני יולי היו טמפרטורות קרירות, והכי חשוב שלא היה מזג אוויר קיצוני, בין אם חם או קר או שרב או ברד. הענבים הבשילו בזמן ובצורה טובה, והבציר התחיל בזמן והסתיים בזמן בסוף אוקטובר.


לסיכום: יינות 2013 שטעמתי עושים כבוד גדול לתעשייה; הייננים והיינניות בישראל לא שוקטים על השמרים אפילו לרגע, הם כל הזמן לומדים ומנסים להבין את הגפן שצומחת בארץ, ושיתוף הפעולה ביניהם מעורר כבוד.
בחודש האחרון נפלה בחלקי הזכות לטעום עשרות יינות מבציר 2013, ועבורי הייתה זו טעימה מאלפת ומרגשת, ואני רוצה להודות על הזכות הזאת, לכל מי שעובדים קשה ומנסים לקדם את היין הישראלי בארץ ובעולם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יינות 2013:

 

יקב הנס שטרנבך: יינן גדי שטרנבך, אסכולה ייננית: אוטודידקט

ג'נבא 2013: בלנד של קברנה סוביניון עם תוספת של 7% פטיט ורדו. פקק נקי ללא דליפות, צבע אדום בוהק נקי, ארומות צעירות מתפרצות והמון עשבי תיבול לצד פרי אדום. פה עם גוף מלא. יין סמיך מאוד מרשים. 

 

לה ג'נבא 2013: 94% סירה עם תוספת ויוניה (הסירה הראשון של היקב). פקק נקי, צבע על גבול הסגלגל, ארומות נקיות ואלכוהוליות משהו, פה קריר. המון פלפל שחור לצד טעמים נקיים. היין למעשה עוד צעיר, והמשיך להתפתח בכוס כל הזמן. יש למה לחכות למי שיכול להשיג ולשמור. 

יקב אליגוטה: יינן צביקה פנטי. אסכולה ייננית: בוגר תל-חי עם קריצה אוסטרלית 

סאנג'ובזה 2013: פקק נקי, צבע אדום בוהק , אף מאוד ארומטי כאשר בעיקר הפרי השחור בפרונט, ויש גם קליפות תפוז. הפה עשיר, חומציות נפלאה, מתובל מאוד עם סיומת שוקולדית מרשימה. 

 

 

יקב צפרירים: יינית לורי לנדר. אסכולה ייננית: בית ספר שורק

זינפנדל 2013 עם תוספת של 12% פטיט סירה. פקק נקי, צבע אדום עז. ארומות של דובדבנים בשלים וקוקוס קלוי. פה עשיר ומתובל, סמיך. תוספת הפטיט סירה גאונית, הפכה את היין לבשרני והרגיעה את החומציות. 

 

 

יקב ויתקין: יינן אסף פז. אסכולה ייננית: בורדו צרפת

קריניאן 2013: פקק נקי, צבע על גבול הסגול. ריחות מאוד מתובלים, בעיקר של רוזמרין ואקליפטוס. פה בשרני, המון פרי אדום. היין שופע טעמים וכל הזמן עובד - אוכמניות, פלפל שחור, קשה לעקוב. עוצמתי ומאוד מרוכז, עם אפטר טייסט חמאתי. הקריניאן. נקודה. 

 

מסע ישראלי 2013:  קריניאן עם תוספת של 30% סירה ו-10% קברנה פרנק. היין שהכי הפתיע אותי, כי הוא לא היה אמור להתיישן. פקק נקי, צבע אדום צלול, אף מאוד ארומטי ונקי, הפה שופע פרי אדום מעט בשל, ירקרקות מפתיעה, עושה רושם שהגיל לא נגע בו. ( פתחתי את ה 2014 וגם הוא היה מרשים ), עבודה ייננית והקפדה על חומרי גלם טובים גם ביינות שלא אמורים להתיישן כנראה זה הסיפור של אסף פז. שאפו 

 

 

יקב בזלת הגולן: יינן יואב לוי. אסכולה ייננית: אוטודידקטית

קברנה סוביניון 2013: פקק נקי, צבע אדום עז. ארומות של אוכמניות, תאנים ומעט וניל. פה מאוד עשיר בטעמים, היין סמיך וכבד, עפיצות במיטבה לצד חומציות מרשימה. יין נפלא. 

 

 

יקב טפרברג: יינן שלמה (שיקי) ראוכברגר, אסכולה ייננית: קליפורניה. 

לגסי קברנה פרנק 2013: פקק נקי,  ארומה פרחונית וירוקה לצד מנטה ופלפל שחור. פה עוקצני וקריר, גוף חסון, חומציות מרשימה והמון ירקרקות. יין מאוד מעניין. מאוד. 

 

יקב גבעות: יינן שיבי דרורי.  שיבי עם 3 תארים במדעי הצמח בפקולטה לחקלאות, כולל גפן ויין. מצד שני,הוא לא  למד ייננות באופן מסודר, הוא יותר אוטודידקט בתחום, ומשלב בין עולם חדש לישן, עם כבוד גדול לטרואר מצד אחד, ולטכנולוגיה מצד שני. 

גופנה 2013: קברנה סוביניון עם תוספת של  8% מרלו. פקק נקי, צבע אדום עז. סמיך, ארומות של פירות אדומים עם הרבה וניל וקרמל. פה מאוד מרשים ועמוס בטעמים. מרלו שריכך את הפרי ומעניק קרמיות וחמאתיות מרשימה. 

 

יקב צרעה: יינן ערן פיק. אסכולה ייננית: נאפה, סונומה, בארוסה ובורדו.

הרי יהודה 2013: בלנד של קברנה סוביניון וסירה. פקק נקי. כל השנים אני רוטן על היינות של פיק שמוגשים לנו צעירים ולא מוכנים לשתייה, והנה טעימת  2013  מוכיחה שיש משהו בדבריי. הרי יהודה לאחר עשור פשוט מדהים. עדיין ינוקא לדעתי, אבל ההתבגרות בבקבוק מוכיחה כי כדי להכיר ולהבין את יינות צרעה, חייבים לשתות רק כאלה שהתבגרו מעל 5-7 שנים. 
הרי יהודה עם צבע אדום עז ובוהק. ארומות נקיות, מתובלות ושופעות. פה בשל ועוצמתי, חומציות מאוזנת, קרירות מרשימה. בלנד מרשים של שני זנים סוליסטים שמשלימים אחד את השני בצורה מושלמת. 

 

מיסטי הילס 2013: בלנד של קברנה סוביניון, סירה, מרלו ופטיט ורדו. פקק נקי, צבע שנוטה לסגלגל. ארומות עוצמתיות, בשלות ומתובלות מאוד, וירקרקות מרשימה. פה בשרני, לעיס ומהודק מאוד. המרלו מוסיף מרקם עגלגל, והפטיט ורדו את העוצמתיות שיש ביין הזה. אם הייתי עושה ליין הזה טעימה עיוורת כדי לדרג אותו, הוא היה עובר את ה 93 בלי שום בעיה. 

 

כרם ברק: יינן יוסי רוזנברג. אסכולה ייננית: בית ספר שורק.

כתום 2013: הופתעתי מיכולת החזקת המעמד של הנוזל בבקבוק. פקק קצר נקי, צבע כתום עכור וכך הוא צריך להיות.  אף מתובל מאוד, מתקתק, אבל כל הזמן משתנה. פה שמשחק בטעמים בשלים, ואז משחרר חומציות נעימה, ארל גריי ומעט דבש. יכולת התיישנות מאוד מפתיעה, ולהרפתקנים שווה להתחיל לחפש כתומים מתיישנים כנראה, ורק בגלל היין הזה של כרם ברק. 

 

פרנץ' קולומבר 2013: ארומטי ושופע פירות טרופיים. גם פה הופתעתי, ולא ציפיתי מקולומבר להתיישן ככה. שאפו.

 

לבן 2013: בלנד של שרדונה, פרנץ' קולומבר וסוביניון בלאן. 12 חודשים בחבית. גם פה היין שופע טרופיות. הסוביניון בלאן מעניק חומציות מרשימה. ממליץ לא לחכות יותר מידי מפתיחת הבקבוק. 

 

דרגון באני 2013: בלנד של פטיט סירה ופטיט ורדו. פקק נקי, צבע סגול כהה. ארומות פירותיות, חמיצות נמוכה יחסית. בפה הטעמים מאוד מרוכזים, ולוקח להם הרבה זמן להפתח. השילוב של הפטיט ורדו גרם למלחמה מיותרת עם הפטיט סירה. 

 

אדום 2013: בלנד של סירה, קברנה סוביניון, פטיט סירה ופטיט ורדו. פקק נקי. בלנד מרתק, ארומות נקיות, פה שופע טעמים. יין שעובד ומשחרר כל הזמן עוד ועוד טעמים נפלאים. 

 

 

יקב אסף: יינן אסף קדם. אסכולה ייננית: דרום אפריקה.

שיראז ריזרב קיסריה 2013: פקק נקי, צבע סגול שחור. ארומות של פרי אדום עם המון תבלינים, ירקרקות בקצוות, פה עוצמתי ובשל, חמיצות מאוזנת. יין מרשים מאוד מאוד.

 

 MOISE גראנד רזרב 2013: קברנה סוביניון. פקק נקי, צבע אדום בוהק. ארומות של פירות יער שחורים על גבול הריבתיים. פה מתובל, כבד ודחוס. דקנטר עשה לו פלאים והוציא את המינרליות והחומציות אחרי חצי שעה. 

 

 

יקב מוני: יינן ששון בן אהרון. אסכולה ייננית: ישראלית, אוטודידקטית אקדמית שמושפעת מעולם חדש וישן (אם תשאלו אותו הוא יגיד לכם שהאסכולה שלו היא לעלות חיוך על הפרצוף כשטועמים את היינות שלו).

מלבק רזרב 2013: פקק נקי, צבע סגול מרשים. אף פרחוני, בעיקר של סיגליות, פירות יער שחורים ועיקצוצים של קקאו, שוקולד וטבק. הפה רענן עם טנינים רכים שמובילים לטעמים של פרי בשל דובדבני. כבוד גדול לזן המלבק. 

 

שמשון 2013: בלנד של קברנה סוביניון ושיראז. פקק נקי. בלנד מהודק ועצור משהו. גם פה דקנטר לחצי שעה עשה פלאים, וכשזה קרה הייתה הפתעה. היין נקי, חמאתי ומלטף, עשיר מאוד. הדקנטר הפך אותו ליין מרתק שזועק לאוכל. 

 

 

יקב טוליפ: יינן דוד בר אילן. אסכולה ייננית: אוסטרלית 
בלאק טוליפ 2013: בלנד של ענבי קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטיט ורדו. זו פחות או יותר תחילת דרכו של דוד ביקב טוליפ, וניכרת השפעתו של ארקאדי פפיקיאן שדוד השכיל לקחת רק את המיטב ממנו, והובילה לאחר עשור ליין מרשים, מרוכז, עוצמתי, שופע ועובד כל הזמן. יין מאוד מרשים וגדול. 

 

 

יקב שילה: יינן עמיחי לוריא. אסכולה ייננית: אוטודידקטית

מוזאייק 2013: בלנד של 55% ענבי מרלו, קברנה פרנק, קברנה סוביניון, פטי ורדו ופטיט סירה. פקק נקי, צבע סגול עז. אף שסוחט ארומות מדהימות של דובדבן, רימון, שזיף, פטל ורוזמרין. פה קר, עדין וחמאתי. אפשר לטעום כל זן בנפרד בבקבוק הזה. מרגש ומרתק. 

 

קברנה סוביניון 2013 (הרי יהודה): פקק נקי, צבע עז. ארומות של ציפורן, פטל וזיתים שחורים. הפה מוביל לקפה מרוכז, שוקולד, אפטר טייסט חמאתי ואורוך. יין שקשה להפסיק לשתות. 

 

גרסה יחודית 2013: בלנד של קברנה סובניון עם תוספת של 21% סירה ו-6% קברנה פרנק (הרי יהודה). פקק נקי. יין מאוד מורכב, השילוב של הסירה העניק טעמי מוקה ופרי שחור עוצמתי. אחרי שעה בכוס היין מתחיל לקבל גוונים נוספים, יותר רכות, מורכבות וטעמים שמתפתחים כל הזמן. לדעתי ביין הזה אפשר לקבוע שעמיחי הוא אחד הייננים המרתקים והטובים שיש. 

 

 

יקב כישור: יינן ריצ'רד דיוויס. אסכולה ייננית: דרום אפריקה

SAVANT RED 2013: בלנד של קברנה סוביניון, פטיט ורדו, מרלו וקברנה פרנק. פקק נקי. ארומות נקיות, ובשלות, פה מהודק עם חומציות שקצת משתלטת. דקנטר עשה פלאים. 

כרם כישור סירה 2013: פקק נקי. מתובל מאוד, עוצמתי, טעמים של פרי אדום צעיר, אפטר טייסט חמאתי. יופי של סירה.

 

 

יקב דלתון: ייננית נעמה סורקין. אסכולה ייננית: _______________
שיראז ריזרב 2013: פקק נקי. ארומות של פירות יער ותבלינים עם גוף בינוני. אלכוהול וחומציות מרשימה, לצערי שימוש בעץ ביד נדיבה מידי וחבל. 

 

קברנה סוביניון ריזרב 2013: פקק נקי. ארומות נקיות ומרשימות. פה עגול קטיפתי, שופע טעמים, אפטר טייסט ארוך ומענג. 

 

 

יקב גלאי: יינן אסף גלאי. אסכולה ייננית: בית ספר שורק 
בכחוס 2013: שיראז עם תוספת של 10% קברנה סוביניון. פקק נקי, ארומות שופעות ובשרניות. פה עשיר, קריר, המון עשבי תיבול לצד פרי אדום. אפטר טייסט חמאתי. 

 

נגב 2013: בלנד של מרלו ו-30% קברנה סוביניון. : אחד המרלואים הטובים שטעמתי. מרוכז, שופע ומתובל. הקברנה העניק גוף חסון. גאוני.

 

מילה על אסף גלאי. בשנים האחרונות הנגב הופך למעצמת יין מאוד יחודית, יקבים רבים נפתחים לצד כאלה שקיימים כבר עשרות שנים כמו יקב גלאי. הבוטיק של גלאי הוא זה שכולם צרכים לשאוף אליו. עשייה ייננית בלי קיצורי דרך, עם המון מחשבה וטיפול נכון בחומר גלם, ובעיקר עם הרבה אהבה ליין ולטרואר הדרומי. 

 

 

יקב קסטל: יינן אלי בן זקן. אסכולה ייננית: __________
פטיט קסטל 2013: בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו. 16 חודשי חבית. פקק נקי, ארומות של דובדבנים, עשבי תיבול, אורן ומעט מנטה. פה קריר, חומציות נפלאה, פירות אדומים צעירים שהופכים עם העירסול ליותר בשלים ויותר דומיננטיים. עץ שמעניק תמיכה ומעט מרירות מקסימה באפטר טייסט. אי אפשר שלא להתפעל. 

 

גראנד ווין 2013: בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ופטיט ורדו. 20 חודשי חבית. פקק נקי. ארומות של קסיס, מחטי אורן כתושות, קפה וטבק. פה בשל, נקי, מרוכז ומהודק, סמיך בצורה מרשימה בערסול. יין שעובד כל הזמן ולוקח לו זמן להפתח, לכן צריך לתת לו את הזמן שלו בכוס. תמצית הטוהר היין הזה. 

יקב יתיר: יינן ערן גולדווסר. אסכולה ייננית אוסטרליה.
יער יתיר 2013: בלנד של קברנה סוביניון עם 32% פטי ורדו. 14 חודשי חבית.  פקק נקי, ריחות מרשימים ועוצמתיים, אף מאוד מתובל, חומציות מרשימה. פה נקי עם טעמים נפלאים של פרי בשל, לצד ירקרקות מרשימה. יופי של יין. 

 

 

יקב כרמל: יינן ליאור לקסר. אסכולה ייננית: בורגונדי, בורד ומרגרט ריבר (מערב אוסטרליה).

 

מדטריניאן 2013: בלנד של שיראז, פטי ורדו, קריניאן, פטיט סירה וויוניה. אחד היינות המרשימים של ליאור, עם הבנה טרוארית במיטבה, ובריחה מהמוכר והמקובל. פקק נקי, ריחות מתובלים עם הרבה פרי אדום, פלפל ירוק ו ג'ינג'ר. בקצוות, אניס, עור וטבק. פה קר, מתובל, חומציות מטורפת ומדהימה, טעמי עץ ונילים, לעיס מאוד. יין גדול. 

 

 

יקב בן חיים: יינן איתי בן חיים אסכולה ייננית: צרפתית. 

 

גראנד ריזרב 2013: בלנד של קברנה סוביניון עם תוספת של 10% קברנה פרנק ו- 5% פטיט סירה. 30 חודשי חבית. יין שמראה כמה שאיתי בן חיים אוהב לעשות שימוש מושכל בחביות גם אם הוא תוקע את היין שלו שם ל 30 חודש. פקק נקי. ריחות וטעמים גרנדיוזיים, נקיים, מורכבים ועובדים. אחד היינות שללא ספק מותר להכתיר אותם כגראנד רזרב. הנאה בכל לגימה. 

 

 

יקב נעמן: יינן רמי נעמן. אסכולה ייננית: בית הספר שורק
קטיפה שחורה 2013: בלנד של מרלו עם תוספת של 30% קברנה סוביניון, 10% קברנה פרנק ו-10% פטיט ורדו. פקק נקי, צבע אדום בוהק. מרלו ארומטי מאוד, עשיר בטעמים, חמיצות נפלאה. יין צעיר שיש לו עוד זמן, ושאפו על תוספת המושכלת של זנים נוספים שעושים את היין הזה למשובח. 

 

פטיט ורדו (כרם הר יחמור) 2013: פקק נקי, אף שופע עשבי תיבול, טבק וקסיס. פה עשיר ומתובל מאוד, מרירות מקסימה בקצוות, ואפטר טייסט מרשים. יין צעיר. 

10

 שנים אחרי 2013: בלנד של 45% קברנה פרנק, 34% קברנה סוביניון, 11% מרלו ו-10% פטיט ורדו.

גם פה רמי נעמן בוחר את המיטב שיש ביקב, ומרכיב בלנד שמשקף את הייחודיות של העשייה הייננית שלו. לכאורה האיש מאוד מסורתי, אבל אז יוצא התיחכום שלו שמחזיר אותו לימי הבימוי ההיצ'קוקי המופרע והאפל, וללא ספק המורכב. גם היין הזה, מופרע, עובד ומתוחכם, כשכל זן דוחף את השני ויחד הם יוצרים פסיפס של יין מעולה. 

 

 

יקב סומק: ייננית הילה דהאן. אסכולה ייננית אוסטרלית.
כרם 2013: בלנד של ענבי גראנש ומורברדר. בלנד מפתיע, עשיר בארומות ובטעמים, קשה להבין איפה הוא התחבא עשר שנים. מי שיכול לשים יד על בקבוק שלו, זה הזמן. צבע אדום בוהק ועמוק, באף דובדבן חמוץ, תות שדה, מנטה ועור. החבית מעניקה ליין בול את התוספת הייחודית של הילה. הפה רענן ועשיר עם פרי מורכב פירותי ועוצמתי. עשבי תיבול ותבלינים יבשים, שאפו. 

 

סירה 2013: פקק נקי, אף עוצמתי בעיקר של דובדבנים שחורים ושזיפים בשלים. אדמה, סלמי מעושן, אניס, קפה ושוקולד מריר. פה עשיר בכל מה שהאף משך. סיומת ארוכה ומענגת. 


 

יקב רמת הגולן: יינן ויקטור שונפלד. אסכולה ייננית: קליפורנית

ירדן קצרין 2013: בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו ומלבק. כל זן שהה 18 חודשים בחבית, ולאחר יצירת הבלנד היין חזר לחביות למשך 6 חודשים נוספים. פקק נקי, יין גרנדיוזי, מתובל מאוד, שופע ריחות וטעמים חדים ונקיים. פה עשיר וסמיך. יין מהודק ומחובר למשעי. ללא ספק אחד מהמשובחים שמראה לכולנו אילו יינות מדהימים אפשר לייצר כאן.

יקב בנימינה: יינן ששון בן אהרון

המערה 2013:  המערה הוא יין הדגל של יקב בנימינה. בלנד של מרלו, פטי ורדו וקברנה סוביניון. ארומות נקיות, מאוד שופעות, פטל ועץ אלון מעט מעושן, וניל בקצוות, שוקולד. הפה קריר, נקי, מרענן, חומציות שופעת שמובילה לטעמי פרי אדום מעט בשל עם הרבה עשבי תיבול וטעמי חווה. אכן חיוך גדול, כי היין הזה ענק. 

 

יקב פסגות: יינן יעקב ברג עם מנחם גבריאלי מנהל הייצור. אסכולה ייננית: שניהם אוטודידקטים.
קברנה סוביניון סינגל ויניארד 2013:  פקק נקי. קברנה שופע, מהודק, עוצמתי, מורכב מאוד, עשיר בטעמים ורבדים של פירות יער, פרי אדום דומיננטי. יופי של יין.   


יקב תבור: יינן אריה נשר

מרסלאן סינגל ויניארד כרם רבדים 2013: לצערי הפקק העניק ליין ריחות קורקיים שלא איפשרו לשתות אותו.

טנאט סינגל ויניארד כרם שיפון 2013: גם פה הפקק דלף והיין היה מקולקל.

 

מלכיה, קברנה סוביניון 2013: שוב פקק שהפך את היין לקורקי. 

 

הריחות והטעמים ביינות תבור 2013 היו של קרטון רטוב, טחב, עיתונים ופטריות מעופשות. בפה היין הפגין חוסר חיים ועיפוש, ולצערי הראו שלא היתה כל כך שליטה ייננית, ושראוי, כמובן, לא לחסוך בפקקים ולדעת מאיפה באים הפקקים. בשנת 2013, יקב תבור התחיל את המהפכה, בעיקר בכרמים, ובאותה שנה גם נכנס לעבוד ביקב היינן אורי נדבך נכנס לעבוד ביקב. כשטועמים את  יינות 2014-2015 ואילך, לא מוצאים בעיות של קורקיות, אבל לצערי היות שבטעימת 2013 היו תקלות ביותר מבקבוק אחד, לא יכולתי לקבוע שמדובר בבעיה נקודתית. רצף היינות שנטעמו אמרו את שלהם. 


 

יקב הרי גליל: יינן מיכה ועדיה. אסכולה ייננית: קליפורניה

כרם יפתח 2013: בלנד של מרלו ופטי ורדו מכרם יחיד. לצערי ביין היה "ברט", שגרם לריחות תרופתיים ולריכוז של ריחות אורווה לא נעימים. 



יקב לוריא: יינן גידי סיידא. אסכולה ייננית: מכללת אוהלו

רוסו 2013: בלנד של 50% סנג'ובזה, 20% ברברה, 20% סירה ו-10% קברנה סוביניון. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות. לצערי גם פה היין היה משועם לחלוטין עם ריחות קרטון. 

 

 כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו   ובעל טור  בהארץ  און ליין




מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב