מי נגד מי במזרח התיכון 2020
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

מי נגד מי במזרח התיכון 2020 

מאת    [ 22/10/2019 ]
מילים במאמר: 2220   [ נצפה 344 פעמים ]

 
 

 

 

מי נגד מי במזרח התיכון לקראת 2020

ישנן כמה גישות מקובלות להבנת המזרח התיכון, ברובן מאד שמרניות ושוגות בניסיון לשוות לתהליכים קריטיים באזור דפוס התנהלות מערבית. למשל, הפרשנות המקובלת במערב עם פרוץ ארועי "האביב הערבי" ב 2011 , הנוהגת להציג את ההתעוררות של הדור הערבי הצעיר – כמהפכה ליברלית מובהקת (עם צלילים מוכרים מ"אביב העמים" באירופה). זה קרה במקומות כטוניסיה, אך זו הייתה רחוקה מלהיות תמונת המציאות בסוריה, אשר טבעה בעת תהליכי "האביב הערבי" בים של דם, טבח, ומלחמת הכל בכל.

השסעים כגורם לאי יציבות

בוסתן ולוין (2013) מציגים את גבולות הגזרה של החברה הערבית במזרח התיכון באופן יותר דיפרנציאלי, המסייע להבין התרחשויות, ובעיקר את המבוי הסתום בו נמצא המרחב כולו. לטענתם, מדינות ערב מפוצלות בתוך שני שסעים: שסע עדתי ושסע דתי. המאבק ההיסטורי הגדול הוא בין השיעה והסונה. קטגוריה אחת לחלוקת המדינות היא הסונית ממלכתית, הכוללת מדינות כגון: סעודיה, האמירויות, ירדן, ערביי ישראל (מדינות המהוות חלק קטן מאד מהאוכלוסייה הערבית מוסלמית). הקטגוריה השניה: סונית דתית, ובהן טורקיה, קטאר ואחרות.

   מצרים, על פי ניתוח זה, מצויה בתפר או בשסע המפריד בין החלוקה הדתית והעדתית. היא מדינת ענק, ברובה סונית. התנהל בה מאבק איתנים (וגם אלים) בין "האחים המוסלמים", עד שאלה העלו לשלטון בבחירות חופשיות את הנשיא מוחמד מורסי. הפיכת נגד העלתה את הנשיא א סיסי, וכך חזר השלטון למודל הסוני ממלכתי, לא בהכרח הדמוקרטי (2013).

   בהמשך לחלוקה שמציגים בוסתן ואלון, הקטגוריה השלישית, היא השיעית דתית. במסגרתה כלולים איראן, וחיזבאללה כארגון בתהליכי השתלטות על לבנון. איראן קבעה בחזונה להיות הגורם המוביל והמנהיג של העולם הערבי  (או המוסלמי). חלק מהאסטרטגיה היא חיזוק השיעה הדתית בתוך אינספור הזהויות המוסלמיות. הקטגוריה הרביעית היא השיעה הממלכתית, המייצגת יותר את הלאומנות הערבית. אחד מנציגיה: נורי אל מאליכי, ראש ממשלת עיראק השיעי, שסייע לאמריקאים בהפלת סדאם חוסיין, וטיפח "ציר שיעי" של קרבה לאיראן, ולחיזבאללה, וגם את דיכוי הסונים (המיעוט) בעיראק (מגזין המזרח הקרוב, 2014). מאליכי, הוא דמות מפתח להבנת ההתרחשויות במרחב העיראקי- סורי בהמשך בשנים  2010- 2017.

   זרעי הטרור האלים נזרעו בעוד כוחות ארצות הברית על אדמת עיראק. חשוב להבין – המבצע האמריקאי ושותפיהם, הצליח למראית עין. עיראק לא הפכה למדינה דמוקרטית, אלא למדינת כיאוס פוליטי, צבאי וחברתי. לנגד עיניו של הנשיא דונאלנד טראמפ ב 2019, עומדת עיראק של שנת 2003. פולן וולנסי (2017) טוענות כי לאור הכתרת הממשלה החדשה בעיראק, קם ארגון טרור קיצוני "אל תחוויד ואל ג'האד" בראשות מוסב א זארקאווי. תוך חיבור של נאמנות עם "אל קעידה" הפך הארגון למנוף טרור הרסני ורצחני כנגד משתפי הפעולה עם האמריקאים. המטרות היו השיעים, בני מיעוטים נוצרים, העם היאזידי, כורדים. כל מי שנכלל ב"כופרים". על פי סלע (2014), ביוני 2014 נהרגו מטרור איסלאמי קיצוני (בעיקר בסוריה ועיראק) 12000 בני אדם, חלק גדול בעיר מוסול. נגד העם היאזידי התחולל רצח עם וכיבוש כפריהם. מספר הרוגי הטרור האסלאמי ב 2013 בלבד- היה 91000 מוסלמים ובני עדות אחרות, חיילים, נשים וילדים. לשם השוואה: בקרב על נורמנדי במלחמת העולם השנייה נהרגו 93000 איש: אמריקאים, אנגלים, צרפתים, גרמנים ואחרים. בקרב ההוא השתתפו מיליוני חיילים.

קריסת עיראק – מבוא לכיאוס במזרח התיכון

  מתוך עיראק פוסט – סאדאם חוסיין, צמחה מעצמת טרור סוני קיצוני סלפי אשר יצרה אנרכיה פוליטית בכל צפון עיראק וצפון סוריה. תוצאת מלחמת עיראק איננה דמוקרטיזציה של עיראק. לתוך הוואקום הפוליטי נכנסת  מעצמת הטרור, היא דאע"ש, על תשתית הטרור הסוני העיראקי, תגובה למעורבות האמריקאית ומשתפיה. שד האלימות האכזרית השתחרר בשטחים העצומים של בין הפרת והחידקל, שם הוקמה בפועל "האומה האיסלאמית" שאיימה על המזרח התיכון כולו. דאע"ש ביטל למעשה את ריבונות עיראק וסוריה בכל אזורי הצפון שלהן. הוא הספיק להקים חאליפות מוסלמית על מוסדותיה וחוקיה- חוק השריעה הקיצוני. הוא צבר הון ממשאבי השטחים שכבש, מתרומות, משוד. הוא הצליח להלהיב אלפי אירופים ואמריקאים שהגיעו כ"מתנדבים". בין יום, בסיוע תשתית הרשתות החברתיות, תוך מסעי הפחדה- השתנו פני המזרח התיכון. דאע"ש קנה אחיזה בסיני, בלוב, ובמקומות אחרים.

קריסת סוריה והרג המוני תוך כדי מאבקי הכוחות

  הקיצוניות האיסלאמית, והקיצוניות של משטר אסד הבן, מייצרות את גל האלימות והרצח הבא, המתחיל במקביל להשתלטויות של דאע"ש, בסוריה. הטבח בסוריה קרוי ששפה המערבית "מלחמת האזרחים בסוריה". ב 2012, עם תחילת "האביב הערבי" בסוריה, מבצעות מליציות עלאוויות טבח של 92 גברים, נשים וילדים בעיירה חולה. הכיאוס הסורי מתעורר בכל עוזו. במלחמת האזרחים, כפי שהיא קרויה, אין שני צדדים לוחמים. מעורבים בה כ 12 ארגונים לוחמים, רובם ארגוני טרור, בעלי אינטרסים שונים, גם כלכליים, גם פוליטיים וגם דתיים. בסוריה קשה לאתר מי נהרג על ידי מי. תוצאות המלחמה מדברות בעד עצמן. כחצי מיליון הרוגים מכל העדות, הצבאות, ובעיקר אזרחים. כ 8 מיליון עקורים, חסרי בית, שהם כשליש מתושבי המדינה (UNHCR, 2017, ישנם גם דיווחים גבוהים יותר). מעל 5 מיליון פליטים (נציבות האו"ם לפליטים, 2018). מתוכם 3.6 מיליון שחלקם שוכנו במחנות פליטים בטורקיה, בסמוך לגבול (שם). פליטי המלחמה הסורים הגיעו לירדן, לעיראק הכורדית, לארצות אירופה, ושם עוררו את בעיית ההגירה של הזרים- כלב הויכוח הציבורי. מעבר למספר ההרוגים, ברובם אזרחים, מדובר על מיליוני פצועים. מספר הארגונים, הצבאות הוא רב יותר מהמצוין בתקשורת, שכן מדובר גם בכנופיות מקומיות, וגורמי חוץ: ארצות הברית, רוסיה, אנגליה, צרפת, ישראל, הטאליבן, איראן ועוד.  

 דקל (2018) מציג את תוצאות התערבות המעצמות, כאשר ארצות הברית התערבה בעדיפות ראשונה למען הפלת "המדינה האיסלמית" וכך סייעה לכוחות המשטר בשחרור א- רקה (בירת מדינת דאע"ש). דקל סוקר את התייצבות איראן והחיזבאללה לימינו של בשאר אל אסד. התייצבות ארצות הברית לצידן של קבוצות מורדים "מתונות", התבררה כשגויה, והציתה אש נוספת במלחמת האזרחים. מאידך מעורבות רוסיה, איראן וחיזבאללה, חיזקה את כוחות המשטר, והאלימות במדינה רק גברה. הפעלת הנשק הכימי מצד משטר אסד, דרבנה את התערבות ארצות הברית, ואת רמת העוינות בין המשטר וכוחות המורדים (דקל.א. 2018).

 Gilsinan (2015) ניתחה את מלחמת האזרחים, או מה שהיא מכנה "מלחמות בתוך מלחמה" . המאמר סוקר את התנהלות המלחמה, תוך התערבות חיצונית ובינלאומית בלתי פוסקת, ללא הסכמות ותיאום בין המתערבים. החוקרת מציגה באופן גרפי את הצדדים הרבים המעורבים בסכסוך. בעת כתיבת המאמר, סוקרת החוקרת 13 ארגונים וצבאות סוריים הנלחמים זה בזה, וחמשה גורמים חיצוניים , כולל שתי המעצמות ( Gilsinan 2015).

איראן מתחזקת כמרכז ציר אנטי סוני ממלכתי

  2019- שתי מדינות ענק, עיראק וסוריה, נותרו הרוסות מבחינה כלכלית, ועל סף מלחמות עדתיות, צבאיות, ברמת סיכון גבוהה. המדיניות האיראנית מזהה את נקודות התורפה במזרח התיכון, ונכנסת לתוכן באסטרטגיה מתוכננת. סלע (2018) טוען כי איראן ביחד עם סוריה (ההרוסה ממלחמה פנימית) מתערבות בלבנון, מחזקות את ציר איראן- עיראק- סוריה- חיזבאללה, ומחלישות את לבנון המדינה. הפעילות האיראנית במזרח התיכון היא המפתח להבנת מה צופן העתיד. היא נעשית בהיחבא, ללא הצהרות בדרך כלל.

   כדוגמא, מביא הדה מארקר (2019) חמאס ברצועת עזה, דאג לפרק את הארגון שצץ מתחת לאפו – "אלצאברין". זהו ארגון במימון איראני, להפצת השיעה, לחלוקת כספי רווחה, ולהתחמשות צבאית עצמאית. לארגון בהנהגת השאם סלאם, היה נשק, היו מינהרות, הוא היה מקושר אל החיזבאללה ואיראן.

   דוגמא נוספת: התמיכה האיראנית בחות'ים שבתימן. החות'ים הם ארגון טרור  שיעי- זיידי. אוכלוסיה זו מהווה % 30 מאוכלוסיית תימן. לאחר השתלטות על מחוזות בתימן, הצליחו להשתלט על חלקים בבירה צנעא ב 2014. למעשה- ארגון הטרור הצליח להשתלט על תימן, לאחר עשרות אלפי הרוגים, רובם אזרחים, ולאחר הפצצות כבדות של קואליציית ערב הסעודית הסונית. הארגון נתמך על ידי איראן במימון ובנשק מתוחכם. כך, לטענתם של החות'ים, הם אלה שהפציצו את מתקני הנפט "אראמקו" בספטמבר 2019.

ליטבק, לנדאו וקם (2018), טוענים כי מאז הסכם הגרעין (2015), איום הגרעין הוא לא לב העניין. לב העניין היא התחזקות איראן באזור, תוך שהיא חודרת אל אזורי נקודות התורפה המשטריות, ואל ריכוזי השיעה. ערב הסעודית המנסה לייצב קואליציה לעומתית אפקטיבית, לא מצליחה על אף הנשק המודרני, ועל אף עושרה. המחאות החברתיות באיראן עצמה- עדיין רחוקות מלסכן את המשטר והדוקטרינה שלו.

  פרידמן (2019) טוען כי הפגיעה החותית – איראנית ב"אראמקו"היא חלק מאסטרטגיה של פגיעה כלכלית בקואליציה הסונית, ובעקיפין בארצות הברית. המטרה היא להותיר את איראן כמוקד לאספקת נפט, לאור הסנקציות המוטלות עליה. יש לצפות לפגיעות נוספות, וגם מצד חיזבאללה – שתפגע בכלכלת ישראל, על פי הנחיות מאיראן.

הכורדים בתוך מערבולת האלימות

כורדיסטאן הגיאוגרפית משתרעת על 196,660 קמ"ר, על פני המדינות איראן, עיראק, טורקיה, סוריה, ארמניה. מספר הכורדים מוערך ב 30 מיליון, מתוכם 15 מיליון תושבי טורקיה, 5 מיליון באיראן, 5 מיליון בעיראק, ועד 3 מיליון בסוריה. על משאל עם לעצמאות מדינית ענו % 92 מהם :"הן" (2017). המחתרת הכורדית ה PKK עשתה בעבר פעולות טרור רבות, בשם השאיפה להגשמת הלאומיות הכורדית.

  הכורדים ברובם סונים, מיעוטם שיעים, יזידים ואחרים. ברוב המדינות הם סובלים מרדיפות ואפליות. ב 1991 בהוראת סאדאם חוסיין, נהרס הרובע הכורדי בכירכוך, ו - 300000 פליטים כורדים נסו להרים. כבר בימים הראשונים לפלישת טורקיה למחוז הכורדי בצפון סוריה, נהרגו כ 300 כורדים, ו 200000 ברחו והפכו לפליטים (YNET 20191012). 

  מאבק הכורדים, ובעיקר הסכנה מפני טבח בכורדים- מעוררת גל של אהדה עולמית. טורקיה מצידה מכנה את המבצע "מעיין השלום". המבצע החל משהודיעה ארצות הברית שהיא מפנה את חייליה מצפון סוריה. יצוין כי ביחד עם הכורדים לוחמים כוחות סוריים מורדים, וכן מצטרף צבא סוריה להגנה עליהם. כניסת טורקיה יוצרת עמעום נוסף סביב המלחמה בסוריה, ופוטנציאל חדש להמשך האלימות.

טורקיה נכנסת למעגל האנרכיה המזרח תיכונית

באוגוסט 2019 הורה ארדואן לגרש מאיסטנבול אלפי פליטים סוריים שאינם רשומים שם כחוק. הם הוחזרו למחוז אידליב- שם מתרחשת לחימה רצחנית. זהו רק חלק מהכנת המבצע של כיבוש רצועה בצפון סוריה. 3.6 מיליון פליטים סורים על אדמת טורקיה – הם נטל כלכלי על המדינה, והשכבות החלשות בעיקר. הם הסיבה העיקרית למבצע הצבאי, שכן יש היגיון בדרישה שסוריה תתחיל ליישב ולשקם את הפליטים הללו (בראל, 2019).

  יש הסוברים כי הירידה בתמיכה בארדואן בבחירות המקומיות באיסטנבול (מ % 70          ל % 40) מקורה בהצפת הערים הטורקיות בפליטים מהגרים לא חוקיים, ואובדן השליטה בטיפול בפליטים. צורקוב (2017) טוענת כי % 90 מהפליטים הסוריים בטורקיה, חיים שלא במסגרת מחנות מסודרים, וללא קורת גג מסודרת. מצבם של פליטי סוריה בלבנון וירדן חמור בהרבה. רק מיעוט קטן של פליטים סוריים הצליח להגר לאירופה ולמקומות אחרים בעולם.

2020

סוריה היא מדינה ללא זכות קיום בזכות עצמה. 1. 13 מיליון מתושביה, נמצאים בתוכה ללא תעסוקה או בית. כלכלתה הרוסה. המשטר תלוי באיראן, רוסיה, ארצות הברית. פוטנציאל ההתלקחות של "מלחמת האזרחים" היא מיידי. וכך גם השתלטות איראנית הדרגתית, כולל בניית בסיסים צבאיים וכני משלוח טילים איראניים.

טורקיה היא נפגעת מרכזית מהמלחמה בסוריה, וכדי לא לספוג מכה כלכלית היא חייבת למצוא פתרון לפליטים, בתוך סוריה. לכן מלחמתה כנראה לא תיפסק. בנוסף, יש חשש רציני בטורקיה מהתחזקות הכורדים, והתלכדותם עם התפוררות סוריה ועיראק. האסטרטגיה הטורקית היא ליצור חיץ בין הכורדים הטורקים והסורים. "העולם" "ודעת הקהל העולמית" לא ממהרים לפתור או לממן את בעיית מיליוני הפליטים. במלחמה הזו, ובאזור הזה, קיים חשש אמיתי להתפרצות של טבח ורצח המוני נגד הכורדים.

עיראק מתפוררת מבחינה  מדינית, חברתית, עדתית. משטר סאדאם חוסיין היה במידה רבה מלאכותי ומבוסס על פחד, טרור, כוח, ריכוזיות. זוהי מדינה שקיים בה פוטנציאל אמיתי להתלקחות של מלחמות פנימיות, השתלטות השיעה בחסות איראן, והקמת בסיסים איראניים אסטרטגיים בתוכה. המרחב העיראקי סורי על נהרות הפרת והחידקל, ואוצרות הנפט – עומד ליפול לידי איראן (עם משטרי חסות), אלא אם כן הרוסים יכתיבו מתווה פוליטי אחר. המרחב הזה עלול לייצר עוד ועוד מיליוני פליטים שאיש לא ידאג להם. יש לכך השלכה על אירופה, ארצות ערב המבוססות, והעולם כולו.

  לבנון היתה מדינה חלשה אך יציבה. התחזקות החיזבאללה, ממשלתה המושחתת, וגם הפליטים הסורים שעל צווארה, עלולים לרסק את המדינה, ולהמירה כבת חסות של איראן חיזבאללה. ירדן אף היא עוברת טלטלה עם כניסת הפליטים. סעודיה כמובילת הקואליציה הסונית – לא הצליחה במטרותיה- לא בתימן ולא בסוריה. בתימן מתפתחת מדינת שריעה קיצונית, עם פוטנציאל לאלימות, פליטים, כלכלה קורסת.

   דאע"ש שהוספדה בטרם עת, עשויה בנסיבות החדשות להתעורר, במתכונת חדשה, תוקפנית, גם ללא מבנה של מדינה אסלאמית. המעצמות והכוחות הפועלים, שוב אבדו השליטה על השטח. אלפי אסירי הארגון – מועדים, לאור הפלישה הטורקית – לברוח ולהתארגן.

  במזרח התיכון קורים גם דברים טובים המעידים על קידמה. בסעודיה ובאמירויות, בטוניסיה, במרוקו. התחזקות איראן איננה מעידה על אחדות מוסלמית, שסמלה היא דווקא מכה שבסעודיה. נהפוך הוא, איראן מפלגת את המרחב המוסלמי, אך סכנת האלימות בעינה. מול פוטנציאל האלימות הגובר, בכלל זה תופעות של רצח עם, פיצוץ מסגדים על ידי מעשי טרור הדדיים, זרמי פליטים – מתייצבת מצרים בעלת הצבא הגדול במזרח התיכון, בעזרת תמיכה מסעודיה והאמירויות.

 ישראל נכנסת לעידן קריטי של בחינת האסטרטגיה הבטחונית שלה, עידן של מחיקת הגבולות המדיניים במרחבי המזרח התיכון. אויבה העיקרי כיום היא איראן, אך הענק האיראני נמצא כ 1600 ק"מ מישראל (כ 3200 ק"מ לשני הכיוונים), הרחק מאזורי סכנה. ההיבט הישראלי לגבי המתרחש באזור דורש הסתכלות נפרדת.

(המאמר הוא תמצית של מספר תחקירים על המזרח התיכון).       

 ביבליוגרפיה

בוסתן,יעל; לוין,אלון (2013), שסעים בחברה הערבית, סיקור ממוקד, יוני 2013.

בראל, צבי (2019), בטורקיה דורשים לגרש את הפליטים, הארץ, 2019731

דה מארקר, 2019311

דקל.א. (2018 ), מלחמת האזרחים והשלוחים בסוריה- לקראת שלב חדש,   INSS, המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב, גיליון 1026, פברואר 2018

ליטבק, מאיר; לנדאו אמילי; קם ,אפרים; (2018), איראן בסביבה אסטראטגית משתנה, INSS,

נציבות האו"ם לענייני פליטים

סלע,יוחאי (2014), המספרים המדהימים, The Meadeast Forum

פולן מרתה; ולנסי כרמית ( 2017), "היום שאחרי המדינה האיסלאמית", INSS, עדכון אסטרטגי, כרך 20, גיליון 3, אוקט' 2017

פרידמן, ירון (2019), הקואליציה מתפוררת, YNET, 2019916

פרנסיס, טוני (2019), המליציה השיעית בעיראק קוראת לפרק את הצבא העיראקי, אל חיאת (בתוך: ממר"י).

צורקוב, אליזבט (2017), החיים במילכוד: פליטים סוריים בטורקיה, הפורום לחשיבה אזורית, 2017620

Britanica Editors , Arab Spring , EncyclopediaBritanica

Gilsinan.K. (2015) , The Confused Person's Guide to the Syrian Civil War, The Atlantic, 15112015

Independent (2019)

Kolan, Ann (2001), Un Processus Irresible a moyanterm dans la Monde Arabe, Interview with Karim Bitar, Novel Observater, 312001

Salich, Khalid (2005), What Future for the Kurds , MERIA

UNHCR (2017) 

יועץ אקדמי אסטרטגי, מבצע תחקירים , צייר

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב