מאיזה עבדות הייתם רוצים להשתחרר הפסח הזה? 

אנחנו עוד מעט נשב מול השולחן בליל הסדר ונדקלם "עבדים היינו...". אבל האם זה באמת היינו? מסתבר שיש הרבה סוגי עבדות בעולם הזה. כשאנו חושבים על עבדות אנו נוטים לדמיין עבדות פיזית-זו שמתוארת לנו בסרט המצויר "נסיך מצרים". גברים ונשים כורעים תחת נטל העבודה הקשה, תחת ההשפלה וההצלפות.

אך האם יש דבר כזה עבדות נפשית? מה המשמעות של עבדות כזו? איך ניתן לשחרר את הנפש מעבדותה? או כמו בשיר של סחרוף "כי כולנו עבדים אפילו, שיש לנו כזה כאילו" 

אני יכולה לחשוב על דוגמאות לעבדות נפשית שאותם אני פוגשת בחיי היום יום ובקליניקה שלי. למשל כשאנו מרגישים שרוב הדברים שאנו עושים הם כדי לרצות אחרים, או שאנו מרגישים שאנחנו אחראים על האושר של אחרים, או כשאנו מרגישים שכל תמונה שאחרים שמים בפייסבוק שמראה את אושרם והצלחתם מעוררת בי קנאה-זה סוג של עבדות נפשית.

 אולם יש גם סוג של עבדות נפשית אחרת. למשל כשאנו מאפשרים לחלק שבתוכנו להתקיף אותנו, לכנות את עצמנו: טיפשים, לא יודעים, לא מוצלחים, נכשלים.

חופש פנימי, בעיני, זאת האפשרות לבחור תגובה מבין שלל אפשרויות. לעיתים נבחר להיות במקום מרצה, לא כי זאת ברירת המחדל ההתנהגותית שלנו, אלא כי באותו הרגע, מסיבות שונות, בחרנו להיות מרצים. לעיתים נרגיש שאנו מקנאים בזוגיות של מישהו אחר, ברווחה הכלכלית של האחר, או בספונטניות של מישהו אחר. אולם ניתן לבחור גם באפשרות לפרגן ולשמוח שמחה אמיתית וכנה בשמחתו ובאושרו של  האחר, מבלי שיהיה שם בדל של צרות עין. לעיתים נמצא את עצמנו נוזפים וכועסים על עצמנו על משהו שעשינו, אך נדע כי יש ביכולתנו גם לסלוח לעצמנו על טעויות שלנו. נזכיר לעצמנו כי אנו יכולים גם לחמול על עצמנו ולהכיר באנושיות, בחולשות, ובכישלונות שלנו.

פסח, עבורי, הוא האפשרות לשאול את עצמי מאיזה עבדות אני רוצה להשתרר השנה ואיזה רפרטואר רגשי והתנהגותי אני רוצה לפתח לעצמי כך שבתאטרון הפנימי שלי יהיו מגוון סצנות שאני יכולה לבחור מהם את הפרשנות ואת התגובה שלי למציאות.

לעיתים אנו לכודים ומתקשים לראות כי יש דרך אחרת להתמקם במציאות, היינו, להבין או לחוש את המציאות אחרת. או אז, טוב שיש לידנו מישהו שיכול להזכיר לנו כי יש יותר מדרך אחת להבין את הסיטואציה ולהגיב אליה אחרת. החופש הזה דורש עבודה קשה של מודעות, של נכונות לוותר על הרווח שיש בהתמקמות של: "הקורבן", "הצודק", "האידאליסט". אולם, יש לזכור כי הוויתור הזה יוצר רווח מסוג אחר. במהלך השנים גילית שהחמלה העצמית והחמלה כלפי אחרים, מאפשרים שחרור אמיתי גם שלי וגם של אחרים.

אז בפסח הקרוב חישבו על המקומות או על החלקים שבכם שהם משועבדים ואיך הייתם יכולים להיראות אם הייתם מסכימים לוותר, לשחרר אותם. לאיזה מחוזות הייתם יכולים להגיע? לאן הייתם יכולים לעוף?  

ולסיום אסיים עם שיר של אמנון ריבק

כל אדם צריך מצרים ? אמנון ריבק

כל אדם צריך שתהיה לו
איזו מצרים,
להיות משה עצמו מתוכה
ביד חזקה,
או בחריקת שנים.

כל אדם צריך אימה וחשכה גדולה,
ונחמה, והבטחה, והצלה,
שידע לשאת עיניו אל השמים.
כל אדם צריך תפלה אחת,
שתהא שגורה אצלו על השפתים.
אדם צריך פעם אחת להתכופף ?
כל אדם צריך כתף.

כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים,
לגאל עצמו ממנה מבית עבדים,
לצאת בחצי הליל אל מדבר הפחדים,
לצעד הישר אל תוך המים,
לראותם נפתחים מפניו לצדדים.
כל אדם צריך כתף,
לשאת עליה את עצמות יוסף,
כל אדם צריך להזדקף.

כל אדם צריך שתהיה לו
איזו מצרים.
וירושלים,
ומסע ארוך אחד,
לזכר אותו לעד
בכפות הרגלים.

מברכת אתכם בחג שמח, חג של חירות פיזית ונפשית.

שלכם,