הסיבות בגינן התחלתי להתאמן בקראטה וללמוד הגנה עצמית
כששואלים אותי את השאלה למה התחלת להתאמן בקראטה? אז התשובה הראשונה שלי היא בגלל שהאחים הגדולים שלי היו מכים אותי.
אבל האמת היא שיש סיבות שונות ונוספות פרט להאחים שלי.
אחד האחים שלי התאמן קראטה תקופה מסויימת, וזה גרם לי לרצות גם ללמוד כדי להצליח להתמודד מולו.
בנוסף, הייתי רזה מאוד וחלש פיזית, ולמרות זאת הייתי הולך מכות כמעט על בסיס יומי בבית הספר, משום שילדים הם "עם אכזר" והייתי חייב לשמור על כבודי. אמא שלי ז"ל חשבה שיהיה זה נכון בשבילי ללמוד להגן על עצמי ולחזק את גופי.
סיבה נוספת היא שהייתי ילד היפראקטיבי. אמנם באותה תקופה לא המציאו את המושג הזה,או שהוא פשוט לא היה נפוץ כמו היום, בהיי בנה שאני חייב להוציא את האנרגיה שלי בפעילות של אחרי בית ספר.
באותה התקופה במקום בו גדלתי, לא היה מבחר אמנויות לחימה חוץ מקראטה ולשם החלטתי ללכת.
התחלתי בכיתה ב' אצל מורה מסויים, והפסקתי אחרי מספר חודשים. הגישה לא התאימה לי.
בכיתה ה' התחלתי להתאמן אצל מורה אחר בסגנון אחר (שורין ריו), שאליו התחברתי ואיתו המשכתי עד אחרי הצבא. עד היום אני לומד ומלמד את סגנון הקראטה הזה.
אחרי הצבא טסתי לארה"ב ושם חיפשתי מורה שמלמד את סגנון השורין ריו.
חיפשתי הרבה מאוד עד שהגעתי למורה שלי, רוזאטי האנשי, שהוא המורה שלי עד היום. כבר 18 שנים שאני איתו!
למה המשכתי להתאמן בקראטה?
אחת הסיבות המרכזיות שבגינן נשארתי בקראטה, היא העובדה שהבנתי שאני יכול לבוא לידי ביטוי בצורה טובה יותר מאשר במסגרות אחרות, בהן היה לי קשה (בית ספר למשל).
בדוג'ו (מקום בו מתאמנים באמנות לחימה) הבנתי שאני יכול ומצליח להתקדם בזכות המאמץ שלי, שאני יכול להתגבר על קשיים, על פחדים ובעיקר להתגבר על עצמי.
הידע שרכשתי נתן לי המון ביטחון עצמי, ובהמשך הדרך גם מעמד. הייתי תלמיד בכיר ויכולתי לעזור לאחרים להתקדם ולהצליח.
בדוג'ו הרגשתי בבית. מקום מפלט מהעולם, שהיה לי קושי להתמודד בו. מקום בו מעריכים ומכבדים אותי. מקום בו אני יכול לעזור לאחרים להיות טובים יותר.
מקום שמכריח אותי (במובן הטוב של המילה) להתנהג בצורה מכובדת ומכבדת עם הסביבה, ולא להיות הפרא שהייתי מחוץ לדוג'ו.
הקראטה בהחלט היווה דרך חיים בשבילי מתחילת הדרך ועד היום.
המלצתי היא לבחון מורים שונים לאמנויות לחימה שונות.
להתרשם מהקבוצה, מהמדריך, מהדוג'ו ומהאווירה. לא פחות חשוב לשים לב לחיבור שלכם למדריך ולקבוצה.
אחרי שבחרתם את המקום שמתאים לכם, תתמידו!
עם השנים גיליתי שהדבר הקשה ביותר באמנויות לחימה זה להתמיד.
לילדים היום יש הרבה גירויים מסביב, ורוב ההורים נותנים לילדים לבחור מה לעשות. אז פעמים רבות יוצא שלילד/ה פתאום אין חשק, והוא מפסיק להגיע. תפקידם של ההורים במקרים כאלה הוא לדחוף ולעודד את הילדים להמשיך ולהתמיד בפעילות, ולא לאפשר לילדים לוותר לעצמם ולהפסיק להגיע לחוג.
כנער/ה הגירויים רק גדלים... חיי החברה תופסים מקום משמעותי יותר ויש צורך להשקיע בלימודים יותר מבעבר. הרבה פעמים זה גורם לנער/ה להפסיק להגיע לשיערי הקראטה באופן חלקי או באופן מלא.
כבוגרים המחוייבויות גדולות מאוד! לימודים, עבודה משפחה...
כמורה יש לי מוטו:" אני לא מוותר לתלמידים, לא מוותר על תלמידים ולא מוותר לעצמי"
זה אומר מבחינתי שאני לא מקל על תלמידים כי קשה להם (לא ממקום נוקשה, אלא ממקום מאמין שהם יכולים). לא מוותר על תלמידים עם קשיים כאלה ואחרים אשר מקשים עליהם להצליח (לפעמים ההתמודדת עם תלמידים כאלה היא מאתגרת ביותר). אני לא מוותר לעצמי בתרגולים השונים, גם אם קשה לי, לא מוותר בהתמודדות עם ומול תלמידים, ולו רק משום שנחה עלי חובת ה"משמש דוגמא" ולכן אני לא יכול להרשות לעצמי לוותר אף פעם.
אני ממליץ לכם בחום תתחילו, תמשיכו ותתמידו!
ותצליחו =)
אורי וולף סנסאי מאמן ובעלים של בית הספר לאומנויות לחימה והגנה עצמית- שורין ריו קראטה ג'וטסו ישראל חגורה שחורה, דאן 4 בינלאומי בקראטה אוקינאווי. מוסמך מטעם משרד החינוך והספורט. מועדונים: תל אביב- צהלה, רחובות וקיבוץ חצור-אשדוד.
052-4773725
uriwkarate@gmail.com
