דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


שסעים ושילובים בחברה הרב תרבותית הישראלית 

מאת    [ 26/11/2017 ]

מילים במאמר: 6524   [ נצפה 5023 פעמים ]

 

 

במאמר זה  מוצגת בתמציתיות  המורכבות שבחברה הישראלית והפערים המרכזיים . לחברה  שלנו שני מאפיינים חשובים : מצד אחד מידה רבה של אינטגרציה בין חלקי החברה  וטשטוש הבדלים בין חברות עולים לשעבר . מצד שני קבוצות מסתגרות , מתבדלות  ואף יריבות  . 

החברה הישראלית מתאפיינת בכך שבעיות מרכזיות טרם הגיעו לפתרון ולהסכמה; נושאים כגון עניינים  הקשורים במעמד הדת היהודית , נושאי רווחה , יחסים שבין יהודים וערבים   . כל אלה אינם מורידים מהלכידות  והאחדות  באותם עניינים שבהם יש הסכמה . עיסוק בנושא הוא בעצם הילוך בין הקונצנזוס  הישראלי  לבין השסעים הרבים בחברה. 

החברה הישראלית נוצרה מתוך גלי עליות שהגיעו לארץ ישראל במשך למעלה מ 100 שנים. העליות הללו הגיעו מעשרות תפוצות ברחבי העולם, כשגדולות בהן היו מארצות מזרח אירופה, ארצות ערב , מערב אירופה ( כגון גרמניה ) , חבר העמים ( לשעבר ברית המועצות ) , אתיופיה.  

ב 2009 מנתה אוכלוסיית ישראל 000 , 509 , 7  נפש , מתוכם כ 000, 600 ,5 יהודים , % 4 .75 מכלל  האוכלוסיה .           ( להשוואה :  ב 1948 מנתה האוכלוסיה היהודית בישראל כ 000 , 600 נפש ) . האוכלוסי הערבית , המיעוט העיקרי במדינת ישראל, מנתה   000, 526 , 1 נפש שהיוו % 03 .20 מאוכלוסיית ישראל.  שאר תושבי ישראל  כ 000 , 318 נפש, היו בני דתות אחרות או מי שלא הגדיר עצמו כבן דת כלשהי.  

כעבור 7 שנים, ב 2016 , אוכלוסיית ישראל מנתה  900 , 750 , 8 איש. מתוכם : % 74 יהודים;  % 9. 20   ערבים ודרוזים ;  % 45  נוצרים שאינם ערבים, ואחרים ;  000 , 183 פועלים זרים . ( הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ). 

ב 2009  הרוב המוחלט של היהודים בישראל , הינם ילידי הארץ ,  % 8 .68 .  % 44  מגדירים עצמם כ "חילונים" או "לא דתיים " . % 27 כמסורתיים . % 12 מסורתיים דתיים. % 9 דתיים.  % 8 חרדיים .

התהליך המשמעותי ביותר בחברה הישראלית הוא שבניגוד לשנות ה 50, ו ה 60 במאה הקודמת, רוב תושבי המדינה  היהודים הינם ילידי הארץ. בקרב האוכלוסיה הערבית בישראל ,  % 83 הם מוסלמים, % 9 הם נוצרים, ו % 8 דרוזים. הקבוצה הגדולה ביותר בישראל של אלו שאינם ילידי הארץ , הם העולים מחבר העמים .  

ב2016 , מתוך הציבור היהודי, % 43 הם חילונים לא דתיים ; % 23 הם מסורתיים ; % 15  הם מסורתיים דתיים ;  % 10 הם דתיים ; % 9 חרדים ;   הגדרת ההשתייכות היא על פי הצהרת  האנשים עצמם  ( הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ). 

החברה הישראלית היא מגוונת . די אם נתייחס אל החברה היהודית בלבד וכבר נוכל להבחיןבמספר  גבולות או " תפרים " החוצים אותה. אלו הם השסעים העיקריים בחברה הישראלית: 

א . עולים חדשים וותיקים  :זהו שסע שתמיד עבר בין אלה שמקרוב באו שאינם  מדברים את השפה  העברית או מתקשים בה,  ללא נסיון חיים  בישראל, לבין הוותיקים שמזמן הגיעו או ה'צברים' שנולדו כאן . שסע זה הולך ו"נחלש" לעומת האחרים, בשל העובדה שבתקופה האחרונה העלייה לארץ  היא במימדים נמוכים.  ב 2016  עלו לישראל כ 27000 יהודים, מארצות שונות ( אתר הסוכנות היהודית ). 

ב. חילוניים ודתיים :  הנושא הוא בראש סדר היום  של החברה הישראלית  .

החברה הישראלית היהודית נחלקת לארבע קבוצות עיקריות : חרדיים , דתיים לאומיים  , 'מסורתיים' , חילוניים .ארבע הקבוצות נחלקות לתת קבוצות, עם מאפיינים ייחודיים. בין הדתיים לחילוניים ישנן נקודות מחלוקת רבות , סביב אופיים  של החיים בארץ . לאלה יש להוסיף שתי קבוצות, הרפורמים והקונסרבטיבים, קבוצות הולכות וגדלות בחברה היהודית. 

ג. דתיים וחרדים :  זהו השסע העובר בין הדתיים הלאומיים ( או : הדתיים ) , בעלי גישה מודרנית יותר לחיים  ובין החרדים המקפידים מאד בכל המצוות ובאורח חיים שמרני . 

ד. השסע החברתי האשכנזים ובני עדות המזרח :  השסע הזה שייך אמנם יותר לתקופות העבר אבל  נוצרו מתחים לא מעטים בין עולים אשכנזים מארצות אירופה ואמריקה ובין עולים בני עדות המזרח מארצות אסיה ואפריקה . המתח הוא לא רק בין העולים  לבין עצמם.  בחלקו עבר גם  אל  ילידי הארץ  בני אותן קבוצות  ( דור שני ואף שלישי ).  באותה מדי ניתן לציין שילובים חברתיים אמיתיים, ובעיקר נישואים בינעדתיים.  

 ה. השסע בין עולי חבר המדינות וותיקי הארץ :  העלייה הגדולה מחבר המדינות ומאתיופיה , מראשית שנות ה 90  ,  יצרה  קבוצות חדשות עם קשיי הסתגלות לחברה הישראלית .  עם העליות האלה נוצר קותפר חברתי חדש,  דומה לזה של הותיקים מול העולים בשנות  ה 50 , ה 60 וה 70 .    

ו. השסע בין יהודים וערבים : השסע היהודי ערבי הוא במישורים אחדים. הוא מובנה בחברה הישראלית מיום היווסדה. מדובר בשסע שהוא גם תרבותי פוליטי, מעצם השוני, והנסיבות בהןקמה מדינת ישראל. מומחים מציינים גם את הפער החברתי  כלכלי. ובנסוף קיים המתח הבסיסי ביחסי רוב ומיעוט במדינה דמוקרטית. 

ז. השסע החברתי כלכלי , בעלי אמצעים ועניים :  ככל שמדינת ישראל מתבססת גדלים הפערים הכלכליים בחברה ויחד עמם הפערים החברתיים . חוקרים רבים מציינים את הקשר וההתאמה שבין קבוצות בני עדות המזרח או אתיופיה,  לבין ההשתייכות לקבוצות העוני. כל זה היה נכון יותר בשנים עברו. כיום, נכנסו אל מעגל העוני קבוצות חדשות, כגון : משפחות חד הוריות. בנוסף לכל אלה נציין קבוצה חדשה יחסית בחברה הישראלית – הפועלים הזרים , מהגרי העבודה, לה מאפיינים שלא הכרנו קודם ובעיות שונות מקבוצות אחרות בישראל .

ח. השסע המגדרי : השסע המגדרי איננו קשור בהתהוות ההיסטורית של החברה הישראלית, אלא בהתפתחויות חדשות הן בישראל, ןהן בעולם כולו. השסע הזה קשור במאבקים על מעמד האישה  בכל היבטי החיים, הן בחיי המשפחה, הן במעמד הכלכלי, הפוליטי, החברתי. המודעות לשוויון הזכויות לנשים, ולא רק פורמלי ,  מתחילה בתנועות נשים באירופה, עוד בשנות ה 40 וה 50 של המאה שעברה ( סימון דה בובואר , " המין השני " ). בישראל צמחו תנועות מהאידיאולוגיה הסוציאליסטית , עוד בתקופת היישוב. אך הפמיניזם הישראלי הנאבק על זכויות האשה ושוויונה מול הגבר, צמח ברוח העולם המערבי, בשנות ה 70 וה 80 של המאה הקודמת. אחת ממנהיגות התנועה הייתה חברת הכנסת מרשה פרידמן.

ט. קבוצות נאבקות על זכויותיהן ומעמדן בחברה הישראלית : החברה הדמוקרטית הישראלית היא כר נרחב למאבקים חברתיים שעיקרם דרישה לזוויות זכויות, שוויון בחלוקת הנטל, שוויון בהכרה ובמעמד. אחד המאבקים החדשים יחסית, ואשר זכה להצלחות רבות הוא מאבקה של הקהילה הלהטב"ית למען הכרה בנישואין חד מיניים . גם ההנכחה של קהילה זו בקרב כלל החברה ( כגון :  "מצעדי הגאווה ") העלתה את המודעות לקהילה זו וגם פתחה ויכוח חברתי תרבותי גדול בעיקר משנות ה 2000 .  

קבוצה מוגדרת אחרת היא קבוצת הנכים. ניתן להכליל את מאבקם לשוויון שיאפשר להם חיים בכבוד, כחלק מהשסע החברתי כלכלי. אך התארגנותם הייחודית והמסר האנושי חברתי שהם מעבירים, מדגיש אותם כקבוצה נפרדת, ללא מאפיין עדתי, מגדרי, כלכלי אחיד. " דו"ח וועדת זליכה 2017 " מהווה הכרה פורמלית בצרכים הייחודיים שלהם.

גם הפועלים הזרים, מהווים קבוצה עם בעיות ייחודיות מאד, המציבה דילמות מורכבות בפני החברה הישראלית.

י. תת קבוצות בחברה רב תרבותית : החלוקה המגדירה שסעים בחברה לא יכולה להיות מהימנה אם לא לוקחים בחשבון תת שסעים, או תת קבוצות . החברה הישראלית היא מגוונת, רבת קבוצות מלוכדות, אשר לפעמים מצויות בקונפליקט האחת עם השנייה , גם אם מדובר באותה חברה. הדוגמא המובהקת היא החברה הערבית. ישנה מערכת יחסים מורכבת בין הערבים, הבדואים והדרוזים , בין ערביי הגליל והמרכז, בין חילונים ודתיים ערבים. רק להמחשה: בעדה הדרוזית % 76 . 55 הצהירו כי הם רואים עצמם דרוזים ישראלים,      ו% 6 .10 הצהירו כי הם רואים עצמם ערבים ישראלים ( סלים ברק, אונ' חיפה, 2009 ). דוגמא אחרת, מובהקת לא פחות : החברה החרדית. היא מלאת זרמים, פלגים, בעלי אידיאולוגיות שונות, עם מאבקים מתמידים.   ב 2017 בולט הקונפליקט הפנימי סביב סוגיית גיוס חרדים לצה"ל.  

אחד הביטויים ללכידות של קבוצה מובהקת בחברה הישראלית, הם עולי אתיופיה, ובניהם. במימד הסטטיסטי נחשבת קהילה זו כחלק מבני מוצא אסיה אפריקה. אולם מורכבות בעיות הקליטה וההיטמעות בחברה הישראלית מלווה בקונפליקטים ( גם פנימיים בתוך הקהילה הזו ),  במצבור של בעיות סוציאליות, וחוסר מיומנות של חברה הישראלית להוביל קליטה והשתלבות. בצד השילובים המוצלחים של הקהילה הזו, ניתן לציין את צה"ל, כוחות ביטחון, מערכת החינוך. 

התפתחות אחרת בקבוצות בעלות לכידות, הם הרפורמים והקונסרבטיבים, % 3.2 , ו % 3.9 , בהקבלה, מכלל הציבור היהודי ( על פי מחקר קרן אביחי , 2009 ).  

יא . קווי השסעים

לכל קבוצה , לכל עדה ולכל קבילה בישראל מאפיין וייחוד. ויש מכנה משותף לכל ישראלי, כגון : שפה, אופן לבוש, מאכלים פופולריים, תחושת הדדיות. השונות או הנבדלות, הופכות את החברה שלנו ( ולא רק שלנו) לחברה רב תרבותית: חברה בה קבוצות שונות בה כל אחת מהן מכבדת את השנייה, ומכירה בה. האתגר של חברה רב תרבותית כו הישראלית, היא לבנות חברה יציבה, עם הסכמות מרביות, כולל הסכמה והכרה של קבוצה אחת ברעותה. לבנות ולעצב סמלים והסכמות כלליות, ובאותו הזמן לתת לייחודיות הקבוצתית או העדתית להתקיים באין מפריע.

הרעיון הזה שונה מחזון מייסדי המדינה בכך שהמייסדים חלמו על חברה אחת מגובשת, אומה אחת מתחדשת. דוד בן גוריון כינה את החזון הזה : " כור היתוך" , רעיון השאול מההוויה האמריקנית MELTING POT.  מצד אחד, אכן נוצרה תרבות ישראלית, הוטמעה השפה העברית, וקמו מנופי ישראליות חדשה בצה"ל, במערכת החינוך, בתרבות. מאידך, התרבו קשיי הקליטה וההסתגלות של העולים , גדל הניכור והשסע בין עדות. גדלה תחושת הקיפוח והאפלייה. לגבי רבים השפה הייתה זרה בתחילה, לא כולם היו מרוצים מביטול הלבוש המסורתי , או מנהגים להם הורגלו בארץ גלותם . 

1. השסע החברתי, עדתי והפער הכלכלי 

פער חברתי כלכלי הוא אחד המאפיינים של כל חברה דמוקרטית , והוא איננו תופעה יוצאת דופן ישראלית. לב הבעייה הוא מהי מידת הפער, וכן האם הוא קשור בחלוקה לקבוצות חברתיות ותרבותיות שהוזכרו לעיל. הפער החברתי כלכלי מלווה את החברה הישראלית בעיקר עם תחילת גלי העלייה ההמונית של שנות ה 50. העובדה שקודם לכן היתה חברה חלוצית מובילה, ושמצבה הכלכלי לא היה מניע לתחושות קיפוח, איננה משנה את העובדה שמשהו אחר התחולל מראשית שנות ה 50 של המאה הקודמת. הגרעין הוותיק של אוכלוסיית ישראל התבסס יחסית, והמשיך להוביל את החברה בהיבט הכלכלי, הפוליטי, האקדמי, העסקי. כך מתהווה תחושת קיפוח בקרב רבדי העולים החדשים , בעיקר מארצות ערב, וכן פער בולט בינם לבין הוותיקים מבחינה כלכלית. 

מהומות ואדי סאליב בחיפה, 1959 : 

ואדי סאליב היא שכונת עוני בחיפה , לשעבר שכונה ערבית שננטשה בעת מלחמת העצמאות. מראשית שנות ה 50 יושבה על ידי עולים בני עדות המזרח, רובם ממוצא מרוקאי.

ב1959 פרצה תגרה בבית קפה בשכונה, כוח משטרה הגיע, וירה באחד  התושבים שנפצע קשה. השמועות היו שנהרג. אלפי תושבים נזעמים יצאו מהשכונה להפגין ברחבי חיפה, שרפו, בזזו חנויות, ומחו על האפליה שלהם כבני עדות המזרח החיים במצוקה. המהומות פשטו אל יישובים וערים אחרות בארץ, כגון: מגדל העמק, טבריה.  אחד ממארגני ההפגנות היה דוד בן הרוש, שגם הקים מפלגה עדתית של יוצאי מרוקו, ורץ לכנסת, אך לא נבחר.   מהומות ואדי סאליב היו האירוע הראשון של מחאה נגד קיפוח עדתי בישראל. אחת התוצאות : הגדלה מסוימת של ייצוג עדות המזרח במוסדות, ושיקום שכונת ואדי סאליב. 

עליית "הפנתרים השחורים" , שנות ה 70 : 

כעשור שנים לאחר מהומות ואדי סאליב, התעוררה שוב  הבעייה העדתית – כלכלית , משהוקמה בירושלים תנועת  " הפנתרים השחורים " . תנועה זו שאלה את שמה מתנועת מחאה של שחורים בארצות הברית, אשר פעלה באותה תקופה. ב 1971 יצאו חברי התנועה להפגנה שלא אושרה על ידי המשטרה. בהמשך היו עוד הפגנות אלימות ומעשי מחאה שונים. מוקד החברתי של צעירי התנועה היה בשכונת מוסררה , ובשכונות אחרות. אחד הביטויים הייצוגיים של מנהיגי התנועה היה " אנו דורשים את חלקנו בעוגה, אחרת לא תהיה עוגה " . מנהיגי התנועה פנו אל הדרך הפוליטית, וחלקם נבחרו לכנסת.  התנועה השפיעה לא מעט לכיוון שינוי עמדות  בקרב המימסד הישראלי, והמנהיגות הפוליטית. 

אי אפשר לומר כי הנושא העדתי הוא עניין למתח וויכוח סביב פערים חברתיים בלבד. הטענה התרבותית מדברת על "אליטה אשכנזית" שחולשת או מכתיבה את המתווה התרבותי של ישראל. בכל שטחי האמנות , הספרות, האקדמיה, המשפט. 

מאז קום המדינה ועד עתה ישנם זרמים של תרבות , ביטויי גאווה עדתית  וניסיונות למזג בין תרבויות של של עדות שונות. הווי , אמנות וספרות :  אמנות והווי של יוצרים מעדות המזרח החלו להתפתח מיד עם הימים הראשונים של העליות . כך הסופר סמי מיכאל שעלה מעיראק; המשורר ארז ביטון   ממרוקו, חתן פרס ישראל ; המלחין שלמה בר שהקים את להקת 'הברירה הטבעית ' ;  הלהקה הידועה "הגשש החיוור"  הפליאה בהצגת הווי מכל העדות , האשכנזיות והספרדיות. אמנים זמרים כגון : שושנה דמארי הותיקה, בת העדה התימנית ,ומאוחר יותר זוהר ארגוב ,  עופרה חזה , זהבה בן , יזהר כהן , אייל גולן , ליאור נרקיס , דור של זמרים מקרב עדות המזרח, שפרצו לבמה הלאומית התרבותית של ישראל.

יש לציין שבקרב האליטה  של בני עדות המזרח יש ויכוח   אם להנציח את ה'מזרחיות' או להשתלב בתרבות הכללית בישראל . יש הטוענים עוד שמשגה הוא לדבר על 'עדות המזרח ' יש להבדיל בין העדות . הסופר סמי מיכאל טוען במפורש שאין ולא היו " עדות המזרח " כקבוצה אחת . לפני העליות לישראל לא היה קשר בין היהודים שחיו בארצות ערב השונות ( כמו : עיראק, מרוקו, תימן = קהילות אלה היו מנותקות האחת מהשנייה  ) . אותה טענה נשמעת בקשר למושג "אשכנזים " .  קהילות שונות כמו פולין, צרפת, הולנד – לא קיימו ביניהן קשרי תרבות ודת . 

חשוב לציין שתי נקודות :

1.1.  האבחנה בין יהודים ממוצא עדתי שונה היטשטשה במשך השנים במדה רבה מאד , לאור  נישואים בין עדתיים . חלו גם שינויים באזורי מגורים שהיו יותר ויותר לאינטגרטיביים ( מכילים ומשלבים אוכלוסיה מעדות שונות ) . מערכת החינוך וצה"ל אף הם תרמו ותורמים לאינטגרציה  החברתית .

2.1.  למרות הכל, מצביעים חוקרים על המשך בפערים בין בני העדות. גם בקרב הדור השני ואפילו השלישי ליוצאי אותה ארץ מוצא.  כלומר, טשטוש ההבדלים והפערים נוגע רק לחלק מהאוכלוסיה היהודית.  המחקר , בחלקו הגדול , מראה גם על צמצום יותר ויותר משמעותי בפערים, לקראת הדור השלישי לעליות וגרעין הוותיקים. 

דוגמאות  לדרכים בהן התמודדה החברה הישראלית עם הפער העדתי, הכלכלי , החברתי :

סל קליטה וזכויות עולים  :  מאז קום  המדינה  ניתנות  הטבות והקלות רבות לעולים . הם באים משני מקורות: קופת המדינה  והסוכנות היהודית . ההטבות הן  רכישת דירה למשל  בתנאים  נוחים ; פטור מתשלומים שונים לזמן מוגבל , סיוע בלימודים אקדמיים , פטור  ממסים על מוצרים , אולפן עברית . ההנחה היא שכדי לאפשר קליטה מוצלחת של עולים יש לעזור  להם  להתחיל את חייהם כאן .  

 הנחלת השפה העברית :   מראשית שנות ה 50, התארגן מפעל לאומי רב ממדים של הוראת  השפה העברית במרכזי לימוד, בבתי הספר , במוסדות ציבור. היה ברור כי ידע השפה העברית הוא

תנאי בסיסי לקליטה וגישור על פני פערים. ברור כי מטרת הנחלת העברית הייתה  בראש ובראשונה, חזרה אל מקורות העם היהודי והתרבות היהודית. כפי שציינו בפרק " ישראל, מדינה יהודית" , בניית השפה העברית והפיכתה לשפת הכל , הייתה הבסיס לתנועה הציונית . בתורת חקר הגירת בני אדם, נחשבת הטמעת שפת המדינה כאחד המנופים המרכזיים לקליטה מוצלחת, כמו למשל, ארצות הברית.

 מדיניות רווחה לצמצום הפערים :   ישראל הוקמה על בסיס מודל מדינות הרווחה שבעולם המערבי. פירושו של דבר :  אחריות המדינה לדאוג לצרכים הבסיסיים כל אזרח, ללא קשר לעושרו, הכנסתו, מוצאו. בעיקר מכוונת מדינת הרווחה לתמוך ולקדם את השכבות החלשות.  המדיניות בישראל הייתה במשך כל השנים לדאוג למערכת חינוך שיוויונית ( חינוך שווה לכל ילד ) , מערכת בריאות שיוויונית ( זכות לשירות בריאות בסיסי לכל אזרח )  , תחבורה ציבורית במחיר שווה לכל נפש, סעד ומקור מחייה לקשישים ( תשלומי פנסיה )  ועוד. מדיניות הרווחה של ישראל מחייבת הטלת מיסים  גבוהים על שכר העובד, על כל מוצר. הויכוח הגדול בישראל : האם מדיניות זו הצליחה ?

תומכי מדינת הרווחה : טוענים כי היא הצליחה למנוע חרפת רעב ועוני מהרוב המוחלט של המשפחות, רובן משפחות עולים בתקופות השונות. התומכים טוענים כי ללא מדיניות זו, לא היה ניתן להבטיח חינוך חובה לכל ילד, כולל בעיירות הפיתוח ובכפרים הערביים. הם טוענים כי הכלל היהודי " אל תשליכני לעת זקנה " , מחייב את מדינת ישראל להפעיל תכניות חיסכון לכל אדם , כדי לדאוג לעת זקנתו, וכן מחוייבת המדינה לדאוג לקשישים חסרי כל שאין להם תמיכה מספקת.

מתנגדי מדיניות הרוחה : המתנגדים הקיצוניים , טוענים כי ישראל עברה את שלב הביסוס, וכי תמיכת המדינה בקבוצות גדולות, מעודדת חוסר יעילות ואפילו בטלה. זאת בשל המדיניות לשלם קיצבאות גדולות , קיצבת אבטלה, ועוד. המתנגדים טוענים כי הוצאות גדולות של הממשלה, מעלות את המיסים, והופכות את המשק הישראלי ללא יעיל. מתנגדי מדיניות רווחה רחבה תומכים במשק תחרותי ( קפיטליסטי ) וחותרים לצמצם עד כמה שיותר את מעורבות המדינה בשירותים החברתיים שהיא מספקת.

בין הדרכים לצמצום הפערים בחברה הישראלית, בשנים האחרונות נציין :

1. 3.  חוק שכר מינימום , המבטיח משכורת התחלתית מינימלית , שהיא אחוז מסויים מהשכר הממוצע במשק. כלומר ,ככל שהשכר הממוצע עולה , כך עולה שכר המינימום.   ב 2008 נקבע שכר המינימום על 3850 ש"ח לחודש, ב 2017 עלה ל 4650 ש"ח לחודש, וב 2018 צפוי לעלות פעם נוספת, עד ל 5300 ש"ח לחודש. וכן הועלה שכר המינימום לבני נוער.

1. 4. השקעות בפריפריה ( האזורים המרוחקים מהמרכז ) . כדי לבסס יותר את התושבים הגרים בפריפריה,  משקיעה מדינת ישראל יותר ביישובים המרוחקים מהמרכז. זה מתבטא ביתר תמיכה בחינוך, ברווחה,  במערכת התחבורה . ישנן גם הקלות מס לאנשי פריפריה.

1. 5. האינטגרציה בחינוך ( משנות ה 70 , על פי החלטת הכנסת מ 1968 ). זוהי הרפורמה הגדולה ביותר בחינוך הישראלי , מאז קום המדינה. היא נעשתה ברוח רפורמות באנגליה וארצות הברית. מטרתה הייתה למזג בני שכונות שונות, ושכבות חברתיות שונות, במסגרת בתי ספר מאוחדים . הרפורמה נועדה להעלות רמת התלמידים בשכבות מוחלשות, ולהשוותה לילדי שכבות האוכלוסייה הוותיקה, לחבר בין קבוצות מהשכונות השונות בעיקר בערים. במהלך כל השנים מתנהל ויכוח נוקב על מידת הצלחת הרפורמה.

עם קום המדינה , שיעור האשכנזים ( ילידי אירופה אמריקה ) באוכלוסייה היה % 77 . במהלך 70 שנה, חלו שלושה מהפכים : אוכלוסיית ישראל זינקה פי עשרה בהיקפה.  העליות של שנות ה 50, ה 60 וה 90 של המאה הקודמת שינו את המפה הדמוגרפית עדתית, עלה שיעורם של ילידי הארץ והנישואין הבינעדתיים באופן משמעותי.

ב 1979 , היה שיעור יוצאי אירופה אמריקה % 9 .45 , ואילו שיעור יוצאי ארצות אסיה אפריקה היה % 2. 36 . ב 2017 , % 75 מקרב אזרחי ישראל הם ילידי הארץ, כמחצית מהם דור שני לילידי הארץ. % 6 .19 הם  ממוצא אירופה אמריקה,  ו % 9 .7 ממוצא אסיה אפריקה. 

לסיכום נושא השסע העדתי, חברתי וכלכלי,  ניתן לומר שההיבטים העדתיים החריפים שאפיינו את יחסי הקבוצות השונות בישראל, נחלשו. במשך עשרות שנים התקיים קונפליקט דו צדדי מובהק של  פערים עדתיים, כלכליים, תרבותיים. כלומר, החברה האשכנזית וחברת עדות המזרח היו מנוגדות זו לזו, לעומתיות. הדבר התבטא לא רק בנתונים יבשים מוכחים, אלא בתחושות של קיפוח ואפלייה, התפרצויות של איבה . מהפך 1977 נחשב לאחת מנקודות המפנה בתולדות החברה הישראלית.   לאחר שיא של ביטויי איבה וניכור בציבור הישראלי,  יש מדה רבה של היעלמות המתח בין   " אשכנזים " ו " עדות המזרח " .  בעיקר לאור העובדה שרוב מוחלט של הישראלים הם ילידי הארץ, וחלק גדל והולך של נישואים הוא בין  צעירים ממוצא שונה. באשר לשסע החברתי – כלכלי , הרי שבחברה הישראלית חלה עלייה מתמדת ברמת החיים בכל שכבות החברה. באותו הזמן, מציינים חוקרים , נשמר ואף גדל הפער בין הקבוצות החזקות והחלשות, לאו דווקא בהיבט עדתי.   בשסע  הזה מכלילים כיום קבוצות חדשות : חלק מעולי חבר העמים, משפחות חד הוריות, עולי אתיופיה, פועלים זרים .                        

 2 . השסע החילוני דתי

 מסתבר שלא אצל כולם האבחנה בין חילוני לדתי היא ברורה וחד משמעית . רבים מגדירים  עצמם בקיצוניות כחילונים גמורים או כדתיים .  אפשר להעלות את השאלה  : " האם אתה מאמין בכוח עליון?" , אך יש להתייחס אליה בכובד ראש . תשובות  אמיתיות אינן יכולות להיות ללא דיון על משמעות האמונה , מהות האמונה הדתית – מול הלא דתית . 

המחנה הדתי  בישראל כולל : חרדים , דתיים לאומיים , מסורתיים . אורח חיים של רבים מהמסורתיים  מעורב בזה של החילוניים .  

 2 .1. חילונים ודתיים : ישנן כמה התייחסויות מקובלות למשמעות  המושגים 'חילוניים ' ו'דתיים' . חילוני הוא אדם המאמין שזהותו היהודית מקורה במוצא שלו , בהיסטוריה, בתרבות ובגורל המשותף ליהודים . החילונים רוצים לשמר ולטפח את הזהות הזאת במסגרת הלאומית של מדינת ישראל . החילונים אינם רואים עצמם מחויבים לאמונה הדתית , לאורח החיים הדתי , או לקיום המצוות הדתיות .

2.2. חילונים  מקיימים טקסים או מצוות , לפי בחירתם . למשל : הדלקת נרות בשבת , טקס בר מצווה בבית הכנסת , הדלקת נרות חנוכה, ברית, נישואין .   גישת החילונים היא כי ניתן לפרש ולהסביר את היהדות הן על פי השקפת החילוניים והן על פי  הדתיים .  לפיכך , טוענים החילוניים כי הדתיות והאמונה – הם עניינו האישי של כל אדם . ומכאן המדינה או  החוק אינם יכולים להתערב בנושאים משפחתיים כמו נישואין וגירושין .  החילונים נחלקים אף הם  לכמה קבוצות . ישנם השוללים כל סממן דתי או  מסורתי בחייהם . הם טוענים שלהיות יהודי פירושו להיות בן לאומה היהודית ולחיות על פי ערכי היהדות כגון : סובלנות , אהבת הבריות , כיבוד התרבות היהודית – עברית . 

 אנשים  אלה שוללים כל התערבות של המדינה או החוק בחייהם כיהודים . הם טוענים שכל יהודי יחליט לעצמו באיזה סוג של חיים יהודיים יחיה , מה יעשה בשבת , באיזה סוג של טקס נישואים יבחר . חלק זה בעם מתנגד לכפייה דתית, כלומר , חוקים או כללים בתחום ענייני דת שייקבעו בכנסת  ומחייבים את כולם   . ישנם  שאינם מתנגדים לכללים מסורתיים ודתיים במדינה . הם בוחרים מרצון להינשא במסגרת הרבנות; הם סבורים שחשוב , למשל , לשמור על יום הכיפורים כיום שבתון מוחלט . הם גם שומרים באורח חייהם על אופי מסורתי כגון הדלקת נרות בשבת .  יש לזכור שאורח חיים חילוני מתייחס לא רק למנהגים ולטקסים . הוא קשור באופי היחסים שבין בני זוג; בעוצמת החשיפה לתקשורת ישראלית ועולמית ; בדפוסי צריכת התרבות ; 

2 . 3.  דתי     הוא זה המאמין בסמכות האל ככוח על אנושי  , הוא מקבל את הסמכות הרבנית  ומקיים את מצוות ההלכה היהודית  וחי אורח חיים על פי ההלכה .  בקרב הדתיים בישראל אנו מבחינים בכמה קבוצות . 

"המסורתיים רואים ביהדות מיזוג של דת ולאומיות . לכן – אופיה של המדינה איננו יכול להיות חילוני . הם תומכים במצב הקיים , כמו שהוא ( שמירת הסטאטוס קוו ) . בכל נושאי המחלוקת , למסורתיים יש התייחסות לכל עניין בנפרד . למשל ,  הם אינם תומכים בנישואים אזרחיים, שלא באמצעות הרבנות ,  אך הם כן רוצים שהרבנות תהיה "גמישה" יותר בנושאים רגישים כמו פסולי חיתון" . ( על פי  בנימין נויברגר , "דת , מדינה ופוליטיקה") . 

הדתיים הלאומיים , או יהדות הכיפה הסרוגה היא נקראת כך על שם הכיפה המסמלת את אנשי ישיבות "בני עקיבא " , הגרעין הקשה של יהדות זו .  אנשיה הם בדרך כלל דתיים לאומיים בעלי עניין רב בדו-שיח עם הציבור החילוני . קבוצה זו נחשבת לאנשי הציונות  הדתית –אלה שחיברו את התורה ומצוותיה עם הרעיון הציוני  הם מדגישים שהמדינה היא של  כולם דתיים וחילוניים כאחד. קבוצה אחת מתוכם הם המתנחלים  ביישובי יהודה , שומרון וחבל עזה . לפי השקפתם –של הדתיים הלאומיים   מדינת ישראל צריכה להיות מדינה דתית , סיסמתם : "תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל " . אחד מראשי המחנה הזה, הרב צבי יהודה קוק , הסביר את השקפת העולם שלו בבטאון "גוש אמונים " – בשעה שהתייחס להתנחלויות : " … ממקור התורה האלוקית , שהיא הצו העליון לכל נתיבותנו , הרינו מצווים ועושים  התנחלויותנו בכל מלוא רוחב ארצנו … ".

את הקמת המדינה הם מפרשים כתחילתה של הגאולה . הדתיים לאומיים מתנגדים להפרדת הדת מהמדינה   , הם מעודדים חקיקה דתית . חלקם הגדול היה לתומך במפעל ההתנחלות בשטחי יש"ע . בנושא אחד מרכזי הם בדעה אחת עם החילונים : הגיוס לצה"ל . רבניהם מעודדים ומחייבים את הגיוס לצה"ל , ובסיועם נוסדו  'ישיבות ההסדר'.   

הקהילה החרדית, אף היא איננה מקשה אחת . במחנה החרדי מחנות וקבוצות  עם הבדלים אידיאולוגיים רבים. הפיצול במחנה החרדי מתבטא בין היתר גם בהקמת תנועות ומפלגות חרדיות . שני מישורי התייחסות מבדילים את החרדי מדתיים אחרים : שמירת המצוות קפדנית במיוחד , והתנגדות לאופי החילוני של המדינה , זאת מכיוון שהוקמה על ידי התנועה הציונית, תנועה חילונית במקורה . 

החרדים , ניכרים מאד בחיצוניות מלבושיהם, בהתנהגות, מנהגים ודפוסי חיים ייחודיים  . גם הגברים ובעיקר הנשים מקפידים על לבוש הנחשב בעיניהם כצנוע.   הם מחנה מחמיר יותר בקיום המצוות ,  רובם אינם  מסתפקים בהכשר ( תעודת הכשר ) של הרבנות הראשית . בחיי היום-יום הציבור החרדי נפגש מעט מאוד עם חילונים ( תופעה שהולכת ומשתנה ) . לציבור זה  מערכת חינוך משלו, הם גרים בשכונות או ערים נפרדות.  הציבור החרדי בישראל מתרכז בירושלים , בבני ברק ,  ובריכוזים נוספים כמו  באשדוד  ובפתח תקווה  . לאלה צריך להוסיף ערים חרדיות חדשות החל משנות ה 90 : מודיעין עילית, אלעד, בית"ר עילית,  בית שמש החדשה. שני מאפיינים עיקריים למחנה החרדי : חיים על פי הלכה תוך הקפדה יתרה על קיום המצוות תוך הימנעות ככל האפשר משינויים ברוח הזמן ; אי הכרה בישראל כמדינה יהודית , אי הכרה בסמלי המדינה כמו המנון , דגל , יום העצמאות ;  יחד עם זאת – משתתפים החרדים בחיים הפוליטיים  ובתהליך הדמוקרטי הישראלי.   החרדים נחלקים לזרמים ול"חצרות" על פי הרב המנהיג אותם . החרדים בני עדות המזרח  החלו לפעול בנפרד , בהנהגת הרב עובדיה יוסף ,  עם הקמתה של  מפלגת ש"ס  בשנת 1984 .  מיסדיה טוענים שהם משמרים את המורשת  של  היהדות הספרדית ( " להחזיר עטרה ליושנה" )  .  ליהדות החרדית האשכנזית מספר דמויות מנהיגות ביניהן הרב אהרון שטיינמן. 

על מה המחלוקת בין דתיים לחילוניים , העיקרים .  מגילת העצמאות קבעה שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ויהודית . יש עוד מדינות דמוקרטיות שבהן לדת מעמד מיוחד למשל : יוון ,הכנסיה היוונית אורטודוכסית ואנגליה , הכנסיה האנגליקנית . אותם וויכוחים מתנהלים גם שם .

וישנן מדינות שבהן יש הפרדה  בין דת ומדינה  כמו ארצות הברית , על פי החוקה האמריקנית וצרפת . צריך לדעת -  גם כשיש הפרדה יש התערבות של הממסד הדתי בענייני חברה ופוליטיקה .  

2 . 4.  הצירים העיקריים של השסע החילוני דתי 

הויכוח על ההפרדה  בין הדת והמדינה :  הוויכוח הגדול בישראל הוא סביב סמכות  מוסדות המדינה המחוקקים – לחוקק חוקים דתיים   . במילים אחרות, האם ראוי שחוקי  ההלכה היהודית יחולו על כל אזרחי המדינה , דתיים , חילוניים ולא יהודים . למשל , מדוע להשבית תחבורה בשבת, הרי מי שאינו מעוניין לנסוע בשבת יכול לבחור שלא לנסוע ?    מדוע אפשר להינשא בחתונה יהודית רק  באמצעות הרבנות ? מדוע לא יחליטו בני הזוג באיזו דרך להינשא ? – מדוע ההלכה היא המשפיעה על הגדרת " מיהו יהודי" ( במרשם אוכלוסין , ועל פי חוק השבות )? הרי אדם יכול להגדיר עצמו יהודי לפי רצונו להשתייך לעם היהודי . 

 המצדדים  לחיבור של דת ומדינה טוענים שישראל היא  מדינה יהודית דמוקרטית ולכן לדת צריכה להיות השפעה על החקיקה ואורחות החיים .    הם טוענים שזכותה של האוכלוסייה הדתית לנסות ולהשפיע בכנסת ובממשלה  על החוקים וההסדרים . הם טוענים שאין זה סותר את הדמוקרטיה ( וישנם דתיים הרואים את ההלכה היהודית מעל לדמוקרטיה ) .  עוד הם טוענים שאחת הדרכים העיקריות  להבטיח את האופי היהודי של ישראל היא באמצעות מוסדות המדינה  וחוקיה .  המחלוקת על גישה זו הגיעה לבג"צ בשנת 2017 , בעניינם של פתיחת מרכולים בשבת בתל אביב. בית המשפט קבע כי בסמכות העירייה לקבוע את מנהגיה, מבלי להפריע לאוכלוסייה הדתית בעיר.  

המתנגדים לחיבור הזה מתנגדים לחקיקה דתית בנושאים הפוגעים בזכויות האדם וחירותו .הם טוענים שנושאים כגון : נישואין , גירושין , ולהבדיל ,קבורה , שירותים חיוניים בשבתות וחגים , יוכרעו כנושאים אזרחיים  ולא הילכתיים – דתיים . טענת המתנגדים היא שהחקיקה הדתית, והשפעת המפלגות הדתיות בכנסת , גורמת ל" כפייה דתית ".             

                                    

 

2 .5.  הגיוס לצה"ל 

 אחת מנקודות המחלוקת הגדולות בין חילונים ודתיים רבים לבין החרדים  היא שאלת הגיוס לצה"ל .    רבנים חרדיים  מתנגדים לגיוס בחורי ישיבות לצה"ל משני טעמים : ראשית , הם טוענים שבחורי הישיבה חייבים להתמסר ללימוד תורה ובכך הם מקיימים התחייבותם גם לחברה  וגם  למדינה . שנית , הם חוששים שחיי הצבא  הם חילוניים מדי ויכולים להשפיע לרעה על  בחורי הישיבה  ולהביאם חלילה להתרחק מאורח חיים דתי . נושא חשוב במחלוקת הזו היא גישתם של החרדים למדינה בכלל , ומכאן גם לצבאה . מכיוון שרובם אינם מכירים במדינה ,  שהיא ציונית במהותה ,  הם אינם מכירים גם בשירות בצה"ל שהוא צבא המדינה .  

מראשית ימי המדינה אושר  "פטור" מגיוס לצה"ל לכמה מאות בחורי ישיבה כדי ילמדו בישיבות  ( בחורים "שתורתם אומנותם" ) . בעקבות הסכמים קואליציוניים, שהראשון בהם נעשה על ידי דוד בן גוריון, הלך ועלה מספרם של מקבלי ה"פטור" והגיע  לאלפים בשנה . המתגייסים לצה"ל  טוענים כי נטל בטחון המדינה איננו נופל על כולם במידה שווה . חשוב לזכור כי דתיים לאומיים ומסורתיים מתגייסים לצה"ל ברובם המוחלט  , וכי הויכוח הוא עם המחנה החרדי .  

כהוכחה לאפשרות של פתרון לנוער הדתי מביאים תומכי הגיוס את הסידור שמשלב לימוד תורה עם חיי צבא , כולל ביחידות קרביות . כך נולד הרעיון של ישיבות ההסדר   ( בקרב הדתיים הלאומיים ).  אלו הן ישיבות המחנכות את תלמידיהן להמשך  לימודי תורה בשילוב  עם שירות צבאי , קרבי בדרך  כלל.  מזה זמן  נשמעים גם קולות אחרים במחנה החרדי . הוקם הנח"ל החרדי – יחידה שהתאימה  עצמה לקליטת נוער חרדי כחיילים , על כל התנאים המיוחדים הנדרשים . סוגיית הגיוס לצה"ל התחדדה בשנים 2016 , 2017 , כאשר צה"ל, מתוקף חוק טל,  אפשר מכסות של "פטור" מגיוס לצה"ל. בג"צ 2017 קבע שהחוק איננו עומד בקנה אחד עם שיוויון בנטל בין חייבי גיוס. סביב חובת ההתייצבות בלשכת גיוס, גם לצורך דחייה או פטור, יזמו הפלגים הקיצוניים ביהדות החרדית הפגנות, מחאות, כולל מחאות אלימות .  

2. 6. ההכרה בחינוך הדתי , והזרמים של החינוך העצמאיים

בהתאמה לקהילות הדתיות המתוארות לעיל, מתקיימים באורח אוטונומי מערכות חינוך ממלכתיות דתיות, ישיבות דתיות, וזרמי חינוך "עצמאי" של החרדים.  הזרמים הדתיים שונים מהחרדיים בעיקר בנושא הליבה של הלימוד בישראל . בעוד הם מתחברים ומשתלבים, ואף תורמים, ליצירת ליבת חינוך ישראלי, החינוך החרדי ברובו, איננו מזדהה אתה.

בכך נתן לומר כי ילדים ונוער דתיים, שהם כ % 14 מתלמידי ישראל ( ללא גני ילדים ), משתתפים בסיפור הישראלי, כמו המקבילים להם המסורתיים והחילוניים. הם גם ממלאים תפקיד משמעותי בשירות הלאומי, ובצה"ל.

החינוך החרדי מקיף כ % 11 מכלל ילדי ישראל, והוא איננו מבוסס על הליבה. לכך יש להוסיף בשתי המערכות, הדתית והחרדית, את עולם הישיבות, הפועל מעבר לגילאי 18 .

ההבדל המכריע בין החינוך הממלכתי חילוני ומסורתי לבין הדתי והחרדי הוא היקף העבודה החינוכית, ולא רק אופיה. לימודי הקודש מרחיבים את שנות החינוך ואת תכניו, וכך נוצר פער משמעותי במשאבים המושקעים בכל אחד מזרמי החינוך הישראלי. הסתייגות : את עולם הישיבות ניתן להקביל למערכת החינוך האקדמית . 

2 .7 הציבור החילוני, תומך בעמדה הרואה בזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי - זרמים לגיטימיים לענייני הלכה, כחלק מזכותו של כל יהודי להחליט לגבי שיוכו הדתי. 

הציבור הדתי בישראל, טוען כי היהדות האורטודוסית הכפופה לרבנות הראשית או מועצות גדולי התורה, היא הבלעדית להגדרת יהודי בישראל, בניגוד למקובל בתפוצות. 

לעימות הזה יש השלכות מרחיקות לכת על מערכת יחסי ישראל עם חלק גדול מאד ביהדות התפוצות, ועל מידת הסובלנות של החברה הישראלית לקבל זרמים אחרים ליברליים יותר. 

לסיכום נושא השסע החילוני דתי, ניתן לומר כי העניין עומד בראש סדר היום החברתי של ישראל .  סביב הסוגיות המרכזיות כמו : הגיוס לצה"ל ומעמד השבת, ישנן הסכמות אך לא כאלה שמבטיחות את סיום הויכוח. מה שמאפיין את נושא יחסי חילונים ודתיים בישראל היא העובדה שמדובר בריבוי דעות ולא רק בשתי דעות וגישות.  לכן, כל כך חשוב  לדבר ולהבין את החברה הישראלית כחברה רב תרבותית שמנסה לבנות איזון בין כל חלקיה.                                               

3. השסע המגדרי , המאבק על מעמד האשה בישראל .

נושא שיוויון זכויות לנשים בהשוואה לגברים, ומעמד האשה , קיים בחברה הישראלית עוד בטרם קום המדינה. תנועות הפועלים ותנועות ההתיישבות  הדגישו את המעמד השיוויוני שיש לכול אחד בחברה, ובכלל זה לנשים ביחס לגברים. גם חוק גיוס חובה לצה"ל 1949 קבע גיוס חובה שווה לגברים ונשים. יחד עם זאת, נשים לא נכללו בין נושאי תפקידי מפתח ומשרות רמות באותה מדה כמו הגברים. חלקן במשרות הבכירות, עמדות פוליטיות , אקדמיה  כלכלה ועסקים , היה קטן מאד בהשוואה לחלקן באוכלוסיה.  למשל, שתי נשים בלבד חתומות על מגילת העצמאות : גולדה מאיר ( לימים ראש ממשלת ישראל ) ורחל כגן, מפלגת הנשים דאז. גישה מסורתית רבת השנים    ( ולא רק בישראל ) , העדיפה  את הגבר על פני האשה.

משנות ה 80 של המאה הקודמת, התפתחה  גישה המטפחת שיוויון הזדמנות ומעמד לאשה. נחשף הפער בין גברים לנשים ניכר עד היום בתגמול השכר, בתעסוקה, ובמעמד האישי , המשפחתי והפוליטי. נחקק חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה 1988 .   הויכוח הציבורי התמקד   במישור הכלכלי ובנושא זכויות האשה . בשנות ה 90 נחשף המימצא כי % 70 ממקבלי שכר המינימום בישראל  הן נשים. ראש הממשלה יצחק רבין הקים בכהונתו הראשונה  את הועדה לבדיקת מעמד האשה בישראל , בראשות אורה נמיר.   במקביל  מתנהל ויכוח בנושא דיני אישות ומעמד האשה על פי ההלכה , מול מעמדה בחוק הישראלי. הוקמו בישראל שדולות למען האשה , וכן ארגונים להגנה על נשים נפגעות תקיפה מינית.

על פי דו"ח " נשים בישראל – 2006 " , האפלייה קיימת, למרות ההתקדמות הרבה בעניין סגירת הפערים בין נשים לגברים בישראל. למשל, בתחום האקדמיה : % 43 מהמרצים – הן נשים . מקרב המרצים הבכירים, רק % 2 .35 הן נשים. % 6 .21 מהמרצים בדרגת פרופסור חבר, % 9 .11  מהמרצים בדרגת פרופסור מן המניין,  הן נשים. הנתונים על אפליית נשים מתייחסים גם אל דרגות הקצונה בצה"ל : % 8 .10 הן בדרגת סגן אלוף, ורק % 4  הן בדרגת אלוף משנה.  

המאבק למען מעמד האשה בישראל מתנהל בכמה מישורים :

3 . 1.  חקיקה המבטיחה יתר שיוויון בחברה, בין השאר של נשים .

3. 2 . גופים ומוסדות המקדמים נשים, או נשים במגזר מסוים, כמו נשים ערביות.

3. 3.  מאבק חברתי , מחאות, ניהול לובי חברתי  ותקשורתי.

3. 4.   מפלגות ותנועות הקובעות ומקדמות נשים בתוכן, כחלק מהמצע שלהן.

מעמד האשה בישראל ומאבקן של נשים הולכים ומתעצמים . גם בחברה החרדית וגם בחברה הערבית . המאבק מתמקד בכל היבט של שוויון זכויות עם הגבר, הזכות לעבודה והתפרנסות או עשיית קריירה, מעמד שווה בענייני אישות . התקדמות רבה במעמד הנשים בישראל, ניכרת בתחום הייצוג הפוליטי, באקדמיה, במערכת המשפט, בתקשורת.

4. השסע בין ימין ושמאל

יחסי ימין ושמאל יודעים שינויים ונקודות מפנה רבות במהלך שנות המדינה, ובמהלך השנים שקדמו להקמת המדינה. עניינה של סקירה זו איננו פוליטי, כי לכך נדרשת התייחסות נפרדת. אך צריך לציין כי יש השלכות הדדיות מובהקות בין התהליכים החברתיים לבין התהליכים הפוליטיים.  שיטת הבחירות בישראל , כפי שהסביר בזמנו הפרופ' דן הורוביץ, היא יחסית ובשל המבנה העדתי חברתי של החברה בתקופת ה"יישוב" ולאחר מכן, החברה הישראלית. הפיצול והבידול בין עדות, קבוצות דתיות , וותיקים ועולים, שכנעו את דוד בן גוריון להתמיד בשיטה המאפשרת ביטוי מרבי לכל קבוצה, כולל אחוז חסימה מזערי בזמנו.

ישנן כמה הגדרות אפשריות ל"ימין" ו"שמאל", ולא ניכנס לכך. ניתן לציין כמה היבטים בשסע שבין ימין ושמאל. עקב ריבוי המפלגות, נוצרו גושים או מחנות. רוב המפלגות הן ביטוי פוליטי לקבוצות החברתיות שהזכרנו עד כה, ולכן פעילותן תורמת הן לשסעים והן לשילובים החברתיים . השיח המרכזי הוא בין מחנה הימין ומחנה השמאל . אלא שזוהי אבחנה לא חברתית, ולא מדויקת. אנו מבחינים לפחות בעוד ארבעה מחנות : המחנה הדתי , שבדרך כלל מזוהה עם הימין ; מחנה המרכז שגבולותיו החברתיים אינם ברורים, נחשב לליברלי;  המחנה הערבי. 

4. 1. סוגיית יהודה ושומרון ( השטחים המוחזקים, הגדה המערבית )

באופן כללי, מחנה הימין, שהוא תשלובת של תנועות המייצגות חילונים, דתיים, מסורתיים,  מציג עמדה הגורסת זכות על כל שטחי ארץ ישראל, ובכללם יהודה ושומרון, ולכן דורש התיישבות מואצת בהם.

השמאל, מציג כמה עמדות אפשריות, שהמרכזית בהן היא פשרה על חלק משטחי יהודה ושומרון לטובת מדינה פלסטינית, והשארת גושי ההתנחלויות כחלק מישראל. נקודת הקרע המעמיק בין שני הגושים נפערה עם רצח יצחק רבין, ראש הממשלה אשר חתם על הסכמי אוסלו עם הפלסטינים, ועל הסכם שלום עם ירדן.

השסע החברתי הועמק, וביחד עם זאת , התקיים ומתקיים תהליך של הידברות ודיאלוג חברתי, בין קבוצות שונות בחברה על רקע טראומת הרצח.

ככל הקשור לחברה הישראלית ועתידה. הויכוח העיקרי בעניין יהודה ושומרון הוא החשש שעם הכללת כל שטחי יו"ש בישראל, תיווצר מדינה בה יהיה רוב, או מיעוט משמעותי ערבי, וזו תהיה חברה לעומתית, דו לאומית מכפייה. מחנה הימין טוען כי מבחינה ביטחונית, וזכות העם היהודי, אין לוותר על אף חלק מחלקי יו"ש.

הויכוח הזה הוא אחד ממרכיבי השסע המרכזייים בחברה הישראלית, ויש לו ביטויים חריפים בשיח הציבורי, כולל הפגנות, התבטאויות ברשתות החברתיות. במהלך השנים 1967 – 2017 נוצר מחנה חברתי משמעותי ורב השפעה : תושבים ומתנחלים המתגוררים ביו"ש.  על פי ד"ר גיא בכור גרים ב 2013 385000 יהודים ( מסתמך על נתוני משרד הפנים ). בניגוד המקובל לחשוב, זהו מחנה לא הומוגני במבנה החברתי שלו.

4 .2. סוגיית דת ומדינה

באופן כולל ביותר, מחנה הימין נוטה לחיבור עם המחנה הדתי, בסוגיות רבות, כולל חברתיות, כגון : הקפדה על שמירת סטטוס קוו בענייני שבת, היענות לתחיקה דתית, הדתה במערכת החינוך הממלכתית.

בתוכו, מפוצל המחנה הזה למשל בסוגיית גיוס החרדים לצה"ל.

מחנה השמאל חותר לחברה בה יש הפרדה בין דת ומדינה, שמירת עליונות בית המשפט העליון בסוגיות יסוד , התנגדות לכל ניסיון של הכלת חוקים ותקנות דתיים על כלל אוכלוסיית ישראל. מחנה השמאל טוען למען איזון בין הערך הדמוקרטי והאופי היהודי של ישראל.

4. 3. שמירה על עליונות החוק, ריבונות הרשות השופטת, ועצמאות גורמי האכיפה

מחנה השמאל  תמך עקבית, בביצור כוחו של בית המשפט העליון , במערכת משפט ליברלית, בשמירת והגנת גורמי אכיפה כגון : משטרה, יועץ משפטי לממשלה, מבקר המדינה. אחד הביטויים המובהקים לגישת המחנה הייתה "המהפכה החוקתית" בהובלת השופט אהרון ברק. מהפכה זו ראשיתה ב 1992, ואחד מסמליה הוא "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ".  מחנה השמאל הוא מתנגד מובהק לצמצום האחריות השיפוטית, הפיקוח על החקיקה, ופגיעה בסמכויות גורמי האכיפה.

מחנה הימין, ככלל, מתנגד לגישת "האקטיביזם השיפוטי" והתערבות בית המשפט העליון , למשל, בחוקיותם של חוקים. אמנם זכורה היטב אמרתו של מנחם בגין : " יש שופטים בירושלים" ( בג"צ  אלון מורה, 1979,1022 ) . אך כיום מגבירים מנהיגי ימין את היוזמות להגבלת הכוחות השיפוטיים ורשויות האכיפה, בטענת חוסר איזון הקיים במערכת.

5.  השסע היהודי ערבי

באופן כמעט מוחלט מתקיימת החברה הערבית בישראל בקהילות נפרדות, בכפרים וערים ערביות, או בשכונות ערביות שבערים המעורבות. מספר הערבים החיים בישראל הוא 1.7 מיליון , בהתאם ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה ( 2016 ).

קיומה של החברה הערבית הוא חלק מהרב תרבותיות של החברה כולה. במהלך השנים נעשו הסדרים, ונוצרה הבנה כוללת לזכויות וצרכי המיעוט הערבי.  חלק גדול מאוכלוסייה זו התבסס כלכלית, וחל שיפור משמעותי במערכת החינוך שלה.

ביטויי השסע העיקריים :

5. 1. סוגיית התמיכה של ערביי ישראל בהקמת מדינה פלסטינית בכל שטחי יהודה ושומרון . אצל חלק ניכר מהציבור היהודי נתפסת עמדה זו כאיום על החברה הישראלית.

5. 2. טענת ערביי ישראל לקיפוח ואפלייה, בכל הקשור למשאבי מדינה, תעסוקת ערבים, הישגים נמוכים של מערכת החינוך. אין טענת נגד אחת אחידה. רוב היהודים מסכימים כי במשך שנים רבות החברה הערבית סובלת מנחיתות ביחס ליהודית. בדצמבר 2015 החליטה הממשלה בראשות בנימין נתניהו על תכנית מערכתית של השקעות בהיקף  15 מיליארד שקלים בחברה הערבית.

5. 3 .באשר לביטויי גזענות , יש הסכמה רחבה לגבי הפגיעה הנרחבת בערביי ישראל, ברמת חיי יומיום, ולאו דווקא באופן ממוסד או חוקתי. דו"ח קרן כצנלסון 2016, מציג נתון כי מתוך   5,033,460 מסרים פוגעניים ומסיתים ברשתות החברתיות ב 2016 , ערביי ישראל הם הקבוצה הנפגעת ביותר.

6. סיכום.

מחברה המתאפיינת בשסעים מובהקים, תוצרי התהליך ההיסטורי של הקמת מדינת ישראל, משתנה החברה הישראלית לחברה רב תרבותית, בעלת פסיפס רחב של קבוצות. בתוך הפסיפס הזה נוצרות אצל היחיד זהויות משולבות ומורכבות . היטיב לתאר את הטשטוש בין המחנות קובי אוז:

" פעמים אני נוקט עמדה יהודית, לפעמים עמדה אירופית, לפעמיםאני מזרחי לפעמים אני קוסמופוליטי, לפעמים אני בראש ובראשונה לאומי, ולפעמים אני הומניסט לפני הכל". 

 המתחים בין הקבוצות השונות הם מגוונים ולא תמיד ניתן להצליב ביניהם או להכלילם. יש מאפיין אחד משותף, לדעתי, והוא המניע הרגשי והפסיכולוגי המצמיח איבה, נוגדנות. זה נכון לגבי כל היבט שנסקר במאמר זה, ולגבי כל קבוצה. סטיארוטופים מדברים יותר מנתונים. הכללות מתוך מקרי טרור של צעירים ערביים מישראל . הדבקת דימוי "פרזיטים" לחרדים. הצמדת תואר "בוגד" ל"שמאלנים". טיפוח הנרטיב "בועת שיינקין". "סלקציה" בכניסה למועדונים. הדרת מהגרי עבודה.  העלבת מנהיגי מדינה ועובדי ציבור בשם "מאבק".

מאידך. התגברות תהליכי שילוב, דיאלוג, קודים חברתיים מאחדים. כ 200 ארגונים ועמותות עוסקות בתמיכה בקהילה האתיופית מכל ההיבטים האפשריים. יש תחיקה וניסיון לתיקון אפלייה עבור משפחות מרובות ילדים, זכויות מהגרי עבודה. על פי המרכז לחקר המגזר השלישי פעלו ב 2009 43000 עמותות בישראל, שהפעילו % 9 . 5 מהתוצר הלאומי, כ 90 מיליארד שקלים . רוב פעילות המגזר היא בתחום צמצום פערים, זכויות אדם, סיוע לקבוצות מוחלשות. ( המרכז לחקר המגזר השלישי, אונ' הנגב, 2009 ). אין אבחון חד משמעי, האם ההקצנה בשסעים חזקה מהשילובים . ב 2017 יש חשש לא קטן מסדקים בחומת הקוצנזוס החברתי בישראל.

 

המאמר מבוסס על חומרי למידה שנכתבו במהלך 10 השנים האחרונות. 2017

בבליוגרפיה 

סמי סמוחה, פרופ' : " שסעים מעמדיים עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל" , ידיעון מורי האזרחות, 1998 . 

עמוס אילון ,  "הישראלים" ,  הוצאת "אדם", 1981  ( עיסוקו עד ראשית שנות ה 80 ) ; 

ביטאון "פנים" של הסתדרות המורים אשר הוקדש לחברה הישראלית, " שסע  וחיבור"  , 2000 ;  

אורי דרומי , " יחסי חילונים דתיים : עמדות דעות אמונות " , ספריה לדמוקרטיה,   2005  . 

שלמה חסון, פרופ' עמירם גונן , " המתח התרבותי בין יהודים בירושלים " , מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות חברתית, 1996 . 

אורלי אילני , " מאבקים ציבוריים בנושא השבת "  בתוך : דת, חברה ומדינה בישראל, מט"ח  , 2006 .  

סמי מיכאל , "על הזהות המזרחית הכפויה" , ביטאון  "פנים" , סתו 1999 . 

איתן כהן , " ואדי סאליב שלי " , הוצאת ידיעות ספרים, 2009 

יצחק גלנור, המערכת הפוליטית בישראל א+ב, עם עובד, 2013

אבינועם גרנות, יועץ אקדמי אסטרטגי 




מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב