היקום המואץ- המודל האחרון
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

היקום המואץ- המודל האחרון 

מאת    [ 12/02/2017 ]
מילים במאמר: 779   [ נצפה 2292 פעמים ]

 
 

היקום המואץ – המודל האחרון
עד לפני כ-20 שנה זמן מה לפני כניסת המילניום השלישי, הבחינו אסטרונומים כי כל החומר ביקום כאילו יש מגמה של בריחת החומר ביקום, ובמצב של תנועה מואצת. בריחת החומר ביקום, שבא לידי ביטוי של התרחקות הגלקסיות זו מזו, נתגלה כבר על-ידי האסטרונום האבל בשנות ה-30 של המאה הקודמת. תגליתו החשובה של האבל, תרמה לפיתוח המודל של המפץ הגדול. מסקנה זו די מתבקשת, שכן אם הכל בורח, ברמה של גלקסיות, הרי שאפשר ללכת אחורה, כמעין סרט שמחזירים אותו אחורה, ואז צריך כל החומר ביקום להיות יחד, מעין אטום ראשוני, שממנו נוצר הכל. היו כאלה שהחזיקו בדעה כי בשלב מסוים הבריחה תיעצר על-ידי הגרביטציה ההדדית ואז הכלי סוב לאחור. היו כאלה שהרחיקו לכת וטענו כי יש בכלל מחזוריות ביקום, של בריחה ושל הכנסות, ועל בסיס זה נוצר המודל של היקום המתנדנד. אולם כאמור לקראת סוף המילניום השני תצפיות הראו שלא רק שהבריחה ההדדית נעצרת, היא דווקא מואצת. בהקשר להאבל צריך עוד לציין שהודות לו נוצרת המודעות לכך, כי גלקסית שביל החלב אינה הגלקסיה היחידה, גלקסיה שהשמש שלנו, ועוד מיליארדי שמשות נוספת שייכות לה, היא רק אחת מני גלקסיות רבות הקיימות, וכך האבל הרחיב את תמונת היקום בצורה משמעותית ביותר.
לא בכדי נקרא טלסקופ החלל הראשון שהוצב מחוץ לאטמוספרת הארץ, על שמו של האבל. יש מקום לציין שכבר הפילוסוף קאנט שחי הרבה לפני האבל טען שיש הרבה איי עולמות בחלל היקום, אלא שטענתו לא הייתה מבוססת על תצפית, כי אם על קונספציה אישית. לא רק שהאבל הרחיק כל-כך ראות, הוא גם קבע שהבריחה ההדדית היא פרופורציונאלית למרחק בין הגלקסיות. כאן המקום שתקופה מה היה למודל המפץ הגדול, מודל מתחרה שנקרא המצב היציב, שקבע כי כמות החומר ביקום קבועה, וכי יש כל הזמן היווצרות חומר, שהוא קיים בכמות שווה ובמרחק שווה. הבעייתיות של מודל זה היא בעיקר בכך שיש היווצרות יש מאין, תופעה שמנוגדת לפיסיקה המקובלת כי אין ביקום היווצרות חומר, בחינת יש מאין. בין אלה שהחזיקו במודל המצב היציב היה האסטרונום פרד הוייל, שלמרבית האירוניה הוא שנתן את השם "המפץ הגדול" לתאוריה שלא האמין לה, והוא עשה את זה כלעג, אבל דווקא השם שנתן הוא שהתקבל יותר מכל שם אחר שניסו לתת תחת השם המפץ הגדול. אגב פרד הוייל התעקש כל ימיו לטעון שמודל המצב היציב הוא המודל המועדף אחרי שכמעט כל האסטרונומים ולימים הקוסמולוגים נטשו את המודל. שני המודלים התחרו בו זמנית זה בזה, עד שלאחר תצפיות מודרניות וגילויים חדשים חיזקו את מודל המפץ הגדול.
אם נסכם את הבעייתיות של "המצב היציב" אזי במודל זה יש חומר אשר נוצר יש מאין, מה שמנוד לבסיס של הפיסיקה. לעומת זאת יש גם יתרונות:
המודל משתלב בתפיסה של נצחיות היקום, מה שמונע את השאלה מאין נוצר היקום ומה יהיה באחריתו.
עיקר הסיבות להפיכתו של מודל המפץ הגדול: קודם כל הוא מסביר את מסקנת תצפיותיו של האבל בדבר התפשטות היקום, כשזה בא לידי בריחה הדדית של החומר לכל עבר, אם כי יש טענה רווחת שהמרחב מתפשט, ולכן נראה כאילו החומר בורח.
כמו כן, יש מרכיב נבואי בדבר אנרגיה בראשיתית שנשארה בקרינת רקע אחרי השלב הראשוני וגם נקבע שאנרגיה זו אמורה להשאר כקרינת רקע ואפילו נקבע שהיא אמורה להיות 2.7 מעלות הלווין. בהקשר זה יש סיפור על צמד טכנאים מחברת הטלפונים של בל, שגילו באמצע המאה הקודמת במקרה את קרינת הרקע הזו. בעצם הם חיפשו את מקור ההפרעות בצורת רעש במהלך שיחות טלפון. מאז התברר להם שהמקור הוא קרינת הרקע שנובאה במודל המפץ הגדול.
אגב על גילוי מקרי זה הם קיבלו את פרס נובל למרות שהם לא ידעו להסביר את פשר הרעש ואת מקורו, ובעצם אמור לנבוע מכל נקודה ביקום. תגלית זו היוותה אישוש אוטומטי מטבעו למודל המפץ הגדול. חיזוק נוס היה גילוי קרינת הרקע שנמדד על-ידי חללית בשם קובי, שנשלחה לחלל, וגילתה אף היא בחלל אנרגית רקע זו.
וכך המודל של "המצב היציב" קיבל את הנוק-אאוט שלו, הפיל אותו לקרשים, וכל מדען שניסה להחזיק במודל המצב היציב כאחוז בקרני המזבח, הפך להיות מנודה מקהילת המדענים. כאמור מי שהמשיך לדבוק בתאוריית המצב היציב היה פרד הוייל, והוא דבק בה עד יומו האחרון. לקראת סוף המאה הקודמת התגלתה בתצפיות המגמה שלפיה לא רק שאין האטה בקצב בריחת החומר, במסגרת התצפית בגלקסיות, אלא שיש מגמה של תאוצה הגוברת והולכת לכיוון אינסופי היקום. תצפיות אלה שנחשבות אמינות למנטרלות לא רק את המודל של היקום המתנדנד, שראו בו מחזוריות של חזרת החומר לגוש אחד, ואחר כך שוב "מפץ גדול" שגורם שוב להתפשטות, מחזוריות שיש בה אולי אלגנטיות אבל רחוקה מהתקבל מדעית.
את ההסבר למגמת היקום המואץ מסבירים מכוח לא ידוע שקוראים לו כבידה שלילית, או סוג של קרינה שדוחפת את החומר החוצה. זו נחשבת לקרינה אפלה שלא רואים אותה בתצפיות אופטיות. ההנחה הרווחת היא שהיקום הנראה הוא פחות מעשירית ממה שהוא מכיל.
המסקנה היא שבעוד שבטלסקופ האופטי ניתן לראות בעשירית החומר ביקום, בעוד שבטלסקופ רדיו ניתן לצפות בחלק קטן נוסף מתוך ישויות עלומות של חומר ואנרגיה אפלה שאינם ניתנים לצפייה בטלסקופ אופטי רגיל.

 

רפאל לירז

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב