שיר שמח 

שיר שמח...

היה היה שיר אחד

שהחליט להיות שמח.

כל כך עליז היה השיר

עד כי לא ידע את נפשו מרוב שמחה.

בבוקר היה מתרונן כי ניעור משנתו,

בצהרים שר לעצמו מתוך עליצות,

לעת ערב חייך לעומת אחיו השירים העצובים,

בלילה עלה על משכבו ושיר על שפתיו.

כך חי לו השיר חיים שמחים ונטולי דאגה.

רבים נטלו את שורותיו כדי לרונן את ליבם.

אחרים זימרוהו בעליזות במלוא גרונם

מעטים שוררו אותו בלחש לאהוביהם.

יום אחד נפל דבר.

איש זקן הלך לעולמו.

בצוואתו ביקש כי יושר לו השיר שלנו

בעת שתינשא גופתו לקברה.

צר היה לו לשיר על כי נבחר

בנסיבות כה עצובות.

חשב כי נולד להנות את הבריות.

עם זאת שמח על כי לפחות לאיש זקן אחד

יגרום בעצם היותו הנאה ונחת

גם אם לא יוכל האיש ליהנות מהם...