"כדי לחיות את חיי בשלווה, כדי לאפשר לילדי חיים בריאים וחופשיים, בחרתי לפתוח את ליבי ולאהוב את אבי. לפני מספר שנים הוא הלך לעולמו, כשרגע לפני שעצם את עיניו לחשתי לו, "אבא, אני אוהבת אותך". באותו רגע צמחו לי כנפיים. מדי פעם אני עפה, נוחתת ושוב ממריאה.
אני שרה.
אני רוקדת.
אני יוצרת.
אני אוהבת."
מילים מתוך הצגת יחיד: שאף אחד לא ישמע.
מימי לא חשבתי כך. לא חשבתי ש"כרטיס הביקור" שלי יהיה "הצגת יחיד המבוססת על סיפורה האישי של ילדה קטנה שנאנסה על ידי אביה". לא חשבתי שאותו קול החוזר ואומר ש... ש... שאף אחד לא ישמע, קול ששמעתי ממנו וגם בתוכי, אותו קול יפרוץ ויתעקש להישמע. אחרי שהרגשתי בושה גדולה, אחרי שחשתי אשמה, אחרי שכעסתי על עצמי, אחרי ששנאתי אותי, כשסוף סוף בחרתי בחיים.... אחרי כל זאת, רציתי לחיות פשטות.
לשמחתי הרבה, בכל יום שאני נחשפת יותר, בכל יום שאני משמיעה קולי, בכל רגע שכזה, אני יותר ויותר פשוטה. יותר ויותר מחוברת לעצמי ולאדמה.
אני חושבת שנפלה בידי זכות גדולה להשמיע קול. זכות גדולה להשמיע גם את קולן של אותן נשים שאינן יכולות להשמיע קול. ילדה-נערה-אישה שנאנסת, אם בגופה ואם בנפשה, מאבדת את קולה.
עברתי אונס, עברתי התעללות מינית ונמחקתי, לא הייתי יותר. כסות של גוף, ריקה מתוכן ולא הייתה לי כל ברירה, אלא להישאר בחיים.
אני לא זוכרת שאי פעם הייתי נערה ולתחושתי רק בשנים האחרונות התבגרתי. נדודים הוא עניין מרגש ומסתורי, אך לא כאשר נאלצתי לנדוד בחיפוש אחר הבריאות הגופנית והנפשית שלי.
כשאתם מביטים בי, אתם רואים אישה יפה וחייכנית. תמיד חייכתי, גם כשלא הבנתי שמשהו לא בסדר והוא בעצם האיש שצריך לשמור עלי, גם כשכבר הבנתי וכשכול מה שרציתי לעשות הוא לצרוח "לא!", אבל לא העזתי ונע/אלמתי.
אם הייתם פוגשים אותי סתם כך ברחוב, לא הייתם מעלים בדעתכם שנאנסתי. אני משדרת בריאות וחיוניות. לקח לי המון זמן, המוני שעות ורגעים להיות האישה הבריאה שאני. לעיתים ואעז לומר שאף לרוב, זה כמעט בלתי אפשרי להבריא ולחיות חיים מלאים ושמחים. משום כך אני חוזרת פעם אחר פעם לבמה, כדי שכחברה וכפרטים נשנה ובעיקר נשתנה.
שמעתם אותי, היום אני שרה, אני רוקדת, אני יוצרת, אני אוהבת. אני מאמינה שחיבור לכוחות יצירה מכל סוג ועניין ובעיקר כאלו הנובעים מתוך הקשבה לגוף, עוזרים לאישה לרפא את עצמה. כל ה"סודות", נעולים לבסוף בגוף. עניין נוסף שעזר ועוזר לי הוא החיבור לטבע והקשר העמוק שיש לי עם האדמה.
אני לחלוטין אינני מסכימה עם מעשיו של אבי שאנס אותי, אבל אני אינני כועסת עליו יותר, אלא חשה אליו חמלה רבה. הצלחתי להוביל את עצמי לפיוס, שאינו קשור אליו ולמעשיו, אלא פיוס הקשור לגופי, נפשי ורוחי. פיוס כזה הוביל אותי לבסוף לאהבה שלמה ומלאה איתו לפני מותו. כוחה של האהבה הוא הכוח הגדול ביותר לחיים בריאים וחופשיים.
ישנו יום בשנה המציין את המאבק כנגד אלימות הפוגעת בנשים, ישנו יום שבו רוקדים ואולי ישנם עוד אירועים, אך בכל יום ויום ובכל רגע ורגע נשים נאנסות, נפגעות ואף נרצחות. המודעות שלנו למיגורה של קלות זו, צריכה להיות שרירה וקיימת בכל רגע ורגע.
אמרתי בעבר ואומר זאת שוב: אישה היא כוח מניע, בורא ויוצר. אישה היא שפע, פוריות וזרימה. אני רוצה שכל ילדה תדע שאפשרי לה להיות אישה.
סיפורה האישי של ילדה קטנה שנאנסה ע"י אביה
