פסטה אקזיסטנציאליזם ומערבוני הספגטי
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

פסטה אקזיסטנציאליזם ומערבוני הספגטי 

מאת    [ 01/01/2013 ]
מילים במאמר: 765   [ נצפה 2008 פעמים ]

 
 

רגע לפני שנשתטח לפני המרקע הענק בסלון ונטען

את אחד ממערבוני הספגטי של הבמאי הרומאי

סרג'ו לאונה, נעצים את החוויה הקולנועית,

הפלוסופית והפולחנית הזאת בטעם נקמה מתוק,

נקפוץ למטבח לבשל את ה בלדי פס טה תא, עם

הרבה עגבניות, תבלינים חריפים ומתוקים עם

תוספת מיוחדת כל אחד ומשקעו הוא... אצל

הנאמנים למקור יעשה את זה מרק שעועית שישב

שבועיים במקרר וצום של יום לפחות. אם בחרתם

ב"בטרילוגיית האיש ללא שם" ולפתע תשמעו

צלילים של חצוצרות מקסיקניות פרועות ושריקות

כדורים צורמות, הבינו שזה הזמן להתייצב עם

הצלחת החמה ופשוט להתמסר. כך בין קולות

הפסקול הנפלא והנצחי של מוריקונה, זלילת הפס

טה ויללת הקויוט, תהפך תודעתכם לחלק

"מהמרחב הפוטנציאלי" נעים בין ערות לחלימה,

מזדהים עם דמויות נטולות עכבות מוסריות,

מתחברים לקלוז אפים של גיבורים לא מגולחים,

עם בגדים מזוהמים וקרועים, ריאליזם המאפשר

לנו להריח כמעט את ריח גופם ביחד עם ניחוחות

הפסטה (ויקיפדיה,00:37, 27: 2 : 2010).

 

כך יוקרנו בתודעתנו השתקפויות של בבואות של

הדברים הנחשבים כמוחשיים, אך נעדרים ממשות

פיזית (מץ בתוך :בן שאול,2000), דמויות

המאפשרות התחברות עם מחשבותינו הסמויות

הפונות לקוגניציה, לאינטואיציה ולרגש במיוחד,

שיוצר דימוי מערבון השריר הקוסמולוגי הזה.

 

ההשתמעויות הנפלאות של התת-ז'אנר הזה הם

מעבר לפריזמה הפסיכואנליטית הטוענת לפריקת רגשות

לא מזיקה של דחפים באמצעות אותם דימויים,

המיועד למערבונים המדממים במיוחד כגון: "חבורת הפראים".

 

מערבוני הספגטי מייצגים תפיסה אקזיסטנציאליסטית במהותם ואם נרחיק

לכת אף בישותם, הם מייצגים חרות מסוג אחר,

הנותנת דרור לרגשותיו האינטואיטיביים הכמהים

של הצופה ומצליחים להגשים את משאלותיו

הסמויות,.. כיצד האומנות והאמונה משתרבבות

למחול האלים בלי לפגום בניגוד האבסולוטי בין טוב ורע. 

 

הריי ליאונה בסרטיו מציג גישה ספקנית על החיים והגורל האנושי חסר

התקווה, גיבוריו לא הומאניים במיוחד..והמסך רוב

הזמן רוויי בדם ואלימות מסוגננת, ובאותו זמן

מתוזמנת להפליא, מהשתיקות המותחות ועד

לקטשופ המתפלש וקולות פירפוריי הגסיסה של

פניי "הרעים" הנאנקים בסבלם בסרט. כל זאת

לשביעות רצונו של הצופה שידו המלפפת פסטה

ממתינה לפקודה מהקורטקס מתי לבלוע, אפילו

הבטן המקרקרת לא עושה לו את זה, עוד דו קרב

משולש, עוד אמירה מגוחכת ומבריקה של "המלאך

השומר", עוד "הצלבה" ממלמלת של טוקו

(היהודי), עוד חבית דינמיט שמתעופפת על חיילי

הלגו המקסיקנים. ג'סטות ואמירות וורבליות

וחזותיות שיופיעו מאוחר יותר בדיאלוג בין הטקסט

למטה-טקסט בסרטיו של הבמאי טרנטינו.

 

ה"אפיסטם" של סרטיי ליאונה מתחיל בכך שמדובר

בגיבורים אינדיבידואליים המתעלים מעל

הקולקטיב, נעים במרחבים חסרי גבולות ומייצרים

זהות אוניברסאלית חדשה, הם מעבר למסרים

הלאומיים, ההגמונים או הפרוטסטנטים שמאפיינים

את המערבון האמריקאי, הם מתעלים מעבר

למלחמת האזרחים האמריקאית, או המהפכה

המקסיקנית, בו הגיבורים "הטובים" חמדנים

ואלימים כמו "הרעים "(זנד וצימרמן,2004), אך

תמיד נרתמים להציל את הקולטיב בחופן של

דינמיט או ברוח של אנטי גיבור מזדמן. לדמויות

הסטריאוטיפית של המערבונים האלה, שנלקחו

מהזיכרון הקולקטיבי של הצופה הוסיפו תבלין

איטלקי פרוע, שתיקות יפניות וצלילים מהפנטים

ובלתי נשכחים. כל אלה מחלחלים לאיטם לזיכרון

הצופה עם מנה גדושה של אלימות אסתטית,

ותחושה הרמונית המהולה בהתעוררות לבבית של

איך צריך להרגיש חופש , חופש מוחלט חסר

פשרות (סארטר), מרידה במוסכמות ואם תרצו גם

שליטה בגורל.

 

אי שם ב"מרחב הפוטנציאלי", במפגש בין הצופה לטקסט הקולנועי מתקבלת

התפיסה אקזיסטנציאליסטית עם הישות הספגטית

המופלאה הזאת, אם נשארתם עם הטעם המתוק

והחריף בסוף הסרט, סימן שהפנמתם משהו

מ"הקיום האותנטי", אולי תלכו בניגוד למהותכם,

תצרו זהות ייחודית חדשה, תתאחדו עם "האלים" על

המסך. או שפשוט הפסטה עשתה לכם את זה,

ורגע אחרי שתתעוררו מהסרט, מהחלום בהקיץ,

יתרחש מה שמכנים האלכוהוליסטים "רגע של

התבהרות" (טרנטינו,1994 ), ואותה דמות

שהזדהיתם איתה, בעצם הבבואה שנשתלה בכם

ויצרה את אותה תחושת זהות עמוקה, היא גם

שתשתול פער בלתי אפשרי לגישור בין תחושתכם

הפנימית ביחס למציאות (לקאן בתוך : בן שאול,

2000), אני מעדיף את התחושה הקודמת...                    

                   צפייה נעימה ובתיאבון....

 

ביבליוגרפיה

בן-ש אל, נ' (2000) : מבוא לתיאוריות קולנועיות. תל-אביב: הוצאת דונון.

זנד, שלמה.,(2002):  הקולנוע כהיסטוריה, לדמיין ולביים את המאה ה – 20 . תל אביב: עם עובד.

חיים,ב':זנד,ש':צימרמן,מ' (2004): קולנוע וזיכרון יחסים מסוכנים?, הוצאת זלמן שזר לתולדות ישראל.

פוקו מ',(2005): הארכיאולוגיה של הידע, הוצאת רסלינג.

ויקיפדיה: ערכים: מערבוני הספגטי, סרגיו  ליאונה ,אניו מוריקונה, אקזיסטנציאליזם,       חרות.

השראה: ברזל , גי (2009) : "הקולנוע האופציונאלי – נרטיב ופלוסופיה", אונגר, ה' (1991): הקולנוע       הפלוסופי,הוצאת דביר.  וינריב, א' (2004) :רשומון       וההיסטוריון . כרך העת זמנים מספר 22. ברזל נ':עבר שאינו       עובר סוגיות היסטוריות וחברתיות, מכללת אורנים,2009. תודות:גיבורי המסוע של יריב בבלי

קבלה אמת

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב