''קארפה דיאם'' איך לפתוח את שנת הלימודים
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

''קארפה דיאם'' איך לפתוח את שנת הלימודים 

מאת    [ 23/12/2012 ]
מילים במאמר: 1184   [ נצפה 3412 פעמים ]

 
 

החופש הגדול כבר כאן וזה הזמן לתכנן את השיעור הראשון של שנת הלימודים הבאה.
טוב, לא צריך להילחץ כבר עכשיו ובכל זאת, בין מסיבות הסיום, החופשה הקצרה, סוף הקייטנות של הילדים וימי ההיערכות שווה להקדיש רגע אחד של מחשבה למפגש הראשון, או המחודש, עם התלמידים בתחילת ספטמבר.
אחד בספטמבר, שמונה בבוקר, צלצול ראשון. נכנסים לכיתה ו....
טור זה יוקדש ל"משפטי הפתיחה" הגדולים של סרטי החינוך. אלו שנהגו על-ידי מיטב התסריטאים כדי ליצור רגע חינוכי בלתי נשכח שימנף את השנה כולה.
 
אולי הפתיחה הזכורה מכולן היא זו של ג'ון קיטינג (רובין ויליאמס) בסרט "ללכת שבי אחריו" (1989). התלמידים ישובים בכיתה, קיטינג נכנס לחדר, פוסע בו ויוצא החוצה. אף אחד לא זז. קיטינג מציץ פנימה וקורא לתלמידים לצאת מהכיתה וללכת אחריו. החבורה מגיעה למסדרון בו תלויות תמונות הבוגרים של המוסד המכובד.
"לפני הכל אנפץ מספר שמועות כדי שלא יהפכו לעובדות. כן, גם אני למדתי ב'מפלצתון' [כינוי של התלמידים למוסד] ונשארתי בחיים. ולא, באותו הזמן לא הייתי הענק האינטלקטואלי שאתם רואים היום מולכם, הייתי החכמולוג הפספוס בכיתה. על חוף הים אנשים זרקו ספרים של ביירון על פני".
אחרי ההקדמה הזו קיטינג מבקש מאחד התלמידים לקרוא שיר מספר השירה שבידם. הבחור הצעיר קורא וקיטינג מפרש: "קארפה דיאם. מה המשמעות של הביטוי הזה?"
"חיה את הרגע", עונה אחד התלמידים.
"חיה את הרגע. למה? כי אנחנו מאכל לתולעים בחורים, כי תאמינו או לא כל אחד מאיתנו בבוא יומו יפסיק לנשום, יכחיל וימות. אבקש מכם לצעוד קדימה ולסקור את הפרצופים מהעבר שחלפתם על פניהם רבות. נדמה לי שלא התבוננתם בהם". התלמידים נצמדים אל הויטרינות בתוכן מוצגות תמונות העבר של בוגרי המוסד.
"הם לא שונים מכם", ממשיך קיטינג, "אותה תספורת, אותם הורמונים, בלתי מנוצחים כמו שאתם חשים, העולם בכיס שלהם. הם מאמינים שהם נועדו לגדולות עם עיניים נוצצות מתקווה, בדיוק כמוכם. האם הם איחרו להגשים אך מעט מהפוטנציאל שלהם? כי אתן מבינים, האדונים האלו הם עכשיו עפר ואפר. אם תקשיבו טוב תוכלו לשמוע אותם לוחשים לכם את צוואתם".
התלמידים נצמדים לזכוכיות וקיטינג לוחש בדרמטיות "קארפה דיאם.... תחיו את הרגע בחורים. הפכו את חייכם ללא שגרתיים".
הסצנה הזו מלווה את צופי הסרט לכל אורכו ואת התלמידים לכל אורך השנה. נכון שקיטינג הולך רחוק מדי במהלך הסרט, חושב לא פעם רק על עצמו ועל שיטות הלימוד המהפכניות שלו ולא תמיד שם לב לקורבנות שנשארים מוטלים בצידי הדרך (יום יבוא ונכתוב בטור זה ביקורת רצינית ונוקבת על הסרט "ללכת שבי אחריו") ובכל זאת לא ניתן להתעלם מהפתיחה החזקה. מסר חד משמעי, חוץ לימודי, כזה שמסמן מטרה מעבר להצלחה בבחינות, מסר קצר וקליט שמלווה באקט תיאטרלי שנוגע בכל תלמיד באותה שאיפה בסיסית של גיל ההתבגרות- לעשות משהו עם עצמך.
 
באופן דומה טקסט הפתיחה של גיבור הסרט "מועדון הקיסר" (2002) ויליאם הנדרט, פרופסור להיסטוריה שמלמד גם הוא בקולג' בנים יוקרתי, נוגע בדיוק באותן הנקודות. השיעור נפתח כאשר המורה, בגילומו של קווין קליין, מבקש מאחד התלמידים לגשת לצד האחורי של הכיתה ולהקריא בקול רם טקסט מלוח עץ שתלוי על הקיר. התלמיד פוסע ללוח העץ, כל התלמידים מסובבים את ראשם וכך הופכים את ההקשבה לאקטיבית ופיזית יותר כשהטקסט המשונה נשמע בחלל הכיתה: "אני שוטרוק נהונטה, מלך אנשאם ושושן, מושל ארץ עילם. אני הרסתי את סיפאר ולקחתי את מצבת האבן של נארם סין והבאתי אותה חזרה לעילם והצבתי אותה כמזבח לאלוהיי-  שוטרוק נהונטה 1158 לפנה"ס".
שתיקה בכיתה והמורה ממשיך: "שוטרוק נהונטה, מישהו מכיר אותו? מותר לכם לפתוח את הספרים.... אבל לא תמצאו אותו שם. שוטרוק נהונטה . מלך! שליט עילם, מחריב סיפאר". בינתיים פותח המורה בדרמטיות מפה עתיקה שמתארת את ממלכת עילם ונמצאת בצידה השני של הכיתה (שוב הקשבה אקטיבית וראשים מסתובבים). "הישגיו לא מוזכרים בשום ספר היסטוריה, למה? כי שאיפות גדולות וכיבוש ללא תרומה אחרת לאנושות הינם חסרי חשיבות. מה תהיה תרומתכם לאנושות? איך תזכור אתכם ההיסטוריה? שוטרוק נהונטה נשכח מכל לב. לא כמו האנשים הגדולים שאתם רואים מסביבכם". מרגע זה שולח המורה את מבטיהם של התלמידים למקומות שונים בחלל הכיתה שם מוצבים מבעוד מועד פסלים ותלויות תמונות של גדולי ההיסטוריה. "אריסטו, קיקרו, יוליוס קיסר, סוקרטס, אוגוסטוס... ענקי ההיסטוריה, אנשים בעלי אישיות עמוקה. אנשים שהישגיהם עולים על תקופתם ונוגעים אפילו בחיינו אנו. סיפור חייהם הוא סיפור חיינו. שמי מר האנדרט. ברוכים הבאים לתרבות המערבית- היוונים והרומאים".
שימו לב לתיאטרליות, כל אביזר מונח במקום והמורה מנתב את מבטם ואת מחשבתם של התלמידים כמו  במאי מנוסה. זה יתחיל בסיבוב קטן לחלק האחורי של הכיתה ובמפגש עם הטקסט המשונה של שוטרוק נהונטה. הפתעה. הוא יבקש מהם לבדוק בספרים מי האיש אבל מיד אחר כך יאמר להם שהוא לא מופיע בספרים. הפתעה. הוא ינווט את מבטיהם אל המפה העתיקה, אל הפסלים והתמונות ולאט לאט המסר יחלחל. הבנה. ואז משפט סיום תיאטרלי שמציג את השחקן הראשי ואת שם ההצגה: "שמי מר האנדרט. ברוכים הבאים לתרבות המערבית- היוונים והרומאים".
בהמשך הסרט אנו למדים שכל שיעור ראשון במשך עשרות שנות ההוראה של פרופסור האנדרט נפתח כך, בדיוק באותה הצורה: לוח עץ, מפה עתיקה, פסלים ותמונות- האביזרים זהים, אלמנט ההפתעה דומה והמסר ברור וחד- "קארפה דיאם" רק במילים קצת אחרות.
 
ועכשיו לטריק אחד  של גיבור הסרט "מורה לחיים- סיפורו של רון קלארק" (2006) המבוסס על סיפור אמיתי. הסרט נפתח כאשר רון קלארק (בגילומו של מת'יו פרי) הולך במסדרון ורואה תלמיד מדוכדך ניצב מחוץ לכיתה בתוך פח האשפה.
 
המורה: מה קרה לך?
תלמיד: המורה אמרה שאני לא יכול ללמוד אז עדיף שאצא החוצה עם הזבל.
המורה: אני מר קלארק. מה שמך?
תלמיד: הדלי קרייג.
המורה: נעים לפגוש אותך... אתה יודע. אני כל כך מצטער. אני כזה שכחן לפעמים. מה השם שלי?
תלמיד [בהפתעה]: אתה מר קלארק.
המורה: אתה רואה... כרגע הצלחת ללמוד משהו. בוא נוציא אותך מהפח...
 
הטריק הקטן הזה שספק אם רון קלארק המציא באותו הרגע הוא בדיוק כמו משפט פתיחה שגבר אומר לאישה כשהוא מזמין אותה לדייט. אתה יודע איך לנהל את הרגע, אתה יודע מה המסר שאתה מעביר, אתה בונה את הסיטואציה וזה מצליח. הבחורה שלך (לפחות היא הסכימה לצאת לדייט)- התלמידים שלך (לפחות הם איתך בשעורים הראשונים).
לא מספיק לתכנן כמובן את השיעור הראשון. הרושם הראשוני הוא אמנם דרמטי אבל חובת ההוכחה היא עלינו לאורך השנה כולה ובכל זאת- אם פתחנו נכון קל יותר להמשיך עם חומר הלימוד המתוכנן.
 
ולסיום- מורה אחת מיוחדת שלימדה אותי ספרות בחטיבת הביניים ופתחה את השיעור הראשון בצורה שזכורה לי עד היום. המורה נכנסה אל הכיתה ורשמה משפט אחד על הלוח: "אין אפשרות שנייה ליצור רושם ראשוני" ויצאה מהכיתה. אחרי דקה של הלם בכיתה היא חזרה פנימה. מכאן הדיון על כוחן של מילים פשוט זרם מעצמו. ממש כמו גיבור "מועדון הקיסר" אני מאמין שגם היא פתחה כל שנה באותה הצורה. אז מה? זו אותה ההצגה אבל הקהל שונה.
 
כשהמסר ברור הכל הופך פשוט יותר. מסר כזה יכול ללוות את התלמידים דרך ארוכה. זקקו את המסר לכדי אמירה פשוטה שתהדהד בראשם לאורך השנה. ב"תעביר את זה הלאה" (2000) המסר לתלמידים הצעירים הוא "גם אתם יכולים לשנות את העולם אם תבחינו שיש עולם סביבכם", ב"מאמן קרטר" (2005) המסר לשחקני הכדורסל הצעירים הוא "אם תצליחו גם בלימודים ולא רק על המגרש תצליחו בחיים- הצלחה כאן בבית הספר משולה להצלחה בעולם האמיתי", ב"סיכון מחושב" (1995) המסר דומה "אתם טירונים אבל אם תעבדו איתי קשה כל אחד מכם יוכל להיות חייל מרינס מיומן", ב"יומני החופש" (2007) המסר הוא "סיפור החיים שלכם הוא זה העומד במרכז התהליך החינוכי שלנו- השתמשו בו וקבלו ממנו כוח".... עכשיו הגיע הזמן למצוא את המסר שלכם. צלול וחד ככל האפשר ולבנות סביבו את "סצנת הפתיחה" שלכם.
 
חופש נעים, תחילת שנה מוצלחת.
קארפה דיאם.

המאמר פורסם לראשונה ב"הד החינוך"


הכותב, נועם פיינהולץ, הינו מרצה ב"צוות אופקים" מקבוצת "אפיקי תקשורת" ודוקטורנט בחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית, מרצה במכללת ספיר ובמכללת בית ברל


מפגשי המורים של "צוות אופקים" מוענקים כמתנה ע"י עמותת המורים!


http://www.afiki-t.co.il


 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב