הנוער העובד והלומד - ציוני דרך חלק ב' 1980 - 2011
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

הנוער העובד והלומד - ציוני דרך חלק ב' 1980 - 2011 

מאת    [ 28/10/2012 ]
מילים במאמר: 4546   [ נצפה 3480 פעמים ]

 
 

במבחן שנות  ה 80 : התנועה משנה כיוון

את מעמדה של התנועה והשינויים שחלו בה, ניתן למצות במספר נקודות מרכזיות .

במבחן ההתיישבות .  דגל וסמל התנועה , מיסודה, היה הקמת יישובים , חיזוק התיישבות, הגשמה באזורי ספר . מאז 1967 עמדו בוגרי התנועה בפני  אתגר לא פשוט- מה תהיה מפת ההתיישבות מעבר לקו הירוק - אמנם קשה לומר שמדיניות ההתיישבות נקבעה בתנועת הנוער. מיפוי וקביעת יעדים נעשו בתנועות הקיבוציות, ובמשרדי הממשלה. גם בפיקוד הנח"ל, כזרוע מבצעת של המשימה הזו, בצה"ל.  המדיניות של תנועת העבודה בשנות ה 70 וה 80  , וזו אומצה על ידי הנוער העובד והלומד, הייתה הימנעות מוחלטת מהתיישבות בלב אוכלוסיה ערבית . בכך נבדלו התנועות הכחולות מתפיסת העולם שהנחתה את המתנחלים, את גוש אמונים  ואת אנשי תנועת ארץ ישראל השלמה. ההתיישבות הקרויה של "מחנה הימין " ( מונח שאני כופר בו, אך הוא המקובל ), גרסה התיישבות בכל מקום ואתר, ובעיקר במקומות בעלי משמעות היסטורית תנכ"ית.

המחלוקת בין שתי התפיסות ההתיישבותיות התבטאה במפת ההתיישבות וההגשמה : ברמת הגולן הקימה התנועה את קיבוץ אפיק. בעוטף עזה: את סופה וחולית ( בתוך "הקו הירוק " ). בבקעת הירדן: את מצפה שלם, אלמוג, קליה, נערן. בפועל, התנועה הקיבוצית, ועמה תנועת הנוער העובד והלומד אמצו את "תכנית אלון" . הביקורת שהושמעה על פריסת ענק זו, הייתה שמרוב פיזור המאמצים, הוזנחו הגליל והנגב. לכל יישוב צעיר, הועידה התנועה בשנותיו הראשונות גרעין התיישבותי מדי שנה.  התיעול הזה של אנרגיית התנועה הגביל ללא ספק את יכולתה לתמוך ולהתמיד ביישובים כמו גרופית בערבה, או מורן בגליל.

לדוגמא, כביטוי לתפיסת אלון, קיבוץ אלמוג, ים המלח, הוקם על ידי התנועה ב 1979 . פרי תפיסת התנועה הקיבוצית , בדבר התיישבות מעבר לקו הירוק, באזורים ללא אוכלוסיה פלסטינית.

את האבחנה שנתתי לגבי שתי תפיסות ההתיישבות, צריך לסייג בתמיכה של ממשלות העבודה בהתיישבות בחברון , למשל, או בגוש עציון.  

עוד מאפיין להתיישבות הצעירה : הליכה של חבורות בני משקים אליה. בשנות ה 80 היו לתנועה מדי שנה בין 17 – 20 גרעיני התיישבות, בהיקף שלא ידעה בעבר. בנוסף חל גידול מתמיד בהיקף גרעיני החטיבה המקצועית.

אחד התהליכים המשמעותיים של שנות ה 80 : ירידת קרנו של הקיבוץ הוותיק  כיעד הגשמה מועדף על בוגרי התנועה. קבוצת משקי התנועה שהיו משנות ה 50 לגולת הכותרת של ההתיישבות כדוגמת : נחל עוז, צרעה, ארז, אורים, גבים, ראש הנקרה, יוטבתה, צאלים, מלכיה. באותן שנים, גרעין משקי התנועה כלל כ 30 קיבוצים. בסך הכל הייתה תנועת הנוער קשורה אל  כ 50 קיבוצי התנועה הקיבוצית.  

מבין בני המשקים היו התארגנויות של חבורות שהשתקעו בהתיישבות הצעירה. הקיבוץ הוותיק, באופן טבעי, עודד ומעודד עד היום את בניו להשתקע בו ולהוות דור המשך. קשה להגדיר תופעה זו כהוויה של תנועת נוער.  

תנועת בני המושבים התפתחה באופן שונה. אופן השתלבותה בהתיישבות החדשה , כמו גם דור ההמשך של המושבים הותיקים, היה אחר מעצם השוני שבין המושב והקיבוץ.

במבחן המיזוג העדתי והשיזור החברתי.   מבחן זה הוא אמת מדה לביסוס הנחת היסוד שהביאה להקמת תנועת הנוער העובד והלומד, על כל חטיבותיה, ב 1959 . מוקדיו של תהליך המיזוג החברתי וקירוב בין בני עדות הם שלושה : הקן והשכונה, המחוז, הגרעין .

     בתוך הקן התנועתי ניתן להבחין בשינוי משמעותי. השינוי הוא גם פרי שינויים דמוגרפיים בשכונות ורבעים רבים בישראל. אוכלוסיית הנוער נעשית יותר ויותר אינטגרטיבית . כך בנתניה, בפתח תקווה, בחולון. מיזוג עדתי , מונח  שנשמע היום ארכאי , אך במהותו לא נעלם מהמתווה של החיים החברתיים . בשנות ה80 , הוא במהות הויכוח הציבורי. בקיני התנועה התחולל תהליך של מיזוג עדתי. גם אם באורח בלתי מודע, ללא נאומים נמלצים וניירות עבודה. ספק אם תהליך זה היה מתממש אילולא המוטו המרכזי של התנועה מיום היווסדה : " ביתנו פתוח לכל נער ונערה" . הנהגת התנועה ושליחיה הקפידו שלא להתמקד , למשל, בבתי ספר בשכונות מבוססות בלבד. זה קרה גם בקינים ותיקים ו"קלאסיים" של התנועה כגון: קן עפולה, קן יד אליהו, קן חולון "מאוחד".

   קבוצה אחרת של קיני תנועה , אלו הם קינים שצמחו באזורים ושכונות             " היישוב החדש " ( שוב, מושג ארכאי לימינו , המייצג  את האבחנה בין השכונות הותיקות המבוססות לבין שכונות ושיכוני העולים משנות ה 50 ואילך. עסקנו בכך בפרקים הקודמים ) . קינים חדשים אלה , טיפחו מסורת של חיים תנועתיים בדומה לקינים הותיקים. מסורת זו הצמיחה מנהיגות חניכים מקומית, ותרומה חשובה לחיי הקהילה. מתוך הרובד הזה צמחו ועלו מנהיגי תרבות, ראשי ערים, מזכירי מועצות פועלים. תהליך זה הוא ההוכחה לצדקת הדרך שניצניה היו בפעילות במעברות ובשכונות עוד משנות ה 50 . על קבוצה זו נמנו באופן בולט בשנות ה 80 קינים כגון : קן ראש העין, קן קדימה, קן קריית מטלון, קן גבעת אולגה, קן רמת יוסף בת ים, קן שדרות.

   במקביל להישגים חובה לתת את הדעת על שורה של קינים , בעיקר באזורי מצוקה , " קיני מועדון " . באלה לא השתרשו דפוסי חיים תנועתיים . לא צמחה שכבת מד"צים ראויה לשמה. לא קמה שכבה בוגרת שהיא הבסיס לקיום הקן התנועתי.

    המחוז בתנועה הוא מערכת ארגונית בעלת משמעות . מכיוון שמרבית הפעילויות החינוכיות כמחנות וטיולי תנועה נעשו באחריותו, כמו גם העשרת והעצמת המדריכים. כזכור, ב 1969 בוטלה ההפרדה הארגונית בין קיני "היישוב הוותיק" וה"יישוב החדש" . כתוצאה מכך נוצרו מחוזות שהכילו את כלל הקינים, והפגישו יותר ויותר בין בני נוער משכבות סוציאליות שונות. שוב, לא צריך להרחיק לכת ולומר שהחזון כולו הוגשם. אולם מחוזות הנוער העובד והלומד הם אחת התרומות המרכזיות לתהליך החברתי והחינוכי להם  כוונו עקרונות התנועה. מבין  מרכזי המחוזות נציין מרכזת מחוז מנהיגה שבעבודתה בטאה את התפיסה המכילה והמגשרת, מיכל רופא, תושבת מושב גני עם, מרכזת מחוז שרון שומרון במשך שנים רבות.

    גרעיני התנועה, הם ללא ספק כורי היתוך חברתיים מהמעלה הראשונה. אופן בניית הגרעינים בעיקר משנות ה 80, היה אינטגרטיבי . לא היו עוד גרעינים " תנועתיים" יותר ופחות. לגישה הממזגת בוגרי תנועה מיישובים שונים מרמות סוציו אקונומיות שונות ואף קוטביות, הייתה משמעות . הגרעין, יותר מכל מסגרת אחרת בתנועה, מטפח תחושת חברותא, מסלול שירות נח"ל אינטנסיבי וקשר בלתי אמצעי בין חבריו.  

   חשוב  לציין כי כל האמור לעיל איננו מתייחס לקיומן הנפרד של החטיבה החינוכית והמקצועית . מדובר לעיתים בסדר יום שונה של שתי החטיבות. החטיבה המקצועית התמקדה בטיפוח נוער עובד ושמירה על זכויותיו, כולל פעילות חינוכית שדמתה מאד לפעילות החטיבה החינוכית. משהחלה החטיבה המקצועית ליצור גרעיני התיישבות, עלה רעיון של מיזוג בוגרי שתי החטיבות בגרעינים מאוחדים. רעיון שנוסה בהיקף מצומצם בלבד.

פריצה אל דרך חדשה – חוות ההכשרה. 

 

במהלך השנים חפשה התנועה דרכים לתיעול אנרגיית העשייה אל אפיקי הגשמה חדשים. כך נוצרו הקיבוצים הצעירים,  קומונות מדריכים בשכונות, הפריצה אל המעברות ועיירות הפיתוח , גרעיני "עודד".

מתחילת שנות ה 80 עלה בקרב הנהגת התנועה הרעיון לפתח מסלול הגשמה חדש : הקמת גרעינים עירוניים בחוות הכשרה. יש המייחסים ניסיון זה למודל הקבוץ העירוני. אולם בניגוד לקבוץ העירוני שחזונו היה הקמת קבוץ במובנו המלא, בתוך העיר ( כדוגמת אפע"ל ) , חוות ההכשרה נועדה לשנת או שנות משימה חברתית. על פי החזון הזה, גרעיני התנועה ייכנסו למסלול הנח"ל כגרעיני הגשמה בחזית העירונית החינוכית והקהילתית. את הרעיון פיתח אבינועם גרנות , אז מזכיר התנועה החינוכית, בתקופת מזכ"ל התנועה , פיני טוכמכר. הוא פירט את הצעתו בביטאון "יחד" של התנועה הקיבוצית בשנת 1980.ההצעה נתמכה אז דווקא על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן ( רפול ), אשר סמך את ידי אגף הנוער והנח"ל ליישם את המסלול החדש. בתוך התנועה הקיבוצית קמו לרעיון חוות ההכשרה מתנגדים לא מעטים. רבים לא עכלו את העובדה שאפיק הגשמה חדש יתחרה במסלול ההגשמה המסורתי הקיבוצי.    המודל הראשון נבנה ויושם במפרץ חיפה , בשנת 1981 , במבנה של בית ספר בפאתי קריית חיים. חברי החווה הזו פעלו בעיר חיפה וסביבותיה, ובקבוץ יגור.  

את החבורה הראשונה ריכז אז פסח האוספטר , לימים מזכ"ל התנועה. הניסיון הראשון  אמנם עלה יפה, אך המסלול החדש לא התמיד. רק מאוחר יותר, לבש צורה חדשה עם רשת של גרעיני בוגרים בערים.  

וכך ציין אז אבינועם גרנות :

" חלק מהרוח הנושבת של תנועת הנוער היא ההתחדשות. חיפוש הדרך. תנועה לא יכולה לקדש את העשייה לה היא רגילה, ולבחון בצורה ביקורתית את יעדיה. היעדים נעו מההתיישבות הותיקה אל הצורך להשפיע על החברה העירונית . על כן יש מקום שחלק מגרעיני התנועה ינהיגו את השנוי החדש, ויקימו חוות הכשרה. חוות ההכשרה תהיה סמל לשינוי וחדשנות, וסמל לחידוש מורשת עבר – חוות ההכשרה של תנועות הנוער באירופה, וחוות ההכשרה מתקופות העלייה השנייה, כמו כינרת ....   " .   

( יוני 1980 ) .

צריך לציין כי היוזמה להקמת חוות ההכשרה הושפעה מיוזמות קודמות כדוגמת : גרעיני תנועה לעיירות הפיתוח. כך גרעין " הבשור " ( 1966 – 1969 ) שהאריך את משך השירות הצבאי, והתיישב כגרעין קהילתי משימתי בבית שמש ו 12 מושבי אזור מטה יהודה ב 1968 ( החליף את גרעין "צפית" של תנועת הצופים).

שני גרעינים "נוב" ו"חרמש" הקימו את חוות ההכשרה הראשונה במפרץ חיפה. עיריית חיפה השאילה מבנה של בית ספר חדש שלא נפתח בייעודו המקורי . שנה אחת בלבד לאחר מכן , נפסק המהלך, על אף שמדובר היה באחד השינויים המשמעותיים שקרו בתנועת הנוער העובד והלומד.

פרופ' יובל דרור הוא בין החוקרים שחקרו את תהליך הקמת הקבוצה השיתופית . במחקר " הקבוצות השיתופיות " ובמאמר מסכם עם ד"ר נירמיכאלי על הקבוצות השיתופיות  מציינים השניים:  

תנועות הבוגרים של תנועת הנוער הן שלב חדש בהתפתחות תנועות הנוער החלוציות. הוא החל ב"חוות ההכשרה" הראשונה של הנוער העובד והלומד שנוסדה ב-1981 כמתכונת חדשה של "שנת שירות מוקדמת" שלפני השירות הצבאי, ומוסדה רק בסוף שנות ה-80. תהליך זה צמח בעיקר עקב המשבר שפקד את התנועות הקיבוציות ותנועות הנוער הקשורות אליהן ואת מסלולי ההגשמה בנח"ל, ובשל השינויים בתרבות הנוער שבאה לידי ביטוי בהארכת גיל הנעורים. תהליכים אלה ואחרים הביאו את תנועת הנוער העובד והלומד תחילה (ב-1993/4) ולאחריה את תנועת המחנות העולים (1997/8) ולבסוף את תנועת השומר הצעיר (2003/4) להאריך את גיל תנועת הנוער ולהקים  "תנועת בוגרים" אחרי דיונים ממושכים שנערכו שנים רבות קודם לכן.  הדיונים והביצוע הושפעו מהתנועות האחיות שלהן בגולה – "הבונים", "דרור" ו"השומר הצעיר העולמי" – שבכולן היה וישנו לבוגרים, שמרביתם סטודנטים, תפקיד מכריע בהנהגת תנועות הנוער.

( מומלץ לעיין ב – יובל דרור ( עורך ) , 2008 ," הקבוצות השיתופיות החדשות בישראל " , אפעל, יד טבנקין . וניר מיכאלי, ( 2007 ) , " אנשי המחרת" , אוניברסיטת תל אביב, לצורך קבלת דוקטורט. ) 

אולם נתיב חוות ההכשרה חודש ב 1987 , בתקופת מזכ"ל התנועה חגי מרום,

לימים חבר כנסת, ומזכ"ל התק"מ. בתקופה זו שימש פסח האוספטר כמרכז מחוז חיפה. חוות ההכשרה זכו לתנופה מחודשת, וב 1988 הקים גרעין "שבי"ב " את חוות ההכשרה בנווה עובד.

כך כותב בוגר חוות ההכשרה בגדרה, איתמר בק, ב 2010 :

".... אנחנו 20 בנים ובנות של גרעין " שועט" בגדרה, ונטלנו על עצמנו להדריך בקיני התנועה בדרום : קריית עקרון, רחובות, גן יבנה, ראשון לציון. בוקר בוקר אנחנו יוצאים למשימת החינוך והפעילות עם החניכים.... אני מרגיש איך השתניתי...."  

חוות ההכשרה, הפכה לאחד משני סמני   השינוי בדרכה של תנועת הנוער העובד והלומד. שינוי שהתבטא בביטול הקיבוץ כיעד ההגשמה החלוצית. מעבר לכך: גרעיני חוות ההכשרה היו ליחידות אוטונומיות שהתוו ומתוות לעצמן את המשימות והאתגרים מולם יעמדו. חברי חוות ההכשרה מקיימים אורח חיים קומונלי שוויוני, כשהם מורגלים לייצר לעצמם יעדים חברתיים וקהילתיים לפי הבנתם. בתוך אלה היה קיבוץ רביד המתחדש, בגליל, למרכז הסמינריוני של חוות ההכשרה . החל מ 1994 משמש הקיבוץ כמוקד רעיוני לסמינרים של הנוער העובד והלומד, ואף מוקד לגורמים אחרים. כך, הולידה תנועת חוות ההכשרה את "הקיבוץ החינוכי" המושתת על בוגרי החוות שפנו אל דרך החינוך. בעקבותיו נוסד קיבוץ אשבל, ב1997, פריצת דרך נוספת של בוגרי חוות ההכשרה.

ירון איילון, הוא מאלו שחקרו את תהליך התפתחות חוות ההכשרה וגרעיני הבוגרים . במחקרו , אליו ניגש בגישה ביקורתית לגבי השינוי שהתחולל בתנועה מ 1981, אך הוא מגיע למסקנה הפוכה. השינוי הוא מעמיק, הוא מתבקש מהשינוי במשמעות הקיבוץ כיעד ההגשמה של בוגרי התנועה. במחקרו הוא מצטט את פסח האוספטר לגבי הקמת המרכז הסמינריוני של התנועה ברביד, שמתפקידו להיות המחולל של השינוי בהכשרת המדריכים, לחזק את הקשר בין למידה והתנסות אמיתית בשטח. לחבר בין הישן והחדש ( מובא מתוך " חוברת לקראת המועצה הכ"ה, 1995 " .   



רשת בתי דרור גימנסיה על שם דרור החלוץ.  

 

אין לערב שם זה עם תנועת "דרור" בחו"ל, שקיימה זיקה אל הקיבוץ המאוחד. רשת גרעיני דרור הוקמה על ידי בוגרי חוות ההכשרה הראשונות.  היא כיוונה את יעדיה לטיפול וחינוך נוער מנותק  ונוער בסיכון . ( שתי ההגדרות הן אבחנות שעושה משרד החינוך לגבי נוער רב בעייתי, המצוי מחוץ למסגרות לימודיות, או בדרך לנשירה, או במצב של נשירה סמויה בתוך מוסדות החינוך ). החזון של רשת בתי דרור היה ליצור מרחבים חינוכיים לנוער זה, לעסוק בחינוכו , ובקידומו במעלות החברה, כולל לימודי בגרות בקבוצות קטנות ( במסגרת תכנית היל"ה של משרד החינוך ). חברי רשת בתי דרור התמקדו ביעד החינוך, ובעיקר בנוער בסיכון. הם הקימו או הובילו בתי ספר כגון חוש"ן בירושלים, בית הספר לנערים דב הוז ( מה שהיה בעבר אחד ממרכזי החטיבה המקצועית של הנוער העובד והלומד), "שוהם" בבת גלים חיפה, ופנימיית נוער בסיכון בקיבוץ החינוכי אשבל.

גרעיני בתי דרור הצליחו להשתלב ברשויות המקומיות ובבתי הספר הרגילים, בהם הקימו מרכזי למידה, שמשו כמחנכים וחונכי בני נוער, והשתלבו בכלל הפעילות החינוכית .  מתכונת זו פועלת על פי עקרונות של קומונה יצרנית , האחראית בין היתר גם על גיוס משאבים לפעילותה.

בין הפרויקטים להם נרתמו אנשי רשת בתי דרור, נציין את גמל"א, תכנית למנהיגות בקרב בני העדה האתיופית , השיתוף עם הג'וינט.  

אין ספק, האסטרטגיה של השתלבות בסדר היום של גופים ממוסדים, כגון משרד החינוך, הג'וינט, אגפי החינוך בעיריות, היא שינוי בקרב נוער ששואף למהפכנות ואוטונומיה. יחד עם זאת, אסטרטגיה זו הניבה תוצאות מעשיות בשטח.

אם נמתח קו היסטורי מחבורות הנוער העובד של שנות ה 30, דרך התפיסה של החטיבה המקצועית, והתנועה החינוכית לאורך שנותיהן, דרך מפעל גרעיני "עודד" , ועד לחוות ההכשרה ורשת דרור – נראה תפיסת עולם אחת. לפנינו מעין מחזוריות ודינמיקה של חיפושי דרך, תרגום רעיון המחאה החברתית אל שפת המעשה.




בדרך אל שנות ה 2000

 

התהליך המרכזי ששינה את מהות תנועת הנוער העובד והלומד משנות ה 90 ואילך, הוא  הקמת מסלולי הגשמה עירוניים וקהילתיים. אלה החליפו את גרעיני התנועה אשר הקימו או השלימו יישובי ההתיישבות העובדת . למעשה השתנה חזון התנועה, השתנה המבנה הארגוני שלה, השתנה המצע החברתי.  תהליך זה עבר גם על תנועות הנוער האחרות. אפשר לומר כי תם תפקידה של התנועה במעשה ההתיישבותי, במובנה הכפרי – חקלאי של המלה ( שהרי ניתן להגדיר היאחזות בשכונות או עיירות פיתוח גם כן כסוג של התיישבות ) .

חוות ההכשרה הולכות ומתפתחות ובוגרי יב' של התנועה הבוחרים בנתיב זה, מתגייסים אליהן. בתוך עשור שנים, היה נתיב זה של הגשמהלמסלול המרכזי והעיקרי, מוכר על ידי צה"ל כשנת שירות במובן המוכר . מבחינת צה"ל השתלבה התפיסה בפיתוח מסלולי שירות לאומי למיניהם, על אף שיש להדגיש : חברי חוות ההכשרה דוחים שירות , ולא מקצרים אותו.

הנח"ל אל שנות ה 2000   

חטיבת הנח"ל במתכונתה המוכרת עד לשנים האחרונות , הוקמה ב 1982 . בשנים ההן חל שינוי משמעותי במסלול הנח"ל, שהפך כולו למסלול לוחמים של חטיבת חי"ר        ( חיל רגלים ). בתור שכזו חטיבת הנח"ל הייתה ונמצאת בכל החזיתות ומוקדי המתיחות הביטחונית . רק בשנים 1982 – 1984 הקים הנח"ל יותר מ 30 היאחזויות . יצוין כי בשלב הזה נעשה ניסיון לבודד את הנח"ל מהמחלוקת הפוליטית בדבר שטחי יהודה ושומרון. יחד עם זאת , הם נכללו במפת ההיאחזויות. מתחילת שנות ה 2000 , החלו דיונים בצה"ל על פיזור חיילי וחיילות הנח"ל בכלל יחידות צה"ל. נזכור, כי המציאות השתנתה : אם בשנות ה60 וה 70 היה עיקר משאב כוח האדם של הנח"ל גרעיני תנועות הנוער ( בין 50 ל 60 בשנה ) , הרי שמשנות ה 90 הלך וירד מספרם. הלך וקטן החיל. מאמצע שנות  ה 2000 , מחליט אכ"א ( אגף כוח אדם ) בראשות האלוף אלעזר שטרן, להקים מרכז נוער וקהילה הכולל את הנח"ל, את הגדנ"ע ואת יחידות מורים חיילים וחיילות. גדוד 50 מוכפף לחטיבת הצנחנים . ( המקור : אתר הנח"ל ) .

=  המהלך המהותי ששינה את מהות תפיסת תנועת הנוער , ואת יעדיה , הוא הקמת תנועת " דרור ישראל" , מתוך המדגרה ההיסטורית של תנועת הנוער העובד והלומד. "דרור ישראל" הינה שילוב של תנועות וגופים : תנועת הנוער העובד והלומד, רשת דרור – בתי חינוך , המעורר, רשת גרעיני הבוגרים של התנועה, מרכזי זכויות נוער עובד , ועוד. המהלך מגיע לשיאו בהחלטת המועצה הארצית ב 2008. זוהי המתכונת החדשה של התנועה  השואפת לאחד משימות ויעדים שאפיינו את הנוער העובד והלומד לאורך שנותיו, ואשר חלקן נשחקו , נעלמו, נשכחו .  

 

 תנועת "דרור ישראל"

 

תנועת "דרור ישראל" מהווה למעשה תלכיד של מסלולים ותפיסות רעיוניות אשר נוצרו מאז ראשית שנות ה 80 של המאה ה 20 . הקמת התנועה הזו, נעשה תוך חיבור אל תנועת האם : הנוער העובד והלומד. החותמת הסופית על הקמת "דרור ישראל" הוחתמה במועצה הארצית של 2008. במרכז האסטרטגיה הזו עמד ועומד מזכ"ל התנועה פסח האוספטר.

המהלך הוליד תנועה חדשה באופייה, שונה מזו המוכרת בציבור , ושונה מאחיותיה תנועות הנוער האחרות . התנועה נבנתה על בסיס הזרועות החדשות שנבנו לאורך הדרך :

תנועת הנוער העובד והלומד. דווקא זו הלכה ונחלשה עם השנים . מספר חניכיה הלך וירד, מראשית שנות ה 80. נהוג לאמוד עוצמתה של תנועת נוער במספר חניכיה. אולם השחיקה במעמד הנוער העובד והלומד הייתה דווקא בעומק הפעילות החברתית, ומדת המחויבות של חניכיה . בשנות ה 2000 אין תמונה אחידה וברורה למצבה של התנועה. בחלק מהיישובים היא פורחת    ( כדוגמת הוד השרון ) ובחלק גדול, דווקא בקינים " הקלאסיים" ניכרת ירידה ושחיקה, וגם סגירה . צריך לציין כי הרעיון של "דרור ישראל" הוא לייצר סוג של סינרגיה בין גרעיני הבוגרים, לבין קיני התנועה.  חבריהם מדריכים בקינים. ובל נשכח , מושג ה"חלת"ניק" , המדריך המגיע מגרעין הנח"ל, כבר נעלם מהנוף.

מרח"ב – גרעיני הבוגרים . תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד התרחבה מאד  ומונה כ 3000 חברים. מתוכם 800 החיים בקומונות על כל אורח החיים המתבקש מהן. כולל שאיפה לקיום  כלכלי עצמאי עם חזון פעילות ברור. מבין הקיבוצים העירוניים יצוינו הקיבוץ העירוני בראשון לציון, והמיזם המעניין של הפעלת "גבעת הקיבוצים " ברחובות – אתר מכון איילון ההיסטורי. תנועת הבוגרים כוללת גם מעגלי חברים שאינם מאורגנים בקומונות ממוסדות, אך חבריהם מחויבים לעבודה ותרומה בתחום החינוך.

"המעורר" – המרכז הרעיוני והסמינריוני של התנועה שמרכזו בגליל. שמו ניתן לו, ושוב מתוך תחושת רצף הדורות, על שמו של הביטאון אותו ייסד י.ח.ברנר ב 1906. אגב מעטים זוכרים שבית הנוער העובד והלומד ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב עומד במקום בו נרצח ברנר ועוד 6 מחבריו במאורעות תרפ"א . "המעורר" הוא גוף שנוסד ב 1996 , והוא מפעיל כ 200 מדריכים בנושאי חברה, מסעות פולין, מנהיגות צעירה.

רשת בתי דרור , אשר צוינה לעיל , והיא המיזם החברתי של בניית מרחבי למידה ותכניות לנוער בסיכון, אם בתוך בתי ספר, ואם מחוצה להם.

מוקדי סיוע למען זכויות הנער העובד. התפתחות מעניינת כשבוגרי התנועה נטלו על עצמם משימת היסוד של הנוער העובד והלומד: טיפוח הנוער העובד, והמודעות לזכויותיו. הבוגרים הקימו מרכזים כאלה, וגם נטלו על עצמם להיאבק מול מעסיקים על זכויות הנוער העובד, כך גם בתקשורת.

 

ד"ר ניר מיכאלי , ממכללת סמינר הקיבוצים, חקר את תופעת הקבוצות השיתופיות שהתפתחו מסוף שנות ה 80, ובמקורן מתנועת הנוער העובד והלומד. בעבודת הדוקטורט הוא כותב :  

" ... מאפיין משותף לקבוצות השיתופיות בולט ומשמעותי הוא אופני ויעדי הפעולה המשימתית חינוכית. המחקר מציף מספר מרכיבים: יחסי קרבה וגובה עיניים עם חניכים ושותפים , עיסוק במגוון רחב של פעילויות ותחומים, ייעוד פוליטי חברתי של המחנכים ומכוונות להנכיחו בפעילויות, ביסוס תהליכים חינוכיים ארוכי טווח ורחבי יריעה, מיסוד תרבות ארגונית בלתי פורמלית....הקבוצות השיתופיות מהוות תנועת חיים מגשימה .... המשימתיות של הקבוצות השיתופיות מחוברת לאורח חיים ומתייחדת במחויבות ארוכת טווח... "   ( ניר מיכאלי, "אנשי המחרת", אפריל 2007 ).

בכנס מיוחד למלאת 100 שנה לעלייה השנייה, דיברהענת מור בשם הנוער העובד והלומד, דרור ישראל, ובכך נבאה את המחאה החברתית:

" כמו אותם צעירים ומלאי חזון וחלומות של העלייה השנייה , מנסים חברי ואני לבנות אדם חדש בארץ זו. אדם שאינו אדיש לחברתו, לסאובה, לאובדן ערכיה ..."  

בימי שביתת הנכים הגדולה , 2001 , הייתה נוכחות גרעיני בוגרי התנועה בולטת.  לובשי החולצות הכחולות בלטו מבין גופים ותנועות שתמכו. השביתה שארכה 77 ימים וכללה גם שביתת רעב של ראשיה, הייתה המחאה החברתית הראשונה מסוגה, ונקודת הפתיחה למחאה החברתית כעבור עשור.  

המעורבות החברתית –  פוליטית הולכת ומעמיקה לקראת סוף עשור השנים הראשון של שנות ה 2000.

ב 2007 יוזמת התנועה מדליקים חברי התנועה ב 85 צמתים משואות ביום השנה לרצח יצחק רבין. אמר על כך מזכ"ל התנועה פסח האוספטר :

" ... לקחנו על עצמנו תפקיד, לזכור ולהזכיר, להעביר מסר ברור ונחרץ לא תהיה השלמה עם הרצח. לא נשכח ולא נסלח, לא השנה, לא בשנה הבאה, וגם לא בעוד עשרות שנים ..." ( אוקטובר 2007 ).

מעורבות ומובילות תנועת דרור ישראל מגיעה לשיאה עם המחאה החברתית של קיץ 2011. למעשה הייתה חלק מהמנהיגות שמובילה את המחאה, ואף הגב הלוגיסטי של פעולות המחאה. בתוך מאהלי המחאה החברתית בלטה החולצה הכחולה ובלטו דוכני "דרור ישראל". הכושר להתארגן במיידיות, היא תכונה שמלווה את התנועה ועושה אותה לרלבנטית , עכשווית, מרכזית.

הדוברת האחרונה בעצרת הענק הראשונה של המאבק החברתי , הייתה מעיין אדרי מלוד, שניצבה עם חולצה כחולה, וסיימה בסיסמת התנועה : לעבודה, להגנה ולשלום. ( 11 .8. 11 ) .  שבוע לאחר "הגדולה בהפגנות המחאה החברתית" , היו חברי התנועה מהבולטים בפורום 1000 השולחנות , הדיון האזרחי הפתוח סביב השינוי החברתי הצפוי בישראל . ( 11 .9. 8 ) .  

תנועת דרור ישראל הייתה מהחלוצות בחברה הישראלית, להירתם למען ילדי פליטים שהגיעו בעיקר לתל אביב. אנשי התנועה פתחו אולפן ומרכז פעילות לילדי הפליטים. אחת הפעילות המובהקות בנושא היא גוני לביא , שהייתה בשנות ה 90 מיוזמות הקמת גרעין הבוגרים אשר חידש פעולת אתר "גבעת הקיבוצים" הוא מכון איילון. וכך מספרת גוני לביא:

" הם ( הילדים הפליטים ) התחילו לבכות כשמישהו בא והתעניין בהם . אלה נערים שברחו מאזורי דיכוי ומלחמה , עשו מסע מסוכן ובאו לכאן לבדם, חסרי כל, ללא מעמד או שפה או מבוגר שדואג להם" ( 08 .1 .6 ) .

בדברי עדות שנתנה גוני לביא למרכז המחקר של הכנסת, ביוני 2010 , ספרה כי מרבית הבנות בבית הספר שהקימה תנועת דרור ישראל בתל אביב, עברו בשלב זה או אחר, התעללות ותקיפה מינית. בית הספר, בשיתוף עם תכנית "הילה" של משרד החינוך , משמש בית חינוך ל 200 ילדי פליטים מאפריקה. חברי התנועה משמשים כמחנכים, מלווים ואוזן קשבת לאותם ילדים מוכי גורל.

( דו"ח קרבנות ניצול בקרב המסתננים ומבקשי המקלט בישראל, הכנסת, מריה רבינוביץ, יוני 2010 ).  

מבקרי המגמות החדשות בתנועת הנוער העובד והלומד טוענים כי התנועה זנחה את משימתה העיקרית, לפתח ולחזק את קיני התנועה.  הם מצביעים על כך שתנועות נוער כגון "הצופים" , "השומר הצעיר" ואחרות מצליחות לעורר ולהתעורר בשנים האחרונות, ולסחוף אליהן יותר ויותר ילדים ונוער.  תומכי התנועה החדשה משיבים כי עבר זמנה של תנועת הנוער במובנה הקלאסי, וכי המשימות כיום הן הרבה יותר נרחבות. יחד עם זאת, הם מצביעים על כך שליבת תנועת הנוער חיה ונושמת, ומועצמת על ידי הזרועות האחרות כגון בתי דרור.

ביקורת נוקבת במיוחד באה לביטוי בכתבת שער של מוסף "ידיעות אחרונות " בחורף 2010 . הביקורת מתייחסת לאורח החיים שהתנועה החדשה מעודד : הימנעות מהקמת התא המשפחתי והימנעות מיצירת מסלול חיים "ממוסד" הכולל מסלול התקדמות אקדמי.

בהקשר זה כותב אורי הייטנר :

" תנועות הבוגרים והקומונות העירוניות הן משב רוח  ציונית חלוצית ... תנאי להצלחתן היא יכולתה להציג את העמדת המשפחה במקום מרכזי בחיי הקבוצות השיתופיות ובנייתן באופן שייתן אפשרות ומקום אמיתי לחיי המשפחה בתוכן ... " (  07 .11 .18 , " קיבוץ, קיבוץ " ).

נושאים כגון : חיי המשפחה, אבטחת העתיד הכלכלי של חברי תנועת הבוגרים, השתלבות במסלול אקדמי – ללא ספק מהדהדים בקרב חברי התנועה. מעניין עד כמה דומים עניינים אלה העולים בשנות ה 2000 , לסוגיות שעלו בעבר בקיבוץ : הלינה המשותפת, הויכוח על לימודים לקראת תעודת בגרות,  זכות בני משקים וחברי קיבוץ למימון תארים אקדמיים, צבירת זכויות סוציאליות.

אין ספק, בחלוף שנים, יעמיקו ויחודדו הדיונים המעמידים את חיי הפרט מול חיי השליחות. יכולת דרור ישראל להתמודד עם הסוגיות תהיה המבחן להמשך הצמיחה שלה.

חתימה

מקומץ של קבוצות נערים עובדים וגרעיני הכשרה בשנות ה 20 של המאה ה 20, צמחה תנועה  ששואפת להיות חוד החנית החברתי. התנועה המורכבת הזו, הצליחה בדרכה שלה להיות הסמן החברתי של ישראל. בסקירה זו ניסיתי ליצור מבט ברצף אחד של התנועה בה גדלתי, הייתי בהנהגת גרעין "הבשור" לאורים,  גרעין שהאריך את שירותו הצבאי לצורך פרק התנדבות בבית שמש, ריכזתי את קן בורוכוב בגבעתיים ושימשתי כמזכיר החינוכי של התנועה ( כולל פרק זמן גם ממלא מקום מזכ"ל התנועה ) בשנים 1979 – 1980. בראייה לאחור, ניתן לקבוע כי התנועה הצליחה להשתחרר מזיקות פוליטיות מחייבות וניסתה לברוח מעסקנות לשמה. היא חדרה אל הנוער הערבי והדרוזי. אל נוער המעברות , השכונות וגם הוילות. מפת הארץ זרועה ביישובי התנועה, שאף הם עברו ועוברים תהליך שינוי מהותי . הנח"ל שהתגאה עשרות שנים בבוגרי התנועה חייליו, פשט ולבש צורה. חוט השני נותר: שאיפה לחברה צודקת, סובלנית, אכפתית.


המחבר : אבינועם גרנות
2012

מנכ"ל "טללים אסטרטגיה" לשעבר: ראש מינהל החינוך בעיריית חולון , בעל תואר מוסמך בתקשורת , מאוניברסיטת קלארק , בוסטון , ותואר ראשון בהיסטוריה כללית ומדע המדינה , האוניברסיטה העברית . מייסדם של בתי הספר התיכוניים "מור" מטרו ווסט ו"אביב" ברעננה . מחבר ספרי לימוד בתורת האזרחות , בשליחות :שימש כשליח קהילתי לקהילה היהודית בסינסינטי , אוהיו, ובשליחות השנייה כמנכ"ל בית הספר העברי " מגן דוד" , מכסיקו סיטי.
לשעבר , חבר מועצת העיר בכפר סבא .
http://Strategy.tlalimgroup.com

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב