דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


הגדולה שבברכות: כי מעפר אתה ואל עפר תשוב 

מאת    [ 28/10/2007 ]

מילים במאמר: 2151   [ נצפה 12519 פעמים ]

הזכות של טייל או תייר בעולם הפיזי או בעולם המידע והחוויה, הוא למצוא עצמו ברגעים נדירים של הקשבה. פתיחות מלאה לנוף הפיסי, האנושי והרוחני הסובב, ללא שמץ שיפוטיות וביקורתיות, כשאנו, 'הנעלים' מכולם ו'המבינים' מכולם, נגועים באי יכולת הקשבה זו עוד מינקותנו. 
החוויה הראשונה של הקשבה שכזאת קרתה  לפני שנים, בהרי ירושלים במנזר ישן-חדש "בית גמאל", חזרה על עצמה מאז מספר פעמים במקומות שונים והוויות רוחניות שונות, במפגש עם אנשים מופלאים שגזרו על עצמם הוויה "נזירית", שבעצם מרוחקת שנות אור מההוויה שלנו, אך לראשוניות זו ארומה מיוחדת ובלתי נשכחת.   
כטייל מזדמן, ניתן היה  להתרשם ממקום שפגעי הזמן והחברה עדיין לא ניכרים בו כל כך.
חדי ההבחנה יכלו אף להתפעל מאורח חיים ותפיסת עולם של מסדר נזירות, חמור עם עצמו גם בהשוואה למרבית מסדרי הנזירים באשר הם. תפיסת העולם שלהן  גורמת לנו, במקרה זה כטייל מזדמן, לספקנות עמוקה, התנשאות וגיחוך, או לכל היותר להתפעלות אנתרופולוגית לנוכח בני אדם, שלכאורה הם כמוני וכמוך, אך מנותקים ושונים ממרבית אורח החשיבה וההתנהגות המוכרים לנו.ראשית ההקשבה, לאחר כיבוי רגעי של  הצעקנות והפטפטת הבלתי פוסקת של האגו הפרטי, הייתה ההבנה הפשוטה שלנזירות אלה אורח חשיבה מופלא של אנשים, הנכבלים מרצון חופשי ומבחירה אישית בנדרים כמעט אולטימטיביים, בתהליך של ריקון וניקוי ומלוי מחדש: במהלך סיזיפי ארוך שנים הם מרוקנים עצמם מתכני העולם הזה המוכר לנו, והבליהם הפנימיים גם, ומתמלאים מחדש באהבה ודבקות שאינם תלויה בדבר, למרות העמימות במושג זה: 'שאינו תלוי בדבר'. הזיק שגרם להקשבה מיוחדת זו, היה הביטוי שצץ בשיחה אקראית עם אחת הנזירות שאמרה שכל שאיפתן היא לחווית ה"עפר ואפר".ןמכאן הדרך לתובנה בנאלית אך משמעותית ביותר להמשך החיים הייתה קצרה, מעין "נפילת אסימון", שמעתה והלאה החיים כבר נראים ונעשים אחרת.  

א. האניגמה: עפר-אפר-עפר

  מי האיש החפץ חיים טובים והוגנים, ללא מורא, ללא דאגה וללא מכאוב? כולנו, באופן כזה או אחר, רוצים חיים שלמים ללא פחד, צער ומכאוב, ותוהים בינינו לבין עצמנו, ועם אחרים, מדוע בעצם חיינו אינם כאלה? רבים מאתנו נוקטים יוזמה אישית, ומנסים בפועל להבין ולשנות את חיינו, מהנג?ע שבהם אל הע?נ?ג המובטח. לא הענג הרגעי והמכזב, אלא אל "שמחה מתמדת", כזו שתלווה את שארית חיינו מעתה ואילך.

אחת התעלומות שמטרידות באופן כזה או אחר את רובנו, היא אותה תחושת אפסות וחוסר תכלית של חיינו, שאנו מכנים כאן עפר-אפר-עפר: עפר (אולי מטפורי אך עדיין מהות שממנה באנו) -> אפר (הם אנו וחיינו) -> עפר (אליו נשוב).
ביטוי פסימי זה, ששגור מאד אצל רובנו, מקורו בפסוק המוכר ולא חביב, שהוא דברי האלוהים הזועף אל אדם שהכזיב: "בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה, כי ממנה לקחת, כי עפר אתה ואל עפר תשוב "(בראשית ג',19).
לכאורה, מה בנאלי יותר מפסוק זה, שהפך לאמרה, המזכירה לנו מידי פעם מאין באנו ולאן אנו הולכים? רוב פרשני המקרא, נוטים לראות בדברים אלה קללה. אחדים רואים בזאת חיוב ונחמה מסוימים, כציון עובדה שזו דרכו של עולם ואין אחרת, ואף מוצאים כאן רמז לגלגול נשמות, או לפחות לתחיית המתים ("תשוב")
.החיבור האסוציאטיבי שעושים פרשנים אחדים, בין "כי עפר אתה..." עם הביטוי "עפר ואפר" ("ואנכי עפר ואפר", בראשית יח', 27), כביטוי לאפסותו של האדם לנוכח הנשגב, מותירה במקורות, וכן גם בנו, ובעצם כמעט בכל אחד מהחברה האנושית, תחושה לא נוחה של התגמדות ואפסות, שאיננה מצמיחה דבר, והיא האניגמה הקיומית [=תעלומה] שמלווה את החברה האנושית מהיום שעמדה על דעתה:  באת מעפר, ותשוב לעפר, וכל חייך אינם אלא הבל, כי הרי סיכמנו כבר שאין אנו אלא עפר ואפר... 

- האמנם? האם מחזור חייו של אדם מתחיל בעפר, חייו הם אפר, ומסתיים בעפר?  כחלק מההונאה העצמית, שכבעלי אגו כוזב אנו מצטיינים בה, תמיד נוכל להימלט אל הרחם החם של דברי חכמים או תורות כאלה ואחרים, המדברים על ייעוד, תכלית, גאולה אישית וכד'. אך בינינו לבין עצמנו, בשקט, באותם רגעי פז בהם אנו מכבים את הפטפוט והצעקנות של האגו הפרטי, ומקשיבים לקול הדממה הדקה של עצמנו,  ולא לחכמות ולדברי אחרים, איננו משתכנעים למילים גבוהות שכאלה, ומרגישים מן הסתם, חיבור אותנטי יותר לקו פסימי משהו, (מעגל?)  של עפר-אפר-עפר. תחושה זו שלטת בקרבנו הרבה יותר  מאשר המילים הגבוהות, הנכונות לכאורה, של מימוש, ייעוד, גאולה וכד'.נראה כאן, כי דווקא התפיסה של עפר-אפר-עפר אינה אלה הברכה שכולנו בורכנו בה, וכיצד זוכים לתובנה מעין זו, לא בהיכלות החכמה, אלא באמצעות הקשבה לאני הפנימי הקטן. 

ב. "לוותר על האגו"

 לפני שנצלול לביטוי הזהב של הנזירה החביבה ממסדר נשות בית-לחם - שכל שאיפתן היא חווית האפר ועפר, ננסה להבהיר לעצמנו מושג בסיסי להווית הקיום שלנו, שמתקשר בסופו של דבר לדיון כאן, כמו כל נחל שמגיע בסופה של כל דרך אל הים.אין ספק שהמושג "לוותר על האגו", שגור מדי. הרבה יותר מדי מילים נאמרות בעניין, בעוד שכל פניו נראה שאלה, המעידים על עצמם עם מספיק אגו כדי לספר זאת, אין להם מושג על מה הם דוברים. המקבילה לו במידה רבה, מושג הדבקות, אף שנדון בהרחבה במהלך דורות רבים של חכמים ואנשי רוח, לא מקרב אותנו אל המשמעות העמוקה בהיבט המעשי של ההשלכות על איכות חיינו כאן ועכשיו. 
ראשית כדאי נבהיר לעצמנו, שכל עניין שנפעל למענו, יהיה אך ורק זה שמקרב אותנו לאיכות חיים טובה יותר, כלומר זו המסתכמת בקורת רוח, שמחה וכד', טובים יותר מהקיימים בפועל. כל עניין שאינו רלוונטי לכך, לא נוגע ישירות באיכות זו, לא נעסוק בו, כי עם קצת העמקה בתוכנו, חיבור אל הטבור שלנו ("הדרך לשם (לרקיע השביעי) עוברת דרך הטבור של עצמך" הרבי מנדיל מקוצק).

המשתמע מהפרוש המקובל ל-"ויתור על האגו", הוא איון, התאפסות, מחיקת האישיות. ואין תמיהה גדולה מזו, כי שאיפה שכזו מותירה את "המוותר" באפסיותו ואומללותו, אז לשם מה? 
נמצא שלמושג "ויתור על האגו" מספר רבדים, וכאן ניגע בשניים העיקריים שבהם:

 "בסיסי" - עבורנו, אנשים רגילים באמצע הדרך.
"נעלה" - עבור יחידי סגולה, כמו הנזירה מבית ג'מאל, שעוד נחזור אליה. 

עבור כמונו, אנשים רגילים, "ויתור על האגו" הוא הרובד הבסיסי בשכלול התודעה, שהוא תוצא נילווה, בשום אופן לא המטרה (!), של בניית והעצמת האישיות של עצמנו. חיבור "לטבור של עצמנו" במידה כזו, שנדע ונשכיל להוליך את עצמנו, במקום להיות מובלים על ידי עצמנו. במילים אחרות (שכל בר דעת מדקלם בעיניים עצומות, אבל היישום...) היא להפוך את הדחפים הלא מודעים למודעים. דחפים אלה הם שדוחפים אותנו לחשיבה והתנהגות המונעים על ידי הכמיהה הבלתי נשלטת לכבוד, כלומר לאהבה מצד הסובבים אותנו, שכמעט תמיד נכזבת.ככל שנפתח את האישיות העצמית, נכיר ונממש את היחידאיות הפרטית של עצמנו, נבטח בנו, (ומכאן גם בסובב האנושי והאחר,) הצורך שלנו ברדיפה הסיזיפית אחר כבוד/אהבה ילך ויקטן, ועם זה יופחת הצורך שלנו להבליט, להשתמש ולהיות מודע לאגו הפרטי הכוזב. או אז הדימוי העצמי בעיני עצמנו יהיה כזה, שלא נחוש בצורך לאישור מתמיד מהסביבה. יותר לא ניפגע, וודאי שלא נפגע. נעשה טוב, לא על חשבון האחר, כלומר לא נעשה רע לאחר, יהיה אשר יהיה. 
ברובד בסיס זה נמצא, שככל שהאישיות מתפתחת, מתעצמת, בולטת ובוטחת, כך הצורך בשימוש בשריון האגו, ובהזנה של דבר זה הרעב תמיד לכבוד וסיפוק, פוחתים והולכים. תהליך זה הנו אינסופי, ניתן לשכלול, אך מצריך תחזוקה יום יומית, ומאמץ איתנים בשלבי ההתחלה של המודעות לכך.נשים לב שאין כאן שום תגלית וחידוש, כי הרי אין חדש תחת השמש. ומה שאבותינו הקדמונים שכחו, אנו ממציאים ומגלים בפליאה רבה.

ברובד בסיסי זה, אנו מממשים תהליך תודעתי באופן עצמאי, שפותח ושוכלל היטב במהלך הדורות: באמצעות החיבור לטבורנו, אנו מתרוקנים מהעצמי הילדותי, הלא בשל, המונהג ומובל על ידי האגו הכוזב, ומתמלאים בהכרה בעוצמתנו האישית ייחודית, שאינה אלא אהבה. שלא כמו האהבה הילדותית, האגוצנטרית, שלא באה אלא לממש את דחפנו להכרה על ידי האחרים, כאן האהבה נובעת מתוך הכרה והתפעלות בנשגב המצוי בנו ובסובב אותנו. אותה האהבה היא היא החמלה המדוברת כל כך, שאם היא באה ממקום בו האישיות הפרטית חלשה ובלתי בשלה, אין היא אלא רחמנות עקרה שלא מובילה למקום משמעותי, אלא לשם תאוות ההוקרה, המסתכמת באותה אהבה לא בשלה, הנכזבת מעצם מהותה. 
אותה חמלה אמיתית גורמת לכך, שחברה של אנשים ש"וויתרו על האגו" ברובד בסיסי זה, או לפחות חברה בה מספרם גדול יחסית, הופכת לחברה בריאה, חברה בונה ומעצבת, בה כל פרט בה מתעצם, גם באמצעות האחרים. אך העיקר שאין בה רוע השתלטנות והאלימות כלפי האחר, אין בה האלימות כלפי העולם הפיזי על החי וכל המצוי בו (כולל הסביבה למשל) ואין בה את השתלטנות על תפיסת העולם המוסרית והרוחנית  של כל פרט ופרט מנתיניה.זהו הבסיס הראשוני של התפתחות אישית של איש/ה ממוצע/ת באמצע הדרך, ואם הגענו לידי כך - נאמר דיינו. 

ג. "ואנכי עפר ואפר"

 דברנו למעלה על שני רבדים משמעותיים של התפתחות האישיות המתבטא גם ב"ויתור על האגו":
הרובד הבסיסי, זה שכולנו מסוגלים לממש באופן זה או אחר, בתנאי שנחפוץ בכך ונבין את שאנו חפצים. הרובד השני - "הנעלה", שייך לאותם מתי מעט, אנשים מופלאים, שבוחרים אורח חיים שניתן יהיה לממש באולטימטיביות מרבית את ההוויה של "אפר ועפר".
נציין, שרצוי יהיה אם נביט על אנשים אלה ללא הביקורתיות השטחית של האגו הכוזב שלנו, אלא כמודל לחיקוי, ואם לא חיקוי, לפחות להערכה ולהקשבה של למידה מהם ואורח חייהם ודרך התנהגותם וחשיבתם, גם אם לא נאמץ הכל אחד לאחד.
נבין שבקרב אנשים מופלאים אלה, אין זו גחמה כתוצאה מריקנות וחוסר סיפוק שאנשים רגילים כמונו מכירים, אין זה הזנת האגו הכוזב שלא יודע שובע, אלא תחושת שליחות, הטבועה מהרגע שהם עומדים על דעתם.

אין טעם לנהוג על פי האגו הכוזב שלנו ולהבין זאת כפשוטו: לחמול על נזירים אלה, שכל חייהם עסוקים לכאורה ב"מחיקת" עצמם ואישיותם, ובעיסוק אובססיבי. לא כך הדבר! עוצמת האהבה והחמלה כלפי הכל, הבלתי נתפסים בעוצמתם, של הנזירות ממסדר נשות בית לחם בבית ג'מאל, ואחרים שבחרו באורח חיים דומה (גם אם המניעים החיצוניים שונים בתכלית,) איננה יכולה לאפיין עליבות ונמיכות רוח של מאמין חוטא פרמננטי וטמא על פי שיטתו.
אותה שאיפה להיות ל"עפר ואפר", הופכת לחוויה רוחנית עזה, לתמצית מודעות הקיום האנושית.
לא אפר מבחינת המהות המוכרת, שאין בה כלום, תוצא בערה של משהו שהיה ועתה הוא חסר ערך, טינופת שיש להיפטר ממנה.
לא אפר המסמל דימוי לאפסות ורפיסות רוח - ההפך!
אפר
במובן של תוצא בעירה גדולה, שאחריה חשיפה עצומה, מודעות טוטלית למהות הפרטית הפנימית, שמתגלה בחלקה אמנם, ולעולם לא באופן מלא. כי אין אנו, כולנו, ללא יוצא מן הכלל, אלא התממשות גשמית, גם במובן של בשר ודם. היא מתגלה תוך כדי קילוף הקליפות, ניתוץ החומות המבוצרות והשריונים שאנו מסתופפים בהם, אותם עמלנו, בנינו ואספנו בימי חיינו מרגע לידתנו.

קליפות אלה הן הסגולות - התכונות שאינן המהות שלנו, שאנו מקפידים לטפחן ולשמרן כל ימי חיינו כהגנה מפני העולם, ואף מפנינו אנו.
מהות פנימית זו, היא תמצית ה-"אני" הפרטי האישי. אין שם זכר לזיכרונות כאלה או אחרים, לא לעוולות ולא למעשים הטובים, לא לחטא ולא למצווה, לא לסגולות של אוהב/שונא, זכר/נקבה, טוב/רע, יפה/מכוער, עני/עשיר, חומל/אכזר וכך עד אינסוף התמורות [=צמדי הניגודים] שדמיוננו מסוגל לברוא בהבל מחשבה. כל אלה לא נמצא במהות הפרטית, שמגיחה מתוך חווית מודעות ה-"עפר ואפר".

מתוך האפר קם לו אדם חדש. אדם בעל הבנה מעמיקה בסגולות העצמיות הפרטיות שלו, אלה שאסף באיוולתו ועיוורונו וקומם, פיתח והשקיע בהם את כל מרצו, הגן עליהם, הצטער בגין אחדות מהן, התנשא בגין אחרות, רדף והתאווה כל חייו. מעתה, כל אלה, אף שהם חלק ממנו, אינן מנת חלקו. ערום עומד הוא מול האלוהים, ואינו מתבושש (בראשית ב, 25).אם נחפש את המקבילה הנעלה ל- "ויתר על האגו", נמצא שמשמעו של זה אינו אלא "הפך לעפר ואפר". 

אך מה הטעם באדם, כמעט לא אנושי על פי אמות המידה שלנו, שאיבד את כל סגולותיו, ונותר עירום מול אלוהיו, עם המהות הפרטית הצרופה שלו?זהו רק החלק הראשון במטמורפוזה מפליאה זו!מתוך הגולם העיוור, הלא מודע למניעיו, דחפיו ולאורח התנהגותו - בוקע לו פרפר, שכולו אהבה, כולו חמלה כלפי הסובב, שאינו נזקק יותר לדבר. אינו נזקק יותר להיות נשוא חמלה ואהבה מהסובב, כי הוא עצמו מלא בהן עד תום. כשאדם, כמו נזירות מופלאות אלה, מגיע לאחר שנים רבות של פרישות מהכל, התבודדות נחושה תוך התבוננות עמוקה בעצמן, והופך ל-"עפר ואפר", לאחר שקלף מעצמו את כל קליפותיו וסגולות האגו הכוזב - הוא מתמלא אהבה.
עם האהבה שהוא מקרין, החמלה שהוא מעניק לכל, הוא עשוי להיטיב עם כל הסובב אותנו. להחזיר לשפיות את האחווה, אותה חמלה אנושית קטנה שכה חסרה לנו, חמלה לסובב, חמלה כלפי האויב, וכמובן כלפי האוהב. אך עיקר העקרים שניתן ללמוד מנזירה נמוכה מכורבלת בגלימה, במנזר שכוח בלב הארץ, שמבלה את מרבית עיתותיה בשכיבה על גחונה על הארץ, כסמל לענווה אולטימטיבית, כמו גם מאנשים אחרים, נטולי רכוש חומרי, אך עשירים מופלגים ברוח-  שאם לא נהיה חמדניים מדי, ולא נחפוץ ב"גאולה" אינסטנט, מעין "התגלות" מתמשכת, אלא נשאף לרגע אחד קטן, לשניונת, בו נהפוך ל-"עפר ואפר" - נדע הרבה יותר לשמוח ולגרום לשמחה, לתת ולאהוב ללא כל שמץ תאוות ההוקרה ותמורה, מרגע זה ועד עולם.
אך אם נמשיך בדרכנו המוכרת המובלת על ידי האגו הכוזב שלנו, שהיא חמדנות, ביקורתיות ושפיטה כלפי הכל, ואף כלפי עצמנו, נמשיך לבוסס בביצת הנגע שבחיינו.

 "ואנכי עפר ואפר" - אם נשכיל במהלך חיינו להפוך ל"עפר ואפר", האבק הדק של האפר מתפשט באורח פלאי, ותורם לנו ולסביבה הקרובה, לשמחה מתמדת, לענג לשארית חיינו.
"ואל עפר תשוב" - אם השכלנו וידענו להפוך, ולו רגע בחיינו ל-"עפר ואפר", נבין, שבבוא יומנו להיפרד מכאן, איננו שבים אל אותו העפר שממנו באנו.  זו תמצית הברכה האנושית: סוד האלכימיה של הפיכת עפר ממנו באנו, לעפר אחר, אישי פרטי, נשגב ומיוחד. 

יש ביכולתנו להפוך את הנגע שבחיינו לענג. לא בגאולת העולם, הארץ החברה... לא להוות מציאות שלא ניתן לממש, אלא נעשה זאת "בקטנה", בחיינו אנו כפי שהם, הקטנים החיוורים והשגרתיים לכאורה. נצליח לעשות זאת אם נשכיל להתחבר לטבורנו, להפוך ל-"עפר ואפר".

 וכך יש להבין את הגדולה בברכות: כי מעפר אתה ואל עפר תשוב.

דר' אברום רותם יועץ פרטי לשילוב טכנולוגיה במערכות חינוך, מרצה ועוסק במדע, בפילוסופיה, בתאולוגיה יהודית כמו גם בפילוסופיה הינדית והיסטוריה, ובקיצור - חי ונושם דעת



מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב