החשיבה היא חלק מהעניין 

השבוע חוזרים התלמידים הביתה עם התעודות . התעודה , תעודת סוף שנה , היא ברובה אוסף מקובל של ציונים או הערכות במקצועות המוכרים . כן , ויש גם בתחומים ייחודיים , אמנותיים ועוד. מה שאין בה - אין בה כדי להעיד על כושר החשיבה והיצירתיות של התלמיד . וזה נובע משתי סיבות - האחת , הסגידה לציון , להישגיות במובן הכמותי של המלה . השניה , היעדר מסורת של הערכת האינטילגנציה בקרב התלמידים . במילים אחרות - קשה לנו , המורים, לתת ציון או אפילו הערה על התפתחות כושר החשיבה אצל התלמיד . על המקוריות או אי המקוריות שלו . התוצאה היא שרוב ההורים וילדיהם רואים בציון המסכם בספרות או מתימטיקה ביטוי לידע נצבר . מצב נתון שאפשר או להתפאר בו או נקודת מוצא ל"תיקון ציון" .
כושר חשיבה אפשר לטפח . אינטיליגנציה איננה מצב נתון . כל חוקרי החינוך בשנים האחרונות תמימי דעים שכל אדם , וילדים על אחת כמה וכמה - יכולים לטפח את כושר החשיבה , הניתוח והיצירה שלהם . הגדילו לעשות חוקרים כמו ראובן פוירשטיין , הארווארד גארדנר ואדוארד דה בונו אשר ממש סללו בפני בית הספר את הדרך לטפח חשיבה . הם אפילו הציעו כלים מעשיים למורה בכתה . מורים שהתנסו בכך - מדווחים על תוצאות מפתיעות . במו אזני שמעתי מורות מדווחות על שיעור בתנ"ך בעניין "משל יותם " , שיעור שהתנהל בטכניקת " רשימות בעד ונגד " או שיעור על הערך "כבוד" בטכניקת " סיעור מוחות " . ברגע שהיעד הוא הלמידה דרך חשיבה ולא " הספק החומר "- התלמיד מתעורר לחיים . גם במדעים ומתימטיקה התפיסה הזו תקיפה . תארו לעצמכם צוות תלמידים מתכנן ומכין ניסוי בתסיסת חומרים - ולא רק מבצע על פי הוראות נתונות . את משפט פיתגורס צריך לא רק לשנן וליישם - אלא לעסוק גם באיש , במשנתו , בצד האסטטי של המתימטיקה .

אלא שאליה וקוץ בה . תכנית הלימודים הישראלית ( ואולי לא רק הישראלית ) בנויה בשיטת משפך של זרימת היוזמות . רוב הפיתוחים המעניינים והמאתגרים של לימוד יצירתי ופתוח יותר מצויים בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים . ככל שמתקרבים לתיכון הגישה נעשית יותר ויותר נוקשה , שמרנית ובעיקר - מתועלת לעיבוד של כמויות חומר נתונות . בכל מקום תשמעו ש"תיכון זה עסק רציני " , שמכין לבגרות , ולכן - " מספיק עם כל המשחקים " . לשון אחר : תכנית התיכון מבוססת ברובה על היבט אחד בתהליך הלמידה - חומר נתון , עיבוד , שינון וזכרון. מתוך 25 עד 33 יחידות לבגרות אפשר לציין יחידה אחת , הבחינה בחיבור עברי , המבוססת על מקוריות ועצמאות אינטלקטאולית של התלמיד. עוד כמה אחוזים של בחינת חשיבה אפשר לזהות בתכנית החדשה באזרחות , בחלק מבחינת המתימטיקה ברמות הגבוהות , ובפרוייקטים האישיים . בס"ה לא יותר מ - 10% מהדרישות מכל תלמיד מתייחסות אל כושר החשיבה והמקוריות שלו . שימו לב - אנו עוסקים בתלמידי יא' ויב' - המצויים בשיא הפריחה האינטלקטאולית שלהם .


ואז נכנסת הבחינה הפסיכומטרית - 50% ( ! ) משקלול סכוייו של בוגר תיכון להיכנס לאוניברסיטה. למנסחי הבחינה הזו יש יומרה לאבחן את כושר הלמידה והאינטילגנציה של הצעירים . בפועל - עוד ועוד שינון של מושגים ומילים . מעט מאד בחינת כושר אנליטי .
בשלב הזה של הלמידה בתיכון נעוץ הסיכוי לשינוי . כאשר ישתנו סדרי העדיפויות ויעדי הבגרות - יהיו לנו תלמידים חושבים יותר . גם במצב הנוכחי איננו רשאים לקבל הכל כמובן מאליו .עם כל המגבלות אפשר לעשות הרבה , ולהפוך כל שיעור לבמה לטיפוח החשיבה .