כך נראית התמוטטות ערכית 

כך נראית התמוטטות ערכית 

דווקא הדברים הפחות "חשובים" (למרות שאין בעיני דברים גדולים וקטנים וכולם חשובים) הם אלה שגורמים לפעמים לראות תופעה רחבה שקיימת למעשה זמן רב – במלוא עוצמתה, פתאום ממש "לראות" אותה, לא מתחת לשטיח אלא מול הפרצוף, בשיא כיעורה.

הם - אינם יכולים לברוח, נטועים במקומם, אינם יכולים לצעוק, או לשבות ולצאת החוצה לגור באוהלים, לפעמים הם גוועים בצמא ומתים בעמידה בשקט ואין מושיע......

ובכל זאת, ואולי דווקא בשל כך, היחס המביש אליהם עד לכדי שאט נפש, מסמל בעיני יותר מכל את ההתמוטטות הערכית של החברה והסתאבות מערכות השלטון והרשויות, ובעצם של הכל.

כן, אני מדברת על היחס, הטיפול, התחזוקה, והאכיפה וההתייחסות בחוק המבישים לעצים - כסימפטום.

שיא השיאים של אי התחשבות בחסר ישע ויכולתו להגן על עצמו, ניצולו עד חורמה כל חייו, וגם לאחר מותו, התעמרות בו - אישור לכך שבעידן והקדנציה האלה -  מה שחשוב זה כסף ועוד כסף, אינטרס, והשפעה – ואין בילתם, כשהשאר ערכם כקליפת השום.

רשויות ואנשים כאחת שוכחים מה וכמה תורם העץ לאדם, לשמירה על כדור הארץ, לאיכות האוויר, לצל, וגם פרי, ויופי בפריחה, וכמה מעט הוא מבקש - פשוט כדי לחיות.

לא לוקחים בחשבון כמה שנים ומאמץ (רבים מאד) לוקח לעץ להגיע לבגרות, כמה קשה לשרוד את השנים הראשונות, בסביבה עוינת במיוחד, להגיע לגודל שבו יש קצת חוזק לעמוד בהתנכלויות ואנדליסטיות, חוסר השקיה ותחזוקה נפשעים של הרשויות, וגם פעולות יזומות שלהן כ"גיזום" שפעמים רבות מהוות כריתה מוחלטת.

מהכתבות בהמשך הכואבת ביותר בעיני – הראשונה, הראתה לי לאן הגענו כולנו:

הארץ "מחיר על כריתת עץ בתל אביב: חצי מיליון שקלים" (27.7.2011) צפריר רינת

אז עכשיו זה כבר רק עניין של כסף, ובראש כל חוצות, בגלוי, שאט הנפש שלי התעצם עוד יותר.

צילה של תקווה להערכה ויחס לעצים בכלל ולעצים הסטוריים וותיקים ששרדו דורות כה רבים, אופסת ומתמעטת.  

הכול ניתן לקנות בכסף, למען אינטרס של קבוצה זו או אחרת, למען "פיתוח" – ולמען הפיכת הארץ כולה לגוש בטון ובניינים דוחי מראה, ובברכת ואישור הרשויות עצמן.

ומי יעמוד בפרץ אם לא הרשויות? מי מסוגל לעצור את ההידרדרות ?

גורנישט, אף אחד כנראה, הרשויות הפכו חלק מההידרדרות עצמה.

כעת כיון שזה רק עניין של כסף, ברגע שזה מתחיל ככה, בעיני – זו תחילת הסוף.

יש חשש כבד לעצים העתיקים הותיקים בכל מקום ומקום, שלא לדבר על העצים הרגילים, עצים רבים ותיקים רבי שנים והוד, ועצים שאף אחד "לא סופר אותם", לא מתחשב בהם, איש הישר בעיניו יעשה, ויפגע, ויכרות:

כלכליסט "דיור אחר:לישון על עץ" (27.7.2011) ניצן דבי  

וואלה "עצים מוגנים נגזמו בחדרה, גוזלים הושלכו לקרקע" (20.6.2011) אריאל נוי 

אם זה היחס לעצים, אם חסר הישע מופקר ואין מי שיגן עליו, אם מי שאמור להגן עליו מוכרים אותו עבור כסף - מה יגידו "אזובי הקיר"?

מה יגידו חסרי היכולת להגן על עצמם האחרים? 

אז עכשיו סוף סוף התחילו להגיד, לצעוק, וגם למחות ולישון באוהלים.

והעצים?

והעובדה שהגיעו זמנים שבמקום להגן עליו התחילו למכור אותם ל"פיתוח" או לכל צורך אחר עבור כסף?

ובתוך שאט הנפש מהמצב הזה קראתי על אחד הצדיקים בסדום(בהמשך הכתבה). אני יודעת שישנם עוד (רק לא מספיק) שמנסה בימים אלה להציל עצי זית במקום להורגם.

מקווה שיצלח בידו, ומצטרפת באהבה משותפת לעצים בכלל ולעצי זית בפרט, זה עץ עם היסטוריה, שכולו נתינה, צניעות, ויופי בלתי רגילים.

בזכותו אני רואה טעם לכתוב את הדברים, אולי יש עוד סיכוי לשנות את היחס המביש לעצים בכלל, ואת פני החברה. חברה שגם מוסדות שלטון שאמורים להגן על הטבע ועל העצים מצאו "פתרון" של מכירתם בכסף....

Nrg מעריב "מבצע: עץ זית עד הבית" (26.7.2011) יובל גורן ורונן דמארי

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/263/517.html?hp=1&cat=459

עמית חיימוביץ' התקשה להשלים עם החלטת קיבוצו בית ניר לעקור 3,000 עצי זית בגלל מחסור במים. כעת הוא מנסה למכור את העצים במחיר סמלי, כולל הובלה ושתילה...לצערי, קשה לי להאמין שהעצים האלה, שקיבלו מים בפעם האחרונה לפני כמה חודשים, ישרדו עד סוף הקיץ".   ליצירת קשר עם עמית חיימוביץ': 050-7232980

עלה במקור בבלוג שלי כאן כולל כל הלינקים והתמונות

http://cafe.themarker.com/post/2285307/