מאמרים - תובענות ייצוגיות - חלק ב' הדפסה מאתר מאמרים

תובענות ייצוגיות - חלק ב'

נכתב על ידי עו"ד גיל נדל

[ הדפסת המאמר ]

עו"ד דנה זלוטין – אנדרייב, עו"ד גיל נדל


חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") הביא עמו שינויים וחידושים רבים בתחום וביניהם גם הדיון אשר התנהל בשני פסקי דין מעניינים של בתי המשפט המחוזיים. הדיון נסב סביב השאלה האם ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד נושאי משרה בחברה נגדה המוגשת התובענה, בטענה כי עליהם לחוב בחבות אישית בשל פעולותיהם אשר לטענת התובעים גרמו לפגיעה והנזק להם הם טוענים.


פריצת הדרך בנושא ניתנה בבש"א 7933/07 עו"ד שלמה גן צבי ואחרים נ' מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ ובכבוד יואב (מחוזי ירושלים).


המקרה שאירע כך היה: אטליז מסוים בירושלים, הנמצא בבעלות והנהלה של הנתבעת הוצגו מוצרי בשר כמוצרים כשרים, הנמצאים בפיקוח הרבות הראשית לישראל, שעה שלמעשה לא היו כשרים ולא הייתה להם תעודת כשרות. הסעד שהתבקש בתובענה היה פיצוי כספי לחברי הקבוצה התובעים אשר כללה כל מי שרכש בשר אצל הנתבעת או כל אותו בשבע השנים אשר קדמו לבקשה.


במסגרת התובענה נתבע גם בעל המניות ומנהלה היחיד של הנתבעת והתבקש להטיל עליו אחריות אישית למעשי הנתבעת.


החוק קובע כי תובענה על פיו תוגש בהתאם לתוספת השנייה שלו (סעיף 3 (א') לחוק).


סעיף 1 לתוספת השנייה של החוק קובע כי ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר שבינו לבין לקוח, בין אם התקשר בעסקה ובין אם לאו".


חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 מגדיר את ה"עוסק" כ"מי שמכר נכס או נתן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן".


בנסיבות אלה, ביקשה הנתבעת מביהמ"ש למחוק את הבקשה נגדה על הסף וזאת כי האטליז הופעל ע"י החברה הנתבעת, שהיא חברה בע"מ, בעוד שבעל המניות ומנהלה היה בה בסה"כ שכיר. כן טענה הנתבעת כי עובדיה, לרבות מנהליה ובעלי מניותיה אינם "עוסק" לצורך חוק הגנת הצרכן.


בית המשפט דן בסוגיה וקבע כדעת התובעים, קרי הטיל אחריות אישית על הבעלים של הנתבעת בשל מכירת מוצרי בשר לא קשרים ללקוחותיו, תוך הצגתם כמוצרים כשרים.


ביהמ"ש בחן את הסוגיה לעומקה תוך כדי שהוא קובע כי יסוד הטלת אחריות אישית על אורגן (האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון רואים את פעולתו בעניין פלוני כפעולת החברה לאותו עניין- ס' 46 לחוק החברות, תשנ"ט-1999), הוא עקרון השוויון, הקובע כי אשם אשר ביצע עוולה ישא בתוצאות הכרוכות בה. כן, קבע כי הטלת אחריות אישית אף מקדמת מטרות של צדק, הגינות ויעילות כלכלית. ביהמ"ש אף התייחס למטרות החוק תוך ציינו כי אלה באו לקדם אכיפת הדין והרתעה בפני הפרתו, לקדם מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין ולקדם ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות. ביהמ"ש קבע כי הטלת אחריות אישית על בעלי החברה מתיישבת עם מטרות החוק.


כמן כן, ציין ביהמ"ש כי הטלת אחריות אישית על בעלי הנתבעת בגין הטעיית הלקוחות או ביצוע עוולות נוספות, מרימה את מסך ההתאגדות ויוצרת זהות בינו לבין התאגיד, כך שלא רק התאגיד נראה כ"עוסק".


יש לציין כי החלטה אמיצה ותקדימית של ביהמ"ש במקרה זה בהחלט הושפעה מן העובדה כי הבעלים של הנתבעת היה בעל המניות, המנהל והמוכר בפועל באטליז, וביהמ"ש אף לא הסתיר זאת. ביהמ"ש דחה את הבקשה למחיקת בקשת האישור לתובענה ייצוגית ואף חייב את הנתבעת בהוצאות.


הנתבעת ערערה על ההחלטה לביהמ"ש העליון, אך הוא השאיר אותה על כנה וקבע כי מאחר והבעלים של הנתבעת הוא למעשה האורגן היחיד של האטליז, הרי שבכל מקרה הדיון בנושא עשוי להתמקד במעשיו.


בת"צ 6892-08-08 שלזינגר ואחרים נ' הלמן-אלדובי קופות גמל בע"מ ואחרים (מחוזי מרכז) נדונה סוגיה זהה של תביעה ייצוגית נגד נושאי משרה, אך לא ב"עסק" אלא ב"חברה מנהלת" כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005. שם, ביהמ"ש דחה את תביעה תוך קובעו כי החוק אינו מאפשר תביעה באחריות אישית של נושאי משרה וכי לא ניתן להרים את המסך כלפיהם.


פסק דין זה מאוחר לפרשת מעדניות האחים בכבוד, וביהמ"ש נתן בו את התייחסותו להלכה כפי שנקבע שם.  ביהמ"ש ציין כי אומנם נקבע במעדניות האחים בכבוד כי המונח "עסק" כולל גם אורגן בתאגיד שביצע את הפעולות שכוננו את עילת התובענה נגד התאגיד, אך אין דין זהה לגבי המונח "חברה", שכן הנוסח אינו שווה.


ביהמ"ש הסביר כי פרשנות המונח "עוסק" בנסיבות מעדניות האחים בכבוד נצרכה לחוק הגנת הצרכן, שסעיף 1 בו מגדיר "עוסק" כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". במלים אחרות, המונח "עוסק" אינו מצומצם לאישיות משפטית יציר החוק. לעומת זאת, המונח "חברה" מניח מראש העדר זהות בין החברה לבין נושאי המשרה בה, ולא להיפך.


יתרה מזו, חזר ביהמ"ש על העובדה כי בנסיבות פרשת מעדניות האחים בכבוד הנתבע היה בעל המניות היחיד והמנהל היחיד של החברה, מצב ייחודי המאפשר האנשת המושג "עוסק" ביתר קלות.


לסיכום ניתן לומר כי בסופו של דבר, ההלכה השרירה והקיימת היום בדין הישראלי הינה כי לא ניתן לתבוע את בני האדם "המפעילים" את העסק הפוגע (קרי אורגן) באחריות אישית על מעשיהם במסגרת תפקידם בחברה. יחד עם זאת, ביהמ"ש בחר לפתוח פתח, ובצדק, כאשר בפרשת מעדניות האחים בכבוד הטיל אחריות אישית על הבעלים של החברה וזאת בשל הנסיבות המיוחדות של אותו האירוע וביניהם - פגיעה מובהקת בחוק הגנת הצרכן ורגשות הצרכנים וכן התמקדות המחלוקת באישיות אחת מאחורי ההתנהגות הפסולה וניסיונה להתחמק מהאחריות באמצעות מתן פרשנות יבשה ופורמליסטית לדברי החקיקה שמטרתם להגן דווקא על הצרכנים.

אודות הכותב:

עו"ד גיל נדל עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, מסי יבוא ומסים עקיפים, חוזים בינלאומיים, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. עו"ד נדל מרצה בפורומים מקצועיים רבים כגון מכון היצוא, לשכת עורכי הדין, ארגוני סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, איגוד שלכות המסחר ועוד. לעו"ד נדל מדור קבוע בעיתון "תעשיות", במגזין PORT 2 PORT, ובפרסומים נוספים. חומר נוסף מאת עו"ד נדל ניתן להוריד באתר האינטרנט, בכתובת http://www.nadel-law.co.il האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
מידע על ספרים מפרי עטו של עו"ד גיל נדל ניתן למצוא באתר האינטרנט: http://www.tradelibrary.co.il

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il