מאמרים - עוזב אותי- אוהב אותי??...עוזב אותי - אוהב אותה !!! חלק א' - ההפתעה! (חלק ראשון מתוך 3 חלקים) הדפסה מאתר מאמרים

עוזב אותי- אוהב אותי??...עוזב אותי - אוהב אותה !!! חלק א' - ההפתעה! (חלק ראשון מתוך 3 חלקים)

נכתב על ידי ד''ר דניה קידר

[ הדפסת המאמר ]

עוזב אותי- אוהב אותי??...עוזב אותי - אוהב אותה !!!  חלק א' – ההפתעה!           (חלק ראשון מתוך 3 חלקים)


 


"אני מתה! מה אני עושה? לא רק שהוא הודיע לי פתאום שהוא עוזב אותי אלא גם אמר לי שהוא התאהב באישה א-ח-ר-ת-!! היא אהבת חייו! היא אהבת האמת שלו! אני לא מעניינת אותו יותר. הוא מוכן לעשות הכל בשביל ללכת. נגמרו לי החיים!"...


קרה לך כבר ששמעת מאיזו חברה או מכרה שלך את המילים האלה??


נטישה היא חוויה קשה ביותר. כל נטישה שהיא. ועוד יותר מכך – נטישה לטובת אישה אחרת. יש בכך הצהרה חזקה וברורה שלא רק שאיני אוהב אותך יותר ואני רוצה לצאת מהקשר שלנו, אלא שכבר מצאתי מישהי "טובה יותר", "שווה יותר", "יפה יותר", "מוצלחת יותר" "שעושה לי את זה" וכו'. וזה פוגע, מעליב, מגמד, קוטל את הדימוי האישי והנשי, גורם למערבולת רגשות מבלבלים (כעס, אשמה, שנאה, נקמה, אובדן, חרדה, חוסר ביטחון וכו')  ומאד קשה לעיכול.


 


א. סיפרה לי על  "ירידתו של בעלה עם לוחות הברית החדשים מהר סיני" וכיצד "האמת" החדשה שגילה הציפה לפתע את חייו:


"בטחתי בזוגיות שלנו ובטחתי בתא המשפחתי המגובש שיצרנו. החיים שלנו היו מאד נעימים. שנינו עבדנו באותו תחום, היינו מוקפים בחברים וסופי שבוע וימי חג הוקדשו במלואם לתא המשפחתי. מפעם לפעם שיגרנו את הבנות לבית הסבות הבלתי נלאות ויצאנו להרפתקה רומנטית קצרה. כך נשארנו חברים טובים ומפוקסים על הזוגיות שלנו, אמרה לי.


באחד הימים, יום שגרתי טיפוסי, פנה בעלי  אלי ובדרכו השקטה והנעימה אמר לי כי עלינו לשוחח על עניין רציני וכי לאחר שנסגור הלילה את המשרד (שנינו חולקים משרד אדריכלות מצליח), הוא מציע שניגש לקפה "מקסים", בית הקפה הקבוע שלנו ושם נוכל לשוחח בנחת וללא הפרעות".


וכך, בסתמיותו של בית הקפה, בין שרידי קרואסון ומחציתו הקרה של ספל קפה הפוך, הסתבר לא. כי בעלה מנהל מזה כחצי שנה רומן לוהט עם בחורה צעירה, בה נתקל באחד מאתרי הבנייה שתוכננו על ידם. שיחה הובילה לשיחה, כוס קפה הובילה לעוד כוס קפה וכך החל נרקם לו רומן "שלא במתכוון", כמאמר הבעל. את שאר מלותיו והסבריו שמעה א. ברקע כהמהום טורדני. "הזמזום באוזני לא אפשר לי לשמוע את הנאמר. רק חשבתי כל הזמן, שוב ושוב -  לא היה שום בדל סימן?! שום פרומו?! שום מיני-קדימון?! שום התראה?!".


"המכה שניחתה עלי הייתה כמאמר כל הקלישאות שבעולם: "כרעם ביום בהיר", "השמיים נפלו עלי", "האדמה פערה פיה"," חטפתי אגרוף בבטן"! כל מה שתבחרי – הנו מדויק להפליא וכואב עד מוות.


מאיפה זה בא לי? מה קרה? איך לא הרגשתי? הרי הכל היה כל כך יפה וטוב...


נשארתי ישובה על כיסאי, המומה, כשאיזו אבחת כאב איומה ובלתי מוכרת משסעת את בטני, הלוך ושוב, הלוך ושוב חורשת בבשרי ואינה מניחה לי.


"מה קורה לך"? צרחתי עליו בקול חנוק ככל שיכולתי בכדי להימנע מאזנם הכרויה של יושבי בית הקפה. "מאיפה זה בא לי - איך עשית לי את זה? לך לעזאזל!"


אני רק זוכרת שהוא חזר ואמר שהוא התאהב והוא "מ-ו-כ-ר-ח, אבל ממש מוכרח", לעזוב את הבית שהרי לא מתאים לנו לחיות בשקר!


איזו קלישאה נוראה, חשבתי לעצמי, אמרה א. . לא לחיות בשקר???


כל מה שהתרחש מאותו רגע היה בליל של רגשות ופעולות שנעשו מתוך ערפול חושים וכאב בלתי נסבל. הכל נכפה עלי ואני רק נגררתי במהלכים הנחוצים, מטושטשת והזויה.


הבנות! מה יהיה על הבנות? "נחלוק משמורת משותפת" הציע הבעל. "הרי שנינו אוהבים אותן ושנינו הורים מסורים ונעשה הכל באופן הכי שקט ומסודר כך שהפגיעה בהן תהייה מינימלית ככל האפשר".


כל תקופת הפרידה, ההסכמים, המפגשים עם עורכי הדין, המשאים ומתנים שהתנהלו עד לגט, הודעתנו המשותפת לבנות על המתרחש, ההתמודדות עם ההלם, הפגיעה, הכאב, האובדן והפחדים שלי ושלהן – כל אלה הנם, בעבורי,  בבחינת עיסת זמן מטורפת וסוריאליסטית לגמרי. שברי זיכרונות המרצדים באורות וצללים, מבליחים ונעלמים.


המשכתי לקום בכל בוקר ולבצע את כל המטלות כרובוט מתוכנת היטב, חיה מרגע לרגע. על פניו נראה היה שהכל בסדר אצלי וכי אני, החזקה, מסתגלת למצב החדש שנכפה עלי.


אבל בפנים, עמוק בתוך-תוכי ידעתי שאני מרוסקת. כל עולם הערכים שלי וכל מערכת האמונות שהכרתי התנפצו באחת ומכל מה שידעתי על העולם, על עצמי ועל בעלי – לא נותר דבר. הכל מחוק. הכל מפורק. "אם זה קרה לנו זה יכול לקרות לכל אחד", חשבתי.


עם הזמן פרקנו את החבילה כולה. חלוקת הרכוש שלנו כללה לא רק את הבית, המשרד, חסכונות ונכסים שצברנו, אלא כללה אט-אט גם את חברינו המשותפים כמו גם את לקוחותינו.


הפירוד הפך להפרדה טוטלית בכל תחומי חיינו. בעלי עבר להתגורר עם חברתו ובכל סוף שבוע שני, הבנות בילו אתם.


בתחילה, סופי השבוע נטולי הבנות היו נוראיים עבורי. הריקנות! הבדידות! אינני בתפקיד. מה אני עושה עם עצמי?


החלטתי במודע ובמכוון שאני חייבת להכין רשימת "מטלות" לבילוי בסופי השבוע הללו ולארגנם מראש כך שלא אשאר בגפי כלל. אמרתי ועשיתי! ...


 


(המשך בחלק שני)


כל הזכויות שמורות  למחברת ©    2009


ד"ר דניה קידר


 


עו"ס קלינית


 


מומחית ליחסים, זוגיות, גירושין, העצמה ורשתות חברתיות.


 


מחברת הספר :           יש חיים אחרי הגירושין


            ספר לעזרה עצמית    לנשים, גברים, בני-משפחה וחברים           


                       סיפורים, מידע, ייעוץ, וכלים להתמודדות


 


לכל המעונינים להתקשר עם ד"ר קידר להזמנת ספרים במחיר מוזל, הרצאות, סדנאות, ייעוץ אישי, הנחייה למטפלים -  ניתן לפנות באמצעות:


טל.: 0505364703   


מייל: daniak@zahav.net.il


אתר באינטרנט: www.daniak.com            


 

אודות הכותב:

ד"ר דניה קידר עו"ס קלינית www.daniak.com http://www.divorce-dk.com ניתן להזמין הרצאות, סדנאות, ייעוץ אישי ואת הספר: "יש חיים אחרי הגירושין" במחיר מוזל ישירות מהמחברת, באמצעות האתר ובו פרטי המייל, ובטלפון 0505364703

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il