מאמרים - הדפסה מאתר מאמרים

נכתב על ידי

[ הדפסת המאמר ]


מנהיגות מהי?
מנהיגות היא היכולת להשפיע על אנשים ולהניע אותם להתחבר למטרות של המנהיג ולסייע במימושן, בדרך שאין בה שימוש בתגמולים חיוביים או שליליים, פורמאליים או לא פורמאליים, ללא שימוש בכוח.
כאן גם גלום ההבדל בין ניהול למנהיגות. מנהל משפיע על אנשים מתוקף הסמכויות הפורמאליות שיש לו: הוא מקדם, הוא מפטר, הוא מתגמל. מנהיג הוא האיש אנשים שהולכים אחריו, נוהים אחריו מתמגנטים אליו. הוא עושה זאת באמצעות העוצמה הפנימית שלו. אנשים משתפים איתו פעולה והולכים אחריו מתוך רצונם החופשי ומתוך אמונה שהם ממשים את המטרות שלהם עצמם, בד בבד עם מימוש המטרות והחזון שהציב המנהיג.
לדוגמה: כמנהלת בית-ספר חשוב לי להפעיל פרויקט חדשני. אני יכולה להניע לפעולה את המורים, כך שישקיעו בפרויקט ויעבדו גם מעבר לשעות העבודה, בהתנדבות. זאת, משום שזה חשוב מאד להם, נותן להם סיפוק, עניין, הרגשה של חשיבות והנאה. כך נוצר מצב, לפיו המורים מממשים את המטרות שלהם, בד בבד עם המטרות שלי כמנהלת מנהיגה.

כדי להניע צוות מורים לפעילות כזו, יש לתת את הדעת לכלים שאתה נותן להם, ולמיצוי הכוחות והעוצמה הפנימית הטמונים בך. כלומר- מה יש לך (המנהיג) שבגללו אנשים ירצו ללכת אחריך.
התחום השני בפיתוח אישיות של מנהיג, מתייחס ליכולת לאהוב אנשים, להבין אנשים ולהכיר אותם, כמו גם היכולת הטמונה באדם להתחבר לאנשים בהיבט הרגשי והחברתי. עליך לגרום לאנשים לרצות ללכת אחריך, לעבוד איתך, להיות במחיצתך.
מנהל טוב הוא גם מנהיג. כזה שיודע לשלב בין שני התפקידים. אמנם יש לו סמכויות פורמאליות, אבל הוא לא זקוק להן. עם זאת, הוא בוודאי גם לא מוותר עליהן, חלילה...
החיים כהזדמנות ללמידה ולשינוי
אני רואה את החיים של כל אדם כמזמנים לו אפשרויות לתהליכי למידה ושינוי. הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר אמר, שכל עוד האדם חי את חיו, עושה בחירות והחלטות, הוא נמצא במצב של השתנות מתמדת ולכן לא ניתן להגדירו בהגדרות מוחלטות. ניתן לעשות זאת רק כשהוא סוגר את עיניו, וכשהסתיימו חייו. רק אז לדבריו, מסתיימות בעבורו מלאכת הלמידה וההשתנות.
עד הגיענו לגיל 21 לערך, סובבים אותנו הרבה אנשים שנודעת להם השפעה על חיינו: הורים, מורים, מדריכים, חברים. בתקופה זו מתעצבת אישיותנו ונטמעים בנו ערכים הקובעים את גישתנו לחיים, את ההערכה העצמית שלנו, את היכולות שלנו, והאם נגדל להיות אנשים מגיבים, או יוזמים ומובילים סיטואציות, אירועים ומצבים.
השאלה עד כמה אנחנו יכולים לבחור להיות אוטונומיים בתקופה הזו, שכן אנשים שיישארו תלותיים הם אלה שלא פיתחו אישיות אוטונומית וכישורים להיות עצמאיים.
עלינו להבין, שאנחנו יכולים לפתח בעצמנו גישה אוטונומית, יכולים להיות עצמאיים, לקחת את החיים שלנו בידינו וללכת בדרכנו.

אני מבחינה בין שני סוגי אנשים: אלו הלוקחים אחריות על חייהם, המאמינים שהם המנווטים את חייהם, אלה הם האוטונומיים, לבין אלה שמאמינים שהחיים מובילים אותם, והם קורבנות של הנסיבות. הפטליסטים.

אלה הן שתי תפיסות עולם שונות. להיות אוטונומי לא אומר בהכרח לקחת שליטה. אינך יכול לשלוט על האירועים, אתה יכול לקבל אותם, להגיב אליהם ולהתפתח איתם. על מנת להיות מנהיג אתה חייב להיות אוטונומי ומאמין שיש לך את היכולת לקחת אחריות ולהשפיע.


האם מנהיגות היא תכונה מולדת או נרכשת?

הבה נערוך השוואה בין עולם המנהיגות לבין תחום המוזיקה.
כל אחד מאתנו יכול ללמוד לנגן ולשיר, אך מעטים מגיעים להיות וירטואוזים כמו פרלמן, צוקרמן, רובינשטיין ואחרים, ולהופיע על במות נחשבות. גם אם אדם יתאמן ללא הרף, הרי האחד שיגיע לגדולה בתחום יהיה מי שניחן במתנת אלוהים.
כך גם לגבי מנהיגות. כל אחד יכול ללמוד להיות מנהיג, ולשכלל את הכישורים הטבעיים שלו. מעטים יגיעו להיות מנהיגים כמו צ'רצ'יל, בן-גוריון או מרטין לותר קינג, ולהבדיל - היטלר, שהיה מנהיג גדול עם מערכת ערכים מקולקלת, וידע להשתמש בכל כישורי המנהיגות כדי להשיג את מטרותיו. מנהיג הוא מנהיג הוא מנהיג, תלוי איזו מערכת ערכים מזינה אותו ומה תוכן חזונו.
היכולת להיות מנהיג טמונה בכל אחד מאתנו. אני נותנת לתלמידים את הכלי להוציא את הכישורים הטמונים בהם מן הכוח אל הפועל. אולי לא תהיה מנהיג דגול ותשנה את העולם, אבל תוכל להיות מנהיג בסביבה הקרובה, במשפחה, בעבודה, בחוג החברתי. הכישורים הם מאד ברורים, ומפתחים אותם מגיל צעיר, מהינקות. זרעי המנהיגות נטמנים כבר בדרך שבה אנחנו מגדלים את הילדים שלנו, בבית ובמערכת החינוך.

מיהו מנהיג? מהם הכישורים והתכונות הנדרשים למנהיג?

ראשית, על האדם להאמין בעצמו וביכולות שלו.
קיים מושג במנהיגות, שנקרא SELF-EFFICACY - תחושה של יכולת להצליח. תחושה זאת נבנית נדבך אחר נדבך אצל הילד עוד כשהוא קטן, כשזה מלווה אותו בכל תקופת הילדות והנעורים, בה הוא תלוי בהורים, במורים או במדריכים, ואינו יכול להיות אוטונומי. בשלבים אלו נבנים הדימוי העצמי והביטחון העצמי שלו, המסייעים לו להתמודד ולהצליח, מבלי שהוריו והסובבים ינסו לפתור בעבורו את בעיותיו. יש לאפשר לו להתמודד ולהצליח, ולהתערב רק כאשר הוא עומד בפני קטסטרופה או נקלע לדרך מסוכנת. ובהתאמה, לאפשר לו לשאת בתוצאות. בדרך כלל הוא יצליח.
ומה עם הכישלונות?
המושג "כישלון" לא כלול בלקסיקון של המנהיג. למנהיג יש חזון, מטרות, ודרך שבאמצעותה הוא עומד להשיג את מטרותיו.
גם אם הלכתי בדרך מסוימת ולא השגתי את המטרה שלי או לא הצלחתי בצעד מסוים שעשיתי, טוב מאד שזה קרה. מכשלה זו היא הזדמנות ללמידה, ועליי לברך על שנזדמנה בדרכי, כי הרי לא אביא את עצמי בכוונה מודעת לפגוש במכשולים. מנהיג הוא אדם המתמודד עם המכשול, לומד את השיעור וממשיך בדרך אחרת, כשהוא חכם יותר, חזק ובטוח בעצמו יותר כתוצאה מההתמודדות. וכך, ממכשול למכשול אנחנו לומדים ומתחזקים. כל מה שקורה מלמד אותנו משהו.

הקשר בין משחק ומנהיגות
החיים מזמנים לנו במות באופן תדיר. למעשה, כל הופעה בפני אנשים היא עלייה על במה, על כל המשתמע מכך. ככל שנדע לתת הופעה טובה, "שואו" מוצלח, כך נהנה ונאהב להיות על במה, ויגבר הסיכוי שנשיג את המטרות שלנו.

כל הופעה שלנו מול אנשים, היא בבחינת עלייה על במה, בין אם של מורה, מרצה, עובד המעביר פרזנטציה, אדם הנפגש לדייט או ניגש לריאיון עבודה, מפגש צוות בעבודה וכו'.
בכל הופעה שכזו יש מטרה, יש מסר, וישנו האופן שבו אנחנו מארגנים את הדברים.
אם נדע להבחין בין חיי השגרה שלנו לבין אותן הזדמנויות הנקרות לנו בחיים שבהן אנחנו "עולים על במה" ויהיו לנו הכלים להופיע בצורה טובה, הרי שמן הסתם נשיג את המטרות שלנו בהצלחה רבה.
אם ניקח כלים מעולם הבמה - "המגרש הביתי" של השחקנים, הרי שההופעות שלנו על הבמה יהיו מוצלחות יותר.

אמת ושקר במשחק - אני תמיד נשאר אני

"באנו ללמוד משחק ולמדנו להיות אמיתיים" כתבו לי התלמידים באיגרת תודה שהוקראה במעמד סיום קורס.
אני תמיד אני. גם במשחק.לעולם לא אהיה מישהי אחרת. כולנו בנויים כך שיש בנו דמויות נוספות. אנחנו יכולים להיות טובים ורעים, נקמנים ובעלי חמלה, זנותיים וסקסיים, לוזרים וחזקים, עבדים ומלכים... כל הדמויות נמצאות בתוכנו, ואנחנו יכולים להיכנס לכל אחת מהן.
ממה מורכבת "דמות"? דמות למעשה היא תוצר של אוסף תכונות מסוימות המתיישבות על רגשות מסוימים, העטופים אנרגיה מסוימת שיוצאת החוצה בהופעה שלנו. זה מתבטא בגוף ובקול שלנו. הגוף והקול 'משדרים' את הדמות: מה היא אומרת, מה היא מרגישה, איזו אנרגיה היא משדרת, אלו תכונות מייחדות אותה, כיצד היא מבינה מצבים ומגיבה אליהם.
בקורס אנו לומדים לגלות עוד ועוד דמויות שחיות בתוכנו. זהו תהליך זהה לזה של לימודי משחק. לגלות עוד דמות ועוד דמות, ועוד דמות... בסוף הקורס שלנו, אנו מבקשים מהתלמידים לגלם דמות שהיא שונה בתכלית מהאדם עצמו וכפי שהוא מתנהג בדרך כלל. בטווח שבין הדמות שלך והדמות השונה והרחוקה ממך, ישנן עוד דמויות רבות, בעלות גוונים שונים. זה טווח הלמידה שלך. חשוב שכל אדם יכיר את גלריית הדמויות שלו, כך שבכל סיטואציה שאליה ייקלע, יוכל לבחור את הדמות המתאימה להשגת מטרותיו, כך שיוכל להביאה לקדמת הבמה.

גם כששחקן משחק על במה דמות אחרת, הוא תמיד נשאר במהותו הוא עצמו. שהרי הוא משחק עם הרגשות שלו ועם הקול שלו ועם הגוף שלו. זה הוא. מה ששחקן לומד במסגרת לימודי המשחק שלו זה איך להיכנס לדמויות, וכיצד לבנות אותן. שחקן הנחשב לווירטואוז, הוא זה היודע לשחק כל דמות, במיוחד דמויות שונות בתכלית מכפי שהוא במציאות, ומאד שונות זו מזו, כזה המסוגל לשחק שלל דמויות בכל קשת הדמויות האפשרית.
מה בדבר היכולת להיות אמיתי או לא אמיתי על במה?
על במה אי אפשר להיות לא אמיתי, אינך יכול לשקר כאשר אתה ניצב על הבמה. זה ניכר בך מיד. הקהל לא יקבל אותך.
אתה חייב להיות אמיתי ואתה חייב להיות מעניין. מתי אתה אמיתי? כשאתה מגלם דמות שהיא אתה. בקורס ניתנת לך ההזדמנות להתחבר באופן בלתי אמצעי למגוון דמויות הנמצאות בתוכך פנימה, הרי שתמיד תמצא דרך ישירה להתחבר לאחת הדמויות הללו כשאתה על הבמה, ולהיראות כן, אמיתי ומשכנע.

אין נכון ולא נכון, יש מעניין או לא מעניין
מתי אנחנו מעניינים?
אם נעשה את הדברים המקובלים, הצפויים, הבנאליים, הרי שנהיה משעממים. אנחנו הכי מעניינים כשאנחנו הכי אותנטיים, הכי אמיתיים, הכי אנחנו. כל אחד הוא אינדיבידואל, הוא עולם ומלואו. לכל אינדיבידואל יש את העולם שלו, את הדימויים שלו, את רפרטואר החוויות שלו, את הדמיון שלו, את עולם הרגש שלו - והוא עולם מקסים ומדהים. אם את כל אלה תדע כיצד לבטא החוצה, הרי שאתה האמיתי, האותנטי, הטהור, יהיה הכי מעניין והכי מרתק.

הסיבה שבגללה אנחנו על פי רוב לא מבטאים עצמנו כפי שאנחנו, באופן האמיתי והאותנטי ביותר, היא פחד. כי כך חינכו אותנו, לעשות מה שמקובל. ללכת בתלם. להיות אחד בתוך ההמון, חלק מהעדר, פרט בסרט נע שמבטל את האני האישי, הפנימי, האותנטי, שהוא בעצם הפנינה שלנו, הדבר הכי נהדר שיש לנו, הכי מעניין.
יש משום תחושה של ביטחון בלהיות חלק מסרט נע. יש תחושה של שקט, שלווה, יציבות.
יש פעמים שאתה מוותר על ה"אני" שלך, כדי להיות כמו כולם. כך אתה בסדר. אתה חי כל החיים בניסיון לרצות אחרים ו"להיות בסדר", אבל אתה לא חי את החיים שלך !
כי לחיות את החיים שלי זה להיות אני, עד כמה שאני יכול. אינני טוענת בכך שעליך להתרכז רק בעצמך, להיות עסוק בעצמך ולהיות אינדיבידואליסט. ישנן כמובן גם משימות חברתיות ולאומיות שאתה מחויב להן. אלא שעלינו לדעת מתי להיות כמו כולם, מתי לא צריך לבלוט, ומתי להיות מי.

במקומות שאתה מופיע בהם, כשאתה ניצב על הבמה, שם חשוב ומשמעותי שתהיה אתה: הכי אמיתי, הכי אותנטי, הכי מעניין.
לשיטתי, לא אלמד אותך לעשות פרזנטציה כמו כולם וללמד אותך מה שמצליח אצל אחרים, אצל כולם. אלמד אותך להיות הכי מצליח בתור אתה עצמך. ההצלחה שלך גלומה ביכולת שלך לבצע את הדברים הנכונים לך, האמיתיים שלך. כך תבטא ותוציא החוצה את היכולות והכישורים שלך באופן שבו תהיה הכי טוב על הבמה. לזהות את הגבולות שאתה מציב לעצמך ולהזיז אותם.
לשם כך עלינו לזהות אצל כל אחד את כל אלו, כדי להקנות לו את הכלים שיסייעו בידו להיות במיטבו כשהוא על הבמה. כי כפי שהוא יהיה מוצג כשהוא במיטבו, לא יהיה עוד אחד. זה הוא. עליך לשאוף לשכלל את עצמך יחסית לעצמך, ולא לנסות להיות כמו כולם.

אודות הכותב:
בתיה בנדל
מנהלת stage- הבמה
בית ספר למשחק ומנהיגות
לפיתוח כישורי תקשורת , כריזמה ופרזנטציה.
http://www.stage-habama.co.il/
1-599-577777

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il