מאמרים - דמיון או מציאות הדפסה מאתר מאמרים

דמיון או מציאות

נכתב על ידי רות קדם

[ הדפסת המאמר ]

מציאות או דמיון



כבכל שנה , רובנו עסוקים לקראת חג הפסח.

שנים אנחנו משתמשים " בהתנהגות" מאוד מסוימת כלפי החג הזה.

תורת הקבלה מסבירה את המשמעות הרוחנית של חגיגת - החג ואת ההסבר הכי משכנע לגבי אכילת המרור וכיוב.

נשים עומלות לנקות, לסדר, לבשל, ולהכין את החג כנהוג- התנהגות נאותה.

היום יש כאלה שחוגגים את החג בצורה אלטרנטיבית, כל בר דעת שנכנס ויוצא לאחד מאתרי האינטרנט יגלה את האפשרויות הרבות לחגוג.

אני שגדלתי וחונכחתי כמעט " באלימות" לגבי שמירת החוקים , ידעתי לכשאגדל ארצה להבין מה המשמעות האמיתית.

הוריי שהיו חצויים בתוכם הקפידו על התנהגות מקובלת, אימי כמעט מתה בכל ערב חג מעייפות, המערכת העיצבית שלה כמובן כוונה לכיוון אבי , ואני כילדה איבדתי את ההבנה איך אנשים שמתנהגים כל כך יפה - כל כך סובלים. איך אנשים שמקיימים את חוקי החג , עומדים למות בערב חג.

אבי , היה אדיש לחלוטין , אימי תמיד אמרה כך הוריי נהגו, וכך יש לנהוג.

כאשר גדלתי מאוד... החלטתי לחפש את התשובות לחיי - החג שלי.

שנים קראתי, למדתי בחוגים כאלה ואחרים,וכשענף הקבלה החל לתפוס תאוצה ... מיד קניתי לי עץ .

בימים בהם התמכרתי להסברים המדהימים של בכירי מורי הקבלה בארץ, חשבתי שעכשיו מצאתי את מבוקשי.

את חג הפסח נהגתי לחגוג במסגרת קבלית, 300-400 איש כולם יחד סביב שולחן תפארת, " מתנהגים" למופת, כולם מבצעים את כללי החג אבל.....

ב מ ו ד ע ו ת .......

לאחר כל מצווה , הסבר, מצווה הסבר, הסבר מצווה, ומלומדי רבה... היושבים מעלי, מצליחים להניח את דעתי....

הנה אני חוגגת את החג בשביעות רצון, מבינה את הלמה? של פינוקיו... כל פעם שאני שואלת למה? אני מקבלת תשובה.

שנה ראשונה... שנה שנייה.... המחיר של החג החל להיות יקר עבורי, ובשנה השלישית לאחר שהצלחתי " לחנך" את משפחתי שאני חוגגת כמו שצריך, והם בטח לא המקום לכך... הפסקתי להבין.

אצל הוריי , חגגו חג כמו שנהוג, במקום שבו בחרתי לחגוג חוגגים כמו שנהוג אצלם. ההבדל היחיד שאצל ההורים זה חינם, כמובן חוץ מהמחיר הנפשי רגשי שאתה משלם .

מצאתי את עצמי מעמידה על כף המאזניים את זה כנגד זה....

אבל.... ב מ ו ד ע ו ת ......

לאחר שנים ארוכות של חיבור קוסמי לתורת הקבלה... שכמעט הצליחה להכניס אותי תחת חתונה דתית , לפחות בסממניי החיצוניים, החלטתי שכשאגדל אלך לחפש לי תשובות חדשות.



היום , לפחות על פניו , אני גדולה.

רציתי פשוט לשתף אתכם בהגיגיי ליבי.

קודם כל , אצל כל אדם ישנו ספר . ספר הדמיון והמציאות שלו.

כל נשמה מכילה רבדים של היסטוריה עצמית וקולקטיבית, ממסעות בזמן ההוא ובזמן הזה.

בניתוח עדין מי שאכן זוכה לכך , ומוכן לכך אנחנו נגלה שכבות של דיעות ,רגשות, חושים, רצונות , אגו, פחדים.

בדרך כלל אותם גילויים נחשפים במגע בין אנשים , שונים כל כך מאיתנו, ואז... אנחנו מקבלים הזדמנות לבדוק מחדש מה נכון לנו.

קבוצות אמונה כאלה ואחרות יוצרות מסה של אנשים המאמינים שהם בדרך הנכונה, לכשעצמה תורת הקבלה נהדרת עבור אדם המסוגל מבחינת התפתחותו הרוחנית לחיות את תפיסתה הפנימית והעמוקה.

רבים כך כך רחוקים מרחק שנות אור מעולם זה , אך הציות המדהים לחוקייה שומר אותם בתוך בועת אוויר, לפחות בשלב זה.

מה שיפה בחוגים אלו, מראה הפנים הזוהר של מורי הקבלה, והתחושה המדהימה שהם יודעים מה הם עושים.

כולנו מחפשים מישהו שיעמוד מלפניי... כך שאראה מציאות, כאשר אין כזה אין מציאות.

השאלה של מי המציאות שלפניי, ושל מי מאחוריי, ומי אני בתוך כל ההבנות הללו.

עולם שלם מתקיים מאיזשהו כוח, אין ספק. החיים הם תנודה בין דמיון למציאות. מה שייש לי , מה שהייתי רוצה שיהייה לי, הפעולה המחשבתית שאני עושה בפער, הרי כבר נאמר "מחשבה בוראת מציאות".

וכך..... אם תאמינו , זו המילה שאני הכי אוהבת אם.....

ואם זה לא עובד לא עשיתם מספיק.

עבודת האלילים הגדולה ביותר שלנו היא להיות נער שולייה כל חיינו של תורות שקמות והולכות.

אין אדם המוכן להיות אדם בזכות היותו אדם. מיד קם לו הדיכאון, הפחד, ושאר הגילויים שדנו בהם בהמשך.

לחשוב שכל כך הרבה סבל, צער, נגרם בגלל אומללות אנושית שאינה יודעת את עצמה.

אנשים שאינם יודעים את עצמם כתוצאה מהתנהגות ראוייה , ביום מין הימים מוצאים שאין תשובות ואז הם הולכים לחפש אצל השכן, קרוב המשפחה, הדוד, וכששם אין תשובה, הם מתחילים לדמיין.

ו....יוצרים מציאות ברת תוקף-

את רוב ימנו אנחנו מבלים בחלומות בהקיץ. שוב בונים שוב הורסים. שוב מתחתנים, יולדים ילדים, שוב חוגגים את החגים, כפי שנאמר "עולם כמנהגו."...

אז... מהו חג אמיתי - מהי מציאות אם בכלל?

כאשר אני עומדת מול הגדול מכולם- אלוהים במקרה היהודי שלי... אני בדמיון כמובן רואה צל שמחזיר לי הד שאומר מה.....

מה מה? אני אומרת, מה אתה אומר על כל הסיפור הזה שעכשיו אני כתבתי כאן, אני רוצה שאנשים יקראו ויחשבו על מה שאני אומרת.

אותו צל השיב לי בפשטות תהומית. זה מה שאת רוצה... מיד השבתי לו ומה אתה רוצה אתה אתה שכולם בשמך מתנהגים בכל מיני התנהגויות, מתלבשים בכל מיני מלבושים, חוגגים כל מיני חגים, ועושים מעשים משונים לכבודך.. בשמך... תחת רצונך ותורתך... כך את רואה את הדברים. אז... מה דמיון ומה מציאות בכל הסיפור הזה שנקרא חיים, תן לי קרדיט לכבוד פסח לפחות שאעשה איזושהי עבודה רוחנית טובה... טוב עונה לי הקול של הצל תרשמי מה את רוצה.


אני רוצה לחיות טוב. לאכול טוב, לשתות הרבה יין, לגור בטבע, לנסוע בכל העולם, לכתוב, לעשן סיגרים טובים, להיפגש עם אנשים שליבם ופיהם אחד. להתלבש במיטב הבגדים לטעמי ורוחי, לנסוע בג"יפ שלי עם מוסיקת רקע טובה.

לגור בבית אבן לבשל ארוחות גורמה, לראות את בניי מאושרים, לנשק ולחבק כל מיני חיות בכל העולם, לתת בכל פעם למישהו אפשרות לחייך. לעשות מעשים טובים והרבה....לאהוב... ולהיות נאהבת. לחיות כשלצידי אישי, ילדיי, להיות אם ורעייה . להיות עשירה כדי לשנות מה שאפשר - רק בכסף....

להשאיר אחרי לכתי סיבה טובה ללב פתוח ומאמין. לארח בצימרים שלי ולהתערסל בערסל מולך בחיוך יום ביומו... ולנסוע להודו...דחוף...


יפה .... זוהי המציאות שלך. זהו הפסח שלך, זהו ראש השנה שלך, זהו פורים שלך. זהו כל חג כל יום כל דרך, אינך צריכה אלוהים או קבלה או כל תורה.

אינך צריכה מרור או חמץ או בשר או חלב, אינך צריכה דבר כדי לדעת מציאות. הנה היא.


הדמיון הוא כל דבר פחות מזה , כל פשרה, כל נסיון לרצות את זה או להשיג את זה, הרי זה כבר שלך , זוהי המציאות.

מה שאנו רואים בעין אינו המציאות כמו שכבר את יודעת.

לשיר שירי חג, לאכול מאכלים מסוימים, הכל רק ב מ ו ד ע ו ת... שלך אם זה עושה לך טוב יופי ואם לא... גם ככה לא יהייה אלוהים במעשה שנעשה על מנת לרצות.

אלוהים לא יושב בשולחן של אף אדם . ליבו של האדם הוא אולם האירועים הגדול ביותר בעולם.

את מחליטה איזה אירוע לחגוג באולם שלך, זוהי המציאות היחידה.


אין דת ואין תורה ואין בית כנסת, ואין דבר שיכול לתת לאלוהים מקום ראוי מלבד ליבו של האדם - זכרי זאת עד יום מותך.

כאשר ליבך אוהב, נותן , מתרחב, אין תפילה נדרשת , פעולה זו של הלב נקראת אלוהים.


מכיון שכבר בתוכך נמצא ההיכל, מציאותך היא חגייך ומועדייך.

כאשר אנשים נוהגים בדרך משלהם , או כנהוג , עדיין אין בהם הנהגה פנימית- הם בדמיון התנהגותי- ואין רע בכך.


לכן... בין הדמיון למציאות עומדת את , אין חובה מלבד חובתך כלפי עצמך להיות מציאות ברת קיימה.


אז.... השנה לפניי שכולנו נהייה מסובין כל אחד על פי אמות המידה שלו , אני ממליצה לבדוק חמץ פנימי, לבדוק מה יעשה לכם הכי טוב בעולם, איפוא אתם רוצים להיות, עם מי, השנה הסירו כל דמיון מליבכם ותנו למציאות היחידה שלכם ולליבכם חג פסח שמח וכשר.

רות קדם.



--------------------------------------------------------------------------------

Walla! Mail - Get your free unlimited mail today

אודות הכותב:
רות קדם
מצוינות אישית
054-7629779
04-8437423
Omrs1@walla.co.il

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il