מאמרים - מוזיאון ההישרדות - זה בעדי או נגדי? הדפסה מאתר מאמרים

מוזיאון ההישרדות - זה בעדי או נגדי?

נכתב על ידי איריס טנא

[ הדפסת המאמר ]

 


הישרדות זו דרך להישאר בחיים. להחזיק את הראש מעל המים. להשתמש בכל הרזרבות, עד... כלות!  לחיות על הקצה אולי פשוט לא למות! אך, בודאי לא ממש לחיות. מי אינו מכיר בסביבתו אנשים המקיימים שגרת חיים כאילו אין מחר! והחיים רובצים עליהם כאיזה עול, שמשהו העמיס על גבם, הם נשרכים, גוררים את עצמם ואיכשהו עוברים מיום ליום. עושים טובה, שמחייכים ועוסקים רק בעבר. יוצרים לעצמם מן ארכיון קטן של עתיקות והיסטוריה. למוכשרים מביניהם, יש אינספור חפצים שאספו ממקומות שונים ומשונים והשקיעו ממיטב כספם. כל זאת, כדי לשמר את העבר להיאחז בו, לצקת עליו עוד ועוד שכבות ולמלא את החללים בעוד ועוד חפצים ולעיתים, גם בספרים. למשקיף מהצד נראה שאנשים אלו מקיימים איזו שליחות מסתורית רבת ערך שהאיסוף והשמירה מהווים תנאי הכרחי לקיומם. לרגע נדמה, שמייצרים הם לעצמם מוזיאון או איזה יד זיכרון למלא את מה שאין! ולא מאמינים שיהיה! יש הרגשה שהם אוטמים כל פתח כל פינה מאווררת באיזה חפץ נוסף, שבדיוק נרכש למלא ולאטום את החלק שהתפנה. כאילו תפקידם להרכיב איזה פזל ענק ולמלאו. הנצחה של העבר ואיטום כל סדק וכל פינה כדי לקיים את החיים. ההיסטוריה של המשפחה מוצגת במוזיאון הפרטי של היושב (השורד) בתוכה.


 


אז, הישרדות זו שיטה שפותחה מתוך מצוקה וצורך, שהשאירה בחיים את ה"שבוי" בתוכה. לכאורה פעולת הגנה והצלה ממדרגה ראשונה. אז מה הבעיה? הישרדות זו הטביעה חותם, הותירה שריטה והשאירה צלקת, שבכל הזדמנות שבה ומדממת. אדם  כזה אכן שרד אך, בתוך הזיכרון העמוק של תוכנת חייו הראשונית נצרב גם הכאב והמצוקה של אז-כשפעל להגן על עצמו, כשהוא ילד צעיר שזהותו טרם עוצבה.


 


לימים, אנשים כאלו מתבגרים ורובם הופכים לבעלי משפחות ו"עושים קריירה", והחיים מתגלגלים. אך, ביום מן הימים משהו משתבש בחייהם, ישנם כאלו הסובלים מסימפטומים גופניים, (כמו כאבי בטן, כאבי גב, כיב קיבה, אלרגיה, סחרחורת, דלקות גרון חוזרות, כאבי פרקים, דלקות בדרכי הנשימה, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, יובש/טעם רע בפה חרדה פוביה וכדומה)  פעמים רבות הסימפטומים כלל אינם מוסברים ולכאורה אין סיבה הנראית לעין. בפועל, מוצאים את עצמם נודדים בין הרופאים המומחים בחיפוש אחר פיתרון ועצה.


 


אנשים אלו חיים עם הבעיה וסובלים על פני חודשים ושנים. הם נראים עסוקים בתפקידם להמשיך ולהזין את המעגל "השלילי" שאליו הורגלו. עצם העובדה, שאדם חי רק בעברו כמעט ולא נותר מקום להווה ובודאי איננו רואה את העתיד לפניו. כאילו, מלאכת החיים ממשיכה בשלה (ההישרדות) ויש דרישה שעוד לא תמה. ועולם כמנהגו נוהג והקושי איננו מרפה. מבחינתם, הם צודקים החוקים תקפים ועומדים, ולהישרדות כידוע יש כללים ברורים ונוקשים .


 


לאלו שהשכילו וזיהו את הבעיה הפוקדת אותם זה לא מכבר או, שמשהו בסביבתם הבחין במצוקה תמך וכוון ברגישות ועזר - אלו האנשים ששפר מזלם.


 


אם אתם סובלים מאלו התסמינים או פשוט לא ממש "משתגעים" על  החיים! שמחו, שמשהו בסביבה האיר את דרככם כי לשיטת ה- N.L.P יש מוצא ודרך לטפל בהתאמה אישית בכל אחד מכם. ראשית דעו, שבקושי טמונה גם היכולת. והסיכון, הוא גם הסיכוי, לשינוי ולהצלחה. לימדו להבחין ולזהות את ההזדמנות שנוצרה. אין ספק, שנכונה לכם דרך מפותלת שיש בה  התקדמות, עצירה ונסיגה בסדר משתנה. הרי בעצם, N.L.P זו שיטה טיפולית של פסיכולוגיה אלטרנטיבית, שהיא שפה חדשה עבורכם, וכידוע כל למידה דורשת זמן ומתנהלת בקצב אישי ומשתנה. אך בסיום התהליך תמצאו בתוככם את שחיפשתם.  ורגע רגע פן תמהרו - לא באחת מתרחש הפלא אין כאן קסם - אך, יש כאן דרך. אם נכנסתם לתהליך טיפולי של פגישות שבועיות זו הזדמנות פז בשבילכם להתיר את הקשר הסבוך שעם השנים בודאי נערם ונדבק. אם אכן קבלתם החלטה שאתם הולכים על זה, שאתם נותנים את ההזדמנות לעצמכם. החלטתם שכעת הגיע תורכם לא למות - כי אם לחיות אחרת!


 


שימו לב - אל תוותרו על כל נקודה עד שתקבלו את מה שאתם אמורים לקבל במקומה. פנו זמן לעצמכם והתמודדו עם  כל מכשול שיעמוד בדרככם. תקבלו את הקושי באהבה ודעו, שכאן המקום והזמן (במהלך הפגישות) לכאוב אותו ולהתפייס ולהתמודד אתו ולקבל את מה שאתם רוצים לעצמכם באמת. לימדו והכירו את עצמכם, לא ביום ולא ביומיים הדרך הזו רצופת ה"מוקשים" אט אט תפתח בפניכם. וב"התקלות" הבאה יעמדו לרשותכם הניסיון והלמידה שכבר צברתם.. לפעמים נדמה, שעולם כמנהגו נוהג ואין כל תזוזה ודווקא בסמוך לכך, מתרחשת פריצה.. לא פעם תופתעו לגלות, שכבר יש לכם יכולת חדשה שלא הייתה לכם קודם. סימן הוא שהתת-מודע כבר עשה למידה! במילים אחרות אל לכם לחשוש מפני השתהות או עצירה או חוסר התקדמות ותחושה של תסכול ש"כלום לא קורה" רגעים אלו מבורכים המה, דומים הם למים המפלסים את הדרך וכשנתקלים במכשול נאספים ונאגרים עד שלפתע פורצים וממשיכים.


 


מי מכם שיצא לדרך כדאי, שידע שהלמידה והשינוי דורשים את הזמן - וטוב שכך. כי זה בדיוק העת להטמעה והעיבוד של הנפש והמחשבה וכל מי שאתם, הזקוקים לה. וכבר באופק הקרוב נראים החיים שלכם המשתנים לנגד עינכם. היומיום נראה אחרת, בערב כשעולים אתם על יצועכם כבר יודעים בבירור כיצד תקומו למחרת. ולפעמים נדהמים לגלות, שאתם מצפים למחר כי יש לכם תוכנית מפורטת ולפתע חיוך משתרבב מתחת לשפתכם? והסביבה הקרובה עומדת משתאה ונפעמת מחייכים אליכם פתאום, מה קרה? תחושה קצת מוזרה אך האמת, נעימה !


 


בהצלחה יקירי לכ.ל.כ.ם ולאלו שכבר יצאו למסע האמינו בעצמכם היו קשובים ותהינו מהדרך!


 


איריס טנא


מנחה ומטפלת


בדמיון מודרך ו-N.L.P


 

אודות הכותב:
איריס טנא,
מנחה, מטפלת ומרצה ב-N.L.P ודמיון מודרך.

N.L.P. Master Practitioner
בוגרת מרכז "רטר" ומרכז רב תחומי לשינוי וריפוי - N.L.P PLUS

נייד: 0504986580
iristene@gmail.com
מושב בית חנן

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il