מאמרים - ביקורת: שיער, מיוזיקל בבית צבי, רמת גן הדפסה מאתר מאמרים

ביקורת: שיער, מיוזיקל בבית צבי, רמת גן

נכתב על ידי חיים נוי

[ הדפסת המאמר ]





ביקורת: "שיער", מיוזיקל בבית צבי, רמת גן

מאת חיים נוי


שיער הוא מיוזיקל שנכתב לפני כ-42 שנים וברבות הזמן הפך למעין מחזה פולחן שסחף אחריו צעירים רבים בכל רחבי העולם והיה לאחד ממחזות הזמר המופקים ביותר. רבים וטובים סבורים שמדובר במיוזיקל קלוש, נטול עלילה משמעותית והמשובץ בדמויות שטחיות, ארכאי ובלתי חינוכי. חרף זאת, הוא נחשב למיוזיקל חשוב, מלהיב , המשובץ שירים ולהיטים ידועים שלא נס ליחם והמושך אליו צופים מושבעים, המסוגלים לצפות בו שוב ושוב.
המחזמר תורגם לשפות שונות והוצג ברחבי תבל. בישראל הוא הופק לראשונה ב-1970 בתרגומו של אהוד מנור ובהשתתפותם של צביקה פיק , גבי שושן ורבים מוותיקי הזמרים והשחקנים. בית צבי ברמת גן העלה מידי פעם את המיוזיקל, בעיבוד שונה מן המקור, ובימים אלה הוא מוצג שוב, בהצגות ה-350 שלו, והקהל הצעיר מצביע ברגליים.
נקדים את המאוחר ונציין, כי דניאל אפרת, שביים והיה אחראי גם לכוריאוגרפיה, על פי ההפקות הקודמות, עשה זאת שוב ולמרות הבעייתיות של המיוזיקל הזה וצוות השחקנים-זמרים-רקדנים הטרי, הוא מספק בהצלחה רבה את הסחורה. הבמה הופכת לסחרחורת של קצב והשירים כאילו מתנגנים מעצמם וגם חושפים כוכבים פוטנציאלים חדשים, לקול צווחות הצופים הנלהבים. יש לציין, כי אפרת המוכשר הוא האחראי למפעל חיים ממש, של תרגום מיוזיקלס ומופעים רבים, שכבר הפכו לנכס צאן ברזל. כישוריו כבמאי הופכים אותו למקצוען השולט בכל נבכי בימת התיאטרון.

שיער הוא מיוזיקל אמריקני שהולחן בידי גאלט מקדרמוט ונכתב בידי ג'יימס רדו וג'רום דאגני. הוא הועלה באוקטובר 1967 באוף ברודווי ועל גלי התהילה , המשיך לברודווי שנה לאחר מכן. 11 שנים לאחר מכן הפך אותו מילוש פורמן לסרט מצליח. עלילת הסרט והמיוזיקל שונה במקצת במספר קטעים ודמויות.
המיוזיקל ביטא את תקופת ילדי הפרחים של שנות השישים, דיבר על הכמיהה לשלום, אהבה, אחווה וגם על סמים ומין חופשי.
העלילה מתרכזת סביב חבורת היפים עליזה בראשותו של ברגר שאליהם מצטרף צעיר בשם קלוד, שהגיע לכרך הגדול זמן קצר לפני גיוסו הצפוי לצבא האמריקני, הלוחם בוויטנאם. ההיפים מנסים לשכנע את קלוד לא להתגייס, הוא מצטרף אליהם ומכיר את שילה. בהמשך מחליט קלוד להתגייס למרות הכל ונשלח למחנה טירונים, טרם שיגורם לקרבות בג'ונגלים של וייטנאם. חבורת ילדי הפרחים נוסעת לפגוש בו וברגר מתנדב להחליף את קלוד במחנה בשעה שהוא יוצא להיפגש עם מרעיו.אבל, בו בזמן היחידה מקבלת הוראה לצאת מיד לחזית וברגר נשלח בעל כורחו למלחמה ובה הוא מוצא את מותו. בסרט היו שינויים מן העלילה במחזמר המקורי. במקור, קלוד אכן יוצא לקרב והוא שנהרג. בסרט - ברגר הוא שנהרג ורבים הקשו אם השינוי מהווה שינוי לטובה של המקור או גורע ממנו.
בית צבי העלה גרסה עצמאית של המיוזיקל ונתפר בו תפקיד לדמות בשם דיון, שכלל אינו מצוי במיוזיקל. לפי המסופר, התפקיד עוצב למען זמרת צעירה ששיחקה בשעתו בשכבה הבוגרת, קרן הדר, והיא קיבלה לביצוע שירים שהושרו במקור על ידי שחקנים אחרים.
היה צורך בעיבוד חדש למחזמר, גם כיון שהוא היה למעשה בליל של שירים ומערכוני מחאה והזמן שנקף , חייב שינוי כדי שיתרום להפקה ראויה.
דניאל אפרת התייחס בשעתו לשינויים במיוזיקל והסביר את כל המהלכים שניצבו בפני ההפקה בבית צבי.

לדבריו, המחזמר המקורי "שיער" הועלה בתחילת שנות השבעים, ובעקבות הצלחתו הופק הסרט. מי שנתקל במקרה במחזה המקורי, יכול להבין די בקלות למה שינו את הגרסה, גם בסרט וגם בהפקות שלנו. המחזה הוא למעשה מניפסט מבולגן בלי שום עלילה הגיונית, יותר דומה לאוסף שירים ומערכוני-מחאה. אין שום קשר בין הדמויות והסיפור במחזה לבין אלה שבסרט (מילוש פורמן, הבמאי, הבין שעליו לעבד את כל הסיפור מחדש, וכך עשה) ולמעשה, המניפסט ההזוי שהועלה ברחבי העולם בשנות השבעים כבר לא יכול לעבוד בשום מקום, לצערנו. בתוך הקונטקסט שבו הועלה אז, היה "שיער" מחזמר חדשני וחתרני, ועשה רעש ברחבי העולם בזכות המסר החברתי החזק, ובזכות התקדים האומנותי - לראשונה הוכנסה מוזיקת רוק'נרול לתוך מחזמר בברודווי. מאז חלפו שנים, והיום יהיה קשה מאוד להוציא הפקה רלוונטית מתוך המחזה המקורי כפי שהוא כתוב. (ולראיה, בשנת 91 העלו בארץ הפקה של "שיער" עפ"י המחזה המקורי, הביקורות יספרו את השאר...)

עוד הוא ציין שההפקות בבית צבי הן עיבוד שמשתמש ברעיונות מתוך המחזה המקורי בשילוב עם קו העלילה של הסרט, אבל ההפקה לא מתיימרת לספר סיפור תיאטרלי קונבנציונאלי, אלא להעביר את רוח התקופה, השירים, והדרמה החברתית במעין קולאז' מוקפד של תמונות ושירים, שנכנסים זה בתוך זה כמעין הזיית אל. אס. די. כך למשל, לתוך תמונת לשכת הגיוס נכנס השבט עם "אקוואריוס", לתוך ההזיה של ברגר נכנסים ההורים והפסיכיאטר, בתמונת הגלימות הלבנות מתרחשת פתאום "חתונה", ודיון משקיפה בדאגה על החיילים בבסיס הטירונות. במרכז הדרמה עומדים ברגר וקלוד, האחד היפי פרוע ומרדן, והשני מוצא עצמו הולך בתלם ומתגייס לצבא למלחמה בלתי הגיונית בעליל. האירוניה הטראגית בסוף, כששניהם מתחלפים וברגר נשלח אל הקרב במקומו של קלוד, לקוחה אף היא מתוך הסרט. מי שזוכר, המשפט הראשון שאבא של קלוד אומר לבנו בתחילת הסרט: "אל תחשוב יותר מדי, אלוהים דואג לטיפשים." על האירוניה הזו בדיוק בנוי כל הרעיון. ברגר הוא ה"חושב", ה"מאמין", ה"אידיאליסט". קלוד הוא התמים, ההולך בתלם. ברגע האמת, הגורל שולח דווקא את ברגר החושב אל המוות, ואלוהים שומר על קלוד.- דברי אפרת.

ההצגה הראשונה בבית צבי אכן הייתה לפני 11 שנים ומאז היא מתחדשת מידי שנה לערך. הצוות הנוכחי כולל את שחקני המחזור המסיים של השנה, אך בהצגות הראשונות נקרא לדגל "ברגר" אחר, לפי המסופר בשל "עניינים פנימיים".
המדובר בשחר פרץ, במהותו רקדן מקצועי מוכשר מאוד.
הפתעות הערב היו מספר שחקנים שאין ספק שהם רוויי פוטנציאל ועוד נשמע מהם רבות. קארין הרשקוביץ כשילה מתגלית כזמרת מוכשרת ביותר עם קול מצוין, צלול ונקי.
תמר גייסט כדיון היא בעלת קול ייחודי ומעולה. מחייכת כל הזמן ומקרינה אושר רב על הבמה. היא זמרת מצוינת בדם.
לורן סביר כג'ני היא חמודה, כשרונית ובעלת יכולות מוזיקליות נהדרות.
גיא עקיבא מתגלה לא רק כשחקן נהדר, אלא כזמר ורקדן מצויין וגילום דמותו של ווף היא פשוט נפלאה.
קלוד בגילום אור משיח הוא טוב מאוד ומשחקו משכנע מאוד.
אמיר שורש כהאד הוא אדיר. גם בדחן וגם רקדן וגם זמר וגם עטוף הילה של כשרון.
ישראל שפר, מבוגרי בית הספר, הובא לגלם את תפקיד הפסיכיאטר בשתי הצגות והדגים יפה מאוד כיצד צריך לבצע תפקיד אפיזודי שכזה.
כל יתר חברי הלהקה הפגינו נלהבות וחוללו וזימרו בצורה טובה וסוחפת. הם העלו בסיום הערב את הצופים למפגן שירה וריקוד על הבמה והגיצים והרשפים ניתזו לכל עבר.
בהפקות של המיוזיקל שיער כלולה סצנה ידועה ביותר של עירום חזותי מלא של השחקנים. בהצגת הבכורה צפו בה תלמידים ומורים מבתי ספר באזור וההפקה החליטה לבטל את הסצנה האמורה מן ההצגה של אותו ערב, לאכזבת כמה מורות ותלמידים שרטנו על כך לצידי בשורה.

אין ספק כי שיער תשוב ותעלה גם בעונות הבאות והלהיטים הידועים, ימשיכו להישמע עוד שנים רבות. למרות העלילה המיושנת ,שיער הוא אקטואלי בעצם לכל תקופה ולכל אזור והשיר המפורסם תנו לשמש יד ישוב ויינון עוד ימים רבים וטובים.

חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים, מבקר מופעים ומומחה למיוזיקלס.



קרדיטים: נוסח עברי-אהוד מנור, בימוי - דניאל אפרת על פי גדי ענבר, כוריאוגרפיה- דניאל אפרת על פי יאיר ורדי, הפקה מוזיקלית- אפי שושני, הדרכה קולית-אלוירה קוחנוף, תפאורה- ארז יניב. עיבודים קוליים והדרכת מקהלה-דניאל שוורצמן.








[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il