מאמרים - טענה בעניין שינוי שיטת חישוב שטח לצרכי ארנונה אינה בסמכות ועדת הערר לענייני ארנונה הדפסה מאתר מאמרים

טענה בעניין שינוי שיטת חישוב שטח לצרכי ארנונה אינה בסמכות ועדת הערר לענייני ארנונה

נכתב על ידי תקדין המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל

[ הדפסת המאמר ]

כב' השופטת גדות שרה

עו"ד הררי ואח' למערער, אריה גבע למשיבים

28.02.2008

העובדות:
1. בפנינו ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית הרצליה (להלן: "הועדה"), במספר תיקי ערר, אשר הדיון בהם אוחד.
2. הועדה קיבלה את העררים, וקבעה כי הגדלת חיוב המשיבים בארנונה נבעה משינוי מדיניות של המערער, המנוגד לתקנות. הועדה דחתה את טענת המערער לפיה הגדלת החיוב הינה מותרת, מאחר ונבעה מתיקון טעות בחישוב השטח.
3. מתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1999), תשנ"ט-1999 (להלן: "התקנות "), עולה כי החיוב בארנונה יוותר על כנו ו"יוקפא", "זולת אם נתגלתה טעות בחישוב השטח, שאינה תוצאה של שיטת חישוב שונה".
4. תקנות הסדרים לשנת 2000, מחילות אף הן הוראה דומה.
5. המשיבים מתגוררים בשכונה בת 24 דירות קוטג' בהרצליה. בשנים 1999-2000 ביצעה עיריית הרצליה מדידות בנכסים בעיר, לרבות בנכסי המשיבים (להלן: "הנכסים").
6. לטענת המערער, השוואת תוצאות המדידה מול רישומי העירייה העלתה כי שנים ארוכות חויבו הנכסים בשטח נמוך מכפי שטחם בפועל. הרישומים תוקנו, והמשיבים חויבו בארנונה בהתאם לתיקון- בגין שטח גדול מכפי שחויבו קודם לכן.
7. לטענת המערער, הגדלת החיוב נבעה מגילוי טעות בחישוב השטח, באמצעות המדידה שנערכה.
8. המשיבים טוענים, כי הגדלת החיוב נבעה משינוי מדיניות של המערער, לפיה, בניגוד לעבר, שטחי מרתף, עליית גג וחדר מדרגות יחויבו בארנונה.
9. הועדה, קיבלה את טענת המשיבים, וקבעה כי המערער שינה את מדיניותו, בניגוד לתקנות ההסדרים. לפיכך קבעה הועדה כי יש להחזיר את השומות, כפי שהיו עובר למדידות.מכאן, ערעור זה.
הערעור נתקבל.

החלטה:
1. אחת מטענות המערער היא כי לועדה לא הייתה סמכות לדון בעררים נשוא ערעור זה.
2. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "החוק"), קובע רשימת טענות, בגינן ניתן לפנות בהשגה למנהל הארנונה.
3. בהשגות נשוא החלטת הועדה לא נטען כי נפלה טעות בגודל הנכס, כי המשיבים אינם מחזיקים בנכס, או כי הנכס אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום. הטענה המרכזית בגינה הגישו המשיבים את ההשגה הייתה כי החיוב בארנונה אשר הוטל עליהם אינו חוקי ונוגד את תקנות ההסדרים, שכן מקור תוספת החיוב בארנונה הינו בשינוי בשיטת החישוב, כלומר בשינוי מדיניות לפיו, בהבדל מבעבר, תיגבה ארנונה משטחי מרתף, עליית גג וחדר מדרגות.
4. לאור סעיף 3 לחוק, טענה ממין זו אינה בסמכות מנהל הארנונה בדונו בהשגה. מסעיף זה עולה כי סמכות מנהל הארנונה מוגבלת לנושאים עובדתיים וטכניים, ואין הוא מוסמך לדון בטענה בדבר חוקיות החיוב בארנונה והיותו מנוגד לתקנות ההסדרים.
5. מאחר וטענת המשיבים אינה בסמכות מנהל הארנונה, היא גם אינה בסמכות הועדה, הדנה בערר שהוגש על החלטת מנהל הארנונה. צודק המערער בטענתו, כי ועדת הערר לא הייתה מוסמכת לדון בטענה זו, וכי מקומה של טענה זו יימצא בעתירה מנהלית, בביהמ"ש לעניינים מנהליים.
6. לטענת המשיבים אין להידרש לטענת חוסר הסמכות, מאחר וזו לא נטענה בהזדמנות הראשונה, בתשובה להשגות, אלא "לאחר שחלפו שנים רבות מתחילת ההליך המשפטי".
7. עוד מציינים המשיבים כי במסגרת התשובה להשגה, הודיע מנהל הארנונה למשיבים כי בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק, הרואה עצמו מקופח מתשובת מנהל הארנונה רשאי לערור עליה בפני הועדה.
8. המערער אינו מכחיש כי טענת חוסר הסמכות לא הועלתה על ידו בתשובותיו להשגות.
9. למרות זאת, ביהמ"ש מוצא לקבל את טענת המערער לעניין חוסר סמכות.
10. ראשית, המערער העלה את טענת חוסר הסמכות בפני הועדה כטענת סף, ואין מדובר באיחור ניכר.
11. שנית, לא הובאה ע"י המשיבים כל אסמכתא לפיה יש לטעון טענת חוסר סמכות בהזדמנות הראשונה בפני מנהל הארנונה.
12. שלישית, ואולי חשוב יותר, סעיף 3 לחוק הגדיר רשימת טענות בגינן ניתן לפנות בהשגה למנהל הארנונה. קבלת עמדת המשיבים בעניין הסמכות תביא לכך שמנהל הארנונה ידון בעניינים בעלי היבט משפטי והדבר מהווה חריגה מסמכות.
14. המשיבים טוענים כי טענת המערער לחוסר סמכות מועלת שלא בתום לב, ואף הציגו שלוש החלטות של הועדה בעררים אחרים שדנו בנושאים דומים.
15. מעיון בהחלטות, לא ניתן ללמוד אם מי מהצדדים טען לנושא הסמכות, אם כי בשתי החלטות מופיעה דעת מיעוט הקובעת כי לועדת הערר לא הייתה סמכות לדון באותו עניין. לפיכך, לא ניתן לקבל את טענת חוסר תום הלב של המערער בהעלאת טענת הסמכות.
16. משכך, החלטת הועדה ניתנה בחוסר סמכות ודינה להתבטל. הערעור מתקבל, והחלטת ועדת הערר בטלה.
17. לאור העובדה לפיה המערער לא התייחס לנושא חוסר הסמכות בתשובתו להשגה, ולאור העובדה לפיה "הטעה" מנהל הארנונה את המשיבים כשהפנה אותם לערר על פי סעיף 6 לחוק, ביהמ"ש מאריך למשיבים את המועד להגשת הליך מנהלי, אם ברצונם לעשות כן, תוך 60 ימים.

אודות הכותב:
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il