מאמרים - הדפסה מאתר מאמרים

נכתב על ידי

[ הדפסת המאמר ]

 בגופנו קיימות בלוטות המפרישות הורמונים ומוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) אשר מסבים לנו תחושות של אושר, רגיעה ושלווה, הן לגוף והן לנפש, ואלה מכונים "הורמוני האושר". 4 "הורמוני האושר" העיקריים הם דופמין, אוקסיטוצין, אנדורפינים וסרטונין (שהוא מוליך עצבי אך מכונה גם כן הורמון אושר). קיים מידע מדעי מלא ומפורט על הורמונים אלה, על הרכבם הכימי, על אופן פעולתו המסועפת של כל הורמון ועל סוגי החוויות, הארועים והתחושות שגורמים למוחנו ולגופנו להפריש כל הורמון. קיימות תרופות המכילות או מגבירות את פעולתם של הורמונים אלה בנו. השאלה היא מדוע השגת האושר באמצעות הורמונים אלה היא כל כך קשה, עד כדי כך שאנו, ברובנו הגדול, נמנעים אפילו מלנסות להשיג אושר באמצעותם.


  היקף השפעת הורמוני האושר


 מאחר שהשגת אושר היא תכלית אנושית ראשונה במעלה, בני האדם התנהגו ומתנהגים מאז ומעולם במטרה להשיג אושר, כל אחד בדרכו שלו. הורמוני האושר והשלווה מופרשים לגופנו ברציפות, בעקבות, או כתוצאה מחוויות וארועים טובים שאנו חווים ואפילו בעקבות מחשבות או זכרונות טובים. למעשה, הפרשה וצריכה שוטפת של הורמוני האושר והשלווה היא צורך חיוני ביותר ובלעדיהם לא ניתן לחיות. ע"מ להמחיש זאת נבדוק מצב שבו נמנעת מאיתנו האפשרות לקבל הורמונים אלה באופן מספיק. בשנות הארבעים של המאה הקודמת ערך החוקר רנה ספיץ מחקר שיטתי בילדים, שחיו בבתי חולים, בלי אב, אם או תחליף הורה כלשהו. ילדים אלה לא זכו לאהבה, חיבוק, תשומת לב מספקת והענות ראויה לבכיים ולצרכיהם. הם גילו סימנים של פיגור התפתחותי, היו שקטים מילדים רגילים ודעכו לאיטם. חציים נפטרו ואלה שהצליחו לשרוד לא זכו להתפתח ולתפקד באופן רגיל. המסקנה הברורה היתה שילדים מתים ללא אהבה ומגע וללא תשומת לב והתייחסות אליהם ואל רצונותיהם. במילים אחרות, בלא הפרשה שוטפת של הורמוני אושר לא ניתן לשרוד.


  המאזן שבין הורמוני הסטרס והורמוני האושר והשלווה


 הורמוני הסטרס (אדרנלין ובעיקר קורטיזול) המופרשים בגופנו, גם הם באורח קבע, בתגובה לארועים, מחשבות או אמוציות, חיוניים אף הם לגופנו ובלעדיהם נתקשה להאבק או להתמודד באתגרים הקשים הניצבים לפנינו על כל צעד ושעל. הם חיוניים גם בשל השפעות אחרות שלהם על גופנו. ואולם כמות רבה, מתמשכת ובלתי מבוקרת שלהם בגופנו (בעיקר של קורטיזול) עלולה לגרום לנזקים קשים לגוף, עד כדי מוות.


 על פי הכינוי שניתן להם, הורמוני הסטרס והלחץ מנוגדים להורמוני האושר והשלווה. בנסיבות רבות הורמונים מנוגדים אלה יכולים לבטל, או לגבור, אלה את אלה, כך שאותם הורמונים שהשיגו רוב במאזן בין ההורמונים בגוף הם אלה שקובעים את מצב הרוח באותו רגע נתון. ידוע שרמות גבוהות של קורטיזול מדכאות את יצור הסרוטונין. מצד שני, הורמוני אושר יכולים לבטל את השפעת הורמוני הלחץ. למשל, כאשר אנו רעבים מאוד, אנו גם הופכים לעצבנים וכועסים יותר ובגופנו מופרשים הורמוני הלחץ אדרנלין וקורטיזול. עצם האכילה והשבעת הרעב משחררת דופמין המרגיע אותנו ומבטל, או גובר על השפעת הורמוני הלחץ. סוגי מזון ערבים לחיך גורמים להפרשת דופמין גם כשלא רעבים. במהלך ולאחר יחסי מין משתחרר הורמון האושר אוקסיטוצין, אשר על פי מספר תיאוריות, נלחם בקורטיזול.


 כאשר אנו עומדים בפני ארוע חשוב משמעותי ומורט עצבים, שאיננו בטוחים אם נצליח או ניכשל בו (כגון מבחן, עימות קשה, הופעה פומבית מלחיצה, משחק ספורט חשוב, משפט, ניתוח וכדומה) רמות הקורטיזול בגופנו מרקיעות שחקים ואנו חשים פיסית את הסימפטומים של המתח והלחץ. אם ניכשל באותו מבחן חשוב רמות הורמוני הלחץ יעלו עוד יותר ונזקיהם הגופניים יצטברו בגופנו. ואולם אם נצליח, או ננצח באותו מקרה, יזרמו לגופנו כמויות אדירות של הורמוני אושר, ומעבר לתחושת האושר, אנו נחוש ממש רגיעה ושלווה בכל מערכות גופנו. הורמוני האושר והשלווה ניטרלו את ההשפעה השלילית של הורמוני הלחץ. ניתן לומר שתרופת ההרגעה הטובה ביותר לגופנו ולנפשנו הם הורמוני האושר המופרשים לגופנו לאחר הצלחה או ניצחון חשובים. מי שהפסיד באתגר יכול לעשות הרבה להפחתת השפעת הורמוני הסטרס ע"י ביצוע פעולות המפחיתות לחץ, כגון פעילות גופנית, קבלת תמיכה מחברים וקרובים, נופש ומנוחה וכו' וע"י ניהול מחושב של הורמוני האושר שביכולתו להפיק באותן נסיבות.


 המטוטלת שבין התגברות הורמוני הסטרס לבין התגברות הורמוני השלווה יכולה להיות דינמית מאוד ולהשתנות באופן תכוף, מאחר שלעתים משתחררים לגופנו הורמי לחץ והורמוני רוגע כמעט בעת ובעונה אחת, או בסמוך מאוד זה לזה.  לדוגמא, בעת צפיה במשחק כדורגל חשוב לנו, הורמונים מנוגדים יכולים לזרום לגופנו כל אימת שהכדור עובר מצד לצד. המפתח למצב רוח טוב, אשר יש לו השפעה טובה גם על המצב הגופני הוא איזון נכון בין הורמוני הסטרס והשלווה, שבו הורמוני האושר והשלווה גוברים על הורמוני הלחץ.  


   מדוע כל כך קשה להשיג אושר ע"י ניצול הורמוני האושר


 יש מספר סיבות לכך שאנו מתקשים להשיג אושר באמצעות ניצול הורמוני האושר באופן  טבעי, או תוך שימוש בתרופות המגבירות הורמונים אלה.


 1. הסיבה הראשונה והעיקרית היא קיומם של גורמים שאינם תלויים בנו, כמו נתונים אישיים, רפואיים, כלכליים וכן ארועים וחוויות שליליות שעברנו או שאנו עוברים באופן יומיומי ואיומים שונים המרחפים מעלינו, המגבירים את הפרשת הורמוני הסטרס והלחץ. יש משקל חשוב גם לנטיה גנטית לדיכאון. אנו מתקשים מאוד לנווט את עצמנו באופן שיגרום לכך שהורמוני האושר והרוגע יגברו על הורמוני הלחץ המופרשים בגופנו.


 2. סיבה שניה היא ש"הורמוני האושר" משחקים לעתים בתפקיד כפול ובנסיבות מסוימות הם עלולים להזיק במקום להועיל. קיים מעין "תרמוסטט" להורמוני אושר, זהו מדד של הורמוני אושר שלפיו כמות של הורמוני אושר נמוכה ממנו או גבוהה ממנו יכולה להזיק. סטיה מהמאזן הנכון שבין הורמוני האושר והורמוני הסטרס בגוף עלולה להיות מזיקה. כאשר קיים בגוף עודף של סרוטונין מופיעה תסמונת סרוטונין, שבין תסמיניה עליה בקצב הלב ובלחץ הדם, בשל גירוי יתר של קולטני הסרטונין במערכת העצבים המרכזית. מחקר מיוני 2015 מצא שלאנשים עם חרדה חברתית יש דוקא רמות סרטונין גבוהות במוח. ידוענים מצליחים רבים, שהצלחתם הגורפת והפופולריות הרבה שלהם מזרימות לגופם ומוחם, מן הסתם, הורמוני אושר רבים, סובלים מהתקפי חרדה. רמות גבוהות של הורמון הדופמין נמצאו אצל חולי סכיזופרניה ואצל חולים במצבי פסיכוזה שונים. מחקר שנעשה באוניברסיטת פיזה ב-2018 מצא כי רמת האוקסיטוצין בדמם של אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית עלתה ככל שעוצמת ההפרעה עלתה.


 3. אנשים שהצליחו להפיק כמות טובה של הורמון אושר, ע"י חוויה או התנסות מסוימת, אינם יודעים תמיד מתי להפסיק. רבים נוטים לחזור אל אותה חוויה שוב ושוב עד כדי התמכרות. (התמכרות לסמים, לאלכוהול, למין, לעבודה, לסיגריות, לתרופות, למשחקי מחשב, לקניות, לאכילה ועוד). ההתמכרות עצמה גורמת לנזקים גופניים ולהזנחת עניינים חשובים אחרים, דבר שמצידו מגביר הורמוני לחץ וסטרס. מעבר לכך, ככל שחוזרים שוב ושוב על אותה חוויה מהנה ומתרגלים אליה, הולכת ופוחתת כמות הורמוני האושר המופקים באמצעותה ונוצר צורך להגדיל את המינון.


 4. חשוב לזכור שלא הורמוני האושר הם אלה שגורמים לנו לאושר. מה שגורם לנו לאושר הם החוויה או ההתנסות או המחשבה או התחושה הטובים, אשר בעקבותיהם הוזרמו לגופנו הורמוני האושר בהוראת המוח. "הורמוני האושר" בפני עצמם אינם גורמים לאושר, אך יש להם חשיבות בכך שהם נוסכים בגוף ובנפש רוגע ושלווה ובהיותם מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) הם חוזרים למוח, שהורה על שיגורם, ותורמים למניעת דיכאון וחרדה. זו הסיבה שתרופות המגבירות הורמונים אלה יכולות למנוע דיכאון וחרדה אך אינן גורמות לאושר.


  חוסר הסימטריה בין דיכאון לאושר


 אם נתייחס אל אושר ודיכאון כאל שתי תופעות, הנמצאות בשני קצוות של רצף, נגלה שקיימת אי סימטריה בין השניים. דיכאון יכול להיות עמוק מאוד, מג'ורי וכרוני, שקשה מאוד ולעתים בלתי ניתן לצאת ממנו. אושר אמיתי לא יכול להיות קבוע וממושך. יש צורך לתחזק אותו ע"י פעילות יומיומית התורמת להפקת הורמוני אושר. לרמת האושר יש נטיה לרדת עם הזמן, גם עם תחזוק שגרתי, מאחר שככל שמתרגלים אליו, כדי לתחזק אותו באותה רמה, יש להשקיע יותר ויותר. הורמוני האושר שהופרשו לגוף אינם נשארים בו אלא דועכים עם הזמן. לעתים ענין שלילי פעוט יכול להעיב על אושר אמיתי ולהוריד את רמתו במידה ניכרת. לשינויים לטובה בתנאי חיינו אנו מתרגלים הרבה יותר מהר מאשר לשינוי מקביל לרעה בתנאי חיינו.


 חוסר סימטריה זו מובנית בנו ובגופנו, עד כדי כך שהיא מקבלת ביטוי באופן ההתנהגות של ההורמונים בגופנו. רמות קורטיזול גבוהות יכולות לגרום לנזק קבוע. הן מקצרות חיים מאחר שהן מעלות סיכון לסינדרום מטבולי, סוכרת, מחלות לב וכלי דם ומחלות נוירולוגיות. לעומת זאת רמות הורמוני אושר גבוהות מעבר למידה עלולות דוקא להוריד את רמת האושר.  


 הורמוני האושר מופרשים על פי הוראת מערכת העצבים והמוח, אשר פועלים על פי מתכונת הנשלטת ע"י אינסטינקט ההגשמה העצמית.(Self Realization Instinct)  אנו מתוכנתים להגשים את עצמנו ע"י חתירה מתמדת ובלתי פוסקת לאושר. אושר היא מטרה שאנו רודפים אחריה כל העת וכל הזמן היא בורחת מאיתנו. אין סימטריה בין דיכאון לאושר שכן אילו היתה סימטריה כזו כל מי שהשיג אושר קבוע לא היה מאבד אותו בקלות ואז לא היתה לו מוטיבציה להמשיך ולהתקדם ולהשיג השגים. האושר המתעתע בנו וחומק מאיתנו כל העת הוא "הגזר" הממריץ אותנו להתקדם ואשר בזכותו הגיעה האנושות לאן שהגיעה עד כה ותגיע לאן שתגיע בעתיד, בעוד שהדיכאון הוא "המקל", שממנו אנו מעדיפים לברוח כל העת באמצעות החתירה לאושר.


  ניהול עצמי של הורמוני האושר והלחץ


 למרות הקושי והמסובכות של נושא הורמוני האושר והלחץ, ניתן לעשות ניהול עצמי של הורמוני האושר והלחץ ע"מ להגדיל באופן מודע את הפקת הורמוני האושר והשלווה ולהפחית את הורמוני הסטרס והלחץ.             


 המעשים והפעולות שיש לעשות להגברת הורמוני האושר רבים ומגוונים וישנם מאמרים רבים המתארים ומפרטים מהם סוגי החוויות והפעולות המביאים להפקת כל סוג של הורמון אושר ובאיזה אופן  כל הורמון כזה תורם לאושרנו. המשותף להשפעה של כל הורמוני האושר עלינו (כאשר הם מופקים בכמות ובמידה הנכונה) הוא שכולם משרים עלינו רגיעה ושלווה, הן בגוף והן בנפש. לכן, מי שרוצה להגביר את שלוות נפשו, ובאופן זה את אושרו, יכול לפעול בכל דרך המשיגה "הורמון אושר" בלא להתייחס לסוג ההורמון המופק. להפקת הורמוני אושר יכולה להיות השפעה כפולה, גם השגת שלווה ומצב רוח טוב וגם הפחתה של הורמוני הסטרס. בנוסף לפעילות שמטרתה להביא להגדלת הורמוני האושר והשלווה ניתן גם לפעול באופן המונע מראש, ככל האפשר, הפרשת הורמוני סטרס.


 להלן הדרכים העיקריות להשגת הורמוני אושר (חשוב לזכור שהפרזה בחלק מהפעילויות המפורטות להלן עלולה להשיג תוצאה הפוכה ואולי גם התמכרות אליה):


פעילות גופנית (אפילו הליכה מהירה של 15 דקות),


הישענות על תמיכה של חברים ובני משפחה,


אכילה, במיוחד של מזון ערב לחיך ומזון עתיר בדופמין,


עיסוק בפעילות של הגשמה עצמית,


טיול בטבע וחשיפה לשמש,


פעילות מינית,


עיסוי,


מדיטציה, דמיון מודרך, אוטוסוגסטיה, מדיסוגסטיה


לקיחת חופש ונסיעה למקומות מרוחקים,


חיבוק בן משפחה,


משחק עם תינוק,


ליטוף חיית מחמד,


צחוק וצפיה בקומדיות,


שמיעת מוסיקה ערבה,


ריקוד,


מקלחת או טבילה במים חמים או מקלחת קרה (בטמפרטורה הנמוכה מטמפרטורת הגוף)


עיסוק בתחביבים מהנים.


 שילוב של מספר פעולות כאלה ביחד יכול להעצים את האפקט.


 למעשה כל פעולה או מעשה שגורמים לנו להנאה מעלים את רמת הורמוני האושר שלנו, ובלבד שלא חרגנו מדי או שהמעשה אינו כזה הגורר בעקבותיו תוצאה נגדית עם הורמוני לחץ.


 הצלחה, הישג או נצחון בענין מסוים הם מתכון להרבה הורמוני אושר, אך בדרך להשגתם קיים סיכון לכשלון. מסיבה זו כאשר אנו עומדים בפני אתגר קשה כזה, רצוי להכין מראש את האמצעים והפעולות שיסייעו לנו לצאת מהמצוקה.


 בנוסף להשגת הורמוני אושר ושלווה ניתן לפעול בדרך שמלכתחילה מונעת הופעת הורמוני לחץ מיותרים, ע"י הימנעות מעימותים ומאירועים מלחיצים שוליים וקטנוניים אשר, מצד אחד יכולים להעלות במידה ניכרת את רמת הקורטיזול בגוף ומצד שני רמת הורמוני האושר המושגת מהצלחה בהם נמוכה. רצוי מאוד להימנע מלחיות תחת איום קבוע או ומרחף שמביא להזרמה שוטפת של קורטיזול לגוף. מסיבה זו יש להימנע גם ככל האפשר מעימות עם קרובי משפחה או חברים שאולי בעתיד נזקק לתמיכתם, או עם אנשים שיש לנו מגע יומיומי איתם.


 ניהול עצמי של הורמוני האושר והלחץ נשמע  מסובך וקשה לביצוע וליישום ואולם כל מה שצריך לעשות הוא היסב (סוויץ') בחשיבה. אפשר להשוות מתכונת חשיבה כזו לצורת החשיבה וההתנהגות של האנשים המקפידים על דיאטה נכונה השומרת  על בריאותם וגזרתם. בעבר לא היתה מודעות  לאבות המזון, לויטמינים ולקלוריות שאנו מכניסים לגופנו וכיום המודעות וההקפדה הולכות וגדלות, דבר שללא ספק מסייע להארכת תוחלת החיים. בעתיד יש לצפות שתלך ותגבר המגמה של התנהגות המודעת לצורך בהפקה המיטבית של הורמוני האושר והלחץ, דבר שיתרום אף הוא, מן הסתם, להעלאת תוחלת החיים.


 


 


 


 

אודות הכותב:

בעל תואר אקדמי בתחום המשפטים ומדעי המדינה

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il