מאמרים - מחשבות על ייננים הדפסה מאתר מאמרים

מחשבות על ייננים

נכתב על ידי אלון גונן

[ הדפסת המאמר ]

 


מחשבות על ייננות.


 


זו כתבה שלא חשבתי לכתוב אותה כי היא קצת מגלה טפח ומכסה טפחיים ורק מי שמעורה בתעשייה יכול להבין בין השורות למה היא צריכה להיכתב בצורה עדינה. מעורבים בה אנשים עם הרבה כח בתעשיה, כאלה שחושבים שיש להם השפעה על התעשייה וכמובן הרבה מאוד כסף שמסתובב בין יועצים, אנשי עסקים וייננים.


 


הכל התחיל בשבוע שעבר עם הידיעה שיעקב אוריה היינן של יקב פסגות קיבל על עצמו להיות היינן הראשי של יקב עמק האלה. יעקב אוריה פרסם פוסט אישי ובאמת אמיץ בו הוא מעלה על פני השטח את בעיית ניגוד האינטרסים של שני יקבים שמייצרים פחות או יותר את אותה כמות יין וייתרה מכך שיש מצב עכשיו שיינות היקבים יהיו דומים אחד לשני . התשובה של יעקב אוריה הייתה "שהיינות  יהיו שונים כי הטרואר שונה." אולי הוא צודק. אכן חומר הגלם מגיע ממקום שונה אבל ועל זה אין ויכוח היד שבוחשת את היין היא זו שמעניקה בסופו של דבר את טביעת האצבע.


אבל  לא פסגות או עמק האלה הם נושא הכתבה, יעקב אוריה יפתור את בעיות היקבים בדרכו שלו אם תרצה השם. הנושא שיעקב פתח הוא מורכב יותר ומסובך יותר. בעשור האחרון אנחנו עדים ובאופן די מובהק בקו מאוד ברור שיש ליין הישראלי. המון עץ, ( שלא נגיד נגריה ) המון אלכוהול, המון פרי ומתיקות ובעיקר בומבסטיות . למדנו לשתות את היינות הללו כנראה מחוסר ברירה, למדנו להנהן כולנו בראש ולמחוא כפיים כשהיינות הללו קיבלו מדליות מקיר לקיר, אף אחד לא שאל למה באמת הם מקבלים מדליות, למה היינות הללו שהם הכי לא מתאימים למזג האוויר הישראלי הם גם הפופולאריים ביותר בקרב חובבי היין. האם אין פה בעצם יד מייעצת שמעניקה או כופה הבנה מסויימת בעשיית היין, יד שפיצחה את הטעם של שופטי תחרויות היין ולא מאפשרת להם הרבה ברירות אלה לבחור במיץ עץ ומיץ סוכר כיינות בומבסטיים שאי אפשר להתעלם מהם.


יעקב אוריה דיבר על יינן אחד שירקח יין בשני יקבים. תופעת יועצי היין כמו ארקאדי פפיקיאן שהעניק ייעוץ  למאות יקבים בשני העשורים האחרונים, גדולים וקטנים האם זו לא סוג העתק הדבק של היינות הישראלים,. חלק יקראו לזה גאונות מדהימה ומקצוענות וחלק יבינו שזו הרטוריקה בהתגלמותה. והרטוריקה היא הלו אומנות השכנוע, אומנות הנאום ושימוש בשפה ציורית על מנת להעביר את המסר לקהל.


זה קצת מזכיר לי את הברון מינכהאוזן ובאחד מסיפוריו המפורסמים בו הוא מספר על איך הוא נפל פעם לתוך ביצה ( או בעצם זו הייתה מלכודת חול טובעני ) וכשהחל לשקוע לכיוון מותו עלה בראשו רעיון גאוני, הוא הניף את ידיו באוויר והחל למשוך בשערות ראשו הוא משך ומשך והתרומם והתרומם והניף את עצמו כמו מנוף והוציא את עצמו מתוך הביצה.


אני בטוח שאף אחד לא ממש מאמין בסיפור הזה, תוכלו לנסות אבל זה לא פועל ( בדקתי ) J


ואיך זה קשור לרטוריקה? זה קשור במובן המטפורי לסוג של טעון המוכיח את עצמו מעצמו וכמו הטיעון של הברון גם הטיעון הזה הוא לא ממש מוצלח אבל הוא עובד. זה לא יאומן אבל זה משכנע.


 


יותם שרון בוגר קורס הישרדות ביקב ברקן ואיתי להט  איש אקדמיה שמלמד ייננות וגם מייעץ לעשרות יקבים גם להם יש חלק גדול באפיון של יין מסוים. הרי אפשר כבר לטעום יינות בטעימה עיוורת ולהגיד זה " איתי להט " וזה "ארקאדי פפיקיאן" זה " יותם שרון ". אין כנראה מה לעשות ברגע שיועץ יין או יינן אחד עובד במספר מקומות טביעת האצבע קיימת לטוב ולרע.


תפקיד היועץ כמו בכל ייעוץ הוא לא לעשות את היין אלה לדאוג שהיינן יהיה מודע למעשיו. ברגע שהיועץ משתלט על היקב והיינן אנחנו מקבלים יינות (שטאנצ) יינות שחוזרים על עצמם. כן כן והרבה מדליות.


 


על אחת כמה וכמה כשמדובר בבית הספר המקצועי ליין שורק שנכון להיום זה המקום היחידי שמלמד יין תוך כדי עשיית יין פרטנית. מאות בוגרים ועשרות בעלי יקבים הם בוגרי בית ספר שורק. וכל אחד בוחר את הענבים שלו מהטרואר שחביב עליו אבל בסופו של דבר המאסטר הוא זה שנותן את הכיוון הוא זה שמתקן, שממליץ, שמכווין ועל פיו יישק דבר. לטוב ולרע כמובן. ושוב אנחנו מקבלים ייננים ששבוים במחשבות. כי אחרת אני לא מסוגל להבין איך זה שמייצרים שם 90% יין אדום


איך לא מתחשבים בחובבי היין שרוצים משהו אחר. איך שוב העץ או השבבים משתלטים, ולמה החבית היא בפרונט תמיד, למה המתיקות הגבוהה. במוסד אקדמי מעניקים חופש מחשבה בעיקר במקום שמלמדים בו אומנות ולייצר יין זו אומנות ולא נוסחה מתמטית.  אין חשיבה מחוץ לקופסה שכן תיתן משהו שונה ומרתק. המדליות תמיד נמצאות באופק. בתחרות הטרה וינו מעניקים מדליות גם ליקבי בית. וזה כנראה מה שמרתק את העוסקים במלאכה בסופו של דבר, לזכות במדליה. וזוכרים איך זוכים במדליה? נכון, נגריה, אלכוהול ומתיקות. השילוש הקדוש.


 


לסיכום: יעקב אוריה ידידי, אתה לא צריך להרגיש מועקה, אתה לא לבד בסיפור הזה האמת שאתה בליגה של הגדולים בסיפור הזה. אבל יש לך הזדמנות לשבור את הכללים. יש לך את יקב פסגות ששם יודעים איך למכור את היין בכל מצב ויש לך יקב חדש עכשיו על הראש. יקב לא ממש בריא בהתנהלות שלו, יש לצידך גם ייננית צעירה שבאה עם ראש אחר, קחו את היקב למקום אחר, תנו לנו דברים משוגעים, צעירים, קלילים, לבנים וורודים. וותרו מראש על מדליות. אל תהיו במשחק הזה בכלל. אבל קחו את סיפורי הברון מינכהאוזן ( כי כולם עושים את זה בתעשייה ) למספר הדגול אריך קסטנר שבדרכו המיוחדת המשופעת בהומור שנון, החליט להעלות סיפורים אלו על הכתב בשפתם של ילדים.


 


 

אודות הכותב:

שף אלון גונן  קייטרינג אל בריו, מסעדת LA MIERER in Bastia  כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו  ובאתר היין אדום או לבן ובעל טור  בהארץ  און ליין


foodis.co.il

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il