מאמרים - מחלוקת בסיווג של גלאי עשן מוכרעת לטובת היבואן הדפסה מאתר מאמרים

מחלוקת בסיווג של גלאי עשן מוכרעת לטובת היבואן

נכתב על ידי עו"ד גיל נדל

[ הדפסת המאמר ]

בסקירה זו נתאר את פסיקת בית המשפט השלום בראשל"צ במחלוקת באשר לסיווג גלאי עשן לצרכי המכס.


 


יבואן גלאי עשן טען שיש לסווג את הגלאים בפרט 90.27 שפטור מתשלום מכס, בעוד שרשות המכס קבעה כי מדובר בסיווג שגוי, ולפיכך הגלאים סווגו בפרט 85.31-9010 שחייב בתשלום מכס בשיעור של 12%.


 


בית המשפט קיבל את עמדת הסיווג של היבואן וקבע כי הגלאים פטורים ממכס.


 


חלק מסוים מתביעתו הכספית של היבואן התקבל וחלק אחר נדחה בשל אי-הוכחת אי-גלגול המס ששולם.


 


 


עובדות המקרה וטענות הצדדים בהרחבה:


 


בין הצדדים הייתה מחלוקת באשר לאופן סיווג הטובין.


 


לטענת היבואן, מדובר בגלאי עשן שבשל מהותם והגדרתם, יש לסווגם תחת פרט 90.27, הכולל מכשירים וכלים למדידה או לבדיקה כגון מכשירי אנליזת גז או עשן. בעוד שהמכס טען שיש לסווג תחת פרט 85.31-9010, הכולל מכשירי איתות קולי או חזותי חשמליים-גלאים.


בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי על פי הוראות היצרן ועדויות מטעם היבואן, הנתונים מגלאי העשן נשלחים לרכזת, שמציגה את רמת העשן כפי שדווחה ע"י הגלאי.


הוכח כי ניתן לחזות בחיווי ברכזת, ולכן טען היבואן שגלאי העשן מאפשר הליך של מדידה כמו גם אנאליזה של רמת העשן ומעקב תמידי אחר רמת העשן המשתנה תוך הצגת הנתונים ברכזת של המערכת ולכן הסיווג הנכון הוא בפרט 90.27 כמכשירים שמבצעים מדידה. היבואן טען עוד כי הגלאים עצמם אינם מצוידים בהתקן קולי של אזעקה ולא באיתות חזותי ולכן לא ניתן לסווג בפרט שטענה רשות המכס.


 


לחילופין, ביקש היבואן מבית המשפט לקבוע שאינו חייב בתשלום גרעון של כ-130,000 ש"ח לאור עמידתו בתנאי הפטור שבחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) התשכ"ח- 1968.


 


רשות המכס טענה כי אם הגלאים לא יכולים לפעול באופן עצמאי, אלא רק כחלק של מערכת לגילוי וכי הרכזת מקבלת את נתוני המדידה, אין לראות את הגלאי ככזה שמבצע תהליך מדידה או אנליזה במשמעות פרט 90.27. עוד טענה רשות המכס כי מאחר ובגלאי עצמו אין חיווי חזותי, ובהתאם לדברי ההסבר לשיטה ההרמונית, אין אפשרות לסווג בפרט 90.27 כפי שטען היבואן.


 


רשות המכס הוסיפה וטענה כי בשנת 2008 תוקן צו תעריף המכס ונוסף סעיף משנה ספציפי הדן בגלאים שהם חלקים למזעיקי אש (85.31-9010), וזאת בעקבות פסק-דין שניתן בתיק אחר, ובעקבות התיקון הזה אין מחלוקת שהגלאים יסווגו תחת פרט זה החייב במכס.


 


 


 


הכרעת בית המשפט:


 


*כלי הסיווג העומדים בפני בית המשפט:


 


בית המשפט חזר על הדינים המחייבים בקביעת סיווג כמו פרטי המכס, הכלליים שבצו וכו'. בית המשפט ציין כי אמנת בריסל העולמית משמשת ככלי משני בהמשך הדרך אם וככל שלא יהיה בכלים המרכזיים כדי להביא למסקנה ברורה.  צוין עוד כי פסיקת בתי המשפט מהווה כלי פרשני נוסף, כמו גם החלטות באשר לאופן סיווג טובין ע"י רשויות מכס אחרות שאימצו אף הם את אמנת בריסל, לבסוף, צוין כי תכלית החקיקה מהווה נתון נוסף בעל משקל בבואו של בית המשפט להכריע בסוגיה פרשנית של סיווג טובין. בעניין תכלית החקיקה צוין באופן ספציפי כי הוכח שאין ייצור מקומי של גלאים וכי תכלית המכס בדרך כלל היא להגן על הייצור המקומי.


 


*באופן ספציפי- סיווג הגלאים:


 


בית המשפט פסק על סמך עדויות הצדדים כי מתקיים בגלאי הליך של מדידת העשן, העומד בתנאי פרט 90.27. בית המשפט דחה את טענת המכס שהסתמכה על דברי ההסבר של השיטה ההרמונית, לפיה אין בגלאי חווי חזותי ולכן לא יכול להיכנס לפרט 90.27. בית המשפט קבע כי לשון צו תעריף המכס לא מלמדת שאמצעי החיווי חייב להיות על גבי הגלאי, כדי שזה ייכלל במסגרת פרט 90.27, היות ואין כל אזכור במסגרת הפרט עצמו למונח "חיווי".


 


בית המשפט שלל את הסיווג שהציע המכס משום שלמרות שבפרט 85.31-9010 נאמר "גלאים", כותרת פרט 85.31 מתייחסת למכשירים בעלי איתות קולי או חזותי, בעוד בגלאים נשוא התביעה אין איתות קולי ואין איתות חזותי.


 


בית המשפט קיבל את טענות היבואן כי ניתן להיעזר בהחלטות סיווג שניתנו בחו"ל כאשר דנים במחלוקת בין פרטי מכס בינלאומיים כפי שמדובר במקרה זה, והעיר כי גם רשות המכס נהגה להסתמך על החלטות סיווג זרות במקרים מסוימים.


 


בשולי הדברים נדחתה הסתמכות ראשות המכס על פסק-דין אופטקס שבעקבותיו תוקן צו תעריף המכס ונוסף הפרט "גלאים" בפרט 85.31-9010. 


 


לפיכך, בית המשפט קבע שהפרט המתאר את הטובין שבמחלוקת טוב יותר הוא פרט 90.27 כפי שהציע היבואן.


 


*ביקורת על התנהלות רשות המכס בנושא נימוקי הסיווג:


 


בית המשפט מתח ביקורת על רשות המכס, משום שבעת הליכי ההשגה לפני הגשת התביעה, נשלחה הודעה ליבואן לפיה פרט 90.27 נשלל משום שאין בגלאים חיווי חזותי, ומעבר לכך לא פורטו נימוקים נוספים. בהמשך הדרך, במהלך ניהול הגנתה בבית המשפט, העלתה רשות המכס טענת הגנה נוספת לפיה הגלאים כלל לא מבצעים "מדידה" במשמעות מונח 90.27, טענה שלא הועלתה קודם לכן.


בית המשפט קבע כי מדיניות ראויה של רשות המכס צריכה לפרט בפני היבואן את מלוא הנימוקים העומדים בבסיס טענותיה עוד לפני הגשת התביעה, על מנת לאפשר ליבואן לפעול בתנאי ודאות ושקיפות.


 


*לעניין הצורך בהוכחת אי-גלגול המס- האם יבואן גלאים ומכירת מערכת שלמה- פוטרת מחובת ההוכחה?


 


היבואן התבסס על הלכת הוליס שנפסקה בבית המשפט העליון, שם נקבע כי כאשר הטובין המיובאים הם חומר גלם בעוד נמכר בישראל מוצר אחר- מוצר מוגמר, הנישום יהיה זכאי לקבלת החזרי מיסי היבוא ששולמו על ידו ביתר, ללא צורך בהוכחת אי גלגול המס על הלקוחות.


 


בית המשפט דחה את הטענה וביצע אבחנה מהלכת הוליס, וקבע שלא ניתן לראות בגלאי משום "חומר גלם", הגם שהיבואן הוכיח שמדובר ברכיב מתוך מערכת שלמה שאמורה לפעול כמקשה אחת לצורך איתור והתרעה בפני אש ועשן. בית המשפט קבע כי העובדה שמערכת האזעקה מחייבת שימוש או התקנה של מספר רכיבים כגון רכזת, צופרים, גלאי וכו' אינה משנה את מהותו של הגלאי, יכולת זיהויו כמו גם היכולת לפרקו ממערכת אחת ולהעבירו למערכת אחרת התואמת את הגדרותיו. בפרשת הוליס הוכח שהיבואן ייבא פסי עץ טבעי באורכים שונים, ששימשו כחומר גלם לייצור תריסים "ונציאנים". כלומר, בית המשפט קבע כאן כי אין די בחיבור פריטים למערכת כדי לפטור את היבואן מהוכחת אי-גלגול המס.


 


 


 


 


 


*האם היבואן גלגל את המס?


 


סמנכ"ל הכספים של היבואן טען שהמכס הנוסף לא גולגל ולא בוצע שינוי של עלויות הפריטים שבנדון, כך שהחסר הנדרש בהודעת הגרעון וכן המס ששולם ביתר לאחר מכן, לא נכלל במחיר שנגבה מהלקוחות. רשות המכס טענה שהיבואן נכשל בהוכחת הטענה, שכן לא סיפק נתוני מכירה, אלא נתוני רכישה בלבד.


 


בית המשפט אבחן בעניין זה בין שתי תקופות, זו שטרם אוקטובר 2009, וזאת שלאחריה. באשר לתקופה המאוחרת יותר, היבואן נמנע מהבאת ראיות באשר למחיר מכירת הטובין או המערכת לצרכן ולכן נדחתה תביעתו בהיעדר הוכחה. עם זאת, הוכח שבשנת 2004 רשות המכס הסכימה שיש לסווג את הגלאים המיובאים ע"י היבואן תחת פרט 90.27 והצדדים פעלו במשך שנים בהתאם לאותו סיווג, ורשות המכס הוציאה הנחיות חדשות רק באוקטובר 2009. לאור זאת, פסק בית המשפט שבתקופה הישנה יותר, היבואן עומד בתנאי חוק מסים עקיפים וזכאי להחזר הכספים ששולמו.


 


לאור התוצאה שאליה הגיע בית המשפט לפיה חלק מהתביעה התקבלה וחלק נדחתה, לא ניתן צו להוצאות.


 


[ת"א (שלום ראשל"צ) 25694-05-10 השמירה-טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ נ' משרד האוצר/אגף המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 16.4.15 השופטת הלית סילש, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו).


 

אודות הכותב:

עו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים.  Gill.Nadel@goldfarb.com -  03-6089848

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il