מאמרים - הדפסה מאתר מאמרים

נכתב על ידי

[ הדפסת המאמר ]

עניני תשלום בטיפול נפשי.

ברשימה זאת אנסה לגעת בכמה מנקודות הקשורות לתשלום על טיפול נפשי. בארץ נתן למצוא טיפול נפשי מסובסד דרך קופות החולים, המרפאות לבריאות הנפש, או לפעמים דרך מקום העבודה וחברות הביטוח. לצד זה נמצא הטיפול הפרטי. רב המטפלים/ות נמצאים/אות גם במסגרות הציבוריות וגם במסגרת הפרטית. מצד אחד קשה להתפרנס רק מהמסגרת הציבורית עקב השכר הנמוך ומצד שני די בודד לעבוד כל הזמן רק בקליניקה בלי מטפלים נוספים להתחלק אתם בנטל. מניסיוני מטפלים/ות טובים ושאינם טובים נמצאים הן במסגרת הפרטית והן בציבורית.

סכום התשלום נקבע על ידי מספר פרמטרים הכוללים את הסכום שהמטפל חושב שמגיע לו והיכולת שלו לקבל סכום זה. עוד משתנה הסכום בהתאם לאזור המגורים ויוקר המחיה באותו אזור. האם אפשר ללמוד מהמחיר שמטפל מבקש לפגישה על מידת הביקוש שלו ומכן על איכותו? אני לא חושב. מטפל יכול לדרוש סכום גבוהה ללא קשר למידת הביקוש שלו או איכותו. הקשר מחיר-ביקוש-איכות, אינו הכרחי. מטפל טוב הוא מטפל טוב עבור מטופל ספציפי. החיבור הטוב בין מטפל למטופל תלויים במספר רב של גורמים ומטפל שטוב לאחד יכול להיות גרוע עבור אחר.

הטיפול הנפשי הוא עניין יקר, עד כדי כך שבעיני רבים הוא נחשב לפריווילגיה ופרגון של אדם לעצמו. מעניין לראות כמה כספים יוצאו אנשים על דברים אחרים שאמורים לעזור להם או לעשות להם טוב וכמה קשה יהיה להם לשלם עבור עזרה מקצועית. מטפלים חשופים לזעם וכעס רבים עקב התשלום הגבוהה שהם לוקחים עבור שעת טיפול. "מה כל כך מיוחד בלדבר אתך שזה צריך לעלות כל כך הרבה?", "אין לי חשק שעוד מטפל יבנה על חשבוני קומה נוספת בבית שלו", מטופל חישב ומצא כי בשנה האחרונה נתן למטפל שלו אוטו, פשוט קנה לי אוטו. כמטפלים, אנו מבינים את הכעס הזה ורואים בו חלק מהטיפול...

מאיפה עולה ההתרעמות הזאת על תשלום?

- פעמים רבות, זה באמת יקר. מי שלא יכול לעמוד בסכום הטיפול יחפש מטפל אחר המוכן לטפל במחיר נמוך יותר - מניסיוני ברב הפעמים הוא גם ימצא.
- לפגישה טיפולית אין תגמול מידי, או תגמול חומרי, דבר המקשה על ההערכה שלה. הערך של הטיפול הוא ערך מצטבר ונתן לראות אותו רק לאורך זמן.
- הדברים שאנו מקבלים בטיפול הם דברים שבעצם היו זכאים להם מלידה ומתמיד, כמו למשל הקשבה והבנה. הפער בין הבנת המטפל/ת אותם לבין אי-ההבנה אותם מחוץ לחדר יוצר כעס כלפי המטפל שנמצא כך מסתבר מעט מידי ומדגיש את הקושי שבחוץ.
- התהליך הטיפולי מטבעו מפגיש אדם עם עצמו וכאביו. קשה (אם אינך מזוכיסט...) גם לכאוב וגם לשלם על זה.
- לפעמים השנאה ברורה וגולמית ובאה לידי ביטוי בביטויים כגון "לי רע ואתה מתפרנס מזה" מה יותר ברור מזה?

הסיבה העיקרית שבכל זאת מאפשרת לאדם לבוא ולשלם ולהיות בסוג כזה של טיפול היא האמונה שהדבר הזה מועיל במשהו. על אמונה זאת נבנה ניסיון המראה את התועלת שבדבר. העובדה שהטיפול עוזר, מקדם, תורם למטופל; כל אחד בדרכו שלו, היא הסיבה היחידה להמשיך את הטיפול למרות הקשיים שבתשלום. קשיי התשלום הם רק חלק מהקשיים בקשורים בטיפול נפשי. קיימים קשיים אחרים שלא קשורים לעניין התשלום ולכן לא יפורטו כאן.

על מה בעצם משלמים? האם משלמים על הזמן? הרי לא הזמן במחיצת מטפל/ת הם אלו הגורמים לשינוי. האם משלמים על ההקשבה - רק הקשבה אינה מספיקה כדי לעזור לאדם ואפשר לחשוב במה שונה ההקשבה שלי מהקשבה של כל אחד אחר? האם על התגובה של המטפל משלמים? זה גם לא נשמע כל כך הגיוני, שהרי אף אחד לא ישלם על פי מספר התגובות של המטפל בשעה נתונה. האם ככל שאני מגיב יותר אני ראוי יותר לכסף שאני מקבל?

אני חושב שהאדם משלם עבור איזה סוג של מכלול של שרות המסופק לו. שרות שרק בחלקו נתן לכימות ומדידה. את החיוך והמילה הטובה כמו גם את שיחת הטלפון החשובה שהרגיעה וכיוונה לא נתן לכמת. את התקשורת הרגשית והאכפתיות אי אפשר למדוד.

יחד עם הקשר האינטימי שנוצר בין מטפל למטופל יש גם קשר עסקי המעוגן בחוזה המסוכם על המטפל והמטופל בתחילת הטיפול ונבדק מחדש בכל פעם כשיש צורך. החוזה הזה אמור להגן גם על המטפל. המטפל מראה את האינטרס או הצורך שלו במקומות מאד מצומצמים בתוך הטיפול. רב הטיפול צריך להיות ואכן ממוקד במטופל/ת. עניין התשלום חושף את המטפל, הופך אותו לבן - אדם שצריך להתפרנס כמו שאר בני - האדם.


אחד הסעיפים החשובים הוא תשלום עבור ביטול פגישה. פרויד הנהיג את כלל התשלום עבור השעה הטיפולית בין אם המטופל משתמש בה או לא: "כל מטופל מקבל שעה כלשהי מתוך יום העבודה העומד לרשותי, זוהי השעה שלו, והוא אחראי לה גם אם אינו עושה בה שימוש...הנטייה תהיה להצביע על כל הגורמים המקריים העשויים למנוע מהמטופל להופיע אצל הרופא בשעה היעודה, ולדרוש התחשבות במחלות הרבות העלולות לפרוץ במהלך טיפול אנליטי ממושך. תשובתי לכך היא: אין דרך אחרת..." ( ז. פרויד, "על פתיחת הטיפול", מהספר "הטיפול הפסיכואנליטי", הוצאת עם עובד, 2002)

במהלך מאה שנות טיפול שעברו מאז פרויד נמצאו מספר דרכים אחרות. כלל התשלום עבור שעה קבועה בין אם המטופל מגיע ובין אם לא קיים היום רק במסגרות אנאליטיות ומטפלים כמעט ואינם דורשים אותו יותר. הסיבות לכך הם שונות ומגוונות ולא זה המקום לעמוד עליהן. המעונין לקרא יותר בעניין התשלום עבור שעות טיפוליות שהוחמצו מוזמן לעיין במאמרה של נעמי קלנר, "כלל החיוב הכספי המלא לגבי פגישות שהוחמצו בטיפול פסיכואנליטי" מתוך כתב העת "שיחות" גליון מס' 3, יוני 2007. מאמר מאיר עיניים זה ליווה אותי בכתיבת הרשימה הנוכחית.

החוזה בעניין הפגישות המוחמצות משתנה בין מטפל למטפל. הנטייה להיות "מטפל טוב" ולא לגבות את התשלום יוצרת בעיות רבות במהלך הטיפול עצמו וכן פוגעת במטפל שפרנסתו תלויה בשעות אלו.
על כן קיימים מספר דרכים להתמודד עם בעיה זאת:

- לבקש הודעה מראש של 24 שעות לפני הביטול. אם לא הודיע המטופל מראש, עליו לשלם. הפגישה תתבטל ולא תתקיים אחרת במקומה.
- לנסות במקרה של ביטול לקבוע מועד אחר ובאם אין אפשרות לתאם מועד אחר לחייב על השעה.
- לבקש פיצוי חלקי על השעה המבוטלת.

יש אפשרויות שונות להתמודד אם סוגיה זאת. מאד קשה לשני הצדדים לפתוח את הנושא ולדבר עליו, כי הוא כולל בתוכו אינטרס של המטפל שיכול להחוות לפעמים כרע ומנצל בעיני המטופל.

מתי משלמים? יש המעדיפים לשלם בכל פגישה, יש שמעדיפים בסוף החודש ויש שמשלמים בתחילת החודש למפרע. מה שחשוב הוא שאופן התשלום יהיה מקובל ונוח לשני הצדדים ושיעשה בקביעות. טיפול נעשה סביב שינויים במסגרת קבועה. כל שינוי בזמן התשלום ובאופן התשלום הוא זירה לבדיקה של המשמעות העומדת מאחורי שינוי זה.

כאשר המטופל אומר: "אין לי עכשיו כסף לטיפול"- למה הוא מתכוון, בעצם? האם המטפל דורש ממני יותר מדי ולא נותן מספיק בתמורה? אולי אין לי מספיק משאבים לטיפול, קשה לי לתת מעצמי את כל מה שהטיפול דורש? האם אני רוצה להפסיק מסיבות אחרות מעבר ויחד עם הקושי לשלם.
לצד המשמעות הקונקרטית יש לקושי לשלם גם משמעות סימבולית שיש לתת עליה את הדעת. בחלק מכריע מן המקרים ברור זה מעלה נקודות אצל המטופל שברורן מאפשר את המשך התשלום ואת המשך הטיפול.

אך, "לא הכל פסיכולוגיה" ופעמים רבות באמת ובתמים אין אפשרות להמשיך ולשלם. מה קורה כאשר המטופל/ת נקלעים למצב כלכלי קשה .

קיימות מספר אפשרויות העולות בדעתי:

- החלטה על הפסקה, זמנית או סופית של הטיפול.
- אפשרות להנחה לתקופה מסוימת, עד יעבור הקושי.
- אפשרות לתשלום דחוי.
- אפשרות לדלדול כמות הפגישות.

כל אחת מהאפשרויות האלו בעייתית מאד. ולא מומלצת. רצוי שאם כבר מחליטים על אחת מהאפשרויות האלו - יילקחו בחשבון ההיבטים הברורים והמודעים שלה לצד אלו שאינם מודעים.

בכל מקרה יש חשיבות מאד גדולה לברר את הסיבות שהביאו את האדם למצב הזה. אין הכוונה להאשים את המטופל שגם ככה סובל מכך שמצבו הכלכל הורע. הרעיון הוא להתבונן במצב הנתון, מצב של מצוקה כלכלית, וללמוד ממנו משהו על המטופל, על החרדותיו, האמיתיות והמדומיינות, על מקורות התמיכה שלו, אלו הקיימים ובהם הוא מתקשה להעזר או אלו שאינם קיימים כרגע ואולי יעזר בהם בעתיד, על הבחירות הנעשות ביחס לטיפול ואיך הם הולמות את אישיותו של המטופל.

לכסף יש תפקיד מאד מרכזי בחיים שלנו ולכן הוא מיצג עבורנו המון יצרים, רגשות ותשוקות. כסף מסמל עבורנו אפשרויות לאושר ולביטחון, משהו חומרי שאפשר להישען עליו ולהבטיח בעזרתו רוגע ושלווה. כסף הוא פתרון כשישנו ובעיה כשאיננו. בגלל כל אלו וסיבות נוספות קשה מאד לדבר על כסף בתוך הטיפול אפשר לומר כי היום, בשונה מתקופתו של פרויד, קל למטופלים לדבר על מין והרבה יותר קשה לדבר על כסף. אחד הדברים שאפשר לראות בטיפול הוא שזה אף פעם לא "רק כסף". תמיד הוא יהיה קשור במרכיב נפשי כזה או אחר. ברור הקשר הרגשי לכסף עוזר להשתחרר מעריצותו והשפעתו עלינו.

אודות הכותב:
רני לוי


עובד סוציאלי (M.S.W)

פסיכותרפיסט.

מנחה קבוצות מוסמך.

עובד במסגרת המחלקה הפסכיאטרית באיכילוב, ובקליניקה פרטית בת"א.

משלב בעבודתו הפסיכודינאמית-פסיכואנליטית עקרונות טיפוליים פמיניסטים

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il