מאמרים - מתי בפעם האחרונה הודיתם בטעות והתנצלתם? הדפסה מאתר מאמרים

מתי בפעם האחרונה הודיתם בטעות והתנצלתם?

נכתב על ידי יהונתן כסיף

[ הדפסת המאמר ]

 "אתה צודק. עשיתי טעות. אני מבקש סליחה מעומק הלב. למדתי ממנה, הרבה. אני עושה הכל כדי שלא לחזור עליה".


מתי בפעם האחרונה שמעתם את עצמכם אומרים משפט שכזה? מה גורם לנו להשקיע את כל האנרגיה שלנו בלהתגונן ולחפות על הטעויות שלנו, לתקוף ולהילחם, במקום לעשות דבר כל כך פשוט ובוגר?


 עוד מתקופת הילדות שלנו, כאשר היינו זבי חוטם – למדנו... אם אתם עושים טעות – תעשו הכל כדי שלא יתפסו אתכם!


למדנו את זה, כי לא שמענו פעם אחת את ההורים שלנו מתנצלים ומודים בטעות, אלא מגנים על עמדתם בחירוף נפש.


למדנו את זה, כי כשהיו תופסים מישהו בטעותו (למרות שהתכחש)– היו מענישים אותו לתפארת מדינת ישראל והמעניש.


למדנו את זה, כי כששברנו כוס בבית – חטפנו צעקות. כי כשהוצאנו 98 במבחן – שאלו אותנו לאן נעלמו 2 הנקודות הנוספות. כי כשעשינו פיפי במיטה, ההורים שלנו עיקמו את האף והחליטו שמשהו לא בסדר איתנו.


למדנו את זה, כי סביבנו כולם מאז ומתמיד האשימו – את המדינה, את הכלכלה, את השכן, את בן או בת הזוג. מעולם לא שמענו אותם לוקחים אחריות, ואומרים – זו אשמתי, אני גרמתי לזה. סליחה.


הדבר נטמע והוטבע בנו – למדנו לשים את האשמה בכל מקום אחר חוץ מבעצמנו. עד היום, אנשים שפושעים – שמים את האשמה בילדות העשוקה שהיתה להם. אנשים שנוהגים באלימות – מאשימים את ההורים שלהם שכך נהגו. אנשים שמעלימים מס מאשימים את המדינה בכך שאינה משיבה להם דבר.


זה נכון. העבר שלנו, משנה אותנו. הוא מטמיע בנו את ההרגלים שלנו. כל מה שלמדנו רוב חיינו פיתח אצלנו את המנגנון – טעית? תתחמק מאחריות!


החולי הזה הפך לחלק מהתרבות שלנו. אנו קוראים על כך בעיתון, רואים זאת בטלוויזיה וממשיכים להאמין כי זו הדרך היחידה. האזור במוח שלנו, המיומנות הזו של לקיחת אחריות ולהתנצל – נשכחה ולא קיימת. וזה משליך על כל שאר התחומים בחיינו.


התנצלות הינה אקט מנהיגותי.


הודאה בטעות ובקשת מחילה, אומרת לאחרים: "אני אחראי, אני לוקח אחריות למעשיי, אני מתחרט על מה שעשיתי". עד כמה תשתנה דעתכם לגבי אדם כזה באותו הרגע? זאת לעומת שיתגונן ויחפש כל דרך אפשרית להתחמק?


משפט סיני חכם אומר: "כאשר אתה קד בהתנצלות – השתטח על הרצפה!"


אם אתה מתנצל, עשה זאת מכל הלב, הבע חרטה אמיתית.


כאשר אנו מכריחים ילד לבקש סליחה מחבר שלו – אנחנו מלמדים אותו "לזייף". כך ימשיך ויזייף כל חייו. אם בתשאול נכון נגרום לו להרגיש חרטה אמיתית – הוא ייגש ויבקש סליחה אמיתית. וילמד לעשות כן כל חייו.


לא צריך לחכות ליום כיפור כדי לבקש סליחה. זה קצת מאולץ, לא?


הנה מספר טיפים לאימון המוח שלכם בלהיות אחראים:




    •      אם מישהו כועס עליכם, נראה שפגעתם בו, במתכוון או שלא – זה נכון, הוא בוחר להיפגע. כי לא ניתן לפגוע במישהו שלא מסכים לכך. בכל זאת, ניתן לרחם עליו על כך שהוא שברירי כל כך. בקשו סליחה מפייסת בסגנון "אני מבין שנפגעת ממני, ואני מתנצל, כי לא התכוונתי לכך. אשמח להקשיב לך ולהבין מה גרם לך להיפגע."

    •      אם מישהו בסביבתכם פגע באחר (ילדים למשל שפגעו בחבריהם), אל תאלצו אותם לגשת לומר סליחה! שאלו אותם איך הם היו מרגישים אם כך היה נעשה להם. נסו להציג להם כיצד חושב הצד השני. שקפו להם את התמונה העתידית שנובעת ממה שעשו. הובילו אותם להבנה ולרצון להתנצל. לא באיומים ולא באינוס. בתבונה ואמפתיה.

    •      אם עשיתם טעות, הודו בכך בטרם תיתפסו – אל תחכו לרגע בו יתפסו אתכם כדי למצוא את הדרך להתחמק. גשו והודו מראש בפני הצד שעלול להיפגע בטעות שלכם. חישבו כמה זה בוגר ואחראי. חישבו איך אתם הייתם מרגישים אם מישהו היה ניגש אליכם ואומר: "עשיתי טעות, אני מצטער. אני משתף אותך כי הדבר משליך עליך." האם ניתן לכעוס על דבר כזה?

    •      אל תפחדו לטעות. פחדו לא ללמוד מטעויות ולמנוע את חזרתן! כשאתם טועים, שבו וחישבו על כך. חישבו כיצד תמנעו מעצמכם לטעות שוב באותו האופן. בצעו את הפעולות המונעות והתאמנו עליהן. התייעצו עם אחרים כיצד אתם יכולים לנהוג אחרת. כאמור – קשה מאוד להתנתק מהרגלים רעים. חבר לדרך – יכול לעזור לכם לעבור את התהליך.

    •      כשאתם מודים בטעות – עשו זאת מכל הלב – אם אתם לא מתכוונים לכך – רואים את זה. מזהים את זה בחוסר ההלימה בין המילים לבין שפת הגוף, לבין הבעת הפנים. אל תודו בטעות או תתנצלו אם אינכם מתכוונים לכך בכל נפשכם – זה רק יוריד את מפלס האמון בכם. אם אתם באמת מתכוונים לכך – הורידו את החומות שבניתם כל החיים – והביעו את הרגשות שלכם בשיא הפתיחות. זה לא קל. אבל אחרי שתתנסו בכך בפעם הראשונה – תבינו כמה שזה נכון ומשחרר.

כולנו טועים. כולנו עושים דברים שלעתים פוגעים באחרים. כולנו "נופלים" בפח של עצמנו, של רגשות, הורמונים, בסיפורים, אמונות והרגלים שנטמעו בנו בעבר. בכולנו קיים המנגנון המובנה "להגן על צדקתנו" למרות שבתוך תוכנו, אנו יודעים שאולי חטאנו. התנצלות דורשת אימון. אימון שיחדד ויבטל את המנגנון האוטומטי הזה. אימון לחשוב ולעשות את מה שנכון לעשות.


www.imaspringer.com

אודות הכותב:

יהונתן כסיף  בעל ניסיון עשיר בהקמת עסקים ליוויים וניהולם תפעולית, שיווקית ופיננסית בשוק הישראלי ובשוק הבינלאומי. יהונתן עסק ועודו עוסק בניהול ופיתוח צוותים, פיתוח מערכי שירות ומכירות, ניהול מערכי ייצור ושיווק בינלאומי בתעשייה, בארגוני סחר, הייטק וארגונים קמעונאיים. ניסיון רב בהדרכה פרטנית, קבוצתית וצוותית בחברות, ארגונים עסקיים, תעשייתיים ומוסדות ממשלתיים. מנחה מוסמך של קורסים בינלאומיים הנחשבים בעולם. www.imaspringer.com

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il