מאמרים - אל תלחם את לחם רע עין הדפסה מאתר מאמרים

אל תלחם את לחם רע עין

נכתב על ידי דוד דרומר

[ הדפסת המאמר ]

משלי שלמה:


 


מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"


אתר:   www.h-y1.fav.co.il


 


 


"כי תשב ללחום את מושל, בין תבין את אשר לפניך. ושמת שכין בלעך, אם בעל נפש אתה. אל תתאו למטעמותיו, והוא לחם כזבים. אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל. התעוף (התעיף) עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים, כנשר ועיף (יעוף) השמים. אל תלחם את לחם רע עין, ואל תתאו למטעמתיו. כי כמו שער בנפשו כן הוא, אכול ושתה יאמר לך, ולבו בל עמך. פתך אכלת תקיאנה, ושחת דבריך הנעימים".  (משלי כ"ג/א'-ח')


 


"כי תשב ללחום את מושל, בין תבין את אשר לפניך" -  יש להיזהר, שלא להתקרב למלך השליט. אם תשב ליד שולחן המלך לאכול לחם, תתבונן היטב במאכל ששמו לפניך. 


"ושמת שכין בלעך, אם בעל נפש אתה" - שים כביכול סכין בגרונך ועצור תאוותיך, אם אתה בעל תיאבון היודע להתגבר ולשלוט עליו.


"אל תתאו למטעמותיו, והוא לחם כזבים" - עיצרו תאוותכם למטעמיו של המושל השליט, כי כל מטעמיו, שקר וכזב. זו סעודה של איש כזבים שאינו עומד בדיבורו, שפיו ולבו אינם שווים וכל מעשיו אינטרסנטיים בלבד.


"אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל" - לא כדאי לרדוף אחר העושר, אל תטרח ותייגע את עצמך כדי להתעשר. חדל מליצור תחבולות ותכסיסים פרי בינתך, שאתה עושה כדי להתעשר.


"התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים, כנשר יעוף השמים" - כאשר תנסה להעיף מבט קצר על העושר, הוא עלול כבר לא להיות אצלך, לעוף ולהעלם כמו עוף, באמצעות כנפיו. משל למה הדבר דומה? לנשר המצליח, בזכות נתוניו ביחס לשאר העופות, לפרוש כנפיים, לברוח מהציידים ולעוף בשמים. כך העושר, עלול בדרכים שונות, לעזוב את בעליו ולהיות נחלת האחר. כל מצב בעולם, הוא נזיל ועלול להשתנות בגלל הרבה סיבות ונסיבות.


"אל תלחם את לחם רע עין, ואל תתאו למטעמתיו " - אל תסעד על שולחנו של רע עין - קמצן קטנוני, ואל תתאווה למטעמיו, כמו למטעמי המושל כמוזכר לעיל בפסוק ג'.


"כי כמו שער בנפשו כן הוא, אכול ושתה יאמר לך, ולבו בל עמך" - כי הקמצן-הקטנוני, מסתכל לך בצלחת ותמיד משער ואומד את המאכלים שאתה אוכל על שולחנו. הוא שוקל וחושב, אם כדאי ושווה לו, שאתה סועד על שולחנו. הוא אומנם מזמין אותך בנימוס ואומר לך "אכול ושתה" אבל: "ולבו, בל עמך", הוא מצפונית ורגשית לא איתך, כי פיו ולבו אינם שווים. לכן, אל תשים לב לדבריו, כי הוא לא אמיתי ולמעשה גם לא מנומס.


"פתך אכלת תקיאנה, ושחת דבריך הנעימים" - מרוב אכזבה, אתה תקיא את מאכליך, ו/או תיגעל מהם. כך, שדברי התודה והשבח שהרעפת על הזמנתו אותך לסעוד אצלו בדברי נימוסים, היו לשווא.


 


מסקנה:


השליט המושל, כמו הקמצן הקטנוני, פועל לפי אינטרסים וכדאיות אישית ולא על פי רגש ומצפון חברותי ואיכפתי. על כן, יש להיזהר ולשמור מרחק מהמושל ולא להיות סמוך לשולחנו, כדי שלא להיות מנוצל על ידו, להתאכזב ולהינזק. כל המתרחק מהם, מן השלילה, זוכה לברכה ולהצלחה.


העושר הוא לא תמיד ברכה ומיסב לעתים צרות לבעליו ואכן לא טוב להרבות ולהגזים בשום דבר, כי: "מרבה נכסים - מרבה דאגה" (אבות ב'/ז'). יש להחזיק בחפצים חיוניים, להעריך ולהודות על כל מה שיש, מתוך הכרת הטוב.


 


 


 


                                                                                           ד"ר אברהם גוטליב                                                                                                                                                                                        


                                                                                    המרכז ללימודי יסוד ביהדות


                                                                                       אוניברסיטת "בר-אילן"

אודות הכותב:

ד"ר אברהם גוטליב מרצה ומחנך להעמקת הזהות יהודית באוניברסיטת "בר- אילן" המרכז ללימודי יסוד ביהדות אוניברסיטת "בר-אילן"

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il