מאמרים - הדפסה מאתר מאמרים

נכתב על ידי

[ הדפסת המאמר ]

לתותבות לא קבועות אין יציבות מבנית. הן זזות מהמקום  למבוכה, לדיבור לא ברור ולקשיים באכילה. השיטה החדשה מקבעת את התותבת בלסת לצמיתות, כך שכל התופעות שנלוות לתותבות הנשלפות . השיטה קיימת בישראל מזה  ובוצעה בהצלחה בעשרות מקרים.
השתלת שיניים הוא פתרון המוצע במקרים של חוסר בשיניים או במקרים בהם יש צורך בשיקום ושחזור השן. מדובר במסע לא קל, אך למרות זאת, החדרת שתלים הינה השיטה הנפוצה ביותר לטיפול בנזק בלתי הפיך בפה ואם היא נעשית נכון, התוצאה דומה מאוד למקור.



חשוב לדעת: במקרים רבים ניתן להציל את השן בעזרת טיפול שורש ולאחריו כתר, לא בכל המקרים יש לבצע השתלה.
היתרון הוא הדמיון לשן טבעית. שתלים מאפשרים הפעלת כוח לעיסה רב יותר מאשר בתותבת ללא שתלים,  שתלים איכותיים שקובעו כיאות מחזיקים מעמד כ-15 שנים בממוצע רק בתנאי שהשתלת השיניים נעשתה בלי  שמהווים רווח בטווח הקצר נזק בטווח הארוך, המטופל מקפיד על  קבוע אצל שיננית אחת לשלושה חודשים ועל מעקב אצל רופא שיניים, מומחה לשתלים.


בבחירה לשקם את הפה באמצעות שתלים קבועים קיים יתרון ברור נוסף הקשור דווקא להיבט פסיכולוגי. שתלים קבועים לטווח ארוך, מאפשרת למטופל להמשיך בחייו כמעט מבלי לתת דעתו על ניתוח השתלים ובכך למעשה נמנע ממנו חוסר הנוחות בתפקוד היום יומי כתוצאה מתותבות. עקב כך, בטחונו העצמי והמראה החיצוני של המטופל משתפרים פלאים וכך גם תחומים אחרים בחייו. קיומם של השתלים כיום מהווה פריצת דרך משמעותית בתחום רפואת השיניים והם מהווים פתרון עדיף לאנשים שנאלצו להסתפק בתותבות.


שתלים דנטליים הם ברגים גליליים המוחדרים לעצם הלסת ומשמשים כעוגן לשחזור פרוטטי. ניתן לבנות על שתלים שן אחת או את כל מערך השיניים לפי הצורך. השתלים עשויים טיטניום ומעובדים בעיבוד שבבי ממוחשב לצורתם הסופית. יש חשיבות רבה לצורת היבוד והכנת פני שטח השתל הבאים במגע עם העצם. השתלים בצורתם הנכחית נוסו בהצלחה בארבעת העשורים האחרונים ושימשו לשיקום מיליוני שיניים במיליוני מטופלים בהצלחה רבה. הנתונים המספריים מצביעים על מעל 95% הצלחה ונאמר כי ניתן לחזות את מידת הצלחת הטיפול בצורה טובה מאוד.
בהשתלת שיניים מוצלחת יש תקופת המתנה של שלושה עד שישה חודשים, הזמן הדרוש לעצם להיבנות בין הברגים. בתקופה זו קיים פתרון זמני שמאפשר למטופל חיים תקינים ואינו פוגע בשחזור השן.


בשיטה החדשה, שמגיעה אלינו מפורטוגל, המטופל מגיע למרפאת השיניים, והרופא שולף מפיו את התותבת ומעביר אותה לסריקת סי.טי. במקביל, עושים סי.טי. גם ללסת. המחשב מכמת את התוצאות של שתי הסריקות ו'מניח' את התותבת שעל גבי הצג של הדמיית הלסת. הרופא צופה במתרחש על המסך, וקובע את מיקומם האופטימלי של השתלים, שיוחדרו לעצם הלסת דרך התותבת, לשם קיבוע. אחרי שרופא השיניים קבע את מיקום השתלים באמצעות המחשב, נשלחת הסריקה הממוחשבת לחברת השתלים בשבדיה, שם מעבירים אותה הטכנאים לשבלונה. רופא השיניים בישראל מקבל את השבלונה המדוייקת שנבנתה מנתוניו של המטופל - תותבת ובה ארבעה עד ששה חרירים, שמיועדים לשתלים (ברגים). בשלב הבא, מצמיד הרופא את השתלים, שמורכבים בה לחניכיים. הטיפול מתבצע בהרדמה מקומית, ובמהלכו 'מלביש' הרופא את השבלונה על הלסת, ובזכות השתלים היא הופכת לקבועה.
. עד לפני זמן לא רב, הדעה הרווחת בקרב קהילת רופאי השיניים הייתה, שצריך להחדיר השתלים ישר, כי האלכסון יפעיל עליהם עומס יתר, ויגרום להשתלה להיכשל. אבל הניסיון שנצבר עד כה מהשיטה החדשה, גרם לרופאים להבין שהם טעו בהנחת היסוד שלהם.
שיטה זו חוסכת את הצורך בפתיחת החניכיים. כשמדובר בלסת עליונה, הגישה החדשה גם חוסכת את הצורך בהרמת סינוס, עם כל הכרוך בכך. כתוצאה מכך, התותבת  שמונע מהמטופל דיבור ברור ואכילה נוחה. התחושה בפה היא טבעית לחלוטין, ומתאימה גם למי שסובלים מספיגה חלקית של עצם הלסת.



אל לנו לשכוח כי לא בכל מקרה ניתן להשתמש בשתלים לצורך שיקום שיניים חסרות.  סיבות שונות שמונעות מהמטופל לעבור השתלה:
חוסר בעצם מתאימה מבחינה איכותית וכמותית. ניתן להשתמש בתהליך של השתלת עצם לצורך עיבוי העצם הקיימת על כך.
בעיות רפואיות כגון סכרת, ספיגת סידן מואצת בעצמות, סרטן, מטופלים המקבלים טיפול תרופתי עם סטרואידים, ועוד. חולי לב המקבלים טיפול תרופתי עם נוגדי קרישת דם כגון קומדין ,הפרין או אספירין  מהווים בעיה היות וניתן להפסיק את הטיפול התרופתי עד לתיקון קצב ואיכות הקרישה ואז לבצע את ההשתלה. חולים שעברו טיפולי הקרנה לאזור הראש והצוואר בחמש השנים שקדמו להשתלה מנועים מלקבל שתלים דנטליים. מעשנים. נמצא כי אחוז ההצלחה במעשנים יורד בכ30%.


ולבסוף, אסור לשכוח את הסיכונים הקיימים בהשתלה. החדרת שתל דנטלי היא חדירה לעצם ולחניכיים ועשוי להגרם נזק לעצב או לכלי דם. פגיעה בעצב עשויה לגרום לאובדן תחושה באזור המעוצבב באופן זמני או קבוע (פראסטזיה). סיבוך זה יכול להגרם גם כתוצאה מעקירה של שן בינה או שן אחרת וגם מניתוח חניכיים פשוט או אף טיפול שורש. ניתן להפחית את הסיכון על ידי ביצוע טומוגרפיה ממוחשבת של העצם  למפות את העצבים במרחב ולהכין את הכירורג טוב יותר לקראת הכניסה לעצם. בנוסף נפיחות וכאב עשויים להופיע לאחר הניתוח, סיכון שקיים בכל ניתוח בחלל הפה. בהשתלה בלסת עליונה עשויים להיפגע רצפת האף והסינוס המקסילרי. כמובן שהכנת המקרה באופן יסודי וניסיון רב של המבצע מפחיתים את הסיכוי לסיבוכים.
קיימים גם סיבוכים מכנים הנובעים משבירת ברגים, שתלים וחלקי על.
סיבוכים פתולוגיים לאחר ההשתלה ואף לאחר ההעמסה  דלקת חניכיים סביב השתל עשויים להופיע והם תלויים בהרבה משתנים. אין בשתלים עששת והנטייה לדלקות סביב שתלים היא נמוכה מאשר סביב שיניים, אך גם כאן יש להקפיד על הגיינה ועל תחזוקה נכונה.
יש שלושה סוגי שתלים עיקריים: שתלים ישראלים, אמריקאים ואירופאים. המחיר משתנה בהתאם לשתל וכל רופא ימליץ על סוג אחר של שתל.

אודות הכותב:

ד"ר גדי שניידר
 מרכז הרופאים שניידר

[ הדפסת המאמר ]

מתוך אתר מאמרים, ספריית מאמרים לשימוש חופשי.
http://www.articles.co.il