תולעת הפארק
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

תולעת הפארק 

מאת   14/09/2005 |  נצפה 7539 פעמים

לתשומת לבכם: הכתוב בדפים הבאים אינו מהווה תחליף לביקור ובדיקה אצל וטרינר!!
התולעת קיבלה את שמה כי ה"מגפה" החלה בפארק הלאומי ברמת-גן בשלהי שנות ה80. מאז הספיקה התולעת להתפשט לאזורים רבים ברחבי הארץ.
כיצד הכלב נדבק ומה קורה אח"כ?
צואת כלבים נגועה בביצי תולעת הפארק נאכלת ע"י חיפושיות זבל.
הביצה בוקעת והתולעת הצעירה מתפתחת בתוך החיפושית המהווה מאכסן ביניים.
חיפושיות הזבל מצויות סביבנו כל הזמן:
בתוך שאריות מזון זרוקות, ציפור או זוחל מת, ציפור או מכרסם חי הבלע חיפושית זבל, צואה ובדשא.
כאשר הכלב בולע את אחד מהנ"ל הוא מודבק בתולעת הפארק!!
התקופה בין הדבקת הכלב בתולעת ועד להטלת הביצים מחדש ע"י התולעת היא כ 5-6 חודשים. אורך חיי התולעת הבוגרת יכול להיות מספר שנים!
התולעת משתחררת בקיבת הכלב ומתחילה לנדוד דרך דופן כלי הדם של הקיבה ומשם דרך דופן אבי העורקים לכיוון הושט (מסלול הנדידה לוקח כ 3 חודשים).
לעיתים נדירות התולעת טועה במסלול הנדידה ומגיע לאזורים אחרים כמו שלפוחית השתן, העור ועוד.
כאשר התולעת עוברת דרך דופן אבי העורקים היא יכולה לגרום לקרע ולמוות פתאומי ומיידי של הכלב (הבעלים מתארים שהכלב הלך שמח בפארק ולפתע צנח ומת) או לנזק והחלשת דופן כלי הדם ולקרע במועד מאוחר יותר.
כאשר התולעת מגיעה לאזור הושט היא בונה לעצמה "בית" בקיר הושט, שם היא מתישבת, פותחת פתח לחלל הושט ומטילה ביצים המגיעות לקיבת הכלב ויוצאות בצואה ומעגל ההדבקה נסגר.
אותו אזור בושט הכלב מועד להסתיידות ולהתמרה סרטנית; אך הרבה לפני כן הגוש מפריע לכלב לאכול והבעלים יגיעו לוטרינר עם תלונה על הקאות של מזון לא מעוכל בתדירות תכופה.
תופעה נוספת, המופיעה לעיתים, היא הסתיידות חוליות עמוד השדרה באזור החזה והבטן ויצירת מעין "גשר" בין חוליה לחוליה. תופעה זו ניתנת לגילוי בצילום רנטגן (אך אינה מהווה הוכחה חותכת להימצאות התולעת כי אותם "גשרים" יכולים להיווצר מסיבות נוספות).
סימנים חשובים המצדיקים חשד והגעה לוטרינר:


• הקאות תכופות (בעיקר לאחר האוכל).
• נסיונות הקאה, שיעולים וריור מוגבר.
• קשיים בבליעה.
• חולשה, הרזייה לא מוסברת.
איבחון של הדבקה בתולעת הפארק יכול להיות מבוצע במספר דרכים:
1. שליחת דגימת צואה וזיהוי הביצים; יש לזכור כי הפרשת הביצים אינה מתמדת ויתכן מצב של כלב נגוע שבדיקת הצואה שלו שלילית.
2. אנדוסקופיה- הכנסת סיב אופטי דרך פיו של הכלב המורדם וצפייה בושט.
3. רדיולוגיה- צילומים רגילים למציאת ה"גשרים" בחוליות ו/או המסה באזור הושט.
צילומים עם חומר ניגודי שיבליט את המסה בושט.
עד אתה לא הצליחו לייצר חיסון כנגד התולעת אך יש טיפול מונע- הזרקת חומר הפוגע בשלב הבוגר של התולעת; [כלבי קולי, שלטי ומיכלואיהם רגישים לחומר זה ואסור לטפל בהם].
החומר פעיל למשך 28 יום ויש כלבים מועדים בהם מומלץ לטפל כל חודש. רוב הכלבים יטופלו טיפול מונע פעם בשלושה חודשים. (הנחת העבודה היא שמסלול הנדידה אורך כ 3 חודשים וכך נהרוג את התולעת בטרם התישבה בושט).
חשוב להבין כי (כמו כל דבר בחיים) אין הגנה של 100%כלומר כלב מטופל, הנוהג לאכול בזמן הטיול כל מה שנקרא בדרכו, הסיכוי כי ידבק לבסוף בתולעת הפארק קיים.
מכל האמור למעלה ברור כי הדרך הטובה לטפל בתולעת הפארק היא מניעה:
1. יש למנוע מהכלב לאכול צואה, דשא, חיפושיות או כל דבר אחר בעת הטיול.
2. מניעה מבע"ח לטרוף ציפורים ומכרסמים קטנים
3. מומלץ לנקות ולסלק צואת כלבים.
4. טיול מונע נגד תולעת הפארק אחת ל- 3 חודשים.

למידע נוסף בנושא ראה/י : ביטוח לאומי- קצבאות והטבות >>>

ד"ר מאיר ברק הנו וטרינר ואוהב חיות.
http://www.dvm1.webs.com
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה