פסח - יציאה מעבדות פיסית לעבדות רוחנית
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

פסח - יציאה מעבדות פיסית לעבדות רוחנית  

מאת   07/09/2009 |  נצפה 3932 פעמים

  פסח - יציאה מעבדות פיסית לעבדות רוחנית

 

מאמר זה נכתב לקראת שנת תש"ע, בה ימלאו 3,322 שנים ליציאת מצרים, ולא בכדי. אברהם אבינו נולד בשנת 1948 לבריאת העולם (מזכיר לכם משהו?), ומאז ברית בין הבתרים (בו התבשר אברהם על לידת בנו ועל גלות בניו למצרים וגאולתם משם) ועד יציאת מצרים עברו בדיוק 400 שנה (בני ישראל שהו במצרים 210 שנה), כלומר יציאת מצרים הייתה בשנת 2,448 לבריאת העולם. מכיוון שהשנה בה נכתב המאמר היא שנת ה'תש"ע - 5,770 לבריאת העולם, כי אז עברו, כאמור, 3,322 שנים ליציאת מצרים. האם יציאת מצרים הייתה גאולת עם ישראל מעבדות לחרות? תלוי למה מתכוונים. אומנם עם ישראל נגאל משעבוד מצרים, מן העבודה הפיזית, אבל 50 יום בדיוק יום לאחר יציאת מצרים הוטל על עם ישראל עול אחר - עול רוחני, עול התורה על חוקיה ומצוותיה, עול שעם ישראל קיבל באהבה באמרם למשה רבנו "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז). כלומר, קודם כל נעשה ואחר כך ננסה להבין את משמעות התורה ומצוותיה. לדבר כזה אין אך ורע בתולדות עמי העולם הקדום והחדש, זו גם זו, אין כיום עם בעולם המשמר בדיוק נמרץ, אחד לאחד, חוקים ומצוות עליהם נצטווה לפני 3,322 שנים. לצד חוקים ומצוות אלו התפתחו מנהגים ומסורות שונות. הציר המרכזי של חג הפסח הוא ליל הסדר. עיון מראה כי ליל הסדר אוצר בתוכו מנהגים ומסורות שונים. הגלות הארוכה בת 2,000 שנים לערך, שפיזרה את העם היהודי ברחבי העולם, הביאה להתפתחותם של מנהגים שונים ומסורות רבות בקרב עדות ישראל. אין ספק שחלק מן המנהגים התפתחו במרוצת הזמן. מה שהתחיל לפעמים כחומרות בקרב קהילות מסוימות, ולדוגמה, קהילת תלמידי רבי יהודה החסיד (מאה ה13), שהיו ידועים כ"חסידי אשכנז" וכן כ"פרושים ואנשי מעשה" (בשונה מתנועת החסידות השניה שהתפתחה במחצית המאה ה18), נפוצו והתקבלו על ידי קהילות שונות. כך למשל, נהוג היה שבימי החג הראשונים לא אכלו בשר עופות, מתוך חשש שמא ימצא בהם גרגר חמץ. מסיבה זו יש בין יהודי הונגריה כאלה שאינם אוכלים דגים. גורם נוסף וחשוב שתרם להתפתחות המנהגים השונים הוא, ללא ספק, תנאי החיים של הקהילות השונות בתקופות קשות לעם ישראל. כפי שידוע לכל, מצווה עלינו לשתות בליל הסדר ארבע כוסות יין, כנגד ארבע לשונות גאולה. לא הכול יודעים שקהילות שלמות בגרמניה ובפולין נמנעו במשך שנים רבות משתיית יין אדום בחג הפסח, מתוך חשש מפני עלילות דם. המצב בישראל כיום, השפיע גם הוא על המסורות הרבות. בשנה ה62 להקמת מדינת ישראל, ניתן לראות טשטוש מסוים במנהגים העדתיים השונים. במקומם נוצרות מסורות משפחתיות, שהן תוצאה של התרומה האינדיווידואלית שמביא כל אחד ואחד למסגרת החדשה. עם זאת עדיין שומרים רוב רובם של בני ישראל על המנהגים היפים שמייחדים כל עדה ועדה. לדוגמה אביא מסורת מבית אבא הנוהגת אצל יהודי פרס: הפרסים מכים אחד את השני עם בצל ירוק ב"דיינו" בליל הסדר. על שורשי מנהג זה מספרים זקני יהודי פרס את הסיפור הבא: "לפני שנים רבות שלט בפרס מלך ולו עוזר בשם דיינו. יום אחד ערך המלך מסיבה לשריו וחכמיו ובמהלכה הראה להם את עושרו הרב, את כספו ותכשיטיו, וכן טבעת מלכות חדשה ויפה שקיבל במתנה. השרים והחכמים העבירו ביניהם את הטבעת החדשה ואת שאר האוצרות תוך שהם מביעים התפעלות מיופיים הרב. שבוע לאחר המסיבה גילה המלך כי הטבעת החדשה שלו נעלמה. הוא הוציא הודעה לממלכה שמי שימצא את הטבעת ויביא אותה למלך יקבל פרס כספי גבוה. באותו זמן חי בפרס יהודי עשיר שנהג לארח בכל חג פסח את כל עניי העיר. מזלו הטוב התהפך לפתע, ובשנה בה ערך המלך את המשתה בארמונו, ירד היהודי מנכסיו ולא ידע מה לעשות. הוא הלך למלך ואמר לו שהוא יביא לו את הטבעת לאחר החג, וזאת אם המלך יעניק לו את הפרס עכשיו. לאחר שכנועים רבים, הסכים המלך, והיהודי ערך ליל סדר גדול לכל עניי העיר כבכל שנה ושנה. באותו לילה החליט המלך לצאת עם עוזרו דיינו לסיבוב בעיר הבירה. הם עברו מבית לבית וגילו כי ליהודים יש חג. המלך אמר לדיינו: "בוא ונלך לבית היהודי ונראה מה הוא מתכוון לעשות". הם הגיעו לביתו ושמעו קולות רמים. הם עלו לגג הבית, ראו את היהודים מכים אחד את השני עם בצל ירוק ואומרים "די, די, דיינו. די, די דיינו!". המלך הבין כי דיינו גנב את הטבעת, דיינו הודה שהוא גנב אותה והחזיר את הטבעת למלך. לאחר החג, לא ידע היהודי את נפשו מרוב צער, הוא לא ידע כיצד יימצא את הטבעת ופחד שהמלך יהרוג אותו, לבסוף החליט לבקש מהמלך הארכה בזמן. כאשר הגיע היהודי לארמון, יצא אליו המלך וקיבלו בכבוד רב, ותוך שהוא מחבק אותו אמר לו: "אשרייך יהודי! אשרייך". המלך סיפר ליהודי שהוא שמע אותו אומר דיינו וכך מצא את הגנב. המלך העניק ליהודי אוצרות רבים והוא התעשר שנית ובכל שנה המשיך לערוך ליל-סדר גדול לכל עניי העיר". כדי להגדיש את עוצמת האמונה, המסורת והנרטיב היהודי, אביא כאן סיפור מן העת החדשה הנוגע לדוד בן גוריון. בשנות השלושים של המאה הקודמת פגש הנציב העליון את יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית דאז, דוד בן גוריון, וביקש להקניטו. הוא הצביע על היהודים בעלי החזות המזרחית ואמר: "אינני מבין מה המשותף בינך, יליד רוסיה ואיש התרבות המערבית - לבינם". "אדוני הנציב" - ענה בן גוריון - "בעוד ימים מספר יזכירו ברחבי האמפריה את יום הולדתה של המלכה. האם ידוע לך כיצד יחגגו אזרחי בריטניה הגדולה"? "איך אוכל לדעת"? תמה הנציב, "אני יודע מה אעשה בעצמי: אארגן קוקטייל ואזמין אל כל מכובדי הישוב, אך ודאי שאיני יודע מה יעשה כל אזרח בממלכה". "בעוד כשבועיים", ענה בן גוריון "כל היהודים ברחבי העולם, מאלסקה הצפונית ועד לקוטב הדרומי, מסין במזרח ועד לאמריקה המערבית, יסבו לשולחנם, יאכלו מצות, יקראו באותו הספר באותה שפה עתיקה ויספרו בעשרות שפות שונות, על יציאת עמנו ממצרים. זה המשותף בינינו. לכולנו עבר אחד".

ד"ר רמי שקלים, מומחה לקבלה, לרפואה קבלית ולנומרולוגיה, המרצה הפופולארי והמבוקש ביותר בארץ בתחומו, מחברם של 12 ספרים בנושאי קבלה ומחשבת ישראל, ועוד מאמרים רבים על הגות חז"ל, מגיש תוכניות רדיו ועונה לשאלות מאזינים/ות בתחום של קבלה ונומרולוגיה. להזמנות ספרים והרצאות ניתן להתקשר לפלאפון: 0505-249215 אתר אינטרנט: http://www.r-shkalim.co.il מייל: shkalim.rami@gmail.com

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה