פרשת כי תבוא: ביכורים רק בחג שבועות?
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

פרשת כי תבוא: ביכורים רק בחג שבועות? 

מאת   02/09/2009 |  נצפה 2075 פעמים
פרשת כי תבוא: ביכורים רק בחג שבועות? / מוטי לקסמן, תשס"ט
"פרי גני הנה הבאתי, / מלוא הטנא רב פאר. / ביכורים פה העליתי, / וראשי עטרתי זר.
ל, ל, ל... // מן הכפר מוביל העירה / בן רועים טלה וגדי, / ושיריו בקול ישירה: / דידל, דידל, דידל די! לי, לי, לי... // בן איכר מפרי גנהו - תאנים ורימונים, / ובסל לו על שיכמהו / תהמינה זוג יונים. לו, לו, לו..." [1].
מתי שרנו זאת, או מתי נשמע שוב שירים דומים? התשובה, מן הסתם, פשוטה: לקראת חג הביכורים, לקראת חג השבועות.
מה הביאנו לפזם שיר ביכורים בחודש אלול, לקראת ראש השנה?
הגורם המזמן מצוי בפתיחת פרשת השבוע, פרשת "כי תבוא": "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה: ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם" [2].
הדברים ברורים, לא כן?
ובכן, לא באופן מלא.
ראשית, בפסוקים כתוב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה". יונתן מבין זאת ככתוב: "ותקחו מראשית ביכורים שמתבשלים מן ההתחלה בכל פירות של הארץ" [3]. אבל במדרש נמצא הגבלה:
"יכול כל הפירות יהו חייבים בבכורים תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית [...] האמורים כאן משבעת המינים, [...] חטה ושעורה וגפן ותאינה ורימון ארץ זית שמן ודבש" [4].
אם-כך, יש מחלוקת לגבי היבול שעליו חל הצו.
לעומת-זאת, הסכמה קיימת שהבאת "מראשית כל פרי האדמה" אינה תהליך הקורה פעם בשנה, כמוכר לנו, לקראת חג השבועות, אלא בחדשים רבים בהתאם להבכרת היבול: "מעצרת [5] ועד החג [6]" [7].
אבל, אם לא שמת לב, הצו הנדון, "ולקחת מראשית כל פרי האדמה", הוא הצו הראשון הצמוד לכניסה לארץ המובטחת "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה". זה הצו הראשון הראוי להיחקק בזיכרון העם לאחר כניסתו לארץ?
כן.
למה? וודאי אשאל.
ובכן, לאחר שבני ישראל ינחלו את הנחלה שאותה אלוהים ייעד להם, ולאחר שהם יירשו אותה ויישבו בה, איזה תחושה תהיה להם?
זוכרים, או הצעירים שבכם, קראתם על מצב הרוח ועל התחושה שלאחר השלמת מלחמת ששת הימים?
במילה אחת: "איפוריה" איפוריה כוללת שמנעה להבין את עומק אמירתו של ראש הממשלה אז, לוי אשכול ז"ל, האם אין אנו במצב של "שמשון דער נעבעכדיקר" [8]?
אשכול הבין, אבל רוב העם ומנהיגיו נתכסו באיפוריה כזו עד שטחו עיניהם מראות את המציאות שנוצרה וגם את היערכות צבאות ערב למלחמת יום הכיפורים האיומה.
מעצבי העם בתקופת המקרא הבינו זאת היטב.
בניצחון מוחץ יש סכנה של התפתחות עיוורון.
עיוורון למציאות יכול להרוס את יסודות המבנה החברתי כולו ואף את קיומו.
"מכל מה שהוא מהנה אותך ונתן לך יתרון על שאר בני אדם יש לך להודות לפניו ולתת כבוד לשמו" [9]. ובמלים אחרות: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" [10].
זו משמעות הקדשת הפרי המבכיר לאלוהים: "שלא יהיה לו [לחקלאי המצליח] גאוה שממנה ימשך לזלזל בכבוד הבריות ושנאת הבריות ורבות רעות וצרות מאת האנשים, [...] שלא יהיה גרגרן, שהתאנה הראשונה שביכרה בכרמו מתאוה לה מאד אחר שנה שלא אכלה, וכן האשכול הראשון, והוא חייב לכרוך עליה גמי ולומר הרי זו ביכורים, ובזה יכנע לבב ערל ולא יהיה זולל וסובא" [11].
ואין מסר הזה מכוון רק לעם כעם, אלא לכל אדם: בעת האחרונה ראינו יותר מדוגמא אחת של אדם שהגיע למעלת מנהיגות ועיניו לא ראו כללי מוסר וערך. הם שכחו מה זה לתת וידעו רק לקחת, הרבה לקחת...
מכאן, משמעות הבאת הביכורים במשך חדשים רבים, היא שאין מדובר כאן רק בטקס פולחני אלא יש כאן מתווה לדרך חיים. גם בימינו. גם בעת זו, עם ההיערכות למועדי תשרי: "תודה על כל מה שבראת / תודה על מה שלי נתת / על אור עיניים / חבר או שניים / על מה שיש לי בעולם על שיר קולח / ולב סולח / שבזכותם אני קיים תודה על כל מה שבראת / תודה על מה שלי נתת / על צחוק של ילד / ושמי התכלת / על אדמה ובית חם פינה לשבת / אישה אוהבת / שבזכותם אני קיים תודה על כל מה שבראת / תודה על מה שלי נתת / על יום של אושר / תמימות ויושר / על יום עצוב שנעלם תשואות אלפיים / וכפיים / שבזכותם אני קיים" [12].
הארות ומראה מקום
[1] "ביכורים" מלים: שמואל בס; לחן: שרה לוי-תנאי. זוכרים את בגדי הלבן, את הזר על הראש וגם את השיר?
[2] דברים כו, א-ב.
[3] כתר יונתן לדברים כו, ב. כך גם הרמב"ן: "שתקח מראשית כל הפרי אשר תביא אל הבית מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך".
[4] מדרש ספרי דברים פסקא רצז. כך סבורים גם רש"י, רבנו בחיי ואחרים.
[5] "עצרת", שם אחר לחג השבועות: "ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת" (רמב"ן).
[6] "החג" כינוי נוסף לחג הסוכות: "מצות החג על הגשמים הם ארבעת מינים שבלולב וניסוך המים לרצות על המים על שהחג זמן גשמי שנה הוא [...] בחג הסוכות" (רש"י לזכריה יד, יז).
[7] ספרי דברים פיסקא רצז. בספרי יש גם קולות המאריכים את משך זמן הביכורים: "מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא רבי יהודה בן בתירה אומר מביא וקורא".
[8] בלשון אידיש: "שמשון המסכן".
[9] רבנו בחיי בפתיחה לפרשת כי תבוא בהמשך למדרש תנחומא.
[10] דברים כו, יא.
[11] תולדות יצחק לדברים כו, א.
[12] "תודה" מלים עוזי חיטמן; לחן: יווני עממי.

חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה