קוד הקיום = חוק הקיום: תקשור קוד הקיום דרך השפע עבורך
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

קוד הקיום = חוק הקיום: תקשור קוד הקיום דרך השפע עבורך 

מאת   10/06/2009 |  נצפה 2812 פעמים
טבע = מערכת חיים ויצורים חיים המבוססת על מערכת יחסי גומלין המאפשרת קיום האחד למשנהו.
לטבע מספר חוקים משניים וחוק אחד מרכזי ובסיסי, שאילולא היה מתקיים לא היו מתאפשרים סדר, הרמוניה, שגשוג והתפתחות של הפרט והכלל.
החוק המרכזי בטבע : יחסי הגומלין.
כאשר כל החי במערכת החיים ממלא את תפקידו אזי נוצרים סדר,
הרמוניה, צמיחה והתפתחות . היסודות הללו מאפשרים המשכיות של קיום.
אם לא יתקיים חוק יחסי הגומלין אזי תישמט הקרקע, כיוון שלו ויצור אחד לא יקיים את תפקידו/תגמולו - יתערערו יסודות הסדר, ההרמוניה, השגשוג וההתפתחות - מה שישפיע על מערכת הבריאה ויגרום לאי סדר, דיסהרמוניה, מחסור ותקיעות, שיובילו להרס והכחדה.
הטבע, כפי שאנו מכנים אותו, מתבסס ופועל מיום בריאתו על פי חוק יחסי הגומלין שהינו חוק הקיום.

האדם קיבל יכולות מנטאליות ורציונאליות על מנת לתגמל את היקום הגלובלי מעבר לכדור הארץ בו אנו חיים.
ביום בו האדם הפריד את עצמו מן הטבע (תחילת ההתיישבויות בימי האדם הקדמון והפסקת התגמול - כיבוש השטחים) וקרא לעצמו "הטבע האנושי" - הניח שהוא היצור האחרון בבריאה והיקום נוצר עבורו - האדם הוציא את עצמו ממערכת יחסי הגומלין , הוריד את עצמו מלמלא את חוק הקיום - יחסי הגומלין. כאשר החוק לא מתקיים - אין קיום!
חוק יחסי הגומלין חל על כל היצורים בבריאה, וכל מי שלא יממש את החוק בחייו יחווה אי סדר, דיסהרמוניה ,מחסור ותקיעות בחייו, מה שיוביל להרס והכחדה.
איך זה נראה בימינו כיום?
בני האדם חולקו ל 8 קודי קיום, כאשר כל קוד קיום אחראי לתגמל את האחר בייחודיות +צורך אותם קיבל, שיתנקזו לחכמה גלומה = פעולת יחסי גומלין.
יסודות הקיום הם סדר, הרמוניה, שגשוג והתפתחות.
היסודות המקבילים בבני האדם ליסודות היקום הם אהבה, שמחה, אופטימיות וקבלה. כל קבוצת יסוד אחראית להמשיך לקיים את יסוד הקיום :

קבוצת יסוד אהבה אחראים על הסדר, ונגזר מזה שהתרומה מתוך נדיבות שהם יממשו תהיה מתוך אהבה נטו.
קבוצת יסוד שמחה אחראים על ההרמוניה, מביאים את האהבה מתוך תשוקה, מהמקום של השמחה.
קבוצת יסוד אופטימיות אחראים על השגשוג, מממשים את הקבלה מתוך מציאותיות ממקום אופטימי.
קבוצת יסוד קבלה אחראים על ההתפתחות, מממשים את החברות מתוך נאמנות מהמקום של קבלה.
כאשר אדם הינו מחובר לקבוצת היסוד שלו, אזי הוא ממלא את תפקידו = מביא לידי ביטוי את החכמה הגלומה מקוד הקיום שלו = מתגמל את האחר. כך נוצרת מערכת יחסי גומלין.
כאשר, ורק כאשר, אנו חיים את חיינו על פי יסוד הקבוצה שלנו, אנו מוכנים למלא את תפקידנו במערכת הבריאה, שאלו הם היסודות הפרקטיים דרכם יביא האדם את החכמה הגלומה שלו = התגמול שלו - אהבה, תרומה,קבלה וחברות.
מכאן תיווצר צמיחה והמשכיות לקיום.
הצורך הראשוני-קיומי של האדם הוא לתת - זהו צורך חזק מכל דבר אחר, כיוון שנוצרנו כחלק מהבריאה אל תוך מערכת יחסי גומלין.
ישנם 8 קודי קיום ולכל קוד קיום צורך קיומי משלו לממש.
כאשר מתקיימים בחייו של אדם יחסי גומלין- הוא מתגמל ומתוגמל -
האדם ממלא את תפקידו, מביא לידי ביטוי ומממש את צורך התגמול שלו, אזי הוא אחד עם היקום - נוצרת הרגשה עילאית, שאנו מכנים אותה בשם "אושר".
מה שנגזר מכך : להרגיש טוב = תגמול = אושר.
ברגע שהאדם הינו אחד עם היקום הוא מאושר ודבר לא ייגזר ממנו:
יתקיים בחייו שפע טוטאלי, כיוון שהוא בתוך מערכת יחסי הגומלין = אחד עם הבריאה, דבר שיאפשר לו להמשיך לתגמל.
מה השתבש במהלך הדרך?
האדם פירש כי הטבע, הבריאה, נוצרו בעבורו ולמענו.
ביום בו האדם הפריד את עצמו מין הטבע והתעלה על הטבע הוא הפסיק מלמלא אחר חוק הקיום.
האדם שם את עצמו במקום של מתוגמל ולא מתגמל. האדם קטע וקוטע את מערכת יחסי הגומלין של היקום. האדם כיבה את הצורך הקיומי שלו והפעיל את הכוחניות.

האדם השתמש במשאבי הטבע והפך כוחני כלפי היקום, כיוון שהוא הפסיק לתגמל.
אי ציות לחוק הקיום הוביל לחוסר איזון במערכת יחסי הגומלין = ההפך מחוק הקיום: אי סדר, דיסהרמוניה, מחסור ותקיעות .
כאשר אנו פועלים מחוץ למערכת יחסי הגומלין, ולא חיים על פי חוק הקיום, אנו יוצרים הרס והכחדה לעולמנו.
האדם זנח את יסוד הקיום הטבעי שלו ופעל מתוך הכוחניות של היסוד שלו = מאמץ:
שנאה במקום אהבה
עצב במקום שמחה
פסימיות במקום אופטימיות
אנוכיות במקום קבלה.
כאשר אחד מיסודות המאמץ מתקיים בחיי האדם, אזי הוא לא פנוי למלא את תפקידו מתוך קוד הקיום שלו.
כאשר האדם לא ממלא את תפקידו ביקום הוא תמיד, אבל תמיד, יחווה תסכול ומאמץ, כיוון שלא משנה כמה הוא ישיג, הוא עדיין לא חי על פי יסוד הקבוצה שלו והתגמול שלו מקוד הקיום, כלומר לא מממש את הצורך הראשוני הקיומי שלו,
מה שמוביל לחיים בתחושה של חוסר מימוש וחוסר סיפוק = אדם לא מאושר!
אז איך זה נראה במציאות ?
עולמנו היום, תרבות הפוסט מודרניזציה, בה אנו חיים פועלים ומחנכים לתחרותיות בלתי פוסקת, כוחניות משוועת, הישגיות ומאמץ יום יומי .
תינוק נולד אל העולם כרכוש להוריו ולא כאדם חופשי.
החינוך הלקוי מתחיל מהתגובה של הסביבה לחיוך האינסטינקטיבי והבלתי הרצוני של תינוק שרק נולד.
מרגע זה הסביבה התחילה להעניק אישורים להתנהגותו של התינוק.
עד גיל שנתיים שלוש היינו הכי קרובים לקוד הקיום שלנו, לטבעי שלנו - מה שרצינו חיבקנו, מה שלא אהבנו -דחינו, לא היו לנו יותר מדיי צרכים. כל הרצונות שלנו באו על סיפוקם.
המיינד/חומריות שבנו התחילו לצבור תאוצה, כיוון שגידלו אותנו לתוך חומר- העניקו לנו אהבה דרך החומר.
בעולם החומר "ראינו" שיש לנו יותר צרכים ורצונות - מתנות, שוקולדים, פעילויות. בכול פעם שלא קיבלנו את מה שרצינו, היינו הולכים לרגשנות, מתוך קוד הקיום שלנו (רגש ספציפי לכל קוד


קיום). משם הסביבה ברוב המקרים "לא יכלה מולנו" וקיבלנו את מה שרצינו. למדנו שאנו יכולים לקבל דרך מניפולציה.
בנוסף, מגיל קטן, הורגלנו שהכול קיים עבורנו - אוכל, שולחן כתיבה, משחקים - כל מה שעלינו לעשות הוא פשוט להביא את עצמנו לידי ביטוי במרחב הקיים = חכמה גלומה.
בגיל שנתיים -שלוש, הגיל בו הכניסו אותנו לגן, ולראשונה בחיינו לסביבה לא "בטוחה" , היינו צריכים להיות מי שאנחנו מול שאר הילדים, כדי לממש את הרצונות שלנו - בפעולות: לחטוף משחקים, להרביץ,לקחת מה שאנחנו רוצים - כשהבאנו לידי ביטוי את הרצונות שלנו, דיכאו אותנו, ולימדו אותנו, כי מי שמתנהג כך הוא אנוכי, אגואיסט ולא מתחשב! פירשנו כי :
להיות אני ולמלא את הרצון שלי = להיות לא מקובל.
גדלנו למסקנה, בה אסור לנו להיות אנחנו בלי שהאחר יאשר אותנו,
משמע אנחנו לא נותנים ,מתגמלים = לא מקבלים מהאחר.
אין יחסי גומלין!
ההרגשה שלנו היא של חוסר מימוש וקבלה, שמובילה לתסכול על האחר , על עצמנו ועל העולם...
משם אנחנו הולכים לרגשנות (של כל קוד קיום), וכשאנחנו ברגשנות, האחר מגיע ומתנהל על פי קוד הקיום שלנו בטבעי, כי רק כך הוא יוכל להבין אותנו, על מנת לעזור לנו - להוציא אותנו מהרגש הנמוך. הוא נותן לנו את הייחודיות שלנו והצורך הנשמתי שלנו - יוצר לנו מרחב לפעולה (אנחנו מורגלים מגיל קטן שעושים בשבילנו) - הוא משמש לנו מראה שהעולם הוא אכן כפי שאנחנו רואים אותו, על פי קוד הקיום שלנו. מה שמתיר ומאשר לנו לפעול למען עצמנו. שם אנו משתמשים בחכמה הגלומה כלפי החיים שלנו. אלו הרגעים של ה"היי" של המימוש .
אנו ממשיכים להתנהל כך, מכיוון שבמקום בו האחר עצוב, אזי יש לנו אישור לתגמל אותו מהמקום הכי פתוח ומקבל שאפשר ,מההכלה של קוד הקיום של האחר. האדם המתגמל בסיטואציה הזו הינו אחד עם הבריאה, והאדם המתוגמל מקבל את התגמול מתוך המניפולציה- הוא לא עצר והביא את קוד הקיום שלו לעצמו בלופ- הוא הכריח את האחר להביא לו את קוד הקיום שלו - יחסי הגומלין בין האנשים הינם מושתתים במאמץ על תלות, ולא על תגמול ממקום טהור ונקי.
מהרגע שנולדנו השתיקו לנו את יכולת הביטוי והמימוש של קוד הקיום הייחודי שלנו - ניוונו לנו את יחסי הגומלין. לקחו מאיתנו את היכולת לעשות בעצמנו ולתת.
מתוך כך על מנת "לשרוד" בעולם החומר ולהשיג, זנחנו את הרגשות המקדמים ויצרנו פעולות והתנהלות מתוך הרגש הנמוך.

כפי שלכל אדם אשר נולד עם קוד קיום ישנו צורך קיומי לממש דרך קבוצת היסוד שלו -
כך לכל אדם יש לופ מתוך קוד הקיום שלו, ויסוד רגש המנוגד לקבוצת היסוד שלו.
בתוך הלופ האדם מתנהל מתוך מאמץ להביא את הצורך הקיומי שלו בעולם החומר והכוח, ולכן בני האדם יממשו את עצמם אך ורק ב5% ממה שהם יכולים.
השפע שיגיע לחייהם של בני האדם אשר מתנהלים מתוך הלופ הינו עשירית מהשפע אשר יגיע אל חייהם אילו היו חיים בנינוחות מתוך קבוצת היסוד וקוד הקיום שלהם במערכת יחסי הגומלין.






הנפש מתחילה לפעול מתוך נאמנות לחוקי החיים שלה, ומוציאה עצמה לפועל בדרך מקורית ומתחדשת? זאת היא דרך השפע האין סופית המאפשרת לאדם לחיות ולממש את כל מאווייו באופן מוחלט.

זאת צורת החיים הנעלה ביותר אותה האדם יודע מלכתחילה ולה הוא מייחל.
www.paltiel.co.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה