בין דת למדע
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

בין דת למדע 

מאת   07/06/2006 |  נצפה 3315 פעמים
בין דת למדע
יוסי דיין


דת ומדע

המדע לא התחיל עם התקופה החדשה, שראשיתה תקופת ההשכלה, בה "התגרש" המדע מהדת באירופה. גילו של המדע כגילה של ה"דת" (= הכרה באלוהים וציות לדבריו). האמת היא שהמדע התחיל לפתח תנופה ותאוצה במאה העשרים, וכנראה, מגמה זו תלך ותגבר עוד (נושא הראוי למאמר בפני עצמו).

חובה לזכור, שכול ההתפתחויות המדעיות, ההנדסיות והחברתיות, וגם התיאולוגיות, יסודן בתקופות הראשונות של האנושות, אשר נבנו נדבך על-גבי נדבך. שיטות מדעיות התפתחו אצל המצרים והבבלים, ביוון העתיקה ואצל אבותינו. אם נעיין בפרק הלוגי, שנכתב, לפני למעלה מאלפיים שנה, על-ידי רבי ישמעאל, המפרט את שלוש עשרה המידות, בהן התורה נדרשת (ראה ברייתא דרבי ישמעאל, תחילת ספרא), ניווכח, שאין שום קשר בין אמונה באלוהים לבין הכללים האוניברסאליים, אשר היו מקובלים, בצורה זו או אחרת, גם אצל עמים עובדי אלילים, בתוכם גם היוונים אשר השקיעו הרבה מחשבה בפיתוח לוגיקה.

נשמתה של היהדות היא התורה וההכרה באלוהים. ביהדות אין מקום לשאלה מה "בין דת למדע". חוקי התורה, שהם מוחלטים ומשמשים בסיס יחיד לחיי היום-יום, אינם דוגמות, משום שניתן לפרשם תוך-כדי התחשבות למגבלות האנושיות. התורה נתנה חוקים, מבלי להסביר את הסיבות ומבלי לפרשם. הפירוש נעשה בתורה שבעל-פה: פרשן-פרשן ופרשנותו, דור-דור ודורשיו.

מכאן, למדים שליהדות, כהכרה-ערכית, אין עניין בהכרה-מדעית, ואף לא מפריעה לה להיות ולהתקדם באופן עצמאי. היהדות עצמה חובקת בתוכה עולם ומלואו, כולל מדע. לעומת זאת, המדע מצטמצם באוסף של ידיעות ועובדות המאפשרים לו להתקדם. המדע היה יומרני בראשית דרכו. הוא ניסה לבטל את האלוהות ולתפוס את מקומה בהכרת האנוש והעמיד פנים, שהוא יכול להביא גאולה לאנושות. בשעה שהמדע מתקדם באמצעות אימות או באמצעות הפרכה (= משחק של אמת ושקר), הרי התורה מתקיימת בזכות עצמה, בזכות האמת הצרופה והמוחלטת שבה, כי מקורה אלוהי. לכן, התורה, שמהותה אלוהית, אינה תלויה ברצון, בעובדות ובידיעות של האדם. אולם המדע תלוי בידיעותיו של האדם, השואף להשיג מטרה מסוימת. זאת ועוד: אנשים רבים ושונים, בעלי אותם ידיעות ונתונים, אולי, ירצו לשאוף להגיע למטרות או למסקנות שונות. כיוון שהמדע מובל על-ידי האדם, הרי שום תחום מדעי אינו יכול להיות נקי מסובייקטיביות, כך שלא ניתן להוציא מהמדע את כל המושגים והאלמנטים הסובייקטיביים. איינשטיין אמר, שלדעתו, קל יותר לפרק פצצה אטומית מאשר לפרק הרגלים ומנהגים מהאדם. לפניו כתב הרמב"ם: "אמר אלכסנדר אלאפרודיסי, כי גורמי המחלוקת בעניינים שלשה, אחד אהבת ההתנשאות והנצוח המטים את האדם מהשיג את האמת כפי שהוא, והשני עדינות הדבר המושג כשלעצמו ועמקו וקשי השגתו, והשלישי סכלות המשיג וקצר יכולתו להשיג מה שאפשר להשיג, כך אמר אלכסנדר. ובזמננו גורם רביעי שלא הזכירו מפני שלא היה אצלם, והוא ההרגל והחינוך ..." (מורה הנבוכים פרק לא, ע' מו, תרגום דוד קאפח).

כאמור, היהדות חובקת בתוכה עולם ומלואו, כולל מדע. על-כן, ציות לתורה, לימודה והתבוננות מעמיקה בה, יגרמו בהכרח לפיתוח מערכות שונות, להעלאתו של האדם, לריסונו, לפיתוח החומר ולגאולה אוניברסאלית. המדע התנתק מן הרוח, שקע בחומר והשביחו, בלי רסן ובצורה שראויה להערצה, עד-כדי התבטלות בפניו, אבל לא הביא מזור-וגאולה לאנושות.

לסיכום החלק: ביהדות אין סתירה או הנגדה "בין דת למדע". על-כן, היהדות (= ההכרה, או התורה) אינה סותרת את המדע, כי לא ניתן לסתור דבר, אשר אין בו עניין ואין עמו מגע, והמדע חייב להמשיך להתקדם תוך-כדי הרמוניה עם היהדות. אין במדע היכולת לסתור אותה, משום שהוא כלול בה.





ניסויים, מסקנות ודטרמיניזם

מן התורה ניתן ללמוד על מקרים רבים של ניסיונות "מעבדתיים" ושל הסקת מסקנות - אלה באו גם ללמד, שחובה עלינו לנסות את הדבר, לפני שמסיקים מסקנה לגביו, ומתקדמים הלאה. לדוגמה: אלוהים, לפני שהוציא את האדם אל העולם הרחב והעמידו לנפשו, ניסה אותו ב"מעבדה" משוכללת ונוחה ביותר, בגן-העדן. אחרי שהאדם נכשל בניסוי, הוא הוצא והועבר למרחב הפתוח (בראשית ג). התורה גם מלמדת, שאין מתקדמים לשלב העוקב בתוכנית, אלא אחרי שמאמתים את התוצאות של השלב הקודם: "וירא אלוהים כי טוב ...", נאמר בתום כל יום ויום ורק אז עבר אלוהים לבריאת היום הבא (בראשית א).

מן התורה למדים, שמצד אחד, המערכות המטא-פיסיות מפעילות שיטות דטרמיניסטיות (= כפייתיות), ומצד אחר הן מעניקות לאדם בחירה חופשית. התורה אינה מתערבת בשיקוליו של האדם, כל-עוד הוא שומר על זכויות הזולת: "ואהבת לרעך כמוך". האדם לא נדרש להכיר באלוהים בכפיה או לעובדו שלא מרצון, למעט, בני-ישראל, אשר, לכאורה, הסכימו, אמנם מראש, לקבל את התורה ולקיימה לדורות ("נעשה ונשמע" שמות כד 7), אך, למעשה, התהליך כולו מקורו בכפייה, מאברהם אבינו עד ימינו ועד בכלל. ברם, כול אדם באשר הוא, נדרש רק להתנהג ברמה מוסרית מוגדרת, כי הוא נברא בצלם אלוהים (ראה שבע מצוות בני נוח).

העיקרון בתורת ישראל הוא, שה"דיטרמיניזם" הולך יד ביד עם "חופש-הרצון" (= חופש-הבחירה): "... החים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים, למען תחיה ..." (דברים ל 19). לפי התורה, ברור, שהאירועים האנושיים קשורים זה בזה בקשר סיבתי. לכן, אלוהים נותן לאדם להחליט לבדו, אם יבחר בטוב אם יבחר ברע. אמנם לאדם ניתנה הבחירה לבחור ללכת בדרך הטובה או הרעה, אבל את תוצאות הבחירה קובע אלוהים. יחד עם זאת, יש לאדם אפשרות לחזור בתשובה, כי שעריה פתוחים לרשעים בכל שעה: "... ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ... והשיבו וחיו" (יחזקאל יח 32 - 31). בגלל שלאדם ניתן חופש-הבחירה, הוא מוזהר, לאורך כל המקרא, מפני "רצח", "ניאוף", "שקר", חימוד", "אהבת-בצע" ועוד (ראה שמות כ; משלי א 19; שם ו 25 ועוד).

ביהדות יש שילוב הכרחי ומוצלח בין דטרמיניזם לבין חופש-הבחירה. היהדות אינה משאירה מקום למקריות. מאחורי כול מה שמתרחש כאן תחת אפנו, בבריאה (= בטבע), יש שיטתיות וחוקיות. לפי דעתי, גם תורתו של דארווין מושתתת על שיטתיות ולא על מקריות. בעבר היה טבעי שאנשי הדת הם שעסקו במדע, משום שהם גם היוו את השכבה המלומדת של החברה. רק מתקופת ההשכלה ראו צורך להפריד בין שתי הזרועות: "חוכמת-הרוח" ו"חוכמת-החומר". לפי תורת ישראל, שניהם הכרחיים וצריכים ללכת יד ביד למען עידונו של החומר ולמען הבאת הרמוניה בעולם: "אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח" (פרקי אבות). אלוהים בעצמו שילב את החומר (= הכרובים ולוחות הברית) ברוח, ובכך העלה את דרגת החומר. אלוהים גם שימש דוגמה אישית, בכך שהוא ירד אל משה על ההר ומשה עלה אל אלוהים על ההר, ושניהם נפגשו שם, הרוח עם החומר!


נסים

הנס הוא, לכאורה, תופעה החורגת מגדר הטבע, אך כיוון שיצא לפועל בטבע, אזי הוא חלק מהטבע, ואחריו עומדת חוקיות מסוימת. כיוון שאין אנו יודעים, כנראה, את כל חוקי הטבע, אנו רואים בנסים אירועים חריגים. הנסים חריגים בעינינו, כמו שהבריאה כולה חריגה בעינינו. הבריאה כולה היא בגדר של נס גדול, ואין אנו יודעים כיצד התרחשה, כמו שאין אנו יודעים כיצד כול נס מתרחש. כיוון שהנס, כאמור, מתרחש בטבע, יש כאן ודאות שהוא חלק מהטבע, שנברא בראשיתו יחד עם הטבע כולו (ראה במדבר יא 31; בראשית רבא ה' ד - ה ועוד). לכן, פרשני המקרא לא עסקו כלל בהסבר הנסים. הנסים הם חלק מהבריאה והאדם אינו יכול להבין את עצם התרחשותם. הנסים, כמו "השמש בגבעון דם ..." ו"קריעת ים-סוף", הם בחזקת תופעות, שנבראו יחד עם כלל הבריאה, בהתאם לחוקיות מוגדרת מראש, והם התרחשו (= יצאו לפועל) בזמן שנועד להם מראש.
מבחן האמת לא נולד עם המדע, אלא המדע לקח אותו מדרישות המוסר האבסולוטי של התורה.





הערות

(1) האדם החל לעסוק במדע ובטכנולוגיה וגם בפיתוח מוסר חברתי, מאז שחר ימיו. טבעו של האדם הוא לחשוב, לדרוש, לחקור, להניח הנחות, לשער השערות ולהסיק מסקנות: ראה דור המבול ובניית התיבה על-ידי נוח (בראשית ו); דור הפלגה ובניית "מגדל בבל" (בראשית יא) ועוד.
(2) הקמת המשכן (כולל הפריטים הרבים האחרים הקשורים אליו) במדבר על-ידי בני-ישראל דרשה מבני-ישראל ידע רחב בתחום מדעי ההנדסה ומדעי הטבע. התורה נותנת את כל המידות ואת פרטי הדברים, כולל הדרישה לעשות את המנורה מקשה-אחת (שמות לה - מ ועוד). להקמת המשכן צורפו גם שיטות העבודה.
(3) ידוע על ניתוחים מסובכים שערכו המצרים הקדומים. הם הנציחו מסקנותיהם ברישומים מפורטים שנמצאו. בלי ידע טכנולוגי ומדעי לא ניתן היה לשמר גוף-חנוט (= מומיה( בצורה יעילה ולהקים פירמידות בכישרון רב. בצלאל היה אומן בזכות כישוריו הטבעיים, כנראה, עוד בהיותו במצרים. על-כן, אלוהים מציע למשה לבחור בו כאיש המתאים לעמוד בדרישות המתלוות לתוכנית לבניית המשכן.
(4) התורה מבהירה בעקשנות, שהאדם הוא האחראי למעשיו ולדרך חייו, משום שהוא ניחן בשכל (= בצלם אלוהים) וגם ניתנה לו בחירה חופשית. התורה דורשת מישראל להיות סקרן, לשאול שאלות, ולחקור היטב לפני שמסיקים מסקנות. ראשיתו של המחקר על-ידי האדם התחילה מייד אחר שבעת ימי הבריאה: "ויצר ה' אלהים מן-האדמה כל-חית השדה ואת כל-עוף השמים ויבא אל-האדם לראות מה-יקרא-לו ..." (בראשית ב 19. ראה גם איוב כח).
(5) ביהדות, אלוהים אינו מתחקה אחר האדם בחיי היום-יום ואינו משעבד את דרכי חשיבתו, אך הוא מציב לו תנאי אחד: להיות מוסרי "ואהבת לרעך כמוך" ולפעול לפי הכללים בשכל, אותו העניק לאדם, והוא "צלם אלוהים" שבו.
(6) בעבר היה מקובל אצל העמים לחשוב, שכדור-הארץ שטוח או יושב על קרניים וכיו"ב. ספר איוב מציין בבירור שכדור-הארץ תלוי בחלל בלי תמיכה: "נוטה צפון על-תהו, תלה ארץ על-בלימה" (איוב כו 7).
(7) מדענים במאה ה-20 הגיעו למסקנה, שהיקום בן למעלה מ-15 מיליארד שנה. למסקנה זו הגיע רבי יצחק מעכו כבר בסוף המאה ה-13 (כ-700 שנה לפני המדענים) החישובים המתמטיים שלו התבססו על שנות השמיטה המצוינות בתורה (ראה יוסף דיין, "אור לגויים - מציאות ומטא-מציאות, ע' 111).
(8) כלי הרכב המונע, המשוכלל ביותר כיום, בסיסו בגלגל שהומצא בעבר הרחוק מאוד. אותו הגלגל הוא, כנראה, פיתוח של גזע עץ מעובד, ששימש את האדם במסעותיו, עד שעבר לתהליך של לוח-קשת, ולבסוף, לגלגל של מטוס סילון בימינו.
(9) השעון המפותח ביותר כיום הוא פיתוחו של שעון השמש. ועוד ...!


דוגמאות אלו מעידות, שגם בעבר הרחוק הפעיל האדם את שכלו: חשב והסיק מסקנות, כמו שעושים בימינו, בלי קשר עם אמונה או עם כוחות מיסטיים למיניהם. על-כן, אני סבור, שכול ההתנהגות ודרכי החשיבה של האדם בעבר הרחוק והקרוב הם רלוונטיים לימינו, כי בלעדי הצעדים הראשונים שלהם, כנראה, מצבנו כיום היה שונה. כמובן, איני מתעלם ממה שהתרחש בתוך הכנסייה, שבה האדם רצה להיות אלוהים. גם אלה שהתגרשו ממנה, אנשי המדע, חשבו את עצמם כאלוהים ...!


כשמדובר בתורת ישראל, הרי היא מהווה סמל ודוגמה לכל שיטה מדעית או פילוסופית, המעניקה לאדם חופש תנועה, חופש מחשבה וחופש ביטוי, בשילוב עם החוקים ועם השכל, כדי למנוע הפקרות!



יוסף (יוסי) דיין הוציא לאור את הספרים: - "כתיבה מדעית" (ספר לימוד לסטודנטים); - "אור לגויים מציאות ומטא-מציאות" (ספר הגות, היסטוריוסופיה של ישראל והיותם תופעה על-טבעית)
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה