היום זה היום
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

היום זה היום 

מאת   06/04/2009 |  נצפה 2475 פעמים
"היום זה היום", חזר ואמר לעצמו בפעם המי יודע כמה בשעה שהוא צועד אל עבר דירתה בהליכה מהירה. "אני לא יכול להמשיך כך יותר, אני חייב את זה לעצמי ולה, ארבע שנים עברו מאז...", הוא מתחיל שוב לתרץ לעצמו. באמת עברו ארבע שנים, המון דברים קרו מאז וכל אחד מהם השתנה מאד, אך 'הם' ומה שיש בניהם תמיד היה משהו קבוע. הוא משתעשע במחשבה שלפני ארבע שנים היא הייתה בדיוק בגיל שלו היום, עכשיו הוא יכול לפרש את מהלכיה אז בצורה בוגרת יותר."ארבע שנים, זה המון זמן לפתח היכרות אמיתית. ארבע שנים בהן היינו פתוחים, קשובים וקרובים אחד לשני כמו שרק בני זוג יכולים להיות. היא בטח תבין..." למרות שעבר על ההסברים של עצמו כבר אינספור פעמים , הוא חושב שרגע שלפני שהוא מגיע אליה יהיה זה רעיון טוב לחזור על עקרי הדברים כדי שיוכל להסבירם ביתר קלות. הוא שוכח או אולי מתעלם מנסיונו הקודם כיצד בגדו בו הסבריו והוא נשאר אילם מולה, לא מעז לפצות את פיו בנושא, מוצף רגש וחסר הגיון כל ההסברים יורדים לטמיון."הן אז , לפני ארבע שנים, דברים נראו אחרת...היום כשאנחנו קרובים מתמיד , היום זה היום. כל הסימנים מובילים לאותה מסקנה הפעם זה באמת הולך לקרות." אולי הוא צודק והסימנים אכן מובילים למסקנה אחת,אבל הוא לא לוקח בחשבון שמה שהוא מקבל הם לא סימנים אלא פרשנותו בלבד. צעד אחרי צעד הוא מתקדם , עכשיו הוא כבר כמעט ורץ, לא יודע אם זה האדרלנין שמניע אותו או הרגש העז שהוא חש כלפיה. ממשיך להריץ הסברים בראשו הוא מגלגל את עברם כמו הקרנת פרק 'המיטב מכל העונות' : למן ההיכרות הראשונה לפני שמונה שנים , דרך התקופות השונות בהן דאגו להפגש אצל מכרים משותפים , ועד לארבע השנים האחרונות בהן פיתחו מערכת יחסים שונה ומיוחדת. למן הרושם הראשוני שהותירה עליו כשהיה עוד ילד , דרך החיוך הבלתי נשכח והלב המתמוסס כל פעם מחדש. "הרי אנשים משתנים, היא בטח לא אותה אישה כמו שהייתה אז בגיל 24, או לפחות לא חושבת אותו הדבר, מי כמוני יודע את זה. הרי לא קיים אדם שמכיר אותה יותר טוב ממני, ואין אישה שמכירה אותי יותר טוב ממנה... מכירה אותי כל כך טוב לדעת מה אני מרגיש עוד לפני שאני משתף אותה. היא בטח כבר יודעת , אם לא אמרה כלום עד עכשיו סימן שהיא בעניין ." הוא ממשיך לחזק את עצמו לאורך כל הדרך, הצורך שלו בחיזוק עצמי והסברים נובע ממקום עמוק של חוסר וודאות. הוא זוכר איך לפני ארבע שנים בדיוק, הבחין במבחר סימנים שהובילו למסקנה אותה הוא הולך לממש היום. סימנים שאז, לפני ארבע שנים, התבררו כטעות ואי הבנה אחת גדולה , הותירו אותו עומד מולה כאדיוט גמור. חוסר הוודאות נובע מזיכרון מר-מתוק הזה של פרשנות מוטעית לפני ארבע שנים. "אז כמו היום, אני יודע בדיוק איך אני מרגיש. היום, אחרי הנסיון הרב שבנינו היא לא תסרב"לפני ארבע שנים כשנגש אליה בעניין הזה היא סירבה לו. אך באותה נקודה מכרעת ביחסים, רגע בו כל הקשר שלהם היה על סף תהום,הם לקחו החלטה משותפת להרים את היחסים בניהם לרמה אחת מעל לכל ההגדרות. להמשיך לבנות את הקשר שלהם בהתעלמות מוחלטת מהרגשות שלו ומה שהוא היה רוצה שיקרה. "הרי גם אני משנה הגדרות שלי מעת לעת, זה שהיא הגדירה את הדברים כך לפני ארבע שנים לא אומר שאני לא צריך לאפשר לה לשנות את ההגדרות. היינו פתוחים מהרגע הראשון וראוי שאהיה פתוח גם עכשיו ." ממשיך לתת את נימוקיו לעצמו, בטוח כי הגדרותיו המילוליות יצילו אותו מחורבנו הרגשי. "אני לא יכול להמשיך כך יותר, אני חייב את זה לעצמי ולה, ארבע שנים עברו מאז..." באמת עברו ארבע שנים מאז, אבל למה דווקא עכשיו ? הוא ידע תמיד כיצד הוא מרגיש, גם כאשר הצליח להתנתק מרגשותיו כדי לאפשר לדברים לזרום בטבעיות עדיין היה מביט בה במבטו האוהב והמבין, משקף את גודל הטרגדיה המתחוללת בתוך נפשו. כבר ארבע שנים, תמיד היא הייתה שם - תחושת החמצה. מעת לעת היא גוברת, מפעם לפעם היא מתחזקת. כל פעם הוא מתאהב בה מחדש וכל פעם מחדש עליו ללמוד לשלוט על רגשותיו." כיצד אוכל להמשיך כך איתה - כיצד אוכל להמשיך כךעם עצמי, כשעבורי אין עוד אחת אחרת מלבדה? אם זו היא או אף אחת אחרת לא אוכל להמשיך להתעלם" היה זה רק עניין של זמן , עניין של זמן עד שרגשותיו יגברו עליו ולא יוכל הוא עוד לעמוד בהסכם המשותף בן ארבע השנים. עניין של זמן עד שלא יוכל עוד לשים את המחסומים לאהבתו אליה.אך הוא בוודאי לא צפה שהדבר יתבטא בחוסר המשיכה המוחלטת שלו לנשים אחרות. תמיד חשב שהוא משתלט על העניין יפה מאד, כל עוד הם קרובים בנפש הוא יכול להעניק לה מאהבתו ויכול להסתדר גם בלי הקרבה הגופנית. כל עוד הם קרובים הוא יכול לראות ולדאוג שהיא מאושרת גם אם זה אומר שאין זה איתו. גם כשהיה עם מישהי אחרת ולכאורה העניק מאהבתו לאשה אחרת, תמיד שמר אצלו בלב את רוב המקום בשבלה. רק לה היה את המפתח לנפשו. אבל עכשיו פתאום הוא לא יכול להתאפק, שוב אין הוא יכול לשלוט על רגשותיו. " היא נתנה לי מספיק סמנים, עכשיו זה תלוי רק בי, היא לא תעשה את הצעד הראשון... " מתנשף הוא הגיע לחצר ביתה, לוקח אוויר עמוק נעמד מול הדלת משתהה עוד רגע.היום זה היום, והנה הרגע הגיע , הוא הולך לשים את ליבו לפניה בפעם השניה. הוא מתכוון לחשוף את רגשותיו לאישה היחידה שהוא מסוגל לאהוב, האשה הכי קרובה אליו."היום זה היום, היום הראשון של שארית חיי לצידה, אם היא רק תרצה בי.... "
" רק על עצמי לספר ידעתי " :
בשונה מלהעיד על הטקסט עצמו, היכולת להעיד על עצמי היא דרך הצגת הדברים שהובילו לאן שאני היום 'קצת מעבר' ו 'היום' תוכל לקרוא בכרטיס הפרופיל שלי.
לפרופיל : http://www.articles.co.il/author/3465
לבלוג: http://blog.tapuz.co.il/allandnothing
לבלוג(דיון) בנושא 'אנתרופולוגיה של המפץ הגדול': http://blog.tapuz.co.il/anthropologicaldebat
לבקשות מיוחדות: http://www.bizreef.co.il/biz/MaorShir/mamrim-ktzrim-o-arokim-am-ngiot-pilosopya
לתגובות הערות והצעות צור קשר ב: maorshir@gmail.com
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה