פרשת ואלה שמות: האם בת פרעה רומזת לימינו?
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

פרשת ואלה שמות: האם בת פרעה רומזת לימינו?  

מאת   12/01/2009 |  נצפה 2354 פעמים
פרשת "ואלה שמות": האם בת פרעה רומזת לימינו? / מוטי לקסמן, תשס"ט [1].
אני ידעתי שהילד המקסים הזה ששוכב ובוכה חרישית בתוך "תבת גמא" הוא לא מצרי. הרי אמרתי זאת באופן מפורש: "מילדי העברים זה" [2].
איך ידעתי? איך זיהיתי?
נו באמת, אין לי עיניים בראש?
אינך מאמינה? הקשיבי, כשהגעתי "לרחץ על היאר" הבחנתי קודם-כל בעלמה, כמו שכתוב: "ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו" [3]. היא לא הבחינה בי, אבל צורת עמידתה עוררה את סקרנותי. אותה עלמה לא נראתה כמו אחת שיצאה לטייל לאורך הנהר. ראיתי שהיא אינה צופה בנהר, גם לא בשמיים, מבטה היה ממוקד בסוף. היא לא הניעה את ראשה לאף כוון אחר, כאילו עיניה קפאו. מבטה הממוקד הזה עורר את סקרנותי, הפניתי ראשי ומה אני רואה שם? "את התבה בתוך הסוף" [4].
מיד, כמו שכתוב: "ותשלח את אמתה ותקחה" [5]. עוד שפחתי ניגשת אל הסוף ואני צופה באותה עלמה. ראיתי שהיא עוקבת בדריכות רבה אחרי שפחתי וניכר היה שהעלמה נרגשת ואף חרדה.
לאחר שפתחתי את התיבה וראיתי "את הילד והנה נער בכה" [6], נכמרו רחמי עליו ואז אמרתי בקול שגם אותה עלמה תשמע: "מילדי העברים זה" [7]. אם להיות כנה, עדיין לא הייתי בטוחה בכך, למרות מה שנאמר: "מנין הכירה אותו? אמר ר' יוסי בר חנינא: שראתה אותו מהול"[8]. באמת לא ראיתי, כי איך יכולתי לראות הרי התינוק המקסים היה מחותל היטב. אבל שיערתי שאם אמנם ילד עברי הוא ואותה עלמה תשמע את אמירתי היא וודאי תגיב באיזה שהוא אופן. ואמנם כך היה, העלמה התקרבה אלינו ובלי כל היסוס או מעצור, ויש לומר אפילו בחוצפה רבה, הרי אני בתו של פרעה, המלך הגדול, היא שאלה: "האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד?" [9]. נו, באמת, איך היא יודעת שהילד הזה צריך מינקת עבריה??? החלפנו מבטים מלאי משמעות ואז אמרתי לה: "היליכי את הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו" [10].
אתם וודאי תמהים למה עשיתי זאת.
ובכן, אני יודעת מה שאומרים עלי: "בת פרעה מצורעת היתה לכך ירדה לרחוץ, וכיון שנגעה בתיבה נתרפאת. לכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתירה" [11]. איני יודעת מאיפה הם המציאו את זה, מה, אני לא אישה? אין לי רגשות כלפי תינוק קטן בוכה? באמת ריחמתי עליו, הוא נראה כה חסר סיכוי!
ולמה הסכמתי שאותה אישה עבריה, שהבנתי מיד שהיא אמו הביולוגית, תיניק אותו?
משתי סיבות: א. רציתי להכיר את אותה אמא שהעזה, ונקטה בדרך מאוד מקורית, להמרות את פי אבי האכזר: "ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון" [12]. גם אני ביקרתי צו זה של אבי, אבל מה יכולתי לעשות? ב. האמת, לא סמכתי על המיניקות המצריות בחצר המלוכה. חששתי שהן תספרנה לאבי והוא יפגע בילד. שפחותי היו "שפוטות שלי" והן לא תאמרנה דבר.
עבר זמן סביר "ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו" [13].
נכון, אני קראתי לו בשם משה. אני באמת לא מבינה מדוע הוריו, יוכבד ועמרם, לא פרסמו את השם שהם העניקו לו למרות ש"רבי מאיר אומר: טוב שמו; ר' יהודה אומר: טוביה שמו" [14]. למען האמת השם הזה, "טוב" די התאים למשה שלי, אבל כדי שלא תהיה טעות, אני חוזרת ומדגישה את השם משה אני קבעתי. נכון, אז לא ידעתי את שפת עבר, אבל היום אני כבר שולטת בה. בכל-אופן השם שנתתי לו הוא מצרי, זה מה שהכרתי. ואפילו אבן עזרא שלכם טוען כך: "שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניוס. וכך כתוב בס' עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים. גם ככה בספרי חכמי יון" [15]. אמנם אברבנאל, גם הוא מחכמיכם בספרד, דוחה השערה זו מכל וכל [16]. אבל, הרי במקרא כתוב באופן מפורש שאני הענקתי לו את השם, אז למה לערער על כך?
ובכן מה מקור השם?
מקור השם באמת אינו עברי אלא מצרי, שפה אחרת לא ידעתי אז. יש המזהים את השם עם MS' ומקורו בשורש MS'Y, משמעות 'בנו של פלוני', ילד.
אחרים רואים בכינוי "משה" את השם MS' שהוא שם עצם מקוצר משם תיאופורי המכיל שני אלמנטים, שבהם הראשון הוא שם של אל: כמו בן הירח - I'-'H-MS'. במלים אחרות, הכינוי "משה" הוא "בן" ללא תוספת שם של אל כלשהו כי אתם, כמונו המצרים, מאמינים שקיים אל אחד, או כפי שאתם מכנים זאת: מונותיאיזם.
אחרים מבינים את הכינוי "משה" כמשקף את הביטוי המצרי MW- ?E שמשמעותו היא "בן הנילוס". מכאן, ההנמקה עם הפועל מ, ש, ה היא אינטרפרטציה משנית, או מדרש עברי שלכם לשם שאני קבעתי [17].
אם-כן, כך ממש כך התחיל הסיפור, וההמשך כמו שכתוב: "היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת אותו כאילו הוא בנה ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך, ולפי שהיה יפה היו הכל מוציאין אותו ומתאוים לראותו. מי שהיה רואהו לא היה מעביר עיניו מעליו. והיה פרעה נוטלו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה מעל ראשו ונותנו על ראשו [...] והיו חרטומי פרעה יושבין ואומרים: מתיראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנה בראשו, שלא יהא זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול המלכות ממך. מהם אומרים להורגו, מהם אומרים לשורפו. והיה יתרו יושב ביניהן. אמר להם: הנער הזה אין לו דעת, אלא בחנו והביאו לפניו בקערה אחת זהוב וגחלת. אם יושיט ידו לגחלת - אין בו דעת ואין עליו משפט מות; ואם יושיט ידו לזהוב - יש בו דעתו והרגו אותו. מיד הביאו לפניו זהוב וגחלת ושלח משה ידו ליקח הזהוב. בא גבריאל ודחה את ידו [האמת, אם מותר לי, גם אני עזרתי למשה הקטן שלי, פשוט קשרתי לידו חוט זהב דק, ומשכתי את החוט לכוון הנכון] ותפש ידו בגחלת והכניס ידו לתוך פיו עם הגחלת ונכוה לשונו וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון" [18]. זה קצת שרף לו, אבל הכאב חלף מהר בזכות הטיפול המסור שהוא קיבל ממני.
ותדעי משה גדל והיה ממש נסיך, כולם אהבו אותו.
אז את לא מבינה איך נסיך מצרי הופך למנהיג של העברים?
ובכן זו באמת שאלה מעניינת.
מה, את שוכחת שאת הנקת אותו חדשים רבים? הלא עם חלב-האם הנפלא שלך, את גם סיפרת לו סיפורים על אברהם ועל יצחק ועל יעקב וגם על אלוהים שלכם.
איך אני יודעת?
משה שלי, כן גם שלך, לא הפסיק לשאול אותי, מידי פעם, על אלוהים ועל שאר הדברים שאת סיפרת לו.
ואני, אני לא לעגתי לשאלות, להיפך חיזקתי את אמונתו וחינכתי אותו להיות אדם ישר וצנוע. ובדרך-כלל הוא באמת היה כזה.
אמנם פה ושם הוא התנהג אחרת, דבר שוודאי מבטא את השפעת הארמון ונוהגיו הנלוזים. כוונתי, למשל, לתגובתו הראשונה, בצאתו מחוץ לארמון. תגובה מהירה אך גם מאוד אלימה, כמו שכתוב: "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול" [19]. זו באמת לא תגובה מתאימה למשה, שהיה צנוע ועדין, כמו שכתוב אצלכם:
"והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" [20]. אבל במקרה הזה הוא כנראה איבד את עשתונותיו. מה משה לא היה יכול לאסור את המכה, הרי הוא היה ממש נסיך!
חבל, אני מסבירה את זה כדוגמה למה שהיה קורה כל הזמן בארמון.
אבל אחרי זה משה נעלם, הוא לא מתקשר, רק שמועות מגיעות אלי.
לך יש קשר איתו? אז אני מאוד מבקשת, תעבירי לו את דאגתי ואת אהבתי. את הרי מבינה מה זו אהבת אם. הלא שתינו נשים ואנחנו מבינות היטב מהו רגש ואהבה מהי. ובכלל, למרות שהשליט הוא אבי פרעה הגבר, הרי רוב הדמויות הנוטלות יוזמה ומשפיעות הן נשים: המיילדות, את יוכבד, בתך מרים וגם אני, עם כל הצניעות.
את יודעת מה? פתאום עוברת בי מחשבה, אם נשים היו ממש שולטות גם בחברה, אולי היו יותר חמלה, יותר אהבה ויותר רגש ופחות אלימות, פחות כוחניות ופחות מלחמות?
מה את אומרת, יוכבד, זה אפשרי?
אולי בעוד אלפיים שנה?
מי יודע?

הארות ומראה מקום
[1] נוסח קודם של דברים אלה פורסם לפני שנתיים, נראה לי שהוא מתאים גם היום.
[2] שמות ב, ו.
[3] שמות ב, ד.
[4] שמות ב, ה.
[5] שם, שם.
[6] שם, ו.
[7] שם, שם.
[8] שמות רבה א, כד.
[9] שם, ז.
[10] שם, ט.
[11] שמות רבה א, כג.
[12] שמות א, כב.
[13] שמות ב, י.
[14] בבלי, סוטה יב, א.
[15] ראב"ע בפירושו לשמות ב, י.
[16] "לפי ששמות העצם הפרטיים לא יועתקו מלשון ללשון ואחר שהדבר כן איך נאמר אנחנו בשם אדוננו מרע"ה [משה רבנו עליו השלום] שהעתיקה התורה שמו המפורסם שנקרא בו מלידתו" (אברבנאל לשמות ב).
[17] הדיון האחרון מבוסס על המאמר של רבקה נגה, "מדרש שמות ספר שמות" מהלכים בחינוך, בהוראה ובהכשרת מורים אב תשמ"ג, עמ' 60-65.
[18] שמות רבה א, כו.
[19] שמות ב, יא-יב.
[20] במדבר יב , ג.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה