אליעזר ארבל נ. מדינת ישראל
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

אליעזר ארבל נ. מדינת ישראל 

מאת   29/10/2008 |  נצפה 2074 פעמים

בבית המשפט העליון

רע"פ  7487/08

בפני:  כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

אליעזר ארבל                                        

נ  ג  ד                                                                                                  

המשיבה:

מדינת ישראל                                         

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 2.7.08 בע"פ 1586-11-7 שניתן על-ידי כבוד השופטים: א' טל - סג"נ, מ' פינקלשטיין וב' ארנון                                    

בשם המבקש: עו"ד טל ענר

 החלטה

          המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום ברחובות (פ 2870/05) בגין איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 7.8.05 איים המבקש, באמצעות הטלפון, על מנהלת סניף קופת חולים מכבי בגן יבנה בפגיעה שלא כדין בגופה. מספר דקות מאוחר יותר איים עליה המבקש בשנית, באופן אישי, מחוץ לפתח הסניף.  ביום 19.3.2007 הרשיע בית המשפט (כבוד השופטת ל' צבר) את המבקש בביצוע העבירה האמורה. ביום 21.5.2007 גזר עליו בית המשפט 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות וכן 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 36 חודשים.

            על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 1586-11-07). במהלך הדיון ביום 14.4.2008 חזר בו המבקש מערעורו לעניין ההרשעה והותיר על כנו את ערעורו כנגד גזר הדין. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים מ' פינקלשטיין ו-ב' ארנון) קיבל בפסק דינו את הערעור והעמיד את עונשו של המבקש על 45 ימי מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. 

            מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא ביטל לחלוטין את תקופת המאסר בעבודות שירות שנגזרה עליו, וזאת בשל נסיבותיו האישיות והמשפחתיות. בפרט, טוען המבקש שמצבה הקשה של אמו, עמה הוא מתגורר, אינו מאפשר לו לשאת בעונש של עבודות שירות כלל ועל כן יש לקבל את בקשתו.

            לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

 הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות. במקרה שלפני, המבקש בעצמו מודה בבקשתו שאין המקרה מעורר שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית.

            יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

            אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. נסיבותיו האישיות של המבקש ככלל, והעובדה שהוא סועד את אמו החולה בפרט, נלקחו בחשבון על ידי הערכאות שקדמו לי. בית המשפט המחוזי קבע במפורש כי מצא לנכון להקל בעונשו של המבקש, וזאת למרות חומרת העבירה שביצע ועברו הפלילי, בשל החמרה שחלה במצבה של האם מאז גזירת דינו. בית משפט השלום התייחס אף הוא באופן מפורש למצבה של האם בעת מתן גזר הדין. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

 אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

            ניתנה היום, ג' באלול התשס"ח (3.9.2008).

פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת:
http://www.court.gov.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה