כסף - מהו למעשה כסף ואיך הוא ניתן בטבע
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

כסף - מהו למעשה כסף ואיך הוא ניתן בטבע 

מאת   09/09/2008 |  נצפה 2282 פעמים
כסף הוא נושא שאפשר לכתוב עליו עשרות מאמרים. במאמר הזה אכתוב על כסף במובן הבסיסי ביותר היות שכסף קשור להיבטים רבים של חיינו, לביטחון העצמי שלנו, לבריאות, לעבודה, ולמעשה כמעט לכל היבט בחיים.

כשנשאל אנשים מהו כסף, חלקם יענו כוח, מעמד, יוקרה, מותרות, חופש בחירה ועוד. למעשה כסף הוא אמצעי כדי להקנות לנו רמת חיים מסוימת, כדי לרכוש דברים שאנו רוצים וצריכים ואשר יענו על צרכינו הפיזיים והרוחניים, אך בחברה הצרכנית של היום לא פעם כסף מסמל גם הצלחה, מעמד והופך לכוח.

רובנו מאמינים שאם היה לנו יותר כסף היינו יותר מאושרים. במקרה של אנשים שחיים חיים של מצוקה כלכלית זה בהחלט נכון כי היה לנו יותר קל, ורווחה כלכלית היא בהחלט מדד לשביעות רצון. חכמינו אמרו כי "בית נאה, אישה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם", כלומר הדברים החומריים של היום יום, בית מסודר, דברים נאים מסביבך וכדו', חשובים גם הם לנחת הרוח שאדם חש והצורך בכסף הוא לא רק לאוכל ולקורת גג, מותר! גם שיהיה לדברים נוספים שמשפיעים לטובה על קורת הרוח כמו חפצים ונוחיות. אין מקום בתורה שמטיף לסגפנות.

לא אחת אנו חושבים מדוע קיים הפער הגדול הזה בין עניים לעשירים בעולמנו, בין כאלה שאין להם מספיק לקיום בסיסי סביר לבין אלה שכבר לא יודעים מה לעשות עם הכסף שלהם ורוכשים עוד ועוד פינוקים ומותרות. הפער הזה קיים, לדעתי, כי אנשים רבים מדי לא מקבלים את החלק המגיע להם מהעוגה הכלכלית השלמה. דבר זה נובע משתי סיבות.

סיבה ראשונה היא החינוך. משום מה, ושורש הדבר נעוץ כנראה בעבר הרחוק, במצב בו רוב הכסף היה בידי אנשים כוחניים ששלטו, והם בודאי תמכו ודאגו להפיץ אשליות אלו, אנשים שאין להם בטוחים שהם אנשים יותר טובים, יותר רוחניים, מתנחמים שכסף לא קונה בריאות ויש אף כאלה שכסף עבורם זו ממש מילה גסה. נכון אמנם שבין אלה שאין להם, נמצא לא מעט אנשים נוחים לזולת ואכפתיים, אך ייתכן והם רגישים יותר לסביבתם כתוצאה מהקושי של האין, מקשיי היום יום. יחד עם זאת אפשר להיות גם אדם עם כסף, גם אדם טוב וגם אדם בריא.

כמו כן, יש הטוענים שהכסף הוא לא העיקר וההתעסקות בדברים רוחניים היא החשובה באמת, אך לאלה נאמר שגם אלה החיים באשראם, רוחני כביכול, מתקיימים מתרומות של אנשים שעובדים בשביל כסף. וגם בשביל ספר טוב צריך לשלם. נאמר רק שכסף הוא בהחלט חשוב בחיים ובהחלט לא מילה גסה. ונכון שבכסף אי אפשר לקנות בריאות ואושר אך לחיות ברווחה מעולם לא הזיק לאיש, ומצוקה כלכלית בהחלט יכולה לפגום בבריאות.

הסיבה השנייה למצב שיש עניים ועשירים היא שהעניים לא מאמינים באמת שמגיע להם ויכול להיות להם מספיק. הם אינם מאמינים שהטבע מספק את היכולות והצרכים של כל אדם, בהתאם למידותיו, ע"י כישרון שיש לכל אחד. הם אומרים טוב לא לכל אחד יש מזל בכסף. לא נכון. לכל אחד קיים בטבע הפוטנציאל לקבל את המגיע לו ולחיות ברווחה כלכלית. אנשים אלה, בשל הפחד שלא יהיה להם גם את המעט שיש להם, הם אפילו לא מנסים להשיג את מה שמגיע להם. הם מוותרים, לא עומדים על מה שמגיע להם מבחינת תנאים בעבודה, ונותנים למעסיקים נצלניים לנצלם.

לעומתם יש את אלה שלוקחים יותר ממה שמגיע להם, יותר ממידתם, על חשבון אלו שאין להם, וגם הם מונעים מחוסר אמונה שלכל אדם יש עפ"י הטבע בהתאם לצרכיו האמיתיים שלו, גם אם הוא לא ינצל, וגם הם חוששים שלא יהיה להם מספיק ורוצים עוד ועוד.

למה הדבר דומה? לעוגה גדולה שמספיקה לכל האורחים. חשוב להדגיש שלא לכולם קיבה דומה, יש מי שמתאים לו חלק גדול יותר ויש מי שמתאים לו חלק קטן יותר, אך זה שיאכל מעט מדי מצרכיו יישאר רעב וזה שיאכל יותר מדי מצרכיו תכאב לו הבטן. בנקודה זו צריך לקחת בחשבון גם את החלשים, הזקנים למשל והילדים הקטנים או החולים, שמביאים להם חתיכת עוגה ז"א דואגים להם.

בעקרון כל אדם צריך לדעת מה דרוש לו, עפ"י רצונו וצרכיו בלבד, גם מבחינת כסף. לא לכל אדם מתאים להיות בעל מפעל גדול או סוחר גדול ולא כל אחד יהיה מאושר אם יגור בוילה של ארבע קומות שדורשת גם יותר אחזקה וגם יותר עבודה. יותר כסף משמעו גם לקחת יותר אחריות במה שעוסקים בו. לא כל אחד מוכן להיות המנכ"ל, יש כאלה שיגידו אני מספיק לי להיות העובד, לא רוצה את הכאב ראש הזה ולעשות את ההשקעה הנדרשת לתפקיד כזה.

ותמיד חשוב כאמור שהחברה תדאג גם לרווחת החלשים בינינו, הזקנים והנכים שאינם יכולים לשנות את מצבם על ידי עבודה או היתומים והאלמנות שיש להם אפשרות רק למפרנס אחד בבית, החולים, כל אלה שלמעשה אינם יכולים לעשות הרבה לשינוי מצבם בעצמם, ולכל אלה שמתקשים יש גם לעזור, בעיקר לעזור וללמד אותם לעזור לעצמם.

הטעות של רוב האנשים היא שהם חושבים שאין דבר כזה יותר מדי כסף. אז יש. כמו שאמרנו בדוגמא של העוגה מי שאוכל יותר מדי כואבת לו הבטן. מי שיש לו יותר מדי, יותר מאשר הוא צריך לצרכיו האמיתיים, לוקח למעשה מהחלק של אחרים, או שהוא עובד למעשה למען אחרים, אם הוא כל הזמן נותן ותורם. היות שאין מצב של שלמות, כל אדם צריך להרוויח קצת יותר מצרכיו, גם כדי שיוכל לחסוך לימים שבהם לא יהיה במיטבו, וגם כדי לעזור לפעמים קצת לאנשים כשהם לא יהיו במיטבם. לא מעבר לזה.
התורה מדברת על מעשר לעניים, זה הטווח שצריך להיות לו לאדם מעבר לצרכיו בשביל אחרים. ועוד קצת בשביל תקופות פחות טובות. וזהו. מעבר לכך, ההגינות דורשת שהאדם יאפשר לאחרים לקבל את חלקם בעצמם, גם לטובתו ובעיקר לטובתם. האדם מאושר ביותר כשהוא יכול לפרנס את עצמו בכבוד, ולא להיות סמוך על שולחנם של אחרים.

כל אותם עשירים מופלגים, מוטב שיתנו לעובדיהם שכר הוגן וראוי למחייה, שיאפשר להם להתקיים בו בכבוד לא רק להתקיים בקושי, במקום לתרום איזו מכונת לב לבית חולים, אליה מגיעים לבסוף אותם האנשים שחיים בקושי ומהלחצים היומיומיים מקבלים התקף לב. שיתנו שכר הוגן, כדי שילדיהם לא ידרדרו לפשע ואלימות, במקום לתרום למעון לנערים חוסים. זה האלף בית. ושלא יגידו לי שעם שכר הוגן אי אפשר להתחרות בשווקי העולם. אין כזה דבר בטבע שכשאתה תהיה הוגן לאחרים אתה תפסיד מזה, אתה תידפק. לא קיים. הטבע צודק וזהו החוק שבטבע. לא צריך לפחד מלהיות הוגן. לא צריך לפחד להיות נדיב. יתכן והמוצרים שתייצר שיהיו טובים משל אחרים באיכותם יימכרו היטב, יתכן ואחד העובדים המרוצים יציע הצעה למוצר מהפכני, אתה לא תפסיד בכל מקרה. יתכן ורווחיך יהיו קטנים יותר, אך לא בניגוד לצרכיך, וזה לטובתך, יתכן ןתצטרך למכור במחיר הוגן ולא מוגזם, וכך צריך להיות, אבל בסופו של דבר לא תפסיד רק תרוויח.

לצערי, אנשים רבים מדי המחזיקים בכוח ובמעמד הם חסרי אמונה בכך שגם אם ינהגו ביושר ובנדיבות, ולא יעשקו את עובדיהם ולמעשה דווקא בגלל זה, יהיה להם מספיק לצרכיהם הטבעיים. לדעתי, אם בעל מפעל היה מעביר שאלון לעובדיו, שבו הם מתבקשים לכתוב מה השכר שנראה להם הוגן לקבל עבור עבודתם, הם היו רואים שההבדלים לא גדולים כפי שחשבו בתחילה וגם היו להם עובדים מרוצים, המרגישים אכפתיות וחלק מהמפעל. יש שיגידו שאנשים היו מנצלים את זה ומבקשים שכר בלתי ריאלי, אז נכון שהמעסיק צריך שתהיה לו תבונה מספקת להרגיש בהגזמות, אך גם אם מישהו "עבד" על המעביד וקיבל לא הרבה אך יותר מהמגיע לו, הוא לא יחזיק מעמד הרבה זמן, כי הדרישה לשכר גם דורשת מהאדם מחויבות בהתאם, ואדם שמגזים לא יעמוד בזה מהר מאד.

אני מאמינה שברגע האמת ועם מודעות נכונה אנשים יציבו דרישות ריאליות מהשכר, ובשורה התחתונה רווח המפעל לא רק שלא ייפגע אלא להיפך. יהיו פחות חופשות מחלה, יותר ייצור ויותר רעיונות לשיפור וקידום המפעל, שעשויים לבוא אפילו מהדרגים הנמוכים ביותר. יכול להיות שבמצב כזה בעל המפעל העשיר ירוויח פחות, אך לא פחות ממה שהוא צריך באמת בהתאם לכל צרכיו הטבעיים, דבר שעשוי רק להועיל לו מכל הבחינות.

גם אלה שאין להם צריכים יותר להאמין כי ניתן לחיות טוב. הם אינם חייבים להיות מנוצלים, אף אחד לא עושה להם טובה, המעביד צריך את העובד לא פחות משהעובד צריך את המעביד, והם צריכים להאמין שיש להם כשרון ייחודי ועם האמונה שזה אפשרי, שזה טבעי גם עבורם לחיות טוב, יבואו גם הרעיונות וגם הביצוע. לא לפחד אם יאמרו לך אם לא תסכים יהיו מאה שיסכימו במקומך לתנאים המחפירים, לא לוותר, אך זו צריכה להיות גישה חברתית הכרתית של כלל ציבור העובדים, על מנת שניתן יהיה לשנות דברים. ולמרות שלעיתים התהליך כרוך בהרבה פחד, צריך להאמין ולנסות לשנות. בעיקרון מי שנותן לנו את הזכות לפרנסה הוא הטבע, לא המעביד, אך דרך המעביד והעובד הטבע מבטא את עצמו במציאות.

אדם שמרוויח הרבה מעבר לצרכיו, עובד גם מעבר ליכולתו, נאלץ לוותר על חיים טובים ומאושרים בחיק משפחתו, לא נהנה מתחביבים, לא נהנה מחברים, עובד שעות מסביב לשעון, ואין צורך. האיזון הטבעי בטבע גורם לכך שאם תעבוד לפי הטבע שלך, בהתאם לכוחות שלך, ותתאמץ סביר בלי להרוג את עצמך ומבלי להתעצל בעיקרון, ומותר להתפנק לפעמים אפילו, תקבל את כל מה שמתאים לצרכיך האמיתיים שתוכל להיות מאושר בהם. ובמושג צרכים אמיתיים אני רוצה לערוך את ההבדל בין צרכים לבין ראוותנות.

לכל אחד צרכים שונים. סביר להניח שאדם שיש לו הרבה אחריות והרבה עסקים, ירצה בית גדול רצוי עם בריכה, בית מרווח, גינה וכדו'. וזה בסדר. יתכן ואפילו הוא חובב קולנוע במיוחד וירצה אולם הקרנה פרטי, זה בסדר. יתכן וירצה יאכטה לטייל עם ילדיו בשבת או להפליג בחופשות. בסדר למה לא? ולפינוק ירצה מזרקה בחצר. בסדר. אך אם יש לו מגרשי טניס שהוא לא משחק בהם ועשר מכוניות מפוארות כשאדם ממוצע צריך מקסימום שתיים לו ולאשתו ואולי עוד אחת למקרה של תקלה נניח באחת המכוניות, וכשהוא רוכש דברים רק כדי שכל העולם ידע, זו ראוותנות, זה בזבוז. איכות, נוחיות, אפילו פינוק כן. ראוותנות לא. זהו חוסר כבוד כלפי הטבע, כלפי המשאבים של הטבע, והטבע לא מקבל בזבוז. גם לא צריך.

חכמינו אמרו : " איזה הוא העשיר? השמח בחלקו." בחלקו- בחלק שנתן לא אלוהים, לא במה שיש לו גם אם הוא עני. לא זאת הכוונה. הכוונה היא שאדם צריך לשמוח במה שהוא מקבל וזכאי לקבל באמצעות כישרונו וצרכיו, ובהתאם למה שמתאים לו מבחינת האחריות שהוא רוצה ומוכן לקבל על עצמו, ולא להסתכל על מה שיש לאחרים ולקנא בהם. אך לשם כך עליו לקבל קודם כל את חלקו המגיע לו בעולם הזה, דבר שלצערי לא קורה מסיבות שונות שקשורות לשני הצדדים. ואז האדם שיקבל את חלקו ולא יקנא באחר, הוא זה שיהיה העשיר שכן אם בהרגשתו לא חסר לו כלום, הרי זו הרגשתו של העשיר וגם המופלג ביותר.

אין הכוונה במאמר זה להביא את האדם לרדוף אחר הכסף כי הרודף אחר הכסף, הכסף יברח ממנו כמו שמי שרודף אחר הכבוד, הכבוד יברח ממנו, כי במצב זה אתם בעצם משועבד לכסף והדרך רצופה בטעויות. המטרה היא להשיג חיי רווחה, חיים טובים דרך עשיית דברים שאוהבים ושמקבלים עבורם תמורה הולמת, כמו שצריך, כמו שצודק שיהיה וכמו שאפשרי למעשה בחוקי הטבע הקיימים.
אני אדם מאמין אך חילוני לגמרי באורחות חיי ואיני מוצאת סתירה בין השניים. האמונה מתבטאת למעשה בכל תחום בחיינו היומיומיים כגון: בטחון עצמי, זוגיות, עבודה, כסף ועוד, בעוד המצוות הן רק דרך אחת מני רבות להגיע ולחיות את דרך האמונה עצמה. במאמרי אני כותבת על הבעיות היומיומיות המעסיקות אותנו, על זוגיות, על יהדות ועוד, מתוך ראיית האמונה אך בדרך קצת אחרת, לכן קראתי למדור הכתיבה שלי - "אמונה בג'ינס".

דפנה אשכנזי dafi_ash@walla.co.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה