מכתב אישי לשרת החינוך חלק א
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

מכתב אישי לשרת החינוך חלק א 

מאת   29/12/2005 |  נצפה 7380 פעמים
מכתב אישי לשרת החינוך
מאת: אלכס לוין






כמה עצות לשרת החינוך

כבוד השרה,
שמח אני על האפשרות אשר ניתנה לי לכתוב לך מכתב אישי זה.

ראשית אני רוצה לברך אותך לקראת פתיחת שנת הלימודים. שתהיה שנת לימודים טובה מקודמותיה. שנת עשייה פורייה, שנה ללא שביתות, שנה ללא אלימות בקרב התלמידים ושנה עם הישגים לימודיים גבוהים ונאותים לתלמידי ישראל, שנה בה תצליח מערכת החינוך להנחיל סוף סוף ערכים של אהבת הזולת, תרבות על שלל כיווניה וערכי עם ישראל.

שמחתי מאוד על כך שראש הממשלה השכיל למנותך לשרת החינוך. עם ישראל זכאי לקבל שרה מלאת מרץ, אשר כל מעיניה יהיו נתונים למערכת החינוך ולילדי ישראל. אכן, אחרי מעקב אחר מעשייך, מראשית דרכך במערכת החינוך, אני רואה שמירב עתותייך אכן ניתנים למשרד קשה וחשוב זה במדינת ישראל ואולי החשוב היותר במדינתנו הקטנה.

אחרי כל הברכות נעבור לכמה עצות, כבוד השרה. העצות הללו ניתנות לך מאדם אשר שרת מערכת זו כ-25 שנים במגוון תפקידים. כ-22 שנים ניהלתי 3 בתי ספר תיכוניים, בהצלחה מרובה לדעת כל הגורמים. על כך יעידו שלל הפרסים אשר קיבלתי על אופן הניהול, על עבודתי ושלל מכתבי ההערכה מהממונים עלי. מהמפקחים, ההורים התלמידים ומהקהילה. כמו כן לימדתי כ-10 שנים והכשרתי מאות מורים לבתי הספר התיכוניים. עשיתי זאת במקביל לניהול בתי הספר השונים. כמו כן מיינתי והכשרתי עשרות פרחי ניהול חדשים לתפקידי מנהלי בתי ספר ועוד עשייה מרובה.

כבוד השרה: להלן מספר קטן של הערות שכדאי שתיקחי לתשומת לבך. אני תקווה כי את תצאי מתוך הנחה שאני יוצא ממנה, כי אין לי כל כוונה לפגוע בך או שאני חולק על כישורייך כשרת חינוך, או שאת לא מודעת לכל אשר אני כותב כאן. כל מכתבי נועד להאיר מספר נקודות מזווית אחרת ולתת להם הדגש נוסף.

ספרי לימוד: מדוע מחליפים כל כך מהר?

נתחיל מספרי הלימוד. אני לא מבין, ומעולם לא הבנתי, מדוע ספרי הלימוד משתנים בתדירות כה גבוהה במדינת ישראל. בואי ניקח מקצוע לדוגמא: לימודי התנ"ך. ספר התנ"ך נכתב לפני אלפי שנים, לא היו בו שינויים לפי מיטב זיכרוני במשך 50 השנים האחרונות. אז הכיצד, כבוד השרה, משתנה תוכנית הלימודים במקצוע זה בתדירות של אחת לארבע שנים? הכיצד זה שמשנים כל ארבע שנים את כל חוברות העבודה בתנ"ך, את מרבית תכנית הלימודים ואת התכנים הלימודיים? האם היו תגליות מרשימות כאלה שדרשו שינויים מרחיקי לכת? לא, כבוד השרה, לא היו. אם כן, מה קרה? השתנו המפקחים, השתנו מספר אנשים, הגיעו אנשים חדשים שרצו להטביע את חכמתם כי רבה היא על לימודי התנ"ך, ובדרך לגזור קופון מהצד על פרסום חוברות לימוד חדשות, על פרסום חוברות עבדה חדשות אשר הילדים ימלאו אותן בכיתה, ורצוי בכלי כתיבה אשר לא ניתן למחיקה - כדי שלא ימכרו בשנה לאחר מכן כספר משומש. כמו כן חשובה העובדה שיצאו הנחיות חדשות של אותם חכמי התנ"ך החדשים, מביתה גידול של משרד החינוך, שיוכלו להטביע את חותמם על פרסומים החדשים אשר משרד החינוך מוציא למכביר על חשבונו, בהם ניתן ביטוי נרחב לדור חדש של פוסקים מפרי היוצר של משרד החינוך. אם לא דיי בכך, אז מה רע להנציח מעט את שמנו החשוב על חשבונו של משרד החינוך.

כך, כבוד השרה, הדברים זורמים להם. השינויים בספרות ובהיסטוריה בגיאוגרפיה ועוד. אנשי משרד החינוך, לא כולם כמובן. ישנם בניהם מפקחים אשר לא נמצאים בקלחת זאת של הנצחה אישית ושל מציאת אפיק פרנסה נוסף על חשבון ההורים הקורסים תחת העול הכבד של רכישת ספרי לימוד חדשים בכל שנה ושנה, מבלי יכולת להעביר את ספרי הלימוד המשומשים לאחיהם הקטנים יותר, כי מיטב חכמי משרד החינוך כבר הספיקו להחליף את תוכנית הלימודים ואת ספרי הלימוד ואת חוברות העבודה אותן מלאו התלמידים החרוצים, בכלי כתיבה אשר הנציחו את חוכמתם על אותן חוברות עבודה... כמובן אין להזכיר בקול, כי המפקחים ואו המנחים ואו כל מי שקשור לאותן יצירות מופת חשובות לארבע השנים הקרובות דואגים השקם וערב כי מחנכי הכיתות ומרכזי המקצוע והמורים והמנהלים ירכשו יצירות מופת אלו.

השיכנוע הוא לא רק טלפוני או חברי. לשם כך מקימים ימי עיון מיוחדים, השתלמויות מיוחדות, ואוי לו לאותו בית ספר או רכז המקצוע אשר לא יכנס למסלול הנכון. אם לא יכניסו חידושים אלו של חכמי וטובי יוצרים אלו, אז ילמדו אותו לקח בביקורי הפיקוח, ומה לא?. מורים בעלי יוזמה עסקית בשיתוף עם המנחים המקצועיים, ולפעמים בשיתוף פעולה עם מפקחים (שהופכים אט אט ליזמים מקצועיים, נותנים גיבוי לכתיבת ספר לימוד חדש או חוברת עבודה חדשה וכך יוצא זה נשכר וזה לא חסר).

כבוד השרה: צריך להפסיק את התופעה הנ"ל. ספר התנ"ך לא השתנה אלפי שנים. למה צריך לשנות את תוכנית הלימודים כל כמה שנים. אל תתני יד לחמדנות הזאת, לחגוג על גבם של ההורים חסרי היכולת להתגונן מפני מזימות סתרים אלו.

חדשנות בחינוך

כבוד השרה, בואי נעסוק כמה דקות בחדשנות בחינוך. בכל כמה שנים קמים עלינו מפקחנו וחכמי דורנו ממשרד החינוך, ומכריזים בקול תרועה גדולה על פיתוח חינוכי חדש, בואי ונאמר: במתימטיקה, ומיד צצים לנו בדידים, חרוזים, כדורים והשד יודע מה. כל אותם גדולי המחנכים ומורים במתימטיקה, לאחר סיעור מוחות גדול, יוצאים ומשגעים את המערכת, יוצאים בדברים החדשניים הללו. הם מבינים בקושי את אשר המציאו. ומייד מתפתחת לה תעשיית השתלמויות, תקציבי ענק לכנסים, פעילות ענפה של כתיבת ספרות חדשה, ספרי לימוד, חוברות עבודה חדשניות, ומה לא? כולם מנסים להבין את הגאוניות החדשה, אך אף אחד לא מעז לחלוק על דעתם של גאוני הדור. כולם עושים קולות של מבינים, רק התלמידים המסכנים נכשלים בבחינות הארציות. הם פשוט לא מבינים מה רוצים מהם. לקחו דבר פשוט וסיבכו אותו, כבוד השרה. גם את היית נכשלת, אם היית לומדת לפי תורת הבדידים את המקצוע הזה, או לפי כל תורה שהומצא על-ידי חכמי משרד החינוך.

כבוד השרה, תלמידנו יותר חכמים מאיתנו. אנו למדנו בדרך שלימדו את אבותינו, ואת אבותינו לימדו בדרך שלימדו את סבינו. אז אנו היינו ברשימת עשר המדינות הטובות ביותר במתימטיקה, ואילו את ילדנו שיגעו חכמי משרד החינוך. לכן הגענו להיכן שהגענו - לעברי פי פחת. עכשיו נחזור ונלמד לפי תורת סבי סבנו. וראי איזה פלא: נחזור להיות ברשימת עשר המדינות הראשונות במתימטיקה. כבוד השרה, ברוסיה, בסין, ביפן, בגרמניה ועוד מדינות "מפגרות" בחינוך, לא מלמדים בשיטות של בדידים ואו בשיטת מפקחים חכמים, שיוזמים לעצמם פרנסות. מלמדים כפי שלמדו את סבי. וראי איזה פלא, היכן הם, הפרימיטיבים, והיכן אנו החדשניים. כך בפיסיקה, וכך בהיסטוריה, עם כל החדשנות. ילדינו לא יודעים את היסטוריה הכללית, שלא לדבר על ההיסטוריה של עם ישראל. אני ראיתי זאת בבתי הספר אותם ניהלתי. בתי סיימה השנה את כיתה י"ב בהצטיינות, ואוי למה שהיא למדה. על כך נדון בהמשך. לאחר שמיצינו פחות מיותר נושא זה, נעבור לנושא הבא.

ידע כללי

כבוד השרה, מה עם הידע הכללי של ילדנו, אשר יוצאים בורים מבתי הספר שלנו? האם הם מכירים ויודעים היסטוריה כללית? או את הספרות העולמית? האם הם מכירים את ההיסטוריה של שכנינו הערבים ו/או הנוצרים? כמובן שלא. הם מכירים רק עד כמה כל העולם שונא יהודים. הכיצד הם יכירו וידעו, כאשר הם עסוקים בבדידים ובשיגעונות של חדשנות חינוכית זאת או אחרת? האם הם מכירים את מסורת ישראל? לא ולא. כי אנו שונאים את עצמנו. בשבילם, ההלכה היא גשר ההלכה, וש"ס זאת מפלגה, וגמרא זה לגמור, וערבית זה ערב.

כל זאת למה? כי עברנו הוא עבר של פוגרומים, ושכל העולם נגדנו. ואם את כבר רוצה להכניס מעט לימודי מסורת, מייד קמים עלייך יפיי נפש שונאי עצמנו, ומייד זועקים זעקה גדולה: הכיצד אנו נבזבז את זמן ילדנו על תרבות רקובה ששמרה עלנו אלפי שנים, עדיף כבר ללמד את חליל ג'וברן, ואת תורתו של קרל מרקס הקדוש שבקדושים. ומה עם לימוד מעט פילוסופיה, כדי להעשיר את נפשם של הילדים? על כך יאמרו חכמינו: הס מלהזכיר.

כבוד השרה: את הגיאוגרפיה של ארצנו תלמידנו היקרים מכירים? כן, הכוונה לילדנו. אני מציע לך, כבוד השרה, לבצע מבחן קטן בחודש ינואר השנה בקרב תלמידי י"ב בלבד, במגמות עיוניות בלבד, ולשאול שבע שאלות בלבד: חיפה נמצאת צפונה מנתניה או דרומה מנתניה. כך לגבי עוד חמש ערים. כמו כן לשאול שתי שאלות נוספות: עפולה זה בצפון המדינה או בדרומה במזרח או במערב או במרכז. שאלה אחרונה: ים המלח נמצא במזרח או במערב. כאשר תקבלי את התשובות תביני היכן את נמצאת. כמובן, תבצעי בוחן פתע כדי שמורינו לא יכינו את תלמידיהם לפני כן. תכיני את המבחן מחוץ לכותלי משרד החינוך, ובלא ידיעת האינטרסנטים השונים. רק אז, כאשר תקבלי את התוצאות, תביני עם מי יש לך עסק. הבעיה לא נמצאת בילדינו, אלה במשרד החינוך. אני ביצעתי בדיקה כזאת שלוש שנים ברציפות, והתוצאות היו כישלון של 87.5% מתלמידנו העיוניים והראליים, אלה אשר מסיימים את לימודיהם וזכאים לתעודת בגרות. אוי לתעודת בגרות כזאת.

את יודעת, כבוד השרה, מדוע ילדנו-תלמידנו בורים כאלה בידע כללי? הם לא אשמים. מערכת החינוך אשמה. אנו מזמן לא מלמדים אותם, אנו מזמן לא מחנכים אותם, אנו רק מכינים אותם במקרה הטוב לעבור את בחינת הבגרות. על כך נדון בהמשך. הכישלון הוא שלנו, לא שלהם.

אלימות

כבוד השרה, בואי נדון בנושא האלימות בבתי הספר. אין האלימות כורח המציאות. האלימות בבתי הספר היא באשמת משרד החינוך והנהלות בתי הספר בלבד. ילדינו לא יותר אלימים מאיתנו, כאשר אנו היינו במערכת החינוך. פשוט, אנו, ובמיוחד אנשי משרד החינוך, במקום לנסות ולפתור את הבעיה, טומנים את ראשם בחול, לא נותנים גיבוי למנהלי בתי הספר להתמודד עם הבעיה, קושרים את ידי המחנכים או את מה שנותר מהם, הכל למען כיסוי ישבנו של משרד החינוך. כל בית ספר שאני קיבלתי, היו בו בעיות אלימות. בכולם, ללא יוצא מן הכלל, האלימות פסקה בתום שנה אחת, הכל קשור למדיניות. את בעיות האלימות פתרו בעוד בתי ספר מנהלים נחושים בדעתם, אלו אשר יודעים לנהל, ומשרד החינוך לא בדיוק אינו נר לרגליהם. אני מכיר לפחות עשרה בתי ספר שם המנהל פתר את בעיית האלימות, כבוד השרה. אלימות היא לא רק פיסית, אלה גם מילולית. אלימות נגד רכוש, אלימות נגד בעלי חיים, אלימות נגד כל אשר הממסד מייצג, בתי הספר הם הם הממסד, בעיית האלימות היא בעיה פתירה וקלה לפתרון. צריך רק לקבוע דרך ולהיות עקבי. אני כאן, בכתבה קצרה זאת, לא אלמד את משרד החינוך מה לעשות, אך זאת הבעיה הפשוטה וקלה ביותר לפתרון. צריך רק להסיר את הכפפות, להפסיק לדאוג לכיסויי ישבן אלו ואחרים.

טיפוח

כבוד השרה. ברצוני לדון איתך בנושא לא פחות כאוב: איך בתי הספר שלנו נראים. ישנם בתי ספר מטופחים, אך מרביתם נראים כמו חושות חרבות. הנה, סוף סוף, נבנה בית ספר חדש, ומייד לאחר זמן מה מצבו נראה כלאחר פוגרום. אין כל מודעות לטיפוח, לשמירה על צורה אסתטית, החצרות מוזנחות, הברזיות מקולקלות, אם בכלל יש ברזיות. הכיתות מוזנחות פחות ביסודיים ויותר בתיכונים. אוי לנכנס לשירותים אשר ריחן ידוע לשימצה בבתי הספר. מצבן של האסלות כה רע, עד אשר רק אדם שלא יכול להתאפק ניגש אליהן ומסתכן בעשיית צרכיו מעליהן. על נייר ניגוב אין מה לדבר. ישנה סכנה אמיתית להידבק בכל חידקי העולם. הישבןלא יכול לקבל ניגוב ראוי, כי אין נייר לניגוב ישבנים שסיימו את המלאכה מעל האסלה. המצב שונה במרבית המדינות הנאורות והפחות נאורות. רק בארץ חכמי התורה, אנו מומחי הפצת הריחות והשירותים המלוכלכים. אנו יכולים לרשום על כך פטנט עולמי ע"ש משרד החינוך ומערכת החינוך המפוארת שלנו.

תשאלי כמה מנהלי בתי ספר מבקרים יום יום בשרותי התלמידים, ותקבלי מייד את התשובה למצבם העגום של השירותים. אני, כמנהל בית הספר, ביקרתי שלוש פעמים ביום בכל שירותי התלמידים, והם היו נקיים והיה בהם נייר לניגוב ישבנים וגם נייר לניגוב ידיים. אם הייתי מוצא שירותים מלוכלכים, מייד הם נוקו על-ידי תורנים - תלמידים, כמובן. בכל יום היו תורנים אחרים, כך למד הדור הצעיר לשמור על שירותים נקיים, על-ידי כך שניקה אותם, ואז דאג שאחרים לא ילכלכו. אם מי מן התלמידים לכלך או גרם נזק, הם דאגו ששנית שובב זה לא ילכלך. כך פיתחו מסורת של ניקיון, כי כל יום היו אחרים שניקו. ומי אוהב לנקות שירותים מחורבנים ומסריחים?

כבוד השרה, מצב השירותים משקף את מצב בית הספר, אני הייתי מסיים את תפקידו של מנהל בית ספר, אם הייתי מוצא את שרותיי התלמידים מלוכלכים ובלא כל תירוצים מיותרים. תאמיני לי, רק איום כזה ישפר את מצבם של שרותי התלמידים.

השתלמויות

כבוד השרה, תרשי לי להעלות את נושא השתלמויות המורים ואת הכשרתם. הנושא כאוב ביותר. כבוד השרה, המורים בארץ לא מקבלים הכשרה מספקת לקראת יציאתם לקרב האמיתי בבתי הספר. ותאמיני לי, קרב של ממש. ילדנו לא טיפשים. כיום, בעולם של ידע אין סופי אשר זורם בין מחשבי ילדנו, הידע של אחוזים גבוהים ממורנו הולך ומתגמד ונראה נלעג בעיני ילדנו. החרוצים שבהם מתכוננים לשיעור בבית, ובכיתה אורבים עם שאלות מכשילות. כיום, הנחלת הידע אינה צריכה להיעשות כבעבר. הנחלת הידע בעולם שהידע נגיש הוא, והוא נחלת הכלל, כאשר אין צורך בספריות ענק, כל ילד נולד עם מחשב ביד, לעומת מספר רב של מורים, במיוחד הוותיקים שבהם, שרואים במחשב אויב וכלי מסוכן לדעת. ילד כזה מדפיס את הנתון המבוקש באחד ממנועי החיפוש, מקבל תשובה שהמורה רק יכול לחלום עליה, מסכם את הידע הנדרש על ידו ומקבל תשובה מושלמת. עקב כך, כבוד השרה, יש צורך לשנות את צורת הקניית הידע. כיום יש צורך רב ביותר ללמד את התלמיד כיצד למצוא את התשובה הנכונה, כיצד לתמצת את הידע הזורם אליו, כיצד להתמצא ולא ללכת לאיבוד באין סוף אינפורמציה.

הבנת הנקרא

והכי חשוב: הבנת הנקרא. נושא כאוב במרבית בתי הספר ובמיוחד בקרב תלמידנו. ללא הבנת הנקרא, תלמידנו ייכשלו בכל המקצועות הנלמדים, ולא חשוב האם זה אנגלית חשבון או עברית. על כן הדבר הבסיסי שצריך להילמד כיום בבתי הספר שלנו הוא הבנת הנקרא. לאחריו הקשבה, ולאחריו לימודי מסורת - שהם-הם בסיסה של התרבות האנושית. יש ללמד מסורת הכוללת בתוכה את בסיס המתימטיקה, את הבסיס של הספרות, ההיסטוריה, התנ"ך, הביולוגיה ואת כל שאר הדיסציפלינות החינוכיות. רק כך נוכל לגדל בארץ דורות חדשים של מדענים ואנשי רוח ומחקר מהנדסים, רק כך נגדל את האדם החושב ולא רובוטים מתוכנתים וצרי אופקים.

כבוד השרה ברצוני לדון אתך על עוד מספר רב של נושאים אך אסתפק בשניים שלושה אחרונים, כי אחרת מכתבי יראה כספר על כישלונותיה של מערכת החינוך בארצנו הקטנה.

בינה ודעת

כבוד השרה, איננו צריכים לרעות בשדות זרים כדי ללמוד בינה ודעת. מספיק שנקרא את אחד מהוגי הדעות מראשית המאה הקודמת ושמו הספרותי בעם ישראל: אחד העם. אין צורך לחשוב שכל מה שעושים הגויים הוא טוב. אחד העם כתב את יצירתו: "חיקוי מתוך תחרות" ולא חיקוי מתוך התבוללות. כלומר, בואי ונלמד את כל תורות הדעת של כל שכנינו החכמים, נבדוק מה מתאים לנו, נוציא את הדברים העיקריים אשר יתרמו לנו, ועל סמך כך נכתוב תורה חדשה וטובה יותר. כך נתעלה ונגיע לשיאים חדשים, ונהיה ראשונים בין כל התרבויות. כל תרבות אשר רק ביצעה חיקוי ו/או הפנימה את תורתם של האחרים, נעלמה. אנו לא רוצים להעלם, אנו רוצים לשרוד. על כן אנו צריכים ללמוד מהאחרים, ועל סמך זה להתוות את דרכנו החדשה, אך לפי מה שאנו נתווה. ראי כיצד גואן דיואי ביסס את תורתו. הוא היה גאון. בואי נלמד את תורתו וננסה להתאימה לחברתנו. ספריו, הילד, ותכנית הלימודים, ובית הספר והחברה, יכולים בהחלט להיות בסיס ראשוני לחזרתנו לשפיות בבתי הספר. אם נלמד אותם היטב, נוכל להתחיל ולחזור לשפיות בבתי הספר.

כפי שכתב א.ד.גורדון בהאדם והטבע: "... היו ימים, אשר האדם לא הכיר את ערך האוויר, אשר לא ידע, כי באין אוויר אין חיים לו ולכל חיי על האדמה, כמו שאין חיים לדג בלי מים, וכן היו ימים אשר לא ידע האדם מה האוויר לו ולחייו.". ודי במשפט זה אשר יש לו עולם ומלואו, כדי לתת פרשנות מלאה לכל נושא החינוך. ומוסיף גורדון ואומר: "ומי יודע אם האדם מסוגל להכיר מה שהוא מכיר ולהרגיש מה שהוא מרגיש, אם הייתה בכלל אפשרות הכרה או הרגשה ,לולא היה האדם חי את כל מה שהוא מכיר ומרגיש".

ולמה כל כך חשוב הפסוק הנ"ל? הוא חשוב כי מורינו שכחו מה היא למידה חוויתית, וכיצד ניתן להורות למידה חוויתית ולא משעממת, בליווי אמצעי המחשה, שיתוף התלמידים, שאלות ותשובות ברמות שונות ולא רק ברמת ידע והבנה, פיתוח העלאת רמת השאלות לרמת סינתזה או אנליזה, ואף להגיע לרמת ההערכה. אך יש לנו בעיה אמיתית של המורים והמחנכים, שהם לא יודעים לעשות זאת, לא מכיוון שהם לא רוצים, הם פשוט לא יודעים איך עושים זאת. הם לא יודעים לשאול שאלות, כי לא לימדו אותם את תורת שאלת השאלות. ואם כבר לימדו, אז לא תירגלו אותם בשאלת השאלות. מורינו לא יודעים כיצד לשלב אמצעי המחשה בהוראה.זה לא רק להציג שקף ואו להראות מוצג. למידה חוויתית היא המשמעותית, ורק היא יכולה לשפר את טיב ההוראה. כפי שכתב גורדון ב- החיים כיצירה: "החיים הם יצירה, התחדשות תמידית, התייצרות שאינה פוסקת... והאדם שותף לטבע ביצירת החיים, הוא לא במה שהאדם לוקח מן המוכן, אף לא במה שהוא נותן לאחרים מן המוכן, כי אם במה שהוא יוצר, ביצירה הוא נותן את כל עצמו ולוקח את כל עצמו."

ואני אומר, כל המוסיף על הנ"ל, גורע. מילים שעל כל מורה ומחנך לשנן וללמוד את פשרן לעומק.

להכיר נפש הנער

כבוד השרה, אנו צריכים להבין את נפשו של הנער כדי שנוכל לחנכו, ולהוציא ממנו את הטוב. אין ילדינו טיפשים שיש להרביץ בהם תורה. הם סקרנים, פיקחים, חכמים,וכאשר הם מגיעים לכיתה ורואים שם מורים עצלים, משעממים עד מוות, מורים אשר אינם רוצים ללמד.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה