יניב שוורץ נ' משטרת ישראל
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

יניב שוורץ נ' משטרת ישראל 

מאת   09/07/2008 |  נצפה 4862 פעמים

עב (ת"א) 6270/06 ‏ ‏ יניב שוורץ נ' משטרת ישראל

 

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו

 

בפני: כב' השופטת א. סלע - סגנית נשיא

עב 006270/06

27/04/2008

 

בעניין:

יניב שוורץ

 

 

ע"י ב"כ עוה"ד

נאור דרור

התובע

 

 

נ  ג  ד

 

 

 

משטרת ישראל

 

 

ע"י ב"כ עוה"ד

זרקו

הנתבעת

 

לתשובה בטענות (2008-05-13): עב 6270/06 יניב שוורץ - ב"כ עו"ד יפית אופק נ' משטרת ישראל שופטים: סלע אורלי עו"ד: יפית אופק

לכתב תביעה בטענות (2008-05-13): עב 6270/06 יניב שוורץ - ב"כ עו"ד רוני קרדונר נ' משטרת ישראל עו"ד: רוני קרדונר

 

 

פסק דין

1.         בפנינו תביעתו של יניב שוורץ (להלן- התובע) להורות למדינת ישראל- משטרת ישראל (להלן- הנתבעת) להשיב לו הפרשי שכר בגין המשכורת המופחתת אשר שולמה לו בתקופת השעייתו. בכתב התביעה מפרט התובע כי הנתבעת קיזזה מהשלמת השכר שהיתה חייבת לשלם את הכנסתו ממשלח ידו הנוסף בתקופת השעיתו וזאת בניגוד לחוקי העבודה.

הנתבעת , בכתב הגנתה , חידדה עוד את דרישת התובע וכתבה כי התובע דורש השלמת שכר לגובה המשכורת אשר שולמה לו בטרם השעייתו (להלן- משכורת קובעת)  ומבלי להתחשב בהכנסתו ממשלח ידו הנוסף, בתקופת ההשעיה.

 

2.         הרקע עובדתי כפי שהוסכם ע"י הצדדים ?

 

א.         בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, שימש התובע כשוטר במשטרת ישראל;

ב.         ביום 28.3.99 הושעה התובע מתפקידו, לאחר שהוגשה תלונה נגדו, בעקבות חקירה בגין חשד לקבלת שוחד;

ג.          לאחר זמן קצר הוגש כנגד התובע כתב אישום, אשר ייחס לו ביצוע עבירות הקשורות בלקיחת שוחד, עבירה על סעיף 290 לחוק העונשין התשל"ז- 1957 (להלן- החוק) מרמה והפרת אמונים, עבירה על סעיף 284 לחוק, גילוי בהפרת

חובה, עבירה על סעיף 11 (א) לחוק ואי מילוי חובה רשמית, עבירה על סעיף 285 לחוק;

ד.         ביום 15.11.01 זוכה התובע מכל אשמה, שעה שהמאשימה חזרה בה מכתב האישום;

ה.         ביום 21.11.01 שב התובע לעבודתו במשטרת ישראל;

ו.          במהלך התקופה שבין חודש נובמבר 1999 ועד ליום 21.11.01 אשר היוותה חלק בילתי נפרד מתקופת ההשעיה, עבד התובע במשרה נוספת, בהתאם לזכותו שבדין;

ז.          בתקופת השעייתו לא שולמה לתובע משכורת מלאה, אלא באופן הבא:

1.         במהלך התקופה שמיום 1.4.99 עד ליום 30.9.99 - שולמה לתובע משכורת בשיעור של 75%  ממשכורתו החודשית ברוטו;

2.         במהלך התקופה שמיום 1.10.99 ועד ליום 21.11.01 שולמה לתובע משכורת בשיעור של 50%  ממשכורתו החודשית ברוטו;

3.         התוספות המשולמות לשכר ולרבות קרן השתלמות, דמי הבראה וכו' נוכו באופן יחסי לניכוי משכר הברוטו לאורך כל התקופה;     

 ח.        עם סיום השעיית התובע ממשטרת ישראל וחזרתו לעבודה, בוצעה לתובע, במשכורת דצמבר 2001, השלמת שכר לגובה משכורתו הקובעת אשר שולמה לו ערב השעייתו, בהתחשב בהכנסותיו מעבודתו הנוספת בתקופת השעייתו כפי שהצהיר התובע בתצהירו על הכנסותיו הנוספות בהתאם לפקודת המשטרה מטה ארצי  מיום 6.1.02 (להלן- פקודת מטא"ר);

ט.         ביום 1.9.02  התפטר התובע מהשירות ושולמו לו 100% פיצויי פיטורים.

 

3.         הפלוגתאות בהן יש להכריע וכפי שנקבעו ע"י הצדדים הינן ?

 

א.         האם פקודת מטא"ר מהווה חלק מתנאי העסקה המחייב את התובע?

ב.         בהנחה שפקודת מטא"ר הינה חלק מתנאי ההעסקה של התובע, האם אין בה בכדי להתנות על זכויות העובד?

ג.          האם פקודת מטא"ר לוקה בחוסר סבירות קיצונית במידה המחייבת את התערבותו של בית הדין בהחלתה?

ד.         האם קיימת סמכות לבית הדין  לבטל את פקודת מטא"ר? במידה וכן, האם פקודת מטא"ר לוקה בחוסר סבירות קיצונית ונוגדת את חוקי העבודה בישראל חוקי היסוד וחופש העיסוק בפרט, באופן המאפשר את ביטולה על ידי בית הדין?

ה.         האם פקודת הקבע של המשטרה הנן חוזה מחייב בין הצדדים , או שהן מהוות דין מחייב?

 

4.         טענות התובע בתמצית ?

 

א.         ההוראות הרלבנטיות של הנתבעת הינן כי לאחר שהתובע יזוכה בדין, יוחזרו לו הכספים אשר נוכו לו עקב ההשעיה, באופן רטרוקאקטיבי;

ב.         עניין זה מתבקש משהעוול שנעשה לתובע המשרת במדים והעלילה שנרקמה נגדו, נרקמה לאור תפקידו המשטרתי. הדחתו, כעניין ציבורי, ותשלום משכורת מופחתת, כל אלו נובעים ממעמדו כשוטר וכעובד ציבור;

ג.          משזוכה התובע, נדרשה הנתבעת להשיב לו את כל הסכומים המתחייבים בדין, אולם הנתבעת לא עשתה כן;

ד.         הנתבעת סירבה להשיב לתובע את מלוא הפרשי השכר אשר לא שולמו לו בעקבות השעייתו והמגיעים לו בעקבות זיכויו בדין;

ה.         פניותיו של התובע אל הנתבעת בע"פ ובכתב לא נענו חרף היותה של הנתבעת רשות ציבורית המחויבת לנמק את החלטותיה ;

ו.          לתובע נמסר בע"פ כי מאחר שעבד במהלך תקופת ההשעיה נוכו מסך הכספים שהיה על הנתבעת לשלם  לו, השכר שהרוויח מעבודתו. אמת כי במהלך חלק מהתקופה בה שהה בהשעיה ועל מנת שלא להיוותר בביתו כל שעות היום ולהמאיס עצמו בעיני רוחו ועל משפחתו יצא התובע לעבוד. יחד עם זאת , לתובע היה אישור עבודה עוד קודם להשעייתו ולפיכך מעשיו לא נעשו בניגוד לדין;

ז.          לא ברור מה היו הנתונים שעמדו בפני הנתבעת ומדוע קיזזה את הכנסתו ממשלח יד,  והאם התחשבה גם בהפסדיו ממשלח יד;

ח.         קיזוז שכר בגין שכר ששולם בגין עבודה במהלך תקופת השעיה נוגד באופן קיצוני את כל חוקי העבודה במדינת ישראל ואת כל חוקי היסוד המגנים על העובד ועל משלח ידו;

ט.         זוהי עמדה שגויה לטעון כי שוטר שעבד במשרה נוספת מעבר לשירותו במשטרה, יקוזזו סכומים אלו ממשכורת שמשולמת לו מהמשטרה בין אם עבד שלא כדין ובודאי שעה שעבד כדין. לכל היותר, יועמד אותו שוטר לדין משמעתי ועונשו יקבע על ידי הגופים המוסמכים;

י.          אין זה הגיוני שהמחוקק התכוון כי שוטר מושעה , לתקופה של כמעט שלוש שנים, ישב בבית ולא יעשה מאומה;

יא.       בנסיבות המתוארות, הקיזוז נושא אופי של "קנס" יותר מכל דבר אחר;

יב.        חיובה של הנתבעת לשלם הינה הן מכח יחסי עובד מעביד בין הצדדים והן מכח הוראות ספציפיות החלות על המשטרה ועובדי מדינה;

 

5.         טענות הנתבעת בתמצית ?

 

א.         פקודת מטא"ר אשר הוצאה על פי דין קובעת בסעיף ד' כי שוטר אשר הושעה מתפקידו, תשולם לו חלק ממשכורתו בתקופת השעייתו אשר לא תופחת ממחציתה.  בסעיף י"ב לפקודת מטא"ר נקבע כי, במידה והשוטר המושעה זוכה מכל אשמה, ישולם לו הפרשי השכר לגובה משכורתו הקובעת. במידה והשוטר המושעה השתכר מעבודה נוספת (להלן- הכנסה נוספת) בתקופת השעייתו, תילקח זו בחשבון בחישוב השלמת השכר. השלמת השכר היא בכפוף לכך כי סך הכנסתו בתקופת השעייתו  (הכנסתו הנוספת בצירוף המשכורת אשר שולמה לו בתקופת השעייתו), נמוכה ממשכורתו הקובעת;

פקודת מטא"ר צורפה לכתב התביעה;

ב.         הנתבעת השלימה לתובע את שכרו בהתאם לקבוע בפקודת מטא"ר. חישוב השלמת השכר  נעשה מידי חודש בהתאם לשכרו מהכנסתו הנוספת בכל חודש. התובע אינו טוען אחרת ואף לא טוען כלפי חישוב הנתבעת, טענתו הבלעדית נטענת כלפי הוראת פקודת מטא"ר הקובעת כי יש להתחשב בשכר מהכנסה נוספת בתקופת השעייתו לשם השלמת השכר לגובה משכורתו הקובעת. התביעה תוקפת באופן ישיר את הוראת פקודת המטא"ר אשר נחקקה על פי דין;

ג.          הוראת פקודת מטא"ר אשר הוצאה כדין נתונה לביקורת שיפוטית של בית הדין לבחינת סבירות ההוראה, ואין בית הדין שם עצמו בנעלי הנתבעת והוא יתערב רק במקרה ולוקה ההוראה בחוסר סבירות קיצונית ואין כך המקרה דנן;

ד.         הוראת פקודת מטא"ר נחקקה בהתאם לדין ומהווה חלק מתנאי העסקת התובע כשוטר, כמפורט להלן ?

 

סעיף 9א' לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א- 1971 מסמיך את מפכ"ל המשטרה להתקין תקנות בנוגע לארגון המשטרה, סדרי המנהל והמשמעת בה .

סעיף 9ב(א) קובע כי :"פרסום פקודות משטרת ישראל יפורסמו בדרך שיורה המפקח הכללי ותוקפן ממועד פרסומן; אין פקודת משטרת ישראל טעונות פרסום ברשומות".

מכאן שפקודת מטא"ר הוצאה בהתאם לתהליך הנדרש בדין;

ה.         הוראת פקודת מטא"ר סבירה ומטרתה, בין היתר, למנוע מעובד משטרה, בנסיבות האמורות, חסרון כיס;

ו.          בסעיף 53 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג- 1963 , החל על עובדי המדינה בכלל ואינו חל על עובדי משטרת ישראל קיים הסדר דומה הקובע כי עובד מדינה אשר הושעה וזוכה מכל אשמה תושלם לו משכורתו מתקופת השעייתו בניכוי הכנסתו מעבודת חוץ במשך תקופת ההשעיה, זולת אם הורה נציב השירות או בית הדין למשמעת, על פי בקשת המושעה במקרה של זיכוי על ידי בית הדין או על ידי שופט בערעור, שלא תנוכה הכנסה זו כולה או מקצתה;

ז.          הוראת פקודת מטא"ר אשר נחקקה בהתאם לדין מהווה תנאי מכללא בחוזה העסקתו של התובע. לא מדובר בהוראה החלה על עובדי המשטרה בלבד, כי אם הסדר הנהוג בקרב כלל עובדי המדינה.

 

דיון והכרעה ?

 

6.         פקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן - הפקודה), בסעיף 9 א בה העניקה את הסמכות להוצאת פקודות ולהתקנת הוראות באשר לארגון המשטרה, סדרי המנהל והמשמעת בה למפכ"ל המשטרה.

 

סעיף 9א קובע - 

(א)        המפקח הכללי יוציא, באישור השר, הוראות כלליות שיקבעו עקרונות לעניין ארגון המשטרה, סדרי המינהל, המשטר והמשמעת בה והבטחת פעולתה התקינה (להלן - הוראות המשטרה);

(ב)        המפקח הכללי יוציא פקודות כלליות שיקבעו פרטים בנושאים האמורים בסעיף קטן (א) (להלן - פקודות המטה הארצי).

 

 

סוף עמוד  6

בסעיף 1 לפקודה מוגדרת "פקודות משטרת ישראל"  כ- "הוראות המשטרה ופקודות המטה הארצי שהוצאו לפי סעיף 9א".

 

הוראות המשטרה -  הן ההוראות הכלליות של המפקח הכללי הקובעות עקרונות לעניין הארגון של המשטרה, סדרי המינהל, המשטר והמשמעת במשטרה ולעניין שאר ההסדרים המבטיחים את פעולתה התקינה של המשטרה. "הוראות המשטרה" יוצאות בחתימת המפקח הכללי ובאישור השר לביטחון הפנים.

פקודות המטה הארצי- הן ההוראות המפורטות של המפקח הכללי, בכל הנושאים בהם עוסקות "הוראות המשטרה". (להלן- פקודות המטה הארצי)

 

כך שמפכ"ל המשטרה מוציא את פקודות המטה הארצי בעניין הפרטים הקשורים לארגון המשטרה ולסדרי המנהל בה, כשלפקודות אלה מעמד של "פקודות משטרת ישראל".

 

יודגש, בהתאם לסעיף 9ב לפקודה, פקודות משטרת ישראל לא טעונות פרסום ברשומות  וחובת הידוע של השוטרים חלה על מפקדיהם הישירים כשאופן ביצוע הידוע יפורסם בפקודות המטה הארצי. קובצי פקודות משטרת ישראל חייבים להימצא בכל יחידות המשטרה בכל עת.

 

סעיף 9ג לפקודה קובע ?

"(א)      לענין פקודה זו רואים את פקודות משטרת ישראל כדינים.

(ב)        ...היתה סתירה בין פקודות המטה הארצי ובין פקודה אחרת - עדיפות פקודות המטה הארצי".

 

כך, ככל שתימצא הוראה בפקודות המטה הארצי הסותרת הוראה שבדין - יגבר כוחה הנורמטיבי של פקודת המטה הארצי על זו האחרת. כן למדים אנו כי הוראות פקודת מטא"ר הוצאה בהתאם לתהליך הנדרש בדין .

 

סעיף 77 יא(ד) לפקודה וסעיף ד' לפקודת מטא"ר קובעים כי לאיש משטרה שהושעה ממשרתו, ישולם בתקופת ההשעיה חלק ממשכורתו שלא יפחת ממחציתה.

 

ואילו סעיף י"ב לפקודת מטא"ר קובע  -

"1.        איש משטרה שהושעה ממשרתו וזוכה, ככלל כפוף לאמור בפקודה זו, יהא זכאי לקבל כל סכום השכר שהיה מקבל אילמלא הושעה.

 

2.         איש משטרה שהשעיתו בוטלה והוחזר לשירות,  כקבוע בפה"ק 06.01.021 - "אמצעי משמעת מינהליים- אנשי משטרה חשודים בביצוע עבירה או שהוכרע דינם", סעיף ז. 2 ב- יהיה זכאי לקבל את כל השכר שהיה מקבל אילמלא הושעה.

3.         איש משטרה שהשתכר בתקופת השעיתו מעבודה או משלח יד , לא יהא זכאי לקבל שכר, כקבוע בסעיפים 1 ו 2 לעיל, אלא אם סכום השכר שהיה מקבל אילמלא ההשעיה, גבוה מן הסכום שהשתכר בתקופת ההשעיה, ובשיעור שסכום זה גבוה יותר".

 

בהתאם להוראות שלעיל השלימה הנתבעת לתובע את שכרו. חישוב השלמת השכר לתובע נעשה מידי חודש בהתאם לשכרו מהכנסתו הנוספת בכל חודש, על פי התצהיר שהגיש התובע.

 

באשר לטענות התובע, הטוען כנגד השיטה בה נהגה עימו הנתבעת ושלפיה ניכתה מהמשכורת הקובעת סכומים שקיבל התובע במהלך השעייתו ממשלח יד - לא אחת דנה הפסיקה במערכת היחסים שבין השוטר למשטרה ושם נאמרו, בין היתר ,הדברים הבאים-

 

"לא חלקו על כך, ולא יכלו לחלוק על כך, שהיחסים בין המדינה לבין שוטר הם יחסי עובד-מעביד, בכפוף להגבלות מפורשות שנקבעו בחוק, כגון ההגבלה שבסעיף 93א שבפקודת המשטרה. מהיותם של היחסים יחסי עובד-מעביד עולה, כי היחסים הם חוזיים. במסגרת אותם יחסים חוזיים יש מהמיוחד, ולעניננו - מהמיוחד לעניין קביעת תנאי עבודה...

לפנינו, אפוא, המבנה הבא: היחסים הם יחסים חוזיים ובמסגרת אותם יחסים חוזיים מוסכם, שאחד הצדדים יקבע תנאי שכר ואשר יקבע - יהווה חלק מהחוזה. ברור שלקביעה כזאת צריך שיתקיים החיוני לפעולה חוזית" ( דב"ע מד/59-3 משה מאוטנר נ' מדינת ישראל, פד"ע טז(1) 32, 42).

 

בית הדין הוסיף ואמר במקום אחר כי: "תנאי השכר של שוטרים אינם נקבעים בהסכם קיבוצי או בחוזה אינדיווידואלי, אלא חד צדדית, על ידי המעביד, ובענייננו על דעת הממשלה" (דב"ע מג/3-2 מדינת ישראל נ' צבי פיקסל, פד"ע יד', 346, 347 )

 

בית הדין חזר ואישר הלכה זו בפסק הדין אילן מאוטנר נ' מדינת ישראל (דב"ע מו/6-3, עבודה ארצי כרך יט (2) 350), בקובעו:

             "נוסיף כי בית דין זה התייחס לעובדת צורת תשלום השכר לשוטרים כאל 'מובן מאליו'...".

 

            מכאן שבית הדין, קבע את מעמדה של מערכת היחסים החוזית בין הנתבעת  לבין השוטר כמערכת בה נקבעות ההחלטות חד צדדית.

השוטרים המצטרפים למשטרה מקבלים על עצמם את סמכותה של המשטרה לשנות מנהליה ומתנאי העסקתם באופן חד צדדי, ולא רק באופן שמיטיב עימם, ובלשון בית הדין הארצי:




"סמכות המשטרה לקבוע את שכרם של השוטרים מחזיקה בתוכה גם את הסמכות לערוך שינויים בשכר, לרבות קביעת תנאים ואמות מידה לקבלת תוספות המשולמות לשוטרים בגין פעילותם. על מערכת ייחודית זו עמד בית דין זה בעניין יהב וכך נאמר שם: "בעניינם של השוטרים הם הסכימו, עם התגייסותם למשטרה, שצד אחד, המדינה, תהיה רשאית להכניס חד צדדית שינויים בתנאי עבודתם. 'שינויים' אין פירושם הטבת תנאים בלבד". כך גם בענייננו: אין די בכך ששינוי התנאים לקבלת התוספת לא היטיב עם המערער. השאלה היא, אם התנאים שנקבעו בנוהל החדש עומדים במבחן הסבירות וההגינות הנדרשת בנסיבות העניין" (ע"ע 1093/00 אברהם טרר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], פורסם ביום 2.6.03).

 

מכל האמור המסקנה העולה הינה כי ההוראה שנקבעה בפקודת מטא"ר  הינה חוקית ומהווה את הדין המחייב כחלק בלתי נפרד מתנאי העסקתם של השוטרים ובית דין זה אך מוסמך להעמיד לבחינתו את סבירות ההחלטה.

 

7.         עת באים אנו לבחון את התנאי שקבעה הנתבעת בפקודת מטא"ר לפיה "איש משטרה שהשתכר בתקופת השעיתו מעבודה או משלח יד, לא יהא זכאי לקבל שכר, כקבוע בסעיפים 1 ו-2 לעיל, אלא אם סכום השכר שהיה מקבל אילמלא ההשעיה, גבוה מן הסכום שהשתכר בתקופת ההשעיה, ובשיעור שסכום זה גבוה יותר" הרי שתנאי זה עומד במבחן הסבירות וההגינות וזאת מכל אחד מהטעמים הבאים-

 

ראשית, ביסוד ההיתר שניתן לשוטר לעבוד בתקופת השעיה עומד עיקרון הקטנת הנזק. לעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה לא יעלה על הדעת שמצבו של עובד אשר הושעה בגין הגשת כתב אישום עקב עבירות שיש עימן קלון יהיה טוב ממצבו של עובד נורמטיבי אחר במשטרה שזוהי לו עבודתו היחידה? האם יעלה על הדעת שעובד מושעה לא יעבוד בפועל במשטרה ולמרות זאת יקבל שכר ממנה, ויעבוד בעבודה נוספת מבלי שהמשטרה תוכל לפעול תוך התחשבות בהכנסתו מעבודתו הנוספת?

 

שנית, התובע לא טען וממילא גם לא הוכיח כי ערב ההשעיה היה הוא זכאי לעבוד בעבודה נוספת, משכך מצבו לא יכול להיות טוב יותר ממצבו ערב ההשעיה ככל שלא היה מושהה והוא היה ממשיך את עבודתו אצל הנתבעת, כסידרה;

 

שלישית, התובע לא עבד במשטרה באותה התקופה אלא ישב בבית וקיבל מחצית משכורת מהנתבעת ובמקביל התירה לו הנתבעת לעבוד בעבודה נוספת . ככל שהתובע לא היה יוצא לעבודה נוספת היה התובע בתקופת ההשעיה מתקיים ממחצית משכורת  בלבד , משכך התירה הנתבעת לתובע לעבוד בעבודה נוספת על מנת שבתקופת ההשעיה יהיה לו ממה להתקיים ועל מנת שלא ישב בבית בחוסר מעש תקופה ארוכה. אך ההוראה לפיה יש לנכות מהמשכורת הקובעת את הסכומים שנתקבלו ממשלח יד הינה סבירה והגיונית משאין מקום להיטיב מצבו של התובע יותר ממצבו של כל שוטר אחר שלא הושעה ואיננו מסוגל (מחוסר זמן) לעבוד בעבודה נוספת;

 

            רביעית, בדב"ע מח/169-3 הסתדרות עובדי המדינה- מדינת ישראל, פד"ע כא (1) 38 נאמרו הדברים הבאים ביחס להחלת הוראות התקשי"ר בעניינו של עובד אשר סירב לבצע בדיקות רפואיות בניגוד להוראות התקש"יר והדברים יפים בהתאמה לענייננו- "המערער נהנה מטובות הנאה אותן מעניק לו התקשי"ר, ומקבלים עליהם את דינו. המערער נהנה מטובות הנאה אותן מעניק לו התקשי"ר, והוא חייב אף למלא אחר הוראותיו האחרות, המטילות עליו חובות, בין היתר מן הטעם שבאותם מקרים שבהם אין פועלים על-פי התקשי"ר, נעתר בית-הדין לתביעות עובדים ומבטל את הפעולה. לא יתכן שעובד יסתמך על התקשי"ר שעה שהוא תובע זכות כל שהיא, ויכפור בחיוביו על-פיו שעה שהדבר אינו לרוחו".... משהתובע ככל הנראה נהנה מההסדרים אשר נכללו בפקודות המטה הארצי כאשר הם פעלו לטובתו מחויב הוא למלא אחר הוראותיה האחרות , המטילות עליו חובות. עוד אוסיף כי פקודות המטה הארצי בדומה לתקשי"ר, מעמדם כהסדר קיבוצי וההוראה בדבר ניכוי מהמשכורת הקובעת ככל ששוטר עבד בתקופת השעיה הינה אחת מההוראות החד צדדיות שבהסכם- הוראות מעין אלה הן בד"כ תנאי מכללא בחוזה העבודה האישי של העובד. לא אחת נפסק כי קיים יסוד מספיק לקבוע כי הוראות התקשי"ר הן בגדר תנאים בחוזה העבודה של כל עובד מדינה, במידה שהן מתייחסות אליו וכי מן המפורסמות הוא כי המדינה והעובדים גם יחד נוהגים על-פי הוראות התקשי"ר, ומקבלים עליהם את דינו - את אותו הדין ממש יש להחיל גם ביחס לפקודת מטא"ר.

 

 

חמישית, הנתבעת בסיכומיה הפנתה להסדר דומה לזה שבפקודת מטא"ר הקבוע בסעיף 53 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג- 1963. ההסדר הכללי החל על עובדי המדינה (אך לא על שוטרים) קובע כי עובד מדינה אשר הושעה וזוכה מכל אשמה, תושלם לו משכורתו מתקופת השעייתו בניכוי הכנסתו מעבודת חוץ במשך תקופת ההשעיה. מעצם העובדה כי הוראת הפקודה נחקקה בהתאם לדין החל על כלל עובדי המדינה יש כדי להצביע על סבירותו והגיונו של סעיף יב לפקודת מטא"ר ומקובלת עלי טענת הנתבעת כי באיזון המבוצע על פי הפקודה וההסדר, הרי שמדובר באיזון סביר אשר אינו נגוע בשיקולים זרים ואינו פוגע בתקנת הציבור.

 

8.         באשר לטענה של אישור הפקודה כהסכם קיבוצי, יצוין כי טענה זו לא הוסכמה בין הצדדים במסגרת רשימת המוסכמות פלוגתאות שהוגשה לבית הדין. כמו כן טענה זו גם לא נטענה בכתב התביעה. למעלה מהצריך אציין בעניין זה כי התובע טען בסכומיו- "מאחר והסכמי העבודה של השוטרים הינם הסכמים אישיים ואינם הסכמים קיבוציים כי אז גם את פקודת המשטרה אין כל צורך לאשר כהסכם קיבוצי" על טענה זו חזר התובע גם בתשובה לסיכומיו.

מנגד טענה הנתבעת לעניין זה כי  אין כל שחר לטענת התובע כאילו פקודת המשטרה צריכה להיות מאושרת כהסכם קיבוצי שכן פקודת המשטרה הינה דבר חקיקה ראשי ולכן לא ברור מנין הטענה שיש לאשר את הפקודה כהסכם קיבוצי עוד נטען כי בהתאם לפסיקת בית הדין תנאי עבודתם של השוטרים אינם צריכים להיקבע בהסכם קיבוצי.

 

ככל שכוונת התובע הינה לפקודות המטה הארצי ולא לפקודת המשטרה [נוסח חדש] תשל"א- 1971, דבר שלא עולה בבירור מהאמור בסיכומים , הרי שגם כאן לא ברור על מה חולקים הצדדים שכן שני הצדדים מסכימים כי אין כל צורך ואף לא ניתן לאשר את ההוראות שבפקודת המטא"ר כהסכם קיבוצי ומכאן שלא ברור מה טענה זו באה להוסיף.

 

9.         נוכח כל האמור הנני קובעת כי הנתבעת פעלה כדין ובהליך תקין שעה שפעלה בהתאם לאמור בסעיף יב לפקודת מטא"ר, כן שוכנעתי כי ההוראה שבסעיף הינה מידתית , סבירה ,מתחייבת בנסיבות העניין ואין היא עומדת בניגוד לפסקת ההגבלה שבחוקי ביסוד, ומשכך אל לבית הדין להתערב בהחלטה ודין התביעה להידחות.

 

10.       סוף דבר- התביעה נדחית.

 

11.       התובע ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,800 ש"ח שישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.  לא ישולם הסך הנ"ל במועד, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

 

ניתן היום כב' בניסן, תשס"ח (27 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.

 

5129371

 

א. סלע 54678313-6270/06

54678313פסק הדין יישלח לצדדים בדואר. 

א. סלע, שופטת

סגנית נשיא

 

קלדנית: רינת אברג'ל

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

סוף עמוד  12

 

_

עב (ת"א) 6270/06 ‏ ‏ יניב שוורץ נ' משטרת ישראל

_

פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת:
http://www.court.gov.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה