יבוא אישי ישיר (רכב וציוד) בע''מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה ובטיחות
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

יבוא אישי ישיר (רכב וציוד) בע''מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה ובטיחות 

מאת   09/07/2008 |  נצפה 5313 פעמים
בשא (ת"א) 30977/08 יבוא אישי ישיר (רכב וציוד) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה ובטיחות


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי תל - אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים בש"א 030977/08

עת"מ 1634/08



בפני:
כב' השופט ד"ר ורדי קובי

04/05/2008



בעניין:
1. יבוא אישי ישיר (רכב וציוד) בע"מ

2. מיכאל אברהם

ע"י ב"כ עו"ד
שפירא ועו"ד גריינר
המבקשים

(העותרים)


נ ג ד



1. מדינת ישראל - משרד התחבורה ובטיחות

בדרכים

2. מנכ"ל משרד התחבורה ובטיחות בדרכים

- מר גדעון סיטרמן

3. מנהלת אגף הרכב במשרד התחבורה

ובטיחות בדרכים - גב' חוה בן ארי

4. הממונה על ההגבלים העסקיים -

גב' רונית קן



ע"י ב"כ עו"ד
בן אליעזר
המשיבים



החלטה



1. השאלה העומדת להכרעה בפני הינה סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה ובבקשה.

זאת לאחר שהמשיבים בעתירה הגישו בקשה לסילוק העתירה והבקשה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

מדובר בעתירה בה נתבקש להורות על ביטול החלטת המשיבים (או מי מהם) לפיה החל מיום 16/4/08 לא יאושר עוד לייבא ביבוא אישי לישראל כלי רכב בתקינה אמריקאית אלא אם הרכב יוצר באחת ממדינות נפט"א ולהורות כי ניתן לייבא ביבוא אישי לישראל כלי רכב בתקינה האמריקאית גם אם הרכב לא יוצר באחת ממדינות נפט"א, אם בוצעו בו ההתאמות הנדרשות.




בהחלטה שפורסמה ע"י המשיבים, (נספח א' לעתירה, להלן: "ההחלטה") נאמר שההחלטה התקבלה לאחר שהתברר כי החוק אינו מאפשר יבוא של רכב בתקינה אמריקאית או אם הוא מיוצר באחת ממדינות נפט"א וכן נאמר שעל פי תקנות תעבורה ניתן לאשר ייבוא של כלי רכב בתקינה הפדראלית של ארצות הברית רק לכלי רכב שיוצרו במדינות נפט"א.



2. לטענת המשיבים בעתירה אין סמכות לבית משפט זה שכן "רשות" לפי פרט 14 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: "החוק") הינה רשות לפי פקודת התעבורה שזו רק "רשות הרישוי" וכן לא מדובר בהחלטה לפי פקודת התעבורה כולל לפי תקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") אלא בהחלטה מכוח צו יבוא חופשי התשס"ו-2006 (להלן: "הצו") וזאת למרות שהסיבה לשינוי המדיניות נעוצה בהוראות תקנות התעבורה וזאת לאחר שלשון התקנות ברורה ורק יישומם, כפי שבא לידי ביטוי בנוהל, לא תאם את לשון התקנות.



3. לטענת העותרים, יש סמכות עניינית לבית משפט זה שכן, מדובר בהחלטה של רשות לפי פקודת התעבורה הכוללת גם את תקנות התעבורה ובמקרה זה מדובר בהחלטה לפי תקנה 282(ג) לתקנות התעבורה ובשינוי מדיניות לאור שינוי פרשנות המשיבים לתקנה זו וההחלטה הינה מכוח תקנות ולא מכוח הצו וגם אם ההחלטה משפיעה על הנוהלים מקורה בתקנות התעבורה.

לטענת העותרים, אין הגבלה בחוק לכך שהרשות תהיה גם היא רשות לפי פקודת התעבורה שזו רק רשות הרישוי, וכל שצריך הינה שמדובר בהחלטה של "רשות" כהגדרתה עפ"י החוק, מה גם שבכל מקרה ומעבר לצורך המשיבה 3 הוסמכה על פי דין גם כרשות הרישוי.



4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות אני דוחה את הבקשה לסילוק העתירה והבקשה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.


5. החלטת המשיבים הנתקפת בעתירה מקורה בתקנה 282 לתקנות התעבורה, (להלן: "התקנה"). המשיבים עצמם מודים שההחלטה לשנות את נוהל יבוא כלי הרכב ביבוא אישי ברשיון (להלן: "הנוהל") נבעה מהוראות תקנה 282 (ג) לתקנות התעבורה שלשונה ברורה ואינה צריכה פרשנות אך היא יושמה באופן שלא תאם את לשון התקנה. לכן שונה הנוהל כדי שיעלה בקנה אחד עם דרישות התקנה.

כך גם עולה מלשון ההחלטה המדברת על לאחר שהתברר כי החוק אינו מאפשר יבוא... ושעל פי תקנות התעבורה ניתן לאשר יבוא... שהבסיס להחלטה הינו תקנות התעבורה.



כך נאמר גם במכתבה מיום 31/3/08 של עו"ד זוכוביצקי מלשכת היועצת המשפטית של משרד התחבורה (נספח ב' לתשובת העותרים לבקשה) כי בהתאם לתקנה 282(ג) לתקנות התעבורה ניתן לרשום רכב בהתבסס על התקינה הפדראלית של ארה"ב רק אם הוא מיוצר במדינות נפט"א וממילא הנוהל ליבוא אישי של רכב אינו יכול לסתור את הוראות תקנות התעבורה.



דהיינו, כפי שגם המשיבות מודות בבקשתן בתגובתן וכפי שנאמר אף בהחלטה הבסיס להחלטה הינן תקנות התעבורה והנוהל הינו רק יישום של אותן תקנות והוא אינו יכול לסתרן.



לכן אין לקבל את הפרשנות המלאכותית של המשיבים שמדובר בהחלטה מכוח הצו שכן המקור החוקי להחלטה הינן תקנות התעבורה ולא הצו שרק מיישם את התקנות (וגם בו נאמר שמותר יבוא אישי בתנאי שהרכב עמד בהוראות פקודת התעבורה תקנות התעבורה), כך שהצו מושפע מתקנות התעבורה להן הוא כפוף ולא ההיפך.



בעניינו מדובר אם כן בהחלטה שניתנה מכוח הוראת תקנה 282 לתקנות התעבורה שעקב פרשנותה (בניגוד לפרשנות קודמת) שונתה המדיניות וניתנה ההחלטה אותה תוקפים העותרים, כפי שגם מאשרים המשיבים.


6. לפי פרט 14 לתוספת הראשונה לחוק, לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון ב: "החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה".



לפי סעיף 5 לחוק, לבימ"ש לעניינים מנהליים יש סמכות לדון בתקיפת ההחלטה של רשות במילוי תפקיד ציבור על פי דין לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל כאשר יש צורך בהחלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה לחוק.


7. בסעיף 9 לחוק הפרשנות התשמ"א-1981 נאמר כי:

"הביטוי "לפי" לענין חיקוק פלוני או ביטוי כיוצא בו גם לפי תקנות שהותקנו מכוחו של החיקוק".



בבג"צ 8849/04 צברי נ' מנהל משרד הרישוי חולון [פורסם בנבו] נאמר ע"י כבוד השופטת פרוקצ'יה שהחלטות שנתקבלו לפי פקודת התעבורה כוללות גם החלטות מכוח תקנות התעבורה ולכן הסמכות לדון בעתירה לגבי החלטה לפי תקנה 172ב' לתקנות התעבורה הינה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

כך נפסק גם בבג"צ 2398/06 מכון פליקס בלוד בע"מ נ' משרד התחבורה - רשות הרישוי [פורסם בנבו] (להלן: "פס"ד פליקס") ע"י כבוד השופטת נאור, כי ההחלטה של רשות מכוח תקנות התעבורה עונה לתנאי בדבר החלטה לפי פקודת התעבורה ולכן החלטה שניתנה מכוח הוראת תקנה 273(א) לתקנות תעבורה הינה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים שלהם נתונה הסמכות להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות של רשות לפי פקודת התעבורה.

כל זאת בזמן שהמשיבים בפס"ד פליקס היו משרד התחבורה - רשות הרישוי, מנהל אגף הרכב ושירותי התחזוקה ושר התחבורה.



8. אינני מקבל את פרשנותם המצמצמת של המשיבים שאין להסתפק בהחלטה של רשות לפי פקודת התעבורה ויש צורך גם ברשות לפי פקודת התעבורה שזו רק רשות הרישוי.



ראשית, כפי שראינו גם בפס"ד פליקס היו משיבים נוספים (שר התחבורה ומנכ"ל אגף הרכב ושירותי תחזוקה) וכך גם בפס"ד נוספים.

שנית, אין מקום לנקוט בפרשנות מצמצת השוללת סמכויות מביהמ"ש לעניינים מנהליים, שכן הדבר הינו בניגוד למגמה שבבסיס החוק המעניק ומקנה סמכויות לבית משפט זה במקום לבג"צ, מה גם שהדבר לא עולה מלשון החוק המדבר על החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה ולא רשות לפי פקודת התעבורה.

ושלישית, אין הגיון בפרשנות מצמצמת כזו של המשיבים ואם היו רוצים להקנות סמכות רק להחלטה של רשות הרישוי היה ניתן לומר זאת מפורשות, מה גם ומעבר לצורך, שבמקרה דנן המשיבה 3 הוסמכה על פי דין גם כ"רשות הרישוי".



לכן מדובר בהחלטה של רשות בהתאם להגדרה בסעיף 2 לחוק, הגדרה רחבה של "רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין".



9. לגבי המשיבה 4, לטענת המשיבים יש לסלק את העתירה והבקשה על הסף כנגדה שכן אין כל סמכות לדון בעתירה נגדה, מה גם שלא מבוקש סעד כלפיה.

לטענת העותרים, המשיבה 4 צורפה לעתירה ולבקשה בשל אי התערבות לרבות אי מתן החלטה כנגד המשיבים 1-3 כך שמדובר במחדל שלה כרשות.

בענין זה אני סבור כי הדין עם המשיבים.

גם העותרים עצמם לא מפנים למקור הסמכות של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בהחלטות המשיבה 4, "רשות" שאינה מופיעה בתוספת הראשונה לחוק, מה גם שלא מבוקש כל סעד כנגדה בבקשה ובעתירה.

בנסיבות אלו אני מוחק את העתירה והבקשה כנגד משיבה 4.



10. התוצאה הינה שלמעט מחיקת העתירה והבקשה על הסף כנגד המשיבה 4, אני דוחה את הבקשה לסילוק העתירה והבקשה על הסף כנגד המשיבים 1-3.



הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בהמשך ההליכים.



5129371

54678313



סוף עמוד 6

המשיבים 1-3 יגיבו על הבקשה לצו ביניים תוך 7 ימים מהיום.





5129371

54678313המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.



ניתנה היום כ"ו בניסן, תשס"ח (1 במאי 2008) בהעדר הצדדים.

_





ורדי קובי 54678313-30977/08

ד"ר קובי ורדי, שופט

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

סוף עמוד 7

פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת:
http://www.court.gov.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה