פרשת פנחס
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

פרשת פנחס 

מאת   16/06/2008 |  נצפה 6841 פעמים
א. פרשת פנחס מסכמת את ארבעים שנות המדבר רוחנית וגשמית. בפרשה מפקד שני לסיום שנת הארבעים; הסמכת יהושע להנהיג את העם ולהכניסו לארץ ישראל המערבית וכן סיכום הקרבנות לה' בכל יום ובמועדים. יעקב אבינו, השלישי באבות, הסתייג משמעון ולוי, ואף על פי שגם שמעון ולוי בכלל "כל-אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר-דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם"(בראשית מט, כח) אמר להם יעקב, אביהם:"בסודם אל-תבוא נפשי בקהלם אל- תחד כבודי....אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל."(בראשית מט, ה-ז). בפרשתנו ,זימרי בן-סלוא, נשיא בית אב לשמעוני, הוכה ונדקר על ידי פנחס, במגפה על -דבר-פעור. גם אם כל 24,000 מתי המגפה היו שמעונים, עדיין עוד 13,100 מתו ממנו
(37,100-24,000)עד עריכת המפקד השני. שבט שמעון פחת במפקד השני לעומת המפקד הראשון ב-37,100 (59,300-22,200),כאשר ההפרש הכללי בין שני המפקדים פחת רק ב-1820 (603,550-601,730). עם התפתחות חקירת התורה בעזרת המחשב, התברר כי שם הויה מוזכר 1820 פעם בכל התורה. יתכן, כי ההפחתה ב- 1820 איש שנחשף עם תוצאת המניין של בני ישראל שבפרשת פנחס פרק כ"ו, מרמזת על הקשר של מספר זה, עם חילול שם שמיים שנבע מהיצמדות חלקים בעם לבעל פעור וחוצפתו של זמרי בן סלוא בקשר שלו עם כזבי בת צור המדיינית. בהמשך לאותו קו של פיחות והפחתה, שמו של שבט שמעון איננו נזכר בברכתו של משה, איש האלוקים, לשבטים: "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את-בני ישראל לפני מותו..."(דברים לג). יעקב בברכתו קבע "שמעון ולוי אחים"(בראשית מט,ה), אולם בניגוד להדרדרות של נשיא בית אב לשמעוני בפרשתנו, מוצג צאצא של לוי בן יעקב, הוא פנחס(בן אלעזר, בן אהרון, בן עמרם, בן קהת, בן לוי)במלוא תפארתו וגדולתו. הקדוש ברוך הוא בעצמו מעיד על פנחס הכהן-הלוי, שקנאתו קנאה טהורה היא "וידבר ה' אל-משה לאמר פנחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן השיב את-חמתי מעל בני-ישראל בקנאו את-קנאתי בתוכם..."(במדבר כה, י-יא). למדנו מכאן, שרק הצירוף "שמעון ולוי אחים", היה רע בעיני יעקב ש-כאבי האומה בורך בראייה רוחנית לטווח ארוך בנוגע לגורל צאצאיו. יחד עם זאת, יעקב הבין את ההכרח לסייג ולהגביל גם את שבט לוי "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". ואמנם, לא היתה נחלה לשבט לוי: היו להם ערים בכל נחלות השבטים, ארבעים ושתים ערים, ועוד שש ערי המקלט, בסך הכל ארבעים ושמונה ערים, אבל לא נחלה שבטית מרוכזת. אחרי חטא העגל רק כל בני לוי נענו לקריאתו של משה: "מי לה' אלי"(שמות לב, כו), אבל רק לפנחס נתן ה' את בריתו שלום, שכן קנאתו לה' היתה קנאה טהורה מלכתחילה. פרשת פנחס מכינה אפוא את הרקע לאופייה של ברכת משה לשמעון וללוי בפרשת "וזאת הברכה".

ב. "רבי ינאי אומר: אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים..."(אבות פרק רביעי, משנה טו). לא, חלילה, שאין שכר ועונש אלא שאין אנו יודעים את הקשר הישיר בין חטא לעונשו ובין צדקה לשכרה, שעניינם מכלול רחב מצטבר. קל להבין עונש מידי לזמרי בן סלוא על פשעו וחוצפתו בעניין המדיינית. יחד עם זאת, העונש לשבט שמעון שכנראה הושפע בדרכיו מזמרי,נשיא של בית אב מתוכו, איננו גלוי לעין בפרשתנו ורק משתמע מהשוואת מניינו של השבט בשני המפקדים (עיין סעיף א) . אכן, לא הכל גלוי לעין. כידוע, ישנם מעשים טובים ורעים בסתר. הכל גלוי וידוע רק לקדוש ברוך הוא. שבט שאביו יכול היה לטעון "הכזונה יעשה את אחותנו"(הכוונה לאחותם דינה, כמוזכר ב-בראשית לד, לא), ואילו על נשיא בית אב שלו נאמר "ויקרב אל-אחיו את-המדיינית"(במדבר כה, ו), איננו רשאי לעשות דין לעצמו לפי "מה שבא לו" כפי שעשה במעשה דינה. רק לפנחס הכהן הלוי נתן ה' את בריתו שלום "לכן אמור הנני נותן לו את-בריתי שלום: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על-בני ישראל"(במדבר, כה,יב-יג).



ג. בזכות ברית שלום זו זכה פנחס שפרשה חשובה זאת תיקרא על שמו, בכל ראש חודש ובכל מועד חותמים את קריאות המפטיר בספר שני במלים מפרשת הקורבנות שבפרשתנו. החשוב ביותר בקנאת פנחס הוא שקנאתו הייתה בתוך המחנה ולא חלילה בהתפלגות ובפרישה אל מחוץ למחנה.לשם כך נדרש אומץ. כשם שאין לתאר עולם טכנולוגי בלי הכרת חוקי הטבע, כך אין לתאר עולם של שלום בלי הכרת חוקי התורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. משה, נביא ה', שלו ניתנה התורה מפגין גם בפרשתנו את נאמנותו לעמו ורק לעמו. כמי שיודע שקרובה שעתו אין הוא מבקש לעצמו או לבניו דבר אלא רק לעמו : "וידבר משה אל-ה' לאמר: יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל-בשר איש על-העדה אשר -יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין-להם רועה"(במדבר כו, טו-יז). אשרינו שרועה רוחני כה גדול כמשה רבינו היה רועה ראשון לעמנו, ולפיכך באים אנו בשמחה לבית הכנסת ומצהירים וחוזרים ומצהירים מה שלימדנו משה:"אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו"(דברים ד, לה). מחולשותיו של אדם, שהטוב והיפה המצוי באוהליו ובמשכנותיו נעשה בעיניו דבר של שיגרה והוא חדל להתפעל ממנו. דווקא המסתכל מן הצד, גם כאשר כוונותיו רעות, בכל זאת מתפעל מהיפה והטוב. כך התפעל בלעם הרשע ומפיו יצאה המטבע הלשונית :"מה טובו אהליך, יעקב, משכנותיך, ישראל", אבל את מהותנו אנו מעלים על נס במטבע לשונית אחרת של משה:"אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו".

ד. השנה, ה' אלפים תשס"ח, קוראים את פרשת פנחס לפני ימי בין המצרים (=בין צום שבעה עשר לתמוז לצום תשעה באב). ברוב השנים שבת פרשת פנחס היא ראשונה בשבתות ימי בין המצרים. מקובלים אנו שצום שבעה עשר בתמוז בו נבקעה חומת העיר במקדש שני, וצום תשעה באב שחרב בו המקדש, ייהפכו לימים טובים של גאולה, וימי בין המצרים שבין שני הצומות ייהפכו לחול המועד. החיים יש בהם ימי חול של עבודה ועמל, אך אחת לשבעה יש גם שבת וישנם גם חגים ומועדים. מי שטורח ביושר בחול זכאי ליהנות ולהתענג בשבת ובמועד. במועדים אנו נוהגים מאז מתן תורה, זה למעלה מ-3320 שנים לקרוא כמפטיר בספר שני גם מפרשת פנחס . כשמשווים למעלה מ-3320 שנים עם 74 שנים של ברית המועצות הקומוניסטית(1991-1917),שנחשבה "שמש העמים" וקרסה, יש טעם וסיבה לשיר בשמחה "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה"(תפילת ערבית).

: גדליהו רחמן -בוגר האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פרסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א בטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).
בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ.מזרחי".
ד"ר אליעזר רחמן בעל תואר PH.D בכימיה מטעם מכון וייצמן והאוניברסיטה העברית. עבד במכון וייצמן ובמכון הביולוגי בנ"צ, וכן השתתף כחבר מערכת בבטאון מ.ת.ת.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה