השפה העברית במלחמת התרבות
<   +  גודל טקסט  - 
articles.co.il

השפה העברית במלחמת התרבות 

מאת   13/06/2008 |  נצפה 3382 פעמים
הלשון העברית ומקורותיה השמים בתוך 'מלחמת התרבות' פברואר 2008

מזה עשורים רבים שהעולם נמצא במין מלחמת תרבות שכזו. המערב החומרני ליברלי אל מול המזרח הדתי שמרני (מיוצג ע"י מדינות ערב וכהני הדת). מבלי להתעסק במהות המאבק בין הצדדים או אופן וסיבת תחילת התפתחותו, נציין כאן רק את הברור מאליו - המאבק הזה בא לידי ביטוי בכל היבטי חייו של האדם. בן אם במקרה בצד הזה של המתרס או בצידו האחר , הפרט משופע ואף מהווה חלק ניכר ככלי לוחם במלחמה. מה ההמון חושב על 'האויב'? כיצד 'הלחימה' קוטפת חיי אזרח 'שאינו לוחם'? כיצד מרגיש פרט את עצמו כבן תרבות מערב או כבן תרבות מזרח? ההשפעה הכלכלית וההשפעה האקונומית של המאבק ועוד אין סוף היבטים נוספים שבהם ניתן לראות את השפעת 'מלחמת התרבות' על חיי יומיום של האזרח הפרטי.כל זאת ברור וידוע ,עם התעמקות קלה במהות המאבק ניתן להשליך בקלות על היבטי חיים רבים.

מה שברצוני להתמקד בו הוא דווקא ההיבט הלשוני. השפה, ברוב חשיבותה, היא אשר מושכת את תשומת ליבי כאשר אני מסתכל על השלכות הנובעות ממאבק התרבויות הזה.
מהם היבטי השפה האוניברסאלית והלשון העברית המושפעים? כיצד באה לידי ביטוי ההשפעה? האם השנוי הוא שינוי ניכר? האם ביטוי לשון שאדם מאמץ לעצמו ('כחלק מכלי נשק של מלחמת התרבות') הוא בחירה מודעת או השפעה תת מודעת ולא רצונית? כל זאת ועוד הן רק קצה הקרחון ביחס לכמות השאלות שניתן להעלות בהקשר של השפעת מאבק התרבות על השפה.

מהיותי בן תרבות מערב (על כך אין עוררין) כשם שהנני גם בן תרבות מזרח (מקורות דמי ותרבותי המזרחיים), עולה בי נקודת קונפליקט בסיסית באשר לרגשותיי המעורבים הן כלפי 'התרבות המזרחית יהודית השבטית' והן כלפי 'תרבות המערב האימפריאליסטית אינדיבידואלית' . כמוני ישנם עוד מילוני ישראלים ממקורות מזרח אשר בין אם ביודעין או בין אם בלאו חווים את אותו קונפליקט בסיסי הוסף על כך את 'כור ההיתוך' (או לפחות הניסיון לאחד) של החברה הישראלית דווקא לכוון המערביות , והרי לך קונפליקט בלתי נמנע.

גם בהיקשר הזה ניתן להרעיף עוד אין סוף השלכות ולהכיר בהשפעותיהן על היבטי חייו של האדם,
אך הבה ניקח דוגמא פשוטה : התימני מדבר ב ח' ו ע' , זה הרי ברור. מקורות השפה השמית עברית
מבטאים את האותיות ח' ו ע' כפי שהן אומרות להיות בחלקם בביטוי השפה. התימני שמר על המקור של האותיות האלו, המקור השמי. כפי שהערבי מדבר ב ח' ו ע' ,שכן מקור השפה שלו הוא גם כן שמי.
בעצם עולה מכאן שהשפה העברית כשפה שמית אוטנטית היא כמעין 'בוגד' בתוך מאבק התרבות, עצם זר (עם מאפיין של הצד השני) בתוך החברה המערבית. הקונפליקט של התימני הוא- כיצד אנו המחשיבים את עצמנו כמערביים מרשים לעצמנו לדבר שפה מזרחית ובעצם להידמות לאויב?

יש לשים דגש כי השאלה לא מתייחסת לשפה העברית המודרנית , שכן זו כבר עברה תהליך של טרנספורמציה אל עבר המערב. השאלה מתייחסת רק לאלו אשר 'אמורים' מתוקף מקורותיהם לדבר שפה עברית באוטנטי ותה השמי עם תשומת לב לאותיות ח' ו ע'.
קונפליקט זה בא חזק לידי ביטוי לישראלים ממוצא מזרחי אשר נוסעים לחיות בחו"ל , ישראלים אלו לא
יכולים להתעלם מהעובדה שחלק מביטויי העברית שלהם מתפרשים בקלות אצל המערביים דוברי האנגלית כשפה ערבית, ומכאן מבחינתם הוא אויב. רובם ככולם של ישראלים נזהרים בשפתם בסביבת אלו שאינם דוברי עברית ורגישים בעניין מלחמת התרבות.

מה שמעניין הוא דווקא התהליך שחל כאן בארץ, ניתן לראות בבירור כיצד פחות ופחות אנשים מדברים ב ח' ו ע' כפי שכביכול 'היית' מצפה מהם. יש אלו אשר אומנם מוצאם הוא כזה אך אופן התפתחות השפה (בגיל המוקדם) אצלם היה 'מערבי מספיק' כדי לא לקלוט מאפייני שפה שמית, זו כבר השלכה סוציו-אקונומית אשר יש יגידו כי מיקרית. יחד עמם יש את אלו אשר קלטו בהתפתחות שפתם את ביטוי ה ח' ו ע' ואף דיברו בם בילדותם, אלו אשר בחרו בשלב כזה או אחר בחיים להפסיק את השימוש בהם, כמתן מענה לקונפליקט הבלתי נמנע שצוין לעיל. קל לראות כיצד השפה העברית האוטנטית של ה ח' ו ע'
הולכת ואובדת מן העולם המערבי, היבט זה הוא ביטוי ישיר של מאבק התרבות שמתרחש בעולמנו במאה האחרונה. השפה העברית חייבת להזניח את מקורותיה השמים אך איננה מסוגלת לעשות כך כי אלו הם אבני הבסיס, תהליך הטרנספורמציה של העברית המודרנית חייב להיות מושלם כליל זהו לא תהליך שניתן לעצור.

ואומנם , אין פה מן הטוב או מן הרע . גם אם את המאבק ניתן להכריע , את תהליכי השפה לא ניתן להחזיר. זו בדיוק הנקודה- השפה היא דינאמית, השפה היא אבולוציה בפני עצמה.זהו תהליך אבולוציוני המתרחש לשפתנו ואנו עדים לו.במקום לבכות על השינוי או האבידה,עלינו מעצם היותנו עדים לתהליך בהתרחשותו להיות מוקסמים ממנו ולברכו. אפילו להוקיר תודה על הזכות להיות עדים לתהליך.
ההפילוסופיה אותה אני מציג היא איננה פילוסופיה קוהרנטית ברמת השאלות הנידונות... אלא ניסיון לבנות את הגשר בין הפילוסופיה ה'אוביקטיבית' ועולמו הפרטי של האדם, מתוך מטרה להקל ולהנעים חווית חיים. אך אופי הניתוח הוא בהחלט לוגיקה רצופה ..
בצורה מסוימת, זהו נסיון התעלות על פרדוקס 'האוביקטיביות אל מול הסוביקטיביות ' ע"י ביצוע זיכוך ושימוש של הלוגיקה עצמה מתוך הפילוסופיה, הספקנות וחוסר ה'אמת' האוביקטיבית. זוהי לוגיקה בשרות הפרט..זוהי ה"פילוסופיה פרקטית"
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

מאמרים במדיה:
פייסבוק - טוויטר - יוטיוב - גוגל-פלוס

 פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי 

עבור לגירסה המלאה

הרשם | התחבר  | גרסא מלאה